ז:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במקהלות
ברכו אלהים. אע"ג דמקהלות תרי קהלות
מברכין לבתולה שבעה. לקמן מפרש כשבאו פנים חדשות מברך
לד א
א) ב)
ג)
כולן כל ימי המשתה ואי לא מברך חדא: במקהלות ברכו אלהים ה'
משמע אין סברא לחלק בין עשרה לעשרים
ממקור ישראל. על ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה כמו הקהל
לענין שום מילתא ומקהלות דעלמא בעי למימר ומיהו בירושלמי
ד) ה)
המזכה
לעובר קנה. אע"ג
לה ב
את העדה ואין
הקהל בפחות מעדה ועדה עשרה
דריש במקהלת כתיב ה) חסר וי"ו:
ו) ז)
כדילפינן מעדת
דשמואל גופיה פסיק כרבי יוחנן
❖
ח)
מרגלים עד מתי לעדה הרעהד) יצאו
הסנדלר דמקדיש מעשה
מיתיבי מברכין לבתולה שבעה ולאלמנה
יהושע וכלב: בגדתאה. עיר שבבבל
ידי אשתו המותר חולין דאין אדם
יום אחד מאי לאו אפילו אלמנה שנשאת
לו ג
מקדיש דבר שלא בא לעולם וכל שכן
ושמה בגדת. בפסק סדרו של רב
תורה אור השלם
לבחור לא לאלמון אבל לבחור מאי שבעה
שרירא גאון היא נזכרת: המזכה.
לדבר שלא בא לעולם דגרע טפי
1. וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים
אי הכי ליתני מברכין לבתולה שבעה
לז ד ה
מתנה על ידי אחר: לעובר. שבמעי
כדאמרינן בסוף פרק קמא דגיטין
מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ
ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה ולאלמנה
רות ד ב
פֹה וַיֵּשֵׁבוּ:
אמו קנה: בבית חתנים. כשנכנסה
דקאמר אפילו לרבי מאיר
2. בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ
יום אחד מילתא פסיקתא קתני דליכא
לחופת נישואין: אף בבית האירוסין.
דאמר אדם מקנה דבר שלא בא
לח ו
אֱלֹהִים יְיָ מִמְּקוֹר
❖
בתולה דבצרה משבעה וליכא אלמנה
לעולם הני מילי לדבר שבא לעולם
כשמקדשה מברכין כל ברכת חתנים
יִשְׂרָאֵל: תהלים סח כז
כדמפרש: אמר אביי וביהודה שנו.
דבצרה מיום אחד: גופא אמר רב נחמן
אבל לדבר שלא בא לעולם לא אמר
❖
[הא דר"י ביהודה שנו]: שמתייחד
מ"מ שמואל חשיב עובר בא לעולם
אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת
גליון הש"ס
עמה. באירוסין כדי שיהא לבו גס
אי נמי שמואל אית ליה טפי אדם
חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה
1
גמ' ברכת חתנים בבית
תוספות רי"ד
מקנה לדבר שלא בא לעולם ממה
בה כדלקמן לפיכך מברכין
אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה ורבי
חתנים.
❖
שמקנה דבר שלא בא לעולם וההיא
ברכת חתנים מתחלה דתניא במסכת
א"ר נחמן א"ר הונא
אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים
2
תנא מנין לברכת חתנים
סוגיא דבפרק קמא דגיטין
כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה
ה' ממקור ישראל ורב נחמן בהאי קרא
שהוא בעשרה שנאמר
כנדה: ואסר לנו את הארוסות.
אתיא אליבא דרב הונא וכן מצינו
ויקח בועז עשרה אנשים
מוסף רש"י
דרבי אבהו מאי דריש ביה מיבעי ליה
רב נחמן דבהדיא סברתו הפוכה
מדרבנן. שגזרו על הייחוד של פנויה
וכו'. ור' אבהו אמר
בגדתאה.
במקהלות ברכו אלהים
לכדתניא היה ר"מ אומר מנין שאפילו
מדרב הונא דרב הונא אית ליה ו)
ואף ארוסה לא התירו עד שתיכנס
ה' ממקור ישראל. פי'
בפירות דקל משבאו לעולם אין יכול
לחופה ובברכה כדפרישית כלה בלא
עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים
(יבמות סז.)
בה"ג בשעה שאתה מברך
לחזור בו וגבי עובר קאמר אף
ברכה אסורה לבעלה כנדה ואדרבנן
פוק ואייתי לי בי
ז)
על המקור משום פריה
שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור
עשרה.
