אף על פי פרק
חמישי כתובות
נה.
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
ולשבח.
לשבח. שאמרו בבכורות אין הבכור נוטל פי שנים בשבח
תוספת היא ככתובה שלא
תגבה
השבח אבל אי לא
ט א
א) ב)
ג)
ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן ולא האשה בכתובתה ותוספת
הוי תנאי כתובה ככתובה
היתה
גובה תוספת מן
ד)
נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה: ולשבועה.
השבח כמו בעל חוב דגבי אפי' משבח שהשביחו יתומים ואע"ג
ה)
י ב
לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה
כגון הנפרעת שלא בפניו
דאין להם על מי לחזור והוי כמקבל מתנה דאמרינן בפרק קמא
ו)
דבבא מציעא דלא גבי בעל
ועד אחד מעידה שהיא פרועה
חוב שבח מיניה משום דאין לו על
והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי
לשבח לשבועה ולשביעית ולכותב כל
יא ג
א
ב
ג
ד
מי לחזור מכל מקום מן היורשין גבי
יתומים דתנן בפרק הכותב
נכסיו לבניו לגבות מן הקרקע ה ומן הזיבורית
דלא דמו למקבל מתנה שעליהם מוטל
דבעו שבועה אף תוס' נמי בעי שבועה.
וכל זמן שהיא בבית אביה ולכתובת בנין
ו
ז
ואע"ג דפוגמת בהאי כללא איתיה
יותר לפרוע חוב אביהם וכן משמעו)
יב ד
דכרין איתמר כתובת בנין דכרין פומבדיתא
ז)
בפרק יש בכור
איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן
אמרי לא טרפא ממשעבדי ירתון תנן
דתנן אין הבכור נוטל פי שנים מן
דפגימת תוספת מהניא להשביעה
בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי
כפגימת כתובה: ולשביעית. שאין
השבח ולא האשה בכתובתה ולא
יג ה
יסבון תנן והלכתא לא טרפא ממשעבדי
הבנות במזונותיהן ופריך בגמרא
שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות
ח
ירתון תנן מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא
והאמר שמואל בעל חוב גובה את
אלא אם כן פגמה וזקפה כדאמרינן
ט
השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן
במסכת גיטין ותוספת נמי
יד ו
שבועה ליתנהו בעינייהו פומבדיתא אמרי
לא משמט: לכותב נכסיו לבניו.
והתם בשבח שהשביחו יתומים איירי
בלא שבועה בני מתא מחסיא אמרי בשבועה
ולא בשבח של לקוחות מדקתני ולא
וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה
טו ז
והלכתא י בלא שבועה ייחד לה ארעא
הבנות במזונותיהן ואי מלקוחות מאי
כתובתה כדאיתא ביש נוחלין
בארבעה מצרנהא בלא שבועה בחד מצרא
איריא שבח הא קרקע נמי לא גבו
ותוספת ככתובה: אין כתובה
טז ה
פומבדיתא אמרי בלא שבועה בני מתא
דאין מוציאין למזון הבנות מנכסים
נגבית אלא מן הקרקע ומן הזיבורית
מחסיא אמרי בשבועה והלכתא בלא
יז ט י כ
כדתנן בהניזקין וכן תוספת:
משועבדים והא דאמר בהמקבל
כ
שבועה אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה
כל זמן שהיא בבית אביה. תנן
יתומים אומרים אנו
ל
❖
השבחנו ובעל חוב אומר אביכם
בהנושא כל זמן שהיא בבית
קנו מיניה לא צריך אימלוכי ביה לא קנו
יח ל מ
השביח על מי להביא ראיה משמע
בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה
מיניה פומבדיתא אמרי לא צריך אימלוכי
דאי יתומים השביחו לא היה נוטל
לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא
מוסף רש"י
ביה בני מתא מחסיא אמרי צריך אימלוכי
בעל חוב שבח התם מיירי כגון שעשאה
היו עובדים אותה היתומים ולא זנין
יט נ
ירתון תנן.
