נערה
שנתפתתה פרק רביעי כתובות
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בת
בביתי
אנוסה מהו. תימה דאנוסה גופה תיבעי:
ולא
כיון דלית לה כתובה. לאם לית לה מזוני לבת דהא תנאי כתובה
קכב א ב ג
א) ב)
ג) ד)
בביקתי. כשאין להן כי אם ביקתי היא מפסדת דלכולי
הוא: בת ארוסה. הבא על ארוסתו וילדה לו ומת ולו בנים יש לה
ח)
ה)
מזונות מנכסיו או לא: כיון דאית לה כתובה. כגון שכתב לה מן
עלמא יכולין לגרשה וביש להם בתים טובים היא מרווחת בהאי
ו)
קכג ד
האירוסין אי נמי רבנן תקון נמי לארוסה: או דלמא כיון דלא תקון
לישנא דביתי שמשתמשת במדור כדרך שנשתמשה בחיי בעלה כדאמרינן
ז)
רבנן. למכתב עד שעת נשואין
בהנושא ואין להחליף לה
תנאי כתובה נמי מקמי הכי לא חייל:
לגרוע ממנו או שמא אפילו לכיוצא
כיון דלית לה כתובה לית לה מזוני או
א
קכד ה
בת אנוסה. אנס את הנערה ונשאה
בו: הלכתא ככל הני שמעתתא.
ח)
דלמא אמה דעבדא איסורא קנסוה רבנן לית
ט) י)
אחרי כן כדכתיב ט) ולו תהיה לאשה
[אכולהו קאי] בר מתבעוה לינשא
איהי דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן
קכה ו ז
כ)
וילדה לו בת ומת יש לה מזונות מן
דההוא עדיפא דאי ככל הני דוקא וקאי
ל)
תיקו בעי רבא בת ארוסה יש לה מזונות
קכו ח ט
האחין או לא: יש לה כתובה.
נמי אתבעוה לינשא א"כ קשיא דשמואל
או אין לה מזונות כיון דאית לה כתובה אית
מ)
מנכסיו: מנה. אם מת ואע"ג שכבר
אדשמואל לרב ענן דאמר לעיל לדידי
❖
לה או דלמא כיון דלא תקינו רבנן כתובה
נתן כסף קנסה לאביה: יצא כסף
מפרשא לי מיניה דמר שמואל כו' וכה"ג
קכז י
עד שעת נישואין לית לה תיקו: בעי רב
קנסה בכתובתה. ואין לה כתובה:
איכא בפרק תולין לית
ב
מוסף רש"י מאי. מזונות הבת שהן תנאי כתובה
פפא בת אנוסה יש לה מזונות או אין לה
הלכתא ככל הני שמעתתא דלאו
קכח כ ל
ושמואל
אמר הלכה
דוקא ל):
פקעי בהכי או לא מי אמרינן כיון
מזונות אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה לא
בביתי ולא בביקתי.
כאנשי גליל. פר"ח ובמקום שיש מנהג
דלית לה כו': או דלמא כתובה היינו
תיבעי לך דאמר יש לה כתובה מנה כי
❖
טעמא. דלא תקון לה רבנן משום
ילכו אחר המנהג ובמקום שאין מנהג
תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי יצא כסף
דכל כתובת אשה משום שלא תהא
יעשו כשמואל דהלכתא כוותיה והא
קנסה בכתובתה מאי כיון דלית לה כתובה
(לקמן קג.)
קלה בעיניו להוציאה תקנוה: והא לא
דבעי בסמוך עד היכן נהרדעא לאו משום
תוספות רי"ד (המשך)
התובעת כתובתה בב"ד
גלית לה מזוני או דלמא כתובה טעמא מאי
מצי מפיק. כדכתיבי) לא יוכל לשלחה.
דאין הלכה כשמואל אלא משום דשאר
אין לה מזונות.
לה כתובתה ופוטרים אותה:
כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא
כתובה דמשום אפוקי הוא דלא תקון
בבל נהוג כרב והא דקשה מההיא
תני ר"י בביתי ולא בביקתי.
פי' דוקא אם הניח בית גדול
לא מצי מפיק לה תיקו: את תהא יתבא
דליכא למיחש לית לה אבל שאר תנאי
דאלמנה שםמ) אפרש בע"ה:
שראוי לה ולהם הן חייבים
כתובה דלאו משום שלא תהא קלה כ)
ארבע לתת לה מדור ואין יכולים
בביתי וכו': תני רב יוסף בביתי ולא
איתקון אית לה: בביתי ולא בביקתי.
(גיטין לה.) אין לו.
לומר לה לכי לבית אביך
בביקתי אבל מזוני אית לה מר בר רב אשי אמר אפילו מזוני נמי לית לה ולית
לא בכסות אשתו.
