אף על
פי פרק
חמישי
כתובות
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתים
ושלש שנים. אין לדקדק כאן השתא שלש מותר שתים
אירכס כתובתה. שטר כתובתה: זו דברי ר"מ. דאמר לעיל כל
לג א
א)
ב)
הפוחת לבתולה ממאתים ואפי' בתנאה והתנאי בטל קרי לה בעילת
מיבעיא דדלמא שתים ושלש ואפי' טובא כדאמרי אינשי
ג) ד)
ולא
פליגי
כדמשני בפרק מפנין ואין להאריך כאן ח):
זנות משום דלא סמכא דעתה. והכא נמי לר"מ הוא דאסור לשהות
ה)
תרי גברי אליבא דחד גברא. וא"ת ומאי נפקא מינה דהשתא נמי
אשה שאבדה שטר כתובתה ואפי' אית לה דלא מפסדא בהכי דגביא
ו)
פליגי ר' יוחנן ור' יהושע ב"ל אליבא
בתנאי ב"ד מיהא לא סמכא דעתה
לד ב
ז)
דחד תנא ומה לי תרי אמוראי אליבא
דאמרה כי תבענא ליה אמר פרעתיך
אירכס כתובתה אתו
לקמיה דרב יוסף אמר
ח)
הלכך בעילת זנות היא: אבל חכמים
דחד אמורא ומה לי אליבא דחד תנא
להו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל זו
❖
אומרים כו'. דלית לן למיחש משום
וי"ל דאי פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן
דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים משהא
לה ג
מסמך דעתא דתיהוי בעילת זנות:
לוי אליבא דחד תנא לא חיישינן
אדם את אשתו שתים ושלש שנים בלא
לו ד
בגזירותיו. בדבר שהוא מחמיר על
דבסברא הוא דפליגי ולא טעו
גליון הש"ס
כתובה אמר ליה אביי והא אמר רב נחמן
דבר תורה באיסור והיתר על ידי
בשמועתם אבל אי פליגי רבין ורב
לז ה
רש"י ד"ה הא קמ"ל וכו'
אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזירותיו
גזירת דבריהם: אי הכי זיל כתוב
דימי בדברי רבי יוחנן ורבי יהושע
ואיכא למימר אלו ואלו
לז ו
אי הכי זיל כתוב לה כי אתא רב דימי
דברי אלהים חיים.
לה. כתובה אחריתי. והא דאמרינן
בן לוי שזה אומר כך אמר וזה אומר
א
❖
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע
כך אמר אחד
מהם טעה בשמועתו:
לעיל לא כתב לה כתובה
לח ז
❖
בתולה גובה מאתים ואוקמינן כר"מ
ואין
בן לוי משום בר קפרא מחלוקת בתחלה
התם במקום שאין כותבין כתובה
מוסף רש"י
אבל בסוף לדברי הכל אינה מוחלת ורבי
יוחנן אמר
בין בזו ובין בזו
דכולהו אתנאיו) קא סמכי אי נמי במקום
לפרנס את עצמה.
מחלוקת אמר רבי אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן דאנא ורבי
תוספות רי"ד (המשך)
שכותבין וגובה לר"מ מיהו בעילת
יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי מאי בתחלה דקאמר רבי יהושע בן לוי
(נדרים ע:)
יום א' או כלן בפני היבם
זנות באיסור היא: מחלוקת. דרבי
הגיע זמן.
תחלת חופה ומאי סוף סוף ביאה וכי קאמינא אנא בין בזו ובין בזו
אינה אוכלת בתרומה זו
יהודה ור' יוסי דאמר ר' יהודה על פה
משנה ראשונה אבל ב"ד
מחלוקת תחלת חופה וסוף חופה דהיא תחילת ביאה כי אתא רבין אמר
לאו תנאה הוא ור' יוסי סבר תנאה
של אחריהן אמרו אין
(לעיל
האשה אוכלת בתרומה עד
רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא מחלוקת
קיים: בתחלה. מפרש לקמן תחלת
מח:) ולא נישאו.
שתכנס לחופה. פי' נותנים
מאי: דברי הכל אינה מוחלת. שכבר
לבסוף אבל בתחלה דברי הכל מוחלת ורבי יוחנן אמר בין בזו ובין בזו
לבתולה זמן מיום שתבעה
זכתה ואמירתה לאו כלום אלא א"כ
(שם) אוכלות משלו.
הבעל לאחר שקידשה
מחלוקת אמר רבי אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן דאנא
להזהירה על עסקי חופה
כתבה שובר התקבלתי: תחלת חופה
ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי מאי לבסוף דאמר רבי יהושע בן לוי
(לעיל ב.)
ולזמן תכשיטיה לפרנס
ומאי סוף סוף ביאה. וה"ק מתחלת
ואוכלות בתרומה.