ביה מ והלכתא צריך אימלוכי ביה: ר' אלעזר
אביהן לו אותה קרקע אפותיקי ואמר
אותה גובה כתובתה עד כ"ה שנים
(לעיל נב:)
בן עזריה וכו': איתמר רב ורבי נתן חד אמר
ואם שתקה יתר על כן יום אחד מחלתה
אם לא אפרעך עד זמן פלוני יהיה
הלכה כרבי אלעזר בן עזריה וחד אמר אין
וכן תוספת: כתובת בנין דכרין. כשם
קרקע זה קנוי לך מעכשיו דהתם
❖
הלכה כר' אלעזר בן עזריה תסתיים דר' נתן
ודאי השבח של יתומים דהוי כיורד
שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה
(רשב"ם ב"ב קלא.) יסבון
מאתים כך נוטלים תוספת: איתמר
לתוך שדה חבירו שלא ברשות דשמין
הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה דשמעי'
תנן.
גרס ולא גרס דאיתמר: ירתון תנן.
לו וידו על התחתונה ותדע דהא
ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא דאמר
תוספות רי"ד (המשך)
קאמר התם דעל היתומים להביא
אינון ירתון כסף כתובתיך וירושה לא
רבי נתן הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן
נ
השבח ותוספת נמי דינו
טרפא לקוחות: יסבון תנן. לשון
ראיה מאי טעמא דארעא כיון
ובתרומת
ככתובה לא כבע"ח.
ב"ח: מטלטלי ואיתנהו בעינייהו.
דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא
ולשבועה שהבא ליפרע
(שם)
מנכסי יתומים לא יפרע
ואי דלא עשאה אפותיקי אמאי חשיב לה בחזקת ב"ח אדרבה הויא
המייחד מטלטלין לכתובת אשתו ומת והן בעין והיא נפרעת מהן
במסוכן. (גיטין
אלא בשבועה דלא
בחזקת יתמי דהא מצי לסלוקי ליה בזוזי וב"ח ניתי ראיה:
נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומין לא
❖
סה:)
אתפשה בעלה צררי.
ולשבועה.
תפרע אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה והכא היינו
פ"ה לענין עד אחד מעידה שהיא פרועה ונפרעת
ואע"ג דלא ניתנה כתובה
לגבות מחיים אפ"ה
צררי דאתפסה: ליתנהו בעינייהו. כגון שאבדו: בלא שבועה.
שלא בפניו כו' ולא אתי שפיר למאן דמשוה שאר
חיישינן דלמא צררי
תוספות רי"ד
דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובתה
שטרות לכתובה ונראה לר"י דה"פ ולשבועה שאם נשבעה על
אתפסה. והנפרעת נמי
ונפרעת מן הקרקעות: בארבעה מצרנהא. שייחד לה קרקע וכתב
הכתובה נשבעה נמי על התוספת דכשבאה לגבות תוספת אינה
למאי נפקא מינה למוכרת
שלא בפניו לא תפרע
צריכה לחזור ולישבע: ולשביעית. תימה דבסוף מסכת
כתובתה אלא בשבועה
ולמוחלת
ולמורדת
לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה ומת
ולפוגמת
ולתובעת
אבל שט"ח שלא הגיע
שביעית פליגי בהקפת חנות ובשכר שכיר דאיכא למ"ד דאין משמטין
נפרעת הימנה בלא שבועה דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני:
ולעוברת על דת ולשבח
זמנו ליפרע גובה מן
בשבועה. דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים אין זו סמיכה
ור' יוסי פליג ואמר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ולדידיה
היתומים בלא שבועה
ולשבועה ולשביעית
ולכותב כל נכסיו [לבניו]
חזקה אין אדם פורע אלא
לסמוך עליה והרי היא כמי שלא ייחד ואיכא למיחש לצררי: אמר
ניחא דה"ה דמשמט הקפת החנות וכל מילי אפילו דלאו הלואה ואי
ולגבות מן הקרקעות ומן
בזמנו ותוס' לא דמיא
לעדים כתבו וחתמו. כגון מתנת קרקע: לא צריך לאימלוכי
לאו דתוספת ככתובה הוי משמט אבל לרבנן דאית להו אין משמט
לחוב אלא לכתובה.