ואנו זנין אותך שם. אבל
אם יש לו בית כופין את היורשין
הלכתא כמר בר רב אשי אמר רב נחמן אמר שמואל תבעוה להנשא
אם הניח מדור צר ודחוק
לתת לה מדור לפי כבודה ואין יכולין
אין חייבים לתת לה מדור
ונתפייסה אין לה מזונות הא לא נתפייסה יש לה מזונות אמר רב ענן לדידי
לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין
(ב"ק קב:) (ערכין
דמתני' תני תרי בביתי כדי
מפרשא לי מיניה דמר שמואל אמרה מחמת פלוני בעלי יש לה מזונות
כד.) שצבע לשמן.
לדיוקא בביתי ולא בביקתי
אותך שם אבל אין לו בית אלא ביקתא
(שם ושם) ולא
אלא זנים אותה בבית אביה
מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה אין לה מזונות אמר רב חסדא זינתה
בעלמא צריף צר וקטן ולשון ביקתא
בסנדלים חדשים.
מנכסיו ול"א כיון דלא קרינן
אין לה מזונות אמר רב יוסף כיחלה ופירכסה אין לה מזונות מאן דאמר
בי עקתא יכולין לומר
ביה בביתי לא קרינא ביה נמי
ומתזני מנכסי: מר בר"א אמר
זינתה כל שכן כיחלה ופירכסה מאן דאמר כיחלה ופירכסה אבל זינתה
לכי מאצלנו דאת תהא יתבא בביתי
❖
(שם)
אפילו מזוני נמי ל"ל. פי' כיון
כתב לך ולא בביקתי: אבל מזוני
אית לה מאי טעמא יצר אנסה ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי
דבטל התנאי דמדור בטל נמי
תנאי דמזונות דיתבא בביתי
אית לה. בבית אביה מנכסיו ולא
הא דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה
ד
אתני בהדי' וכיון דלא יתבה
תוספות רי"ד
אמרינן כיון דלא קרינן בה ואת תהא
מזונות ולא והתניא ה מכרה כתובתה ומשכנה כתובתה עשתה כתובתה
בביתיה לא מיתזנא. ומסיק
יתבא בביתי לא קרינן בה ומתזנא
תלמודא ולית הל' כמר בר"א
כיון דל"ל לשני' כתובה פי'
אפותיקי לאחר אין לה מזונות הני אין אבל תובעת לא הני בין בבית דין
דהאי דקתני בביתי שלא
כדתנן בפ' אלמנה ניזונית
מנכסי. ורב יוסף בביתי יתירא דריש
תוכל היא לומר תנו לי מזונות
[דף ק' ע"ב] השני' והאיילונית
בין שלא בבית דין תובעת בבית דין אין שלא בב"ד לא: וכך היו אנשי
דתקון למכתב בביתי תרי זימני ואת
בבית אבי וא"א לדור עמכם
אין לה כתובה וא"ל מזונות
ירושלים וכו': אתמר רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה
תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר
ו
דלא יהבי לה אא"כ יושבת
וטעמא מפורש בפ' י"מ
וניזונית עמהן דברכת הבית
משום דאיהי מרגלא ליה
כאנשי גליל בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג
ארמלותיך בביתי: [ונתפייסה.
ברובה אבל הכא דאינהו
וקנסוה רבנן הלכך תנאי
תו לא קרינן בה מיגר אלמנותיך]:
כשמואל ההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא אתו לקמיה דרב
מעכבי מעלין לה מזונות
כתובה נמי אין לה דבנין
הא לא נתפייסה יש לה. בתמיה.
בבית אביה: אר"נ א"ש
נוקבין. א"ד אימא דעבדא
נחמן שמעה לקלה דבת מחוזא היא אמר להו בבל וכל פרוודהא
ז
תבעוה להנשא ונתפייסה א"ל
איסורא קנסוה רבנן אבל
ואפילו אין העכבה מחמת כבוד בעלה
נהוג כרב אמרו ליה והא לנהרדעא נסיבא אמר להו אי הכי נהרדעא
מזונות. פי' דלא קרינן בה
איהי דלא עבדא איסורא לא
אלא שלא היה תובעה הגון לה:
מיגר ארמלותיך בביתי הא
קנסוהו רבנן תיקו: בעי רבא
וכל פרוודהא נהוג כשמואל ועד היכא נהרדעא עד היכא דסגי קבא
כיחלה ופירכסה. גליא דעתה דלא
לא נתפייסה י"ל מזונות.
