אף על
פי פרק
חמישי
כתובות
נו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב יצחק בר אבדימי משום רבינו. פירש בקונטרס רבינו
אלא תרוייהו. רב ורבי נתן: משום רבינו. רב: והלכה למעשה
כב א
א)
ב)
כו'. הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה: מהו. לרבי
רב וקשה דא"כ תקשי מהכא תסתיים דרב הוא דאמר
ג) ד)
אלעזר בן עזריה: ופירסה נדה. ופירש ממנה ומת: יחליף.
כר"א בן עזריה לכך נראה דרבינו היינו רבי ורב יצחק בר אבדימי
ה)
כג ב
יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר ויקרע הראשון ולא יכתוב שובר
דהכא הוא רב יצחק בר אבדימי הקדמון שהיה תלמידו של רבי
ו)
להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו
כדאמרינן בפרק כירה
ז) ח)
מן העכברים: רבי יוסי אומר יכתוב
אמר רב יצחק בר אבדימי פעם אחת
אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא מאן דאמר
ט)
א
כד ג
שובר. ולא יחליף להרע כח המלוה
נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ והוא
הלכה שפיר מאן דאמר אין הלכה הכא נמי
למחול שעבודו מזמן ראשון: כששוברתה
היה רבו של רב דאתנייה לרב כחל
אומדן דעתא הוא משום איקרובי דעתא
בתוכה. בתוך הכתובה עצמה יכתוב
בפרק כל הבשר
הוא והא איקרבא ליה דעתא יתיב רב
כה ד ה
ומדות בפרק המוכר את הספינה
השובר והיא אמרה בפנינו התקבלתי
❖
: רבי יוסי אומר
חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר הלכה כרבי
(א)
חציה דטעמא מאי אמר רבי יהודה
אלעזר בן עזריה אמר ליה פוק קרי קראך
יכתוב שובר. פירש הקונטרס משום
אין כותבין שובר משום דלא יצטרך
כו ו ז
לברא אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
דלא מרעינן כח המלוה לגבות מזמן
לוה לשומרו מן העכברים דאי מרקב
הגהות הב"ח
שני ולא פירש לפי המסקנא דגט פשוט
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו
הדר האי וגבי שטריה כוליה הכא
(א) גמ' קרא
ליכא למיחש להכי: אפי' תימא כו'.
דקאמר התם דטעמא
הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר רב נחמן
כז ח
דבהאי שובר לא חייש רבי יהודה
דרבי יוסי כדי שיכוף לפורעו:
אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
❖
כששוברתה מתוכה. וא"ת
לעכברים כי התם דאילו התם מיפרע
ורב נחמן דידיה אמר אין הלכה כרבי
פרעיה דלמא כו': הכא ודאי יהב
ולרבי יוחנן דאמר ח)הטוען אחר מעשה
אלעזר בן עזריה ונהרדעי משמיה דרב נחמן
לה. בתמיה: אבל על פה. דהוה
ב"ד לא אמר כלום מה תועלת יש
מוסף רש"י
כח ט
אמרי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ואע"ג
ליה תנאה בעלמא לא הוי תנאה
במה שנכתב השובר בתוך הכתובה
מי שפרע מקצת חובו.
דלט רב נחמן ואמר כל דיינא דדאין כרבי
דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא:
היא תטמין הכתובה ומפקא עידי
כט י
אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי אפילו הכי
בדבר שבממון. שאר וכסות: והרי
הינומא וגביא מאתים וי"ל כגון
ר' יהודה
פירות. דנכסי מלוג: דרבנן. האי
שהביאה עמה נדוניא והיא כתובה
הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכה
ל כ
אומר יחליף.
ב
בכתובה דאז לא תטמין הכתובה דא"כ
דבעל אוכלן תקנתא דרבנן היא ולא
למעשה כרבי אלעזר בן עזריה: בעי רבין
❖
היתה מפסדת יותר ועוד י"ל דבמקום
עבוד רבנן חיזוק שיהא תנאו בטל
נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה
ר' יוסי אומר
אם התנה למחול אכילתו: פירי
שכותבין כתובה או אפילו במקום
יכתוב לו שובר.
