נו:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקיימא לן. בהכותב ז): מאי כותב אומר. אלמא
תנאיה תנאה: והרי
ט) נזקין (וערכין) נימא שלא יוכל למחול דמתנה הוא על מה שכתוב
לא א
א) ב)
ג)
חמרים. גבי דמאי דרבנן הוא ולא עבדו בהו חיזוק למיחש לגומלין
בתורה וכי תימא ה"נ והתנן בהחובל קרע את כסותי
ד)
לרבי יהודה: שלי חדש. והישן טוב ממנו שהחדש עדיין אינו יבש
ושבר כדי על מנת לפטור פטור י)ותירץ ה"ר אלחנן דהתם נמי אם
ה)
היה אומר קרע ושבר ע"מ שאין לי עליך דין נזק הוי חשיב מתנה על
כל צרכו והכי נמי אמרינן באיזהו נשך היו חדשות מארבע
לב ב
מה שכתוב בתורה אבל למחול יכול
וישנות משלש כו'. ויש מפרשים משום
ו) ז)
וכן הכא גבי שאר כסות ועונה דוקא
עומר ולאו מילתא היא דא"כ דמתרץ
❖
וקיימא לן מאי כותב אומר אמר אביי לכל
ח)
כשאמר על מנת שאין ליך עלי דין
בדמאי הקילו התינח דמאי (א) חדש
ט)
יש כתובה ולא לכל יש פירות מילתא
י)
מאי איכא למימר ועוד לא מצינו
שאר כסות ועונה הוי מתנה על מה
דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק מילתא דלא
מוסף רש"י
שנחשדו עמי הארץ על איסור חדש
שכתוב בתורה אבל ע"מ שתפטרי
שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק הרי חמרים
ולא נקט לה אלא משום אין נאמנים
אותי משאר כו' פטור וכן על מנת
מאי כותב אומר.
דשכיחי ולא עבדו לה רבנן חיזוק דתנן
דדמאי ורבותא אשמועינן דאע"ג
שאין לך עלי אונאה על מנת שאין
החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי
דמשבח לה לדחבריה נמי במילי
לך עלי דין אונאה וכן על מנת שלא
(לקמן פג.)
חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל
החמרין.
אחרנייתא אינו נאמן על הדמאי
תשמיטנו שביעית ועי"ל דנזקין לא
דחיישינן לגומלין: בדמאי הקילו. משאר
חברי מתוקן אין נאמנים רבי יהודה אומר
דמו לקדושין דהכא היינו טעמא דאין
כ)
שלי
(לעיל כד.)
קדושין לחצאין דאין לך קדושין שאין
ספק דדבריהם ואפילו ספק ליתיה
נאמנים אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו
חדש ושל חברי ישן
❖
שלי אינו מתוקן ושל
דרוב עמי הארץ מעשרין הן : כל
לה עליו שאר כסות ועונה וכן גבי
ח)
רבנן חיזוק ספק דדבריהם לא עבדו רבנן
חברי מתוקן.
הפוחת אפילו בתנאה. מדלא תנא כל
נזיר כ)אין נזיר לחצאין אבל גבי נזקין
חיזוק רבא אמר בדמאי הקילו: ר' מאיר
לא שייך למימר הכי וא"ת א"כ היכי
בתולה שאין לה מאתים ואלמנה
(ב)
הגהות הב"ח
אומר כל הפוחת וכו': כל הפוחת א אפי'
מדמה בפרק המגרש הרי
שאין לה מנה הרי זו בעילת זנות ש"מ
(א) רש"י
בתנאה אלמא קסבר תנאו בטל ואית לה
את מגורשת ע"מ שתאכלי בשר חזיר
דהכי אשמועינן שאע"פ שהיא גובה
וכיון דאמר לה לית ליך אלא מנה לא סמכא
למתנה על מה שכתוב בתורה והא
לבסוף דאין תנאו קיים אפילו הכי
(ב) ד"ה
דעתה והויא לה בעילתו בעילת זנות והא
בתנאי זה לא הוי גרושין לחצאין וי"ל
כיון דמעיקרא אתני קרי לה בעילת
דגבי ממון דניתן למחילה דוקא
זנות משום דמשעת ביאה לא הוה
שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר כל המתנה
סמכא דעתה אכתובה: אלמא קסבר
אמרינן טעמא משום דלחצאין אבל
(לעיל כד.) אין נאמנים.