בת ארוסה. פי' המורה ארוס
דנהרדעא איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל
פי' ואע"פ שהעכבה היתה
הבא על ארוסתו והוליד
ח
ט
מחמת כבוד בעלה מעכבת לינשא:
מחמת שלא הי' התובעה
ממנה בת והי' לו בנים
אמר אין שמין מה שעליה אמר רב חייא בר אבין וחילופה בלקיט רב
עשתה כתובתה אפותיקי. קרקע
הגון לה לא מחמת כבוד
מאשה אחרת ומת הארוס
כהנא מתני וכן בלקיט ומנח בה סימנא יתמא וארמלתא שלח ופוק אמר
בעלה: אר"ע לדידי מפרשא
י"ל מזונות. פי' מן האחים
המיוחדת לכתובתה עשתה אפותיקי
לי מיניה דמר שמואל אמרה
בנכסי האב או לא כיון דאית
לבעל חוב שלה: הני אין. לפי שהן
רב נחמן אע"ג דתנן במתניתין כוותיה דשמואל הלכתא כוותיה דרב דתנן
מחמת פ' בעלי י"ל מזונות
לה לארוסה כתובה. פי' היינו
גיבוי כתובה אבל תביעה לא:
אחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו לא בכסות אשתו
מחמת ב"א שאינן מהוגנים
מו"מ מן האירוסין כדאמרינן
י
לי אין לה מזונות. פי'
לקמן בשלהי הכותב תנאי
פרוודהא. כרכים הסמוכים לה:
ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבע לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקח
משמע דאי הוו מהוגנים הוה
כתובה נמי כגון מזוני דבנן
מחוזא. מפרוודי בבל: דסגי קבא
לשמן אמר ליה רבא לרב נחמן וכי מאחר דתנן מתניתין כוותיה דשמואל
מינסבא להו: אר"ח זנתה
נוקבן אית לה א"ד כיון
דנהרדעא. כל מקום שמודדין תבואה
אין לה מזונות אמר ר"י
דלא תקינו רבנן למכתב
אמאי הלכתא כוותיה דרב אמר ליה לכאורה כשמואל רהיטא כי מעיינת
כחלה ופרכסה א"ל מזונות.
כתובה עד שעת נשואין
במדת קב נהרדעא: שמין מה שעליה.
פי' דגלי דעתא דלא משום
ומקמי הכי לא חיילא לית לה
בה הלכתא כוותיה דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה
כשמגבין לה בית דין כתובתה שמין
כבוד בעלה מעכבא מ"ד
נמי תנאי כתובה באירוסין
אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה: כלתא דבי בר אלישיב הוה קא
בגדיה בפרעון כתובה: בלקיט.
זנתה כ"ש כחלה ופרכסה
תיקו. ומהכא נמי מוכח דאית
ומ"ד כחלה ופרכסה אבל
כתובה לארוסה אע"ג דלא
תבעה כתובתה מיתמי הוה קא ממטי להו לבי דינא אמרי זילא לן מילתא
שכיר שגר בבית בעל הבית ולקח לו
זינתה י"ל מזונות מ"ט יצר
כתב לה דאי בדכתב לה
בעל הבית בגדים כשיוצא ממנו שם
דתיזלי הכי אזלא לבישתינהו ואיכסתינהו לכוליה מנא אתו לקמיה דרבינא
אנסוה ומסיק תלמודא ולית
מאי קמבעי' להו. אי דכתב
אותן בגדים בשכרו לשמואל ורב
הל' ככל הני שמעתי' אלא
לה תנאי דבנן נוקבין יש
אמר להו הלכתא כוותיה דרב דאמר אלמנה שמין מה שעליה ההוא דאמר
כי הא דאר"י א"ש התובעת
לה ואי דלא כתב לה תנאי
אמר אין שמין: וכן בלקיט. לרב
להו נדוניא לברת זל נדוניא א"ר אידי בר אבין כפורנא ליתמי לההוא דאמר להו
כתובתה בב"ד א"ל מזונות
דבנין נוקבין ומנה מאתים
שמין ולשמואל אין שמין: ומנח בה.
ולא נדוניא: מכרה כתובה או
כתב לה פשיטא דכתובה
ארבע משכנה או עשאה אפותיקי
רב סימנא במילתיה: יתמא וארמלתא
אית לה תנאי דבנין נוקבין
אין לה מזונות. פי' [אפותיקי]
ל"ל ואמאי קמבעיא להו א"ו
שלח ופוק. הפשט בגדיהן וצא: יתמא. לקיט: דתנן במתניתין. בהך דערכין: אחד המקדיש נכסיו כו' ואחד המעריך עצמו. והגזבר בא
פה תהא קאי למיקם אמרה
הכי סבר אע"ג דלא כתב
למשכנו על ערכו הקצוב בפרשה אין לו לגזבר לא בכסות אשתו כו': לשמן. בגדים שצבע לשם אשתו ולשם בניו ואע"פ שלא לבשום עדיין. אלמא
לבע"ח לא תגבה חובך אלא
לה כתובתה אית לה מנה
משדה זו המיוחד לכתובתי
ומאתים ומ"ה בעי אי אית לה
בגדיה שלה כשמואל: לכאורה כשמואל ריהטא. פתאום מרוצת משמעות המשנה כשמואל אבל כי מעיינת בה לא מסייעא לשמואל דהא קמיה
הני אין אבל תובעת לא.