קונה או חיבת ביאה קונה תא שמע דתני
פירות. אם כתב לה דין ודברים
שאין כותבין ויש עדים שכתב לה
(רשב"ם
תוספות רי"ד
רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה
ב"ב קע:) על מנת שאין
אינה יכולה לגבות כלום אפילו מודה
אין לי בנכסיך ובפירותיהן אוכל הוא
ליך עלי שאר.
צריך לומר כתובו משום
הראשון אי אמרת בשלמא חיבת חופה קונה
שלא פרע לה עד שתביא כתובה כיון
פירי פירות מוכר פירות ולוקח קרקע
ועונה. הרי זו
דבקנין ובהודה בפני ג' אין
היינו דאמר לילה הראשון אלא אי אמרת
מקודשת ותנאו בטל.
דסבר דאין כותבין שובר הואיל ויכול
שיהא לה קרן והוא אוכל פירות:
צ"ל כתובו אבל מיהו ה"ה
נמי דצריך לאמלוכי בי'
חיבת ביאה קונה ביאה בלילה הראשון
לבא לידי הפסד אם יפסיד שוברו
וקיימא
כדאמרינן הכא: ראב"ע
וכ"ת היא תשרוף הכתובה בפני
איתא מכאן ואילך ליתא ואלא מאי חופה חופה בלילה איתא ביממא
[וכו']. אמר ר"נ א"ש
הל' כראב"ע ואע"ג דר"נ
עדים דא"כ אותן עדים ידעו מה היה
ליתא ולטעמיך ביאה בלילה איתא ביממא ליתא הא אמר רבא אם
ג
(שם קכו:)
לייט דאמר כל דיין דדאין
כתוב בה דאל"כ היאך יעידו שנשרפה
בדבר שבממון.
היה בבית אפל מותר הא לא קשיא אורח ארעא קא משמע לן
דביאה
כראב"ע כו': בעי רבין
כתובתה מה יודעין אם כתובתה
נכנסה לחופה ולא נבעלה
בלילה אלא חופה קשיא חופה נמי לא קשיא כיון דסתם חופה
לביאה
מהו חיבת חופה קונה
היתה אם לא ראו מה היה כתוב בה:
או חיבת ביאה קונה.
קיימא אורח ארעא קא משמע לן דבלילה בעי רב אשי נכנסה
לחופה
טעמא
דכתבה ליה הא על פה
(ב"מ נא. וקדושין
בעי ר"א נכנסה לחופה
ופירסה נידה מהו אם תימצי לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא
לביאה
לא. וליכא למימר מאי כותבת אומרת
ד
יט:)
ופרסה נדה מהו מי אמרינן
חיבת חופה קונה חופה
אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דלמא לא שנא תיקו: רבי
יהודה
כדאמר בסמוך מאי כותב אומר
ה
תנאו קיים.
דחזיא לביאה אבל חופה
דע"כ דווקא כותבת נקט דהא פליג
אומר רצה כותב לבתולה וכו': וסבר רבי יהודה דכותבין
שובר
דלא חזיא לביאה לא א"ד
ארבי יוסי דאמר רשאי בברייתא
ל"ש תיקו ומספיקא אינה
והתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי
אומר
ו
דלקמן: הרי זו מקודשת ותנאו
קונה: מתני' ר"י אומר
(רשב"ם ב"ב שם) יותר
יכתוב לו שובר אמר רבי ירמיה כששוברתה מתוכה אביי
אמר
משל תורה.
אם רוצה כותב לבתולה
ז
בטל. ע"כ בדכפליה לתנאיה איירי
שטר של מאתים והיא
אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעיה
דלמא
(זבחים קא.)
