נה:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובתרומת
מעשר כו'. רישא דמתניתין הכי במסכת דמאי
ובתרומת מעשר של דמאי. משנה היא במסכת דמאי תרומת
כ א
א) ב)
ג) ד)
הלוקח פירות דמאי ממי שאינו נאמן בשבת
מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע
כא ב
ה)
שואלו ואוכל על פיו חשכה מו"ש לא יאכל עד שיעשר פי' אף על
ר"ש שזורי אומר אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות
מה שהעיד ביום לא יאכל בלילה דלא
שרו ליה רבנן אלא בשבת
הללו ואוכלן על פיו אם אמר הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא
❖
שאינו יכול לתקן וטעמא דרבנן לא
מכרתים לך סומך עליו דהואיל
משום עונג שבת כדפירש בקונטרס
ומדרבנן הוא הימנוהו רבנן במקום
ובתרומת מעשר של דמאי ורב לא אזיל
א
דמשום עונג שבת לא שרינן ליה
פסידא כי הכא שאין לו תקנה לחזור
בתר אומדנא והא איתמר מתנת שכיב
מוסף רש"י
לאכול דמאי אלא משום אימת שבת
ולהפריש אלא למוכרה לכהנים בדמי
מרע שכתוב בה קנין בבי רב משמיה
מתנת שכיב מרע שכתוב
כדמשמע בירושלמי דקאמר להו ר"ש
תרומה והפסד הוא לו. האי דנקט אף
בה קנין.
דרב אמרי ארכביה אתרי רכשי ושמואל
שזורי לרבנן כשם שאימת שבת על
בחול משום דקתני התם מילתא
אמר לא ידענא מאי אידון בה בבי
עם הארץ כך אימת תרומה על
אחריתי ויש בה חילוק דבשבת שואלו
רב משמיה דרב אמרי ארכביה אתרי
עם הארץ פי' עם הארץ ירא לשקר
ואוכלו על פיו מפני עונג שבת ולמו"ש
רכשי הרי היא כמתנת בריא והרי היא
לא יאכל עד שיעשר: מתנת שכיב
בשבת בדבר שאינו מעושר משום
(ב"ב קמו:)
מרע. אינה צריכה קנין שתקנו
כמתנת שכיב מרע הרי היא כמתנת בריא
דשבת קובעת למעשר סבר ר"ש דכמו
כן אימת תרומה עליו דנהי דאינו
חכמים שדבריו ככתובים וכמסורים
דאם עמד אינו יכול לחזור בו הרי היא
ירא מאיסור טבל ירא הוא מאיסור
שלא תטרף דעתו עליו ואם כתוב
ג)
כמתנת שכיב מרע שאם אמר הלואתי
תרומה כשתרם וחזרה למקומה ורבנן
בה קנין אמר רב ארכביה אתרי
לפלוני הלואתו לפלוני ושמואל אמר לא
פליגי עליה בהא אע"ג דלית ליה
רכשי כמו רוכבי הרכש
ו)
ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר
תקנתא: מתנת שכיב מרע
ב
ז)
כלומר נתן בה שתי כחות על ידי
להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה
שכתוב בה קנין רב אמר ארכביה
שכתוב בה כדקציר ורמי בערסיה
(רשב"ם שם קנב. ועי"ש עוד)
אלא
❖
אתרי רכשי. ה) נראה דוקא שכתב
וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח
שכתוב בה קנין.
שכיב מרע ועל ידי קנין שכתוב בה שאינו נוהג אלא בבריא נתן בה
בה קנין בתוך השטר דהוי לרב כמתנת בריא דאלומי אלמיה לפי
כח בריא. והשתא מפרש להו כח מתנת בריא שאם עמד מחוליו אינו
שכתב כן בתוך השטר אבל אם כתב כל נכסיו וקנו מידו ולא נכתב
גליון הש"ס
חוזר ממתנתו משא"כ בש"מ והרי היא כמתנת ש"מ שאין במתנת
הקנין בתוך השטר לא הוי לרב כמתנת בריא ואם עמד חוזר ואם
תוס' ד"ה מתנת ש"מ וכו'
בריא אפי' בקנין שאם כתב במתנה זו הלואתי שהלויתי לפלוני נתונה
מת קנה כדין מתנת ש"מ כמו שפירש ר"י ב"ר מרדכי כדמוכח מתני'
אלא דניחא ליה למיפרך
לפלוני זה הלואתו לפלוני ואילו גבי בריא משום קנין לא קני ביה שאין
דמי שמת דתנן ש"מ שכתב כל נכסיו שייר קרקע כל
דשמואל אדשמואל.
מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע כדאמרינן בהזהב וזה
שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה
קנה אם מת לא מחמת קנין אלא מחמת דברי ש"מ: שמא לא גמר
והתם בקנין איירי דאי בלא קנין אפילו שייר נמי אין מתנתו מתנה
בלבו להקנותו [אלא בשטר. שמא להכי כתב בה קנין דלא גמר להקנותו]
כדפסק התם הלכתא דבמקצת בלא קנין לא קנה ואפי' מת אלא
❖
דווקא בקנין וקתני היכא דלא שייר אין מתנתו מתנה ואם עמד
מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים ומסורים דמי אלא
חוזר ובהדיא דייקינן הכי בפרק מי שמת דרישא וסיפא
על ידי כתיבה וקנין כבריא דסתם קנין לכתיבה עומדד) ושטר שכיב
בקנין ושמואל דאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר
מרע אינו קונה מחיים שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא לאחר מיתה.
תוספות רי"ד
ארכביה אתרי
לאחר מיתה כיון דמגרע שמואל כח מתנה מחמת הקנין שהוא כתוב
ואפילו לרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו
(שם)
רכשי.
מחסיא אמרי טרפי
בשטר כ"ש כשאינו כתוב בשטר וכן משמע בפרק מי שמת
הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דדעתו לאקנויי גוף
ממשעבדי יסבון תנן לשון
דפריך התם אהא דקאמר שמואל דאין שטר לאחר מיתה מההיא
הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה אבל זה אין דעתו ליתן בחייו כלום
ב"ח והל' לא טרפי משעבדי
דירתון תנן: מטלטלין
דאמר שמואל ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו אם
וכיון דמית תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דליקני ניהליה. ושמעינן
ואיתנהו בעינייהו בלא
עמד חוזר משמע ואם מת קנה ומאי קושיא התם ודאי קנה לפי
מיהת דרב בתר אומדנא אזיל שאומד דעתו של זה דלארכביה
שבועה ליתנהו בעינייהו.
שלא נכתב הקנין בשטר אלא ודאי בכל ענין קאמר שמואל דאין
אתרי רכשי עבד ואף על פי שלא פירש מפיק רב ממונא בהכי:
פומבדיתאי אמרי בלא
שבועה בני מתא מחסיא
שטר לאחר מיתה בין בכתוב בו קנין בין לא כתוב וכי פריך מדשמואל
אלא
אמרי בשבועה והל' בלא
אדשמואל הוה מצי למיפרך ליה ממתני' דהתם דלא מגרע כח מתנה מחמת הקנין $ אלא דניחא ליה למיפרך דשמואל אדשמואל ואיכא
שבועה. פי' המורה המיחד
לשנויי מתניתין במייפה את כחו דכתב וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא דמודה שמואל דקנה לאחר מיתה כיון שמוכיח שהקנין ליפוי כח
מטלטלי לכתובת אשתו ומת
והן בעין והיא נפרעת מהן
בא והכי מוקמינן התם מילתיה דשמואל גופיה ורבינו יצחק בר אברהם נראה לו כפירוש רבינו שמואל דרב ושמואל פליגי אפי' אין כתוב
נוטלן בלא שבועה דטעמא
הקנין בשטר ואין שטר לאחר מיתה דקאמר שמואל אפילו אין כאן שטר כלל משום דסתם קנין לכתיבה עומד יש לחוש שמא לא רצה
מאי אמרי רבנן הבא ליפרע
שיגמר הקנין אלא בכתיבת השטר ובמסירתו ליד מקבל מתנה ועקר מיניה כח מתנת ש"מ שקונה באמירה בעלמא ואין רוצה שיקנה
מנכסי יתומים לא יפרע אלא
בשבועה דחיישינן לצררי
אלא לאחר מיתה ואז פקע כחו ומתני' דלא שייר קרקע כל שהוא מוקמי בין לרב בין לשמואל דקנו מיניה בחזקה שאינו עומד לכתיבה
הכא כיון דיחד לה מקום
כמו קנין חליפין ולא הוי לרב כמו מתנת בריא ולשמואל קניא כדין מתנת שכיב מרע והא דפריך התם מהא דאמר שמואל ש"מ שכתב
(רשב"ם שם)
לגבות הימנו לא פרע לה
שאם אמר הלואתי
ממקום אחר כלומר היינו
כל נכסיו אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר אין נראה לו להעמיד בקנין חזקה דקנו מידו משמע טפי קנין חליפין שהן מיד ליד אבל
לפלוני.