הזיבורית. וכ"ז שהיא
ביה. אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם
בבית אביה ולכתובת
ולשביעית שאין שביעית
אלא מלוה אם כן אפי' אם אין התוספת ככתובה אינו משמט דלאו
בנ"ד. פי' למוכרת
משמטת את הכתובה
קנין לכתיבה עומד : בתר אומדנא. אומד הדעת. בדבר שאינו
הלואה היא ואור"י דלמ"ד בפ"ב דגיטין פגמה אע"פ שלא
כשאר חובות שהיא
שהמוכרת כתובה לבעלה
מפורש אומדין בית דין ואומרים סתם איניש להכי איכוון דלא
זקפה גבי כתובה דמשמט נפקא מיניה אם פגמה הכתובה הוי כאילו
או מוחלת כתובתה לבעלה
משמטת אא"כ פגמה
מחלה ומכרה את הכל לפי
וזקפה השאר במלוה
כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה: במסוכן. במסכת גיטין
פגמה התוספת וכן למ"ד עד שתפגום ותזקוף אם פגמה וזקפה
הכתובה כאילו פגמה וזקפה התוספת: יסבון תנן. ואם תאמר
דהויא להו כהלואה
שהכל קרוי כתובה ולא
המפרש והיוצא בשיירא ואומר כתבו גט לאשתי אע"פ
אמרינן דלא איקרי כתובה
דעלמא כדאמרינן במס'
שלא אמר תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דמחמת טרדתו שהוא בהול
תקשי ליה מתניתין דמי שהיה נשוי דתנן שניה
אלא מנה ומאתים.
גיטין ותוס' נמי לא
ולמורדת דתנן לקמן
משמטה. ולכותב כל נכסיו
על נפשו לא הספיק לגמור דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון ר"ש
ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה וי"ל דהתם דחי לה לעולם אחת
דאמרי' בי"נ הכותב כל
בפירקין המורדת על בעלה
שזורי אומר אף המסוכן הגוסס והיינו בתר אומדן דעתא דאמרינן
בחייו ואחת במותו אין לה כתובת בנין דכרין ומאי קודמין קודמין
פוחתין מכתובתה עד כמה
נכסיו לבניו וכתב לאשתו
לנחלה: נראה. כפי' ר"ח דגריס ברישא ייחד לה ארעא בארבע
לא אמר כתבו אלא שיתנו הואיל ומסוכן הוא לא נתכוון לצחק בה:
הוא פוחת עד כנגד
קרקע כ"ש איבדה כתובתה
ומוקי לה התם במחלק
כתובתה ול"ת עד כנגד
מצרנהא ואח"כ גריס מטלטלי ואיתנהו בעינייהו והשתא אתי שפיר
ובתרומת
מו"מ לחודייהו אלא גם
לפניה והיא שותקת דכיון
דלא הזכיר יחוד גבי מטלטלי משום דכבר הזכיר יחוד גבי ארעא ועלה קאי אבל לספרים דגרסי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו ברישא
התוס' פוחתין והולכין.
דשתקה סמכא אההוא
תימה דלא קאמר ייחד לה מטלטלי כיון דלא דיבר כלום ביחוד: כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה. וה"ה
פורתא ואחולי' אוחלתיה
ולפוגמת בפ' הכותב תנן
הפוגמת כתובתה לא תפרע
ואבדה נמי גם התוס'.