דאמר לה אם אין ליך עלי שאר כסות
כותבת לו התקבלתי ממך
מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא הכא
מנה ולאלמנה מנה והיא
ועונה הרי את מקודשת ואם לאו אל
כותבת לו התקבלתי ממך
ודאי יהב לה מילתא בעלמא היא דאמרה ליה אי נטריה נטריה אי לא
תהי מקודשת מדקאמר לקמן דטעמא
ג' וכו' ר"מ אומר כל
נטריה איהו הוא דאפסיד אנפשיה בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה
הפוחת לבתולה ממאתים
דר' מאיר דתנאו בטל משום דמתנה
ולאלמנה ממנה הרי זה
לא קתני שוברתה מתוכה אלא ר' ירמיה מ"ט לא אמר כאביי גזירה שובר
על מה שכתוב בתורה ואי לא כפיל
בעילת זנות קסבר ר"י
לתנאה תיפוק ליה דתנאו בטל לרבי
דהכא אטו שובר דעלמא טעמא דכתבה ליה אבל על פה לא אמאי
דבהדיא אסור לפחות
לבתולה ממאתים כדי
מאיר משום דבעי תנאי כפול כדאמר
דבר שבממון הוא ושמעינן ליה לר' יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים
שלא יעבור על תנאי
בהאומר ט) ותימה
דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר
ב"ד אבל בענין זה ע"י
אם כן אמאי היא מקודשת הרי התנה
תחבולה מותר שכותב לה
כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר
מאתים זוז והיא כותבת
בפירוש שאם יהא לה עליו שאר כסות
לו שובר שהתקבלה מנה
ח בדבר שבממון תנאו קיים קסבר רבי יהודה ט כתובה דרבנן י וחכמים
ועונה שאינה מקודשת ואין לומר דלכך
ור"מ סבר אפי' ע"י
עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה הרי פירות דרבנן ולא עבדו להו רבנן
מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול
תחבולה אסור לפחות:
חיזוק דתנן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב
לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה
כ
מחילה דהא תניא בפרק ב' דנזיר
לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם
הריני נזיר ע"מ שאשתה
וקיימא
יין ואטמא למתים הרי זה נזיר ואסור
בכולן מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה והתם לא שייך לשנויי הכי ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי
אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו
מתנה על מה שכתוב בתורה דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה וא"ת הא דתנן בפרק בתרא דמנחות
הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש ואם גלח בבית חוניו יצא ומפרש בגמרא היינו טעמא דהאי גברא
לצעורי נפשיה קא מכוין אמר אם סגי בבית חוניו טרחנא פירוש הלכך אם רצה לגלח במקדש חל עליו נזירות ואם אינו יכול או אם אינו
רוצה לטרוח אדעתא דהכי לא נדר אגלאי מלתא דלא הוי נזיר והיינו פירוש יצא כלומר שלא חלה עליו הנזירות והשתא אמאי והא מתנה
על מה שכתוב בתורה הוא דאין גילוח אלא במקדש ואר"י דלא אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא היכא שמתכוין לעקור מה
שכתוב בתורה אבל התם סבור הוא שיש מצוה בבית חוניו כמו בבית המקדש ואין מתכוין לעקור אית לן למילף מתנאי דבני גד ובני ראובן
וא"ת כיון דשייך מתנה על מה שכתוב בתורה אפילו גבי ממון א"כ לא יוכל אדם למחול חובו לעולם על ידי תנאי שאם יאמר עשה עמי
היום וחובך מחול לך יהא מתנה על מה שכתוב בתורה מיהו מלוה לא חשבינן כתובה בתורה דאפילו למאן דאמר מלוה הכתובה
בתורה ככתובה בשטר דמי היינו דוקא כגון נזקין וערכין ופדיון הבן דמסברא לא הוה מחייבינן להו אם לא שחייבתו תורה בפירוש אבל
מלוה כולי עלמא מודו דלא טרפא ממשעבדי
דאינה באה מכח התורה דסברא הוא
שיש לו לשלם מה שלוה ממנו
אבל קשה דלעניין
נזקין