על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא
(ג) ד"ה
תנאו בטל. דבלאו הכי (ג) לאו רבותא
גבי איסורא לא בעינן האי טעמא
בדרבנן תנאו קיים קסבר ר' מאיר כתובה
היא דנקט כל הפוחת: והא שמעינן
והא דתנן ביש נוחלין
דאורייתא: תניא רבי מאיר אומר כל
ליה. לעיל : ר' יוסי אומר רשאי.
האומר פלוני יירש במקום שיש בת
הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה
ואפילו על פה נמי תנאו קיים ואתא
בתי תירש במקום שיש בן לא אמר
הרי זו בעילת זנות רבי יוסי אומר רשאי
ר' יהודה למימר נמי רשאי כר' יוסי
כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה
רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה
מיהו על פה תנאו בטל כדאמרינן
התם היינו טעמא דאין יכול לומר
לעיל חכמים עשו חיזוק לדבריהם
שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי
פלוני יירש והוא אינו יורש אבל במתנה
(שם)
יכול ליתן והא דמפרש התם בגמרא
יותר משל תורה אבל באת למחול
ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת
תכתוב שובר: אין עושין כתובה
הכא מי מחל לרווחא
לו התקבלתי ממך חמשים זוז וסבר רבי
מטלטלין. אין מייחדין מטלטלין
דמלתא נקט וא"ת והא דתנן בהשוכר
יוסי רשאי ורמינהי אין עושין כתובת
לכתובה: מפני תיקון העולם. שמא
את הפועלים מתנה
אשה מטלטלין מפני תיקון העולם אמר
יאבדו או יפחתו דמיהן: אין קצובין.
שומר חנם להיות פטור משבועה
רבי יוסי וכי מה תיקון העולם יש בזו
אין דמיהן קצובין עולמית דמוקרי
ופריך בגמרא והא מתנה על מה
והלא אין קצובין ופוחתין תנא קמא נמי
ומוזלי הלכך פעמים שפוחתין מכדי
שכתוב בתורה הוא כו' ומסיק אפילו
אין עושין קאמר אלא לאו הכי קאמר
מה ששמאום: אין עושין קאמר.
תימא רבי מאיר שאני הכא דמעיקרא
לא שיעבד נפשיה ומאי משני והא הכא
ופחיתה נמי בכלל תיקון העולם היא:
במה דברים אמורים בשלא קבל עליו
ב
שלא קבל עליו אחריות. הבעל אם
נמי לא קידשה על מנת כן ולא שיעבד
אחריות אבל קבל עליו אחריות עושין
נפשיה וי"ל דשאני התם כיון דריבתה
יאבדו ופריש ליה תנא דלא חייש
ואתא רבי יוסי למימר כי קיבל עליו אחריות
תורה שומרים הרבה שומר חנם
לזולא אלא לאונסא וקאמר ליה רבי
אמאי עושין והלא אין קצובין ופוחתין
והשואל נושא שכר כו' יכול נמי כל
יוסי וכי קביל עליו אחריות נמי
השתא ומה התם דדלמא פחתי חייש רבי
אחד להיות לפי תנאו א"נ שאני התם
מה נתקן העולם בכך והלא אף
יוסי הכא דודאי קא פחתה
לא כל שכן
דחייבתו תורה שומר שכר על שלוקח
כשהן קיימין אין קצובין ופוחתין:
הכי השתא התם לא ידעה
דתחיל הכא
שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו
אירכס
ידעה וקא מחלה אחתיה
דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא
ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה
הלכך במקום שאין משעבדים עצמם
אירכס
פטורים ובקונטרס פירש שם דהכא
מקודשת משום דכי יהיב לה קדושיה אקדשה ותנאה דבתר הכי לאו כלום הוא שכבר היא אשתו אבל שומר חנם מתנה קודם שמשך ואין