אפי' לא אמר כתובו וחתומו כיון דקנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה דסתם קנין לכתיבה עומד כדאמרינן בחזקת הבתיםז) ולא
אלא בשבועה שאם פגמה
ולגבות מן הקרקע. פי' לא
נקט כתובו וחתומו אלא משום סיפא דאפילו הכי צריך לאמלוכי ביה וטעמא כיון דבעין יפה נותן שמקנה לו מיד ואינו רוצה להמתין
מיתמי קאמר שה"ה לכל
תוספת נמי כגון שאמר'
עד שילך ויזכה בשדה יש לנו לומר דייפה כחו נמי לענין כתיבה דסתם קנין שבש"ס היינו קנין חליפין ומיהו למ"ד אחריות לאו
התקבלתי מן תוס' דינר אף
שט"ח דמטלטלי דיתמי
זו פוגמת כתובתה היא ואם
לבע"ח לא משתעבדי אלא
טעות סופר הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב בו אחריות כדאמר שמואל בפרק קמא דב"מ שעבוד צריך לימלך אבל
מיני' כדאמרינן לקמן בפ'
טוען בעלה כל כתובתך
למ"ד טעות סופר הוא אין צריך לימלך ומיהו אם רוצה יכול לחזור בו כדאמרינן בהמוכר הספינה זכו בשדה
הכותב דכתובה לא גביא
התקבלת לא תגבה אלא
אפילו מיניה אם גירשה
בשבועה.
ולתובעת
זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופר"י ב"ר מרדכי בשם ריב"א דדוקא בשטר מכר חוזר שאינו
אלא מן הקרקע אבל בע"ח
בפירקין דלעיל אמרינן
רוצה שיהיה עליו שעבוד בשטר דשטר מכר טריף ממשעבדי אבל במתנה שאין השטר אלא לראיה אף בשטר אינו יכול לחזור
אפי' מגלימא דעל כתפי'
התובעת כתובתה בב"ד
דעבדינן תקנתא לרמאה דמוכחא מילתא שרוצה לחזור ממתנה ור"ת מפרש דאף במתנה חוזר בשטר משום דלא ניחא ליה
ותוס' ככתובה דמיא. ומן
א"ל מזונות וה"ה אם
הזיבורית אפי' מיניה ואילו
תבעה תוס' ולא כתובה.
דליפשו שטרי עילויה שיסברו העולם שהוא שטר מכר שיש שעבוד ונמנעים מלהלוות לו וזיילי נמי נכסיה כשיצא קול שמכר קרקעות
ב"ח דינו בבינונית. וכ"ז
ולעוברת על דת דאמרינן
או נתן ואע"ג דתנן בפרק גט פשוט מי שנמחק שטר חובו שבא לב"ד ועושין לו שטר אחר ולא חיישינן שמא יסברו שזהו
בהמדיר אלו יוצאין שלא
שהיא בבית אביה. בפ'
שיעבוד חדש מה שכותבין לו עתה דמשום הך חשש אין לנו להפסיד לזה זכותו שכבר היה לו שטר. :
בכתובה ועוברת א' מהן
הנושא תנן כ"ז שהיא בבית
בעלה במשך אלמנותה
ולא תימא דוקא כתובת
ובתרומת
מו"מ אבל תוס' מתנה
גובה כתובתה לעולם וכ"ז
בעלמא הוא ולא הפסידה. ולשבח דאמרי' בבכורות אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן
שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה גובה כתובתה עד כ"ה שנים ואם שתקה יותר מכן
מחלה וכן התוס'. ולכתובת בנ"ד כשם שנוטלת מו"מ כן נוטלת גם התוס': איתמר כתובת בנ"ד פומבדיתאי אומרים
ואין האשה גובה כתובתה מן השבח שהשביחו הנכסים לאחר מיתת הבעל כלומר אם אין הנכסים שהניח הבעל כדי כתובה
ולאחר מכאן השביחו לא תטול אלא במה שהניח לה הבעל והשבח ליתומים ומקולי כתובה שנו כאן אבל בע"ח גובה את
לא טרפא ממשעבדי פי' מן
הלקוחות שקנו אחר
שנכתב
כתובת אמן: ירתון תנן
בפירקן דלעיל. בני מתא