צררי דאתפסה. ואינו נ"ל
קנו מיניה משמע שפיר חזקה ועוד דעיקר מילתיה דשמואל משמע דאתא לאפוקי דלא נימא דארכביה אתרי רכשי והיינו בחליפין דווקא
דכי היכי דאמרי' לקמן ייחד
והשתא אתי שפיר כי פריך מהא דשלח ר"א לגולה כו' ומשני הא דקנו מיניה הא דלא קנו מיניה דמשמע דאי קנו מיניה אע"ג דלא
לה קרקע בד' מצרנאה אמאי
לא אמרינן נמי ייחד לה
נכתב הקנין בתוך השטר הוי כמתנת בריא והשתא אתי נמי שפיר הא דקשיא ליה מדשמואל דאמר כותבין ונותנין דאי בקנין קאמר
מטלטלי ורב משה גאון
משום דלכתיבה עומד לא ידענא מה אידון בה כ"ש בכתבו ותנו מנה לפלוני ומת שלא יקנה כי אם בכתיבה ולמאי דקי"ל כשמואל יש
ור"ח ז"ל פירשו מטלטלי
תימה מה שתיקנו הגאונים לכתוב במתנת ש"מ ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות ולא כתבו שום ייפוי כח ועוד
דכתיבי בכתובתה בין דהנעל'
ליה בין דכתב לה איהו
דכרב נמי לא הוי דלדידיה הויא כמתנת בריא וי"ל דכל לשון של זכות חשוב ייפוי כח וטוב שיכתבו וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא
וליתנהו בעינייהו עכשיו כגון
דא או יכתבו בתחלה ואף קנו ממנו בכל לשון של זכות דומיא דאף כתבו וחתמו והבו ליה דיש נוחלין :
דחליפינון וידוע מילתא דהני
ואין שטר לאחר מיתה. פי' ואין קנין לאחר מיתה כדפרשינן לעיל ויש לגמגם על הלשון דלאחר מיתה דמשמע אם הקנה לו לאחר
(שם
מטלטלי מחמת מטלטלי
קמח.)
קמאי נינהו הלכך גביא להו
ל' יום קנה אם הוא חי בקנין סודר דהשתא ובהאשה רבה וכן בהאשה שנפלו לא משמע הכי
בלא שבועה וזה הפתרון
שאם
אמר הלוואתי לפלוני כו'. פי' בקונטרס דאילו גבי בריא לא זכה בה משום קנין דאין מטבע נקנה
כדפרישית ביבמות ו):
נ"ל. ייחד לה שדה בד'
(שם קנב.) לא ידענא
בחליפין אלא אגב קרקע וקשה דאם כן לא ה"ל למימר הלוואתו אלא מעותיו לפלוני הואיל וטעמא משום מטבע הוא ועוד דאפילו
מצרנאה בלא שבועה וחד
מאי אידון בה.