נראה דהא כל תנאי לרבי מאיר תנאי קודם למעשה הוא: כל הפוחת אפילו בתנאה. פירשתי לעיל : ושמעינן ליה לרבי
מאיר דאמר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים. פירש בקונטרס דשמעינן ליה בברייתא דלעיל וא"ת מנא ליה
למידק הא בדרבנן תנאו קיים דלמא כל שכן דבדרבנן דעבוד חיזוק טפי ותנאו בטל כמו לרבי יהודה וי"ל דדייק מדלא קתני לעיל על
מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה וכתובה כיון דאיכא מ"ד דלא עשו חכמים חיזוק לדבריהם אפילו בשל תורה אע"ג דרבי יהודה מודה
בכתובה מ"מ הוה ליה לשנות כי היכי דקתני עונה אע"ג דמודה בה רבי יהודה: הא בדרבנן תנאו קיים. תימה הא שמעינן ליה לרבי
מאיר בפרק הזהב דהאוכל תרומת מעשר של דמאי דמוסיף חומש דעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ובריש החולץ
גבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו שמעינן ליה דעשו חיזוק לדבריהם אף יותר משל תורה וי"ל דההיא דיבמות משום
דקנסא הוא עשו חיזוק לדבריהם יותר וההיא דהזהב גבי תרומה וכן גבי גט דמייתי התם דאיסורא הוא התם עשו חיזוק כשל תורה והכא
גבי כתובה שאינו לא איסור ולא קנס אלא ממונא בעלמא לא עשו חיזוק כלל: קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא. אע"ג דכתובת
אלמנה דרבנן מ"מ עיקר כתובה דאורייתא היא וכעין זה אמרינן בסוף הערל אמר ליה רבי יוחנן לר"ל מי סברת
תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני אומר עיגול בעיגולין עולה פירוש ואי תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עולה אף
על גב דתרומת תאנים דרבנן כיון דעיקר תרומה מיהא דאורייתא וא"ת דתנן לקמן בהכותב כתב לה דין ודברים
אין לי בנכסיך בחייך ובמותך כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר ירשנה כו' ומסיק אליבא דרב דירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו
חיזוק לדבריהם כשל תורה ומה צריך להאי טעמא אפילו לא עשו חיזוק לדבריהם תיפוק ליה משום דעיקר ירושה דאורייתא וי"ל דלא
דמיא ירושת הבעל לשאר ירושות שבאות מחמת קורבה: אין עושין כתובת אשה מטלטלין. והא דאמרינן בפ"ק אמר להו
אתפסוה מטלטלי כשקבל עליו אחריות אם יאבדו או יזולו: אבל קבל עליו אחריות עושין. וליכא למיחש שמא יאמר לה טלי
כתובתיך וצאי כדאמרינן בסוף האשה שנפלו דדוקא בדלא קיבל עליו אחריות איכא למיחש להכי הואיל ואינו
יכול ליהנות מן המטלטלין לעשות בהן סחורה ולהשתכר בהן שהאשה לא תתן לו הואיל ואין אחריות עליו אבל היכא דכתב לה כל
נכסי אחראין וערבאין יכול לייחד ואין לחוש שיאמר לה טלי כתובתיך וצאי כיון שיכול ליהנות מהן שלא תקפיד האשה אם יעשה בהן
שום סחורה והיינו טעמא דאמר בפרק נערה [דתנן כתב שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה נכסים דאית לי
אחראין
משמע] שיכול לייחד
שדה לכתובתה בלא שום אחריות דכיון
שיש לו הנאת אכילת פירות ודאי לא יאמר לה:
שתים