ורביה עשה קהילה. א"ר
נמי מברכין וצונו ואסר לנו כדאשכחן
לכשתלד לא קנה ורב נחמן סבר
❖
ישראל ואידך אם כן לימא קרא מבטן
(שם)
יוסף הלוי הני ז' ברכות
בנר חנוכה : והתיר
לכשתלד קנה ובפירות דקל קאמר
דמברכים בבית חתנים בין
מאי ממקור על עסקי מקור ורבי אבהו
לנו. את נשותינו הנשואות לנו על
אף משבאו לעולם יכול לחזור בו:
בשעת הכניסה בין בשעת
בהאי קרא דרב נחמן מאי דריש ביה ההוא
הורוה
המשתה בדאיכא פנים
בית הלל. גבי
ידי חופה וקידושין: אברכת פירות.
תוספות רי"ד (המשך)
חדשות בין אשר ברא.
מיבעי ליה למידרש עמוני ולא עמונית
בורא פרי העץ: ברכת מצות. על
הילני המלכה אע"ג דמבית חשמונאי
בדליכא פנים חדשות לא
משעת אירוסין ועומדים
מואבי ולא מואבית דאי סלקא דעתך
היתה שהרי אם מונבז המלך היתה
השחיטה ועל המילה דכיון דכולה
מברכינין לה אלא בעשרה.
זמן הרבה. ואח"כ מוסרים
דאר"י אר"י מברכין ברכת
אותה לו לחופה לשם
לברכה לא סגיא דלאו זקנים ואידך אי
כדאמר ביומא ומלכות
חדא הודאה היא ואין הפסק בקשה
חתנים בעשרה כל ז'
נשואין. ומ"ה תנן בפירקין
הורדוס מאה ושלש שנה בפני הבית
בינתיים לא בעיא חתימה כדאמר
סלקא דעתך למידרש לא סגיא דלאו עשרה
וחתנים מן המנין. ואשר
לקמן. חוץ מן הארוסה
ברא כיון דמברכת חתנים
שביהודה. שאע"פ שהיו
והלל לא נהג נשיאותו עד שלש
בערבי פסחים ברכת
אין לפרסומי מילתא וכדאמר ליה שמואל
הוא לא מברכין לה
מברכים ברכות אירוסין
המצות טעמא מאי משום דהודאה היא
שנים לאחר מלכות הורדוס כדאמרינן
לרב חנא בגדתאה פוק ואייתי לי בי עשרה
בדליכא פנים חדשות אלא
אכתי ארוסה קרי לה
הא נמי כולה הודאה היא: מידי
הלל ושמעון גמליאל ושמעון
בעשרה. ואינו נ"ל דכל
עד שימסרנה לו לשם
ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה
היכא דאמרי ברכת חתנים
נשואין ונ"ל שכיון שבירך
דהוה אקידושא. כיון דבלשון קדושה
נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה מכל
לא משמע אלא ז' ברכות
ז' ברכות משעת אירוסין
והלכתא א המזכה לעובר לא קנה: תנו
היא כקידוש היום חתמינן בה כי
מקום כבר היו לו אז תלמידים שהורו:
ולא אשר ברא בלחוד
אסור עוד לברכה בשעת
והא בועז אלמון שנשא
רבנן מברכין $ ברכת חתנים בבית חתנים
התם דבההיא חתמינן משום דיש
ב
דהכי אמרינן ברכת חתנים
נשואין דהוה להו ברכה
כל ז'. ואמר רב יהודה
לבטלה. א"נ י"ל משום
ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין
אלמנה הוה. לאו דוקא אלמנה
בה הפסק כגון כי הוא יום תחלה
והוא שבאו פנים חדשות.
אפושי שמחה. וכל מה
למקראי קודש: והוא שבאו. אל
דכשנשאת למחלון ח)(וכליון) היתה נכרית
אותה אמר אביי וביהודה שנו מפני שמתייחד
ג
אלמא לא מיקרייא ברכת
שמברכין בתוך ז' ימי
המשתה: פנים חדשות. בכל יום
אלא כיון דבעולה היא כאלמנה חשיב
חתנים אלא ז' ברכות.
החתונה אין בם משום
עמה תניא אידך מברכין ברכת חתנים בבית
לה: באלמנה שנשאת
דהא אשר ברא בלחוד
ברכה לבטלה והכי נמי
שלא היו שם אתמול: מאי מברך
חתנים וברכת אירוסין בבית האירוסין ברכת
לא בעיא פנים חדשות.
עיקר חיתונים הנשואים
לבחור. דכיון שאין שניהם אלמונים
אמר רב יהודה כו'. נראה בעיני
והלכך כי אר"י מברכין
הם שמה שבירך בשעת
האירוסין מאי מברך רבין בר רב אדא ורבה
יש לברך כל שבעה:
סדר ברכות שנסדרו על עסקי
ברכת חתנים בעשרה כל
האירוסין לא בירך אלא
שנאמר ויקח בועז עשרה
בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב יהודה
להתיר היחוד ועיקר
ז' על ז' ברכות קאמר
הזוג אינו אלא מאשר יצר ואילך
חתנותיה זו היא. הלכך
ובדאיכא פנים חדשות.