א"ע בתכשיטין ואם
סוף חופה ומאי תחלה תחלת חופה וכי קאמינא אנא בין בזו בין בזו
חופה ועד סוף חופה פליגי בה רבי
הגיע זמן זה ואינה
מחלוקת תחלת ביאה וסוף ביאה אמר רב פפא אי לאו דאמר רבי אבהו
חפיצה להנשא הויא לה
יהודה ור' יוסי אבל משבא עליה מודה
מורדת לפחות לה כתובתה
לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן
❖
ר' יוסי דאין בדבריו כלום: וכי אמינא
(שם)
כדאמרינן לקמן (דף ס"ד)
אהדדי הוה אמינא רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי רב דימי ורבין לא פליגי
אנא בין בזו בין בזו מחלוקת. לאו
כותבין אגרת מרד על
ארוסה א' ארוסה ואחת
מאי סוף דקאמר רבין סוף חופה ומאי תחלה דקאמר רב דימי תחלת ביאה
אסוף דרבי יהושע קאמינא אלא אסוף
נשואה דאלמא ארוסה
תוספות רי"ד
חופה דהיא קודם ביאה: אמר רב
מאי קמ"ל הא קמ"ל דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי תרי
נמי דין מורדת יש
מתני'
לה: כשם שנותנים וכו'.
אחתא דרמי בר פפא
פפא אי לאו דאמר כו'. אנא לא הוה
אמוראי אליבא דחד אמורא:
נותנין לבתולה שנים עשר חודש
ב
הוה נסיבא ליה לרב
לפרנס א"ע בצרכי חופה.
ניחא לי לפרושי מילתייהו הכי דרבי
משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ג וכשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש
אויא. אירכס כתובתה אתא
ולאלמנה שאינה טורחת
יוחנן ור' יהושע לא ליפלגו ורב דימי
כ"כ בתכשיטין שכבר
לקמיה דר"י א"ל מאי
לפרנס את עצמו ולאלמנה שלשים יום הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו
ד
ה
לשהויי. א"ל הכי אמר ר"י
יש בידה הכל ל' יום:
ורבין ניפלגו בדרבי יהושע אלא הכי
א"ש זו דברי ר"מ אבל
הגיע זמן ולא נישאו.
ואוכלות בתרומה רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה רבי עקיבא
הוה אמינא רבי יוחנן ור' יהושע בן
פי' שהבעלים מעכבים
חכמים אומרים משהא
אומר
מחצה חולין ומחצה תרומה היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה
לוי פליגי דאההוא סוף דקאמר רבי
ו
ז
אדם את אשתו ב' ג' שנים
והם בחיים אוכלת משלו
בלא כתובה. פי' זו דברי
ואוכלת בתרומה (א"ר
ששה
חדשים בפני הבעל וששה חדשים בפני היבם ואפילו כולן בפני
יהושע בן לוי דברי הכל אינה מוחלת
חייא) [אם היא] בת ישראל
ר"מ דאמר לעיל דבפחות
אתא רבי יוחנן למימר אף בזו מחלוקת
הבעל
חסר יום אחד בפני היבם או כולן בפני היבם חסר יום אחד בפני
מר' הוי בעילת זנות וכ"ש
נשאת לכהן שמשעה
דרב דימי ורבין לא פליגי בדרבי
אי לית לה כתובה לגמרי
שקדשה אוכלת בתרומה
הבעל
אינה אוכלת בתרומה זו משנה ראשונה בית דין של אחריהן אמרו
מה"ת ומדרבנן הוא דגזור
דהא הוא דאמר אסור
יהושע והכי הוה מפרישנא לדרב דימי
אין
לאדם לשהות את אשתו
כדאמרינן לקמן ובהגיע
אמר רבי יהושע מחלוקת בתחלת
שעה אחת בלא כתובה
הזמן ולא נשאו אכלה
ביאה דהיא סוף חופה אבל בסוף ביאה דברי הכל אינה מוחלת ורבי יוחנן פליג עליה דאפילו בסוף ביאה נמי פליגי וכי אתא רבין
או אם הגיע הזמן
ואפילו בתנאה מ"ט דלא
ומתו בעליהן אוכלת
סמכא דעתא ואע"ג דקי"ל
אמר רבי יהושע בן לוי מחלוקת בסוף חופה והיא תחלת ביאה דקאמר נמי רב דימי אבל בתחלת חופה דברי הכל מוחלת אבל
דאי לא כתב ככתוב דמי
משלו מן היורשים וגם
השתא דפריש רבי אבהו לדרב דימי דבין לרבי יוחנן ובין לרבי יהושע בן לוי פליגי רבי יוסי ורבי יהודה בתחלת חופה ובסוף חופה על
דתנאי ב"ד כמאן דנקט
אוכלת בתרומה וגם אם
כרחך פליגא דרבין אדרב דימי דהא אמר רבין בתחלת חופה ד"ה מוחלת: מאי קמ"ל. בהא דאמר אי לאו דקאמר רבי אבהו כו'
היא זקוקה ליבם אוכלת
שטריה בידיה הוא אפ"ה
לא סמכא דעתא ומש"ה
בתרומה שכ"ז שנתחייב
האמר רבי אבהו ואיהו לא בעי לאיפלוגי עליה ולמאי הלכתא אשמועינן דאי לא אמרה רבי אבהו הוה ניחא ליה לדידיה לפרושי בענין
אמר ר"מ דהוי בעילת זנות
הבעל במזונותי' ואוכלת
אחר: הא קמ"ל. דהיכא דאשכחן אמוראי דפליגי אהדדי כל חד אליבא דנפשיה ותרי אמוראי אחריני דפליגי בפלוגתא דהנך
כגון תרומה היבם.