נמי תנאי דב"נ אי לא וה"נ
קיימא ואינה יוצאה מביתו ואדעתא דהכי מקני לה שיהו שלה כל זמן שהיא תחתיו: ההוא דאמר להו. צואת שכיב מרע: נדוניא לברת.
פי' ומ"ה לא תני תובעת
איכא למבעי על ארוסה גופא
קצובים היו תכשיטי הבנות כך וכך לבושים: פורנא ליתמי. הריוח ליתומים ולא אמרינן ניתיב לה דמי הנדוניא כיום הצוואה:
בהדי הנך דברייתא הני בב"ד
אי מתזנא לאחר מיתת הבעל
ושלא בב"ד תובעת כתובתה
מנכסיו או לא וטעם אחד
ארבע
בב"ד אין שלא בב"ד לא:
להן. ובפ' האומר בקידושין
וכך היו בני ירושלים כותבין איתמר רב אמר הל' כאנשי יהודה ושמואל אמר הל' כאנשי ירושלים בבל וכל פרוודהא נהיג כרב
מוכיח בפירוש שיש כתובה לארוסה אע"ג דלא כתב לה דתנן התם [היא אומרת] קידשתני והוא אומר לא קדשתיך היא אסורה
נהרדעא וכל פרוודהא נהיג כשמואל ועד היכן הוא נהרדעא עד היכא דסגי קבא דנהרדעא. פי' עד מקום שמודדין במדת קב
בקרוביו והוא מותר בקרובותיה ואמרינן התם אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ואי בדכתב לה תיפוק ליה דהא כתב
נהרדעא וקי"ל הל' כשמואל בדיני וכך פסק גם ר"י משום גאון אחד: איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעלי'. פי' כשתבא לגבות
לה ותו האיך יכול לכפור ולומר לא קדשתיך א"ו בדלא כתב לה: בעי רבא בת אנוסה. פי' אנס את הנערה ונשאה אח"כ כדכתיב
כתובתה מן היורשין שמין לה הבגדים שעליה בפרעון כתובתה דכי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעתא דלמשקל ומיפק לא
ולו תהיה לאשה והולידה לו בת ומת י"ל מזונות מן האחין מנכסיו או לא מזונות הבת שהן תנאי כתובה מיפקע בהכי או לא
אקני לה. ושמואל אמר אין שמין פי' דמשעה שנשאת לו זכתה במתנה והן שלה: ארחב"א וחילופא בלקוט. פי' שכיר שדר
מי אמרינן כיון דל"ל כתובה ת"כ נמי ל"ל א"ד כתובה היינו טעמא דלא תיקון לה רבנן דכל כתובת אשה הוא משום שלא תהא
בבית בע"ה ועשה לו בגדים לכשמשלים זמנו ורוצה לצאת ותובע שכר פעולתו החליפו דבריהם דשמואל אמר שמין מה שעליו
קלה בעיניו להוציאה והאי לא מצי מפיק לה כדכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו והשתא כתובה דמשום אפוקי הוא דלא תקינו
רבנן דליכא למיחש לה אבל שאר ת"כ דלא משום להוציאה איתקון אית לה תיקו: מתני' את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי
ומעלה אותם לו בשכרו ורב אמר אין שמין מה שעליו רב כהנא מתנא וכן בלקוט לרב שמין ולשמואל אין שמין ומנח ביה
סימנא יתמא שלח ופוק שלח ופוק. פי' הפשיטו מבגדיו ויצא כלומר שמין מה שעליו וקרי ליה יתמא ע"ש שנוהגים בו מנהג יתמין
כל ימי מיגר אלמנותיך חייב מפני שהוא תנאי ב"ד. פי' מיגר משך או מיגר לשון דירה וכך היו אנשי ירושלים כותבין אנשי
לצאת בלא מלבוש: אר"נ אע"ג דתנן מתני' כוותיה דשמואל הל' כוותיה דרב דתנן א' המקדיש את נכסיו וא' המעריך
גליל הי' כותבין כאנשי ירושלים וביהודה היו כותבין עד שירצו היתומים ליתן לה כתובתה. לפיכך אם רצו היורשים נותנים