מצרא פומבדיתאי אמרי בלא
אגב קרקע דמטבע נקנה אין הלואה נקנית כדאמרינן במי שמת למימרא דמילתא דאיתא בבריא איתא בש"מ דליתא
שבועה בני מתא מחסיא
בבריא כו' והא הלוואתו לפלוני דליתא בבריא ואיתיה בש"מ ומשני הא נמי איתיה בבריא הואיל ויורש יורשו אי נמי במעמד שלשתן ואם
אמרי בשבועה והל' בלא
יכול להקנותה אגב קרקע הל"ל דאיתיה נמי בבריא על ידי קרקע ולא ה"ל לדחוקי בכי האי גוונא אלא ודאי לא מהני בה קנין וסברא
שבועה. פי' ייחד לה קרקע
וכתב לה ד' מצרים שלה
הוא דהיאך יהנה קנין לדבר שאינו בעין ואף על גב דמהני לענין הרשאה כדמוכח בהגוזל קמא בשמעתין דאין משלחין מעות
בחייו לעשותה אפותיקי
בדיוקני היינו משום דפסקינן דשליח שוויה ולענין שליחות שיהא מורשה במקומו מהני הקנין אבל לענין להיות שלו לא ואם תאמר והואיל
בכתובתה ומת נפרעת ממנו
בלא שבועה היכא דלא
ולא הוי מורשה אלא להיות שליח אם מת המרשה קודם שהגיע ליד המורשה פקע שליחות ויכולין היתומים לתבוע מן הנפקד והתם
אתפסה צררי אחריני. אמר
משמע דאין יכולין וי"ל כיון דאם היה נפקד בא לפני ב"ד היו אומרין לו לתת ליד המורשה שהרי יש להחזיק המרשה בחזקת חי אע"ג
לעדים כתבו וחתמו והבו
דאיגלי מילתא לבסוף דמת המרשה קודם שהגיע הפקדון ליד המורשה אין יכולין לתבוע מן הנפקד כלום שהרי ברשות ב"ד נתנם והשתא
ליה קנו מיניה לא צריך
לאמלוכי בי'. פי' כשבאים
משמע ליה דרב אזיל בתר אומדנא מדקאמר הרי היא כמתנת ש"מ דאי לא אזיל הל"ל הרי היא כמתנת בריא לבד אע"ג דכתוב בשטר
עדים לכותבה א"צ לראות
כדקציר ורמי על ערסיה היינו משום דהכי הוה מעשה ולאו משום דליבעי הנותן שתהא מתנת ש"מ ומדקאמר הרי היא כמתנת ש"מ אלמא
אם בלב שלם ובנפש חפיצה
אזיל בתר אומדנא ואע"ג דשמואל נמי אזיל בתר אומדנא לאו לאפוקי מדשמואל אתי דהא בסמוך פסק שמואל כרבי אלעזר ב"ע ועי"ל
רוצה שיכתבו לו שהרי
קנו מידו בקנין וסתם קנין
דפריך מהא דרב אית ליה אומדנא אפילו להוציא ממון אע"ג דשמואל לית ליה כהאי גוונא אע"ג דגבי שודא שמעינן להו איפכא דשמואל
לכתיבה עומד ולא חיישינן
אית ליה שודא ולרב חלוקה ולא שודא מצינו למימר כמו שמפר"ת דשודא לאו אומדנא הוא כמו שפירש בקונטרס אלא יתנו ב"ד למי שירצו ז):
דלמא הדר דאפי' אי הדר בי'
תו לא חיישינן ליה. לא קנו
(שם)
מיני' פומבדיתאי אמרי לא צריך לאמלוכי בי' בני מתא מחסיא אמרי צריך לאמלוכי ביה. פי' המורה דהיא מתנת קרקע.
משמע מפירושו דמ"ה צריך לאמלוכי ביה דכל כמה דלא מטא שטרא לידי' דמקבל מצינן ביה למיהדר אבל באודיתא
אמרינן דצ"ל כתובו ומפיו אמר לעדים כתובו וקיבל עליו שתהא מלוה בשטר תו לא צריך לאמלוכי בי' אלא כתבו שטרא ויהיבי ליה למלוה משום דבשעת הלואה אישתעבדו נכסיו וכיון דקיבל עליו [לעשות] מלוה בשטר תו לא צריך לאמלוכי
ביה וכ"כ גם רבינו יוסף הלוי ז"ל ואינו נ"ל לחלק בין שטר אודיתא לשטר מתנה אע"פ שהמעות בידו כיון שבשעת ההלואה לא קבלה ע"ד מלוה בשטר אלא הוא רוצה עכשיו לעשותה מלוה בשטר [כל זמן] שלא הגיע השטר ליד המלוה יכול לחזור בו
אע"פ שאמר כתובו וצריך
לאמלוכי ביה דבאודיתא נמי פליגי ולא קשה מאי
דאמרי' בפ' חז"ה ובפ' דיני ממונות
בתרא הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו דמשמע מכי אמר כתובו די לנו ולא צריך לאמלוכי בי' והאי דנקיט