אמרי ד בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו
אנשים. ובמסכת
שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם
מברכין אותם בשעת
אבל אשר ברא נ"ל כיון
וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר
הנשואים: תניא אידך
שהוא עיקר ברכת חתנות
אשר יצר את האדם מדבר בזכר
כלה דמייתי קרא דויברכו את רבקה
מברכין ברכות חתנים
שחייב לברכה בכל יום
לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין רב
איכא למימר דהתם
והתקין בבית חתנים וברכת
אפילו אם אכל החתן יחיד
ברכת אירוסין והכא ברכת נישואין
אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה בא"י מקדש ישראל על ידי
האירוסין בבית האירוסין.
חייב לאומרה. הגה"ה (והרב
ה
ברכת האירוסין מאי מברך
פוסק (כר') [בשם רבינו]
ויש ללמוד משם שיש לברך ברכת
חופה וקדושין מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצות ומאן
רבין בר אדא ורב' בר
יצחק הלוי ואפי' ברכת
אירוסין לאשה המתקדשת על ידי
דחתים מידי דהוה אקידושא: ת"ר מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה
רב אדא תרווייהו משמיה
אשר ברא לבדו צריכה
שליח שהרי אליעזר שליח היה ונראה
דר"י אמרי. בא"י אמ"ה
עשרה.) ת"ר מברכין ברכת
אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות מאי מברך אמר רב יהודה בא"י אמ"ה
ו
אקב"ו על העריות ואסר
חתנים בבית חתנים ר"י
דאסמכתא בעלמא היא דעשרה לא
אומר אף בבית האירוסין
לנו את הארוסות והתיר
שהכל
מישתמע מהתם ולא איירי פשטיה
לנו את הנשואות ע"י
מברכין אותן. אמר אביי
דקרא בברכת אירוסין: רבי יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה מפני שמתייחד עמה. ואמרי' כלה בלא ברכה אסורה
חופה וקידושין. רב אחא
ביהודה שנו מפני שמתיחד
לבעלה כנדה ולפי שפעמים בא עליה שלא לשם חופה עושין ברכה מתחלה כדי שתהא כלה בברכה: מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת
עמה. פי' ביהודה הי'
משמיה דרבא מסיים בא"י
מקדש ישראל ע"י חופה
מיחדים אותם משעת
פירות. שאין בה אריכות והאי נמי אינה ארוכה ולא דמי לקידושא דאריך טפי ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא דחתים ביה משום
וקידושין מאן דלא מסיים
אירוסין כדי שיהא לבו
דאריך והאי נמי חשיבא ארוכה ומה שפירש בקונטרס דמשום דבלשון קדושה היא חתמי בה כמו בקידושא אינו נראה ק"ק מאן דלא
גס בה. ולפיכך מברכים
סבר מידי דהוי אברכת
פירות ואברכת מצות.
אותם ברכת חתנים תחלה
חתים בה מאי שנא מברכת התורה דחתמינן בה באשר בחר בנו אע"ג דברכת אירוסין אריכא טפי מינה ושמא לא היה חותם בה:
ומאן דמסיים סבר מידי
ותניא במס' כלה כלה
והוא
שבאו פנים חדשות. אור"י דפנים חדשות אין קורא אלא בבני אדם שמרבים בשבילם השמחה יותר ושבת דחשבינן פנים חדשות דאמרינן
דהוי אקדושא דעלמא. פי'
בלא ברכה אסורה לבעלה
באגדה מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן נאמר שירה התם נמי מרבין לכבוד השבת בשמחה ובסעודה:
שמאריך בה דבריו צריך
כנדה. ואע"ג דהוו מברכי
חתימה וכך הלכה. והאי
להו משעת אירוסין דין
שהכל ואסר לנו את הארוסות
ארוסה יש לה ולא דין
היא מדרבנן שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ואפ"ה מברך עליה מידי דהוה אנר חנוכה. ונ"ל דאע"ג שכל המצות
נשואה ואינו זכאי לא במציאותי' ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. ואם מתה אינה יורשה וכן הוא אינו חייב לה
מברך עליהן עובר לעשייתן הכא ברישא מקדש והדר מברך. מפני שהוא תלוי בדעת אחרים ושמא יחזרו בהן והוו לבטלה: ת"ר
בשאר כסות ועונה ולא נקראת אשתו נשואה אלא כשמוסרים אותה לו לשם נשואין. דמסירה קונה שתהיה אשתו לכל
מברכין ברכת חתנים כל ז'. אמר ר"י והיא שבאו פנים חדשות. פי' ברכות חתנים הוא ז' ברכות. ומ"ה צריך פנים חדשות אדם
דבר ולא ז' ברכות דז' ברכות לא עבדי אלא שיהא מותר להתיחד עמה. וכן דרך קהילות ממניאה שמברכים ז' ברכות