אבל חכמים דלא חיישי
להכי מותר להשהותה
ר"ט וכו' ור"ע אומר
אמוראי ואית לן לפרושי מילתא בתרי לישני חדא מינייהו מיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו שכל אחד אומר סברא שלו כגון רבי
בלא כתובה. א"ל אביי
מחצה וכו'. כדי שתאכל
יוחנן ורבי יהושע ואינך תרי אמוראי [אליבא דחד] לא מיפלגי אלא אמרי חדא מלתא וחדא מן לישנא מיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד
בימי טומאתה. היבם אינו
והאר"נ א"ש הלכה כר"מ
כגון רב דימי ורבין ומשויא מלתא דתרי אמוראי קמאי חדא מלתא שבקינן ההיא לישנא דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דחד ונקטינן ההיא
בגזירותיו פי' בחומרותיו
מאכיל בתרומה אהגיע זמן
בדבר שהוא מחמיר בד"ת
קאי שאע"פ שנתנו לו זמן
דמיפלגי תרי אמוראי אליבא דנפשייהו דכי פליגי תרי אליבא דחד מר אמר הכי אמר פלוני ומר אמר הכי אמר פלוני חד מינייהו משקר
לכנוס והגיע הזמן ולא
באיסור והיתר ע"י גזירת
אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר
דבריהם: א"ל א"ה זיל
כנס אינו מאכיל בתרומה
מר יהיב טעמא להיתירא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא $ ואיכא למימר אלו
כתוב לה פי' כתובה
כיון דלא אכלה בחיי
בעלה כדמפרש טעמא
אחריתי והא דתנן לעיל
ואלו דברי אלהים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט:
לא כתב לה כתובה בתולה
לקמן מוכהן כי יקנה נפש
מתני' נותנין לבתולה. זמן לכניסתה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה: לפרנס
גובה וכו'. ואוקימנא
קנין כספו והאי כסף אחיו
עצמה. בתכשיטין: לפרנס עצמו. בצרכי סעודה וחופה: ולאלמנה ל' יום. שאינה טורחת כל כך בתכשיטין שכבר יש בידה: ולא נישאו.
הוא אבל משכנסה הרי
כר"מ התם במקום שאין
כותבין כתובות דכלהו
היא כאשתו לכל דבר
שהבעלים מעכבין. ואיידי דתנא ז) רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי: ואוכלת בתרומה. אם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה
סמכי אתנאי ב"ד א"נ
דכתיב ולקחה לו לאשה
אוכלת בתרומה מן התורה כדמפרש בגמרא ורבנן גזור עד השתא: נותנין לה הכל תרומה. אם ירצה וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח
במקום שכותבין מיהו
כדאמרינן ביבמות דקניא
חולין: מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה: היבם אינו מאכיל בתרומה. בעודה שומרת יבם וטעמא יליף בגמרא : עשתה ששה חדשים בפני
בביאה וכי היכי דקידושי
הבעילה באיסור הוא:
מתני' נותנין לבתולה
ביאה מאכילין בתרומה
הבעל. מהנך שנים עשר חדש הקבועים לה משתבעה הבעל או אפילו כולם בפני הבעל ואחד בפני היבם אע"ג דרובא בפני הבעל סוף
י"ב חודש משתבעה הבעל
דאיתקש הוויות להדדי. כך
סוף לא נתחייב במזונותיה בחייו והוא הדין נמי אם נתחייב בחייו לא אכלה משמת דקניין הבעל פקע אלא דאי כולם בפני הבעל הוה
מאכילין ביבמה: עשתה
לפרנס א"ע כשם שנותנים
לאשה כך נותנים לאיש
ששה חדשים בפני הבעל
אכלה מיהא בחייו: או כולן בפני היבם. בגמרא פריך עלה
למאי תניא: זו משנה ראשונה. דמשהגיע זמן אוכלת בתרומה:
לפרנס א"ע ולאלמנה
מהנך י"ב חודש הקבועים
אין לה משתבעה הבעל או
שלשים יום הגיע זמן ולא
נשאו או שמתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ר"ט אומר נותנים לה הכל תרומה ר"ע אומר מחצה חולין ומחצה
אפילו כלם בפני הבעל חסר יום א' לפני היבם כיון דאכתי לא אכלה בחיי בעלה אין היבם מאכילה אבל אי עשתה כולן
תרומה היבם אינו מאכיל בתרומה עשתה ו' חדשים בפני הבעל ו' חדשים בפני היבם ואפילו כלן בפני הבעל חסר
בפני הבעל דאכלה בחייו ה"נ היבם מאכילה דהיבם במקום בעל קיימי: או כלן בפני היבם נפרש לקמן. זו משנה ראשונה