נז:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
גמ' ואימא. מאי
דנין ימים
סתם מימים שנאמר בהם חדש. והא דכתיב
אין האשה אוכלת כו'. טעמא מפרש בגמרא ט):
לט א מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל מח: קדושין י:],
ב) [תוספתא רפ"ה],
תרומות הלכה ג
ימים חודש ועשור עשרה ימים: יכולין לעכב. מלינשא עד שתגדל:
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ודרשינן בשילהי
ג) נדרים ע: עג:,
ופ"ח הלכה ז:
מימרדא ונפקא. תמרוד בבעלה שלא תוכל לסבול ותצא ותבא אלי
החולץ (יבמות דף מח:) ירח שלשים ימים שלשים ולא אמר התם ימים
מ ב מיי' פ"י מהל' אישות
ד) קדושין ה. י:, ה) [יבמות
אי
שנים עשר חודש משום דכתיב אצל ירח: איהי ניחא לה אביה
עד שתגדל ונמצאתי צריך לתכשיטין אחרים: להשיאה כשהיא קטנה.
סח.], ו) [מלת רב נראה
הלכה טז סמג עשין מח
טוש"ע אה"ע סי' נו סעיף
מיותר וע"ל רש"י ריש נח:
מאי נפקא ליה מינה. משמע כיון
שטורח הוא לה: אבל פוסקין כו'.
ד"ה אלא לרב שמואל בר
ד:
דלא נפקא ליה מינה הוי מרידה
ודוקא בלא קידושין אבל קידושין
אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס
מא ג מיי' פ"ג מהל'
יהודה וכו'], ז) [קדושין יא.
א) א
לחופה: גמ' מנא הני מילי אמר רב חסדא
ופוחתין מכתובתה ותימה דאטו משום
בקטנות לא עד שתגדל ותאמר
אישות הלכה יט
ע"ש ב"ב צב: ועי' תוס'
ופי"א מהל' גירושין הלכ'
גיטין פו. ד"ה עד],
בפלוני אני רוצה: נותנין לה שלשים
דאין האב רוצה נקנוס הקטנה
דאמר קרא ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה
ח) [תוספתא דב"ב פ"ד],
א סמג עשין נ טוש"ע שם
1
יום כאלמנה. משעת אירוסין שכיון
בכתובתה היא מה פשעה וי"ל דהוה
❖
ט) [לקמן נח.],
סימן לז סעיף ח:
אתנו ימים או עשור מאי ימים אילימא תרי
מב ד ה מיי' פ"י מהל'
לן למימר יגרשנה בלא כתובה שהרי
שבגרה היא מכינה תכשיטין קודם
כתובתה לאב: בגרה יום אחד
יומי משתעי איניש הכי אמרו ליה תרי
אישות הלכה יז סמג
בגרות שאינה רוצה לשהות עוד:
שם טוש"ע שם סימן נו
יומי אמר להו לא אמרו ליה עשרה יומי אלא
תורה אור השלם
ונתקדשה כו'. וא"ת ומתני' דקתני
כתבועה. כאילו תבעה להכין עצמה
סעיף א:
מג ו מיי' פ"ו מהל'
מאי ימים שנה דכתיב ימים תהיה גאולתו
1. וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ
לנישואין: דבתולה. שנים עשר חודש
דמשתבעה נותנין לה י"ב חודש היכי
2
תרומות הלכה ג:
תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים
משעת אירוסין: יפר. נדריה בלא
ואימא חדש דכתיב עד חדש ימים אמרי
משכחת לה כיון דאין נותנין לעולם
3
מד ז ח מיי' פט"ו מהל'
אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ:
אלא ל' יום בבגרות דמסתמא איירי
שותפות דאב. שמעינן מיניה דבוגרת
דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים
מכירה הלכה יב יג
בראשית כד נה
2. וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית
סמג לאוין קע טוש"ע ח"מ
בנתקדשה כשהיא נערה כמו שדרך
נמי אינו חייב במזונותיה עד שתשהה
סתם מימים שנאמר בהן חדש אמר רבי
❖
סי' רלב סעיף י:
מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה
י"ב חודש: וששהתה. והכי קאמר
בני אדם דאסור לקדש את בתו קטנה
זירא תנא ב) ב קטנה בין היא ובין אביה
גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת
ואין פוסקין נמי על הקטנה להשיאה
בוגרת לסוף שלשים והנערה ששהתה
מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה
יכולין לעכב בשלמא איהי מצי מעכבא
גְאֻלָּתוֹ: ויקרא כה כט
וי"ל דדוקא בבגרה ואח"כ נתקדשה
שנים עשר חודש: בעל נמי יהבו ליה
תוספות רי"ד
3. עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד
אלא אביה אי איהי ניחא לה אביה מאי
רבנן זימנא כדתנן במתני' [ע"א] לפרנס
קאמר רב הונא דאין לה אלא ל' יום
דמשהגיע זמן אוכלת
אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה
נפקא ליה מינה סבר השתא לא ידעה למחר
עצמו בצרכי חופה: ולארוסה שלשים
אבל נתקדשה קודם בגרות יש לה
בתרומה אבל ב"ד וכו'.
לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי
כדמפרש טעמא לקמן
מימרדא ונפקא ואתיא ונפלה עילואי אמר
יום. ויש ארוסה שאין נותנים לה
מְאַסְתֶּם אֶת יְיָ אֲשֶׁר
י"ב חודש משעת תביעה וטעמא
משום גזירה דעולא:
בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו
דכשבגרה קודם שנתקדשה אין לה
אלא שלשים יום ולקמן מפרש לה:
רבי אבא בר לוי אין פוסקין על הקטנה
ג
נותנין לבתולה י"ב חודש
לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ
נותנין לה שלשים יום. משעת
י"ב חודש דמסתמא הכינה כל תכשיטיה
מִמִּצְרָיִם: במדבר יא כ
וכו' מנה"מ אר"ח דאמר
להשיאה כשהיא קטנה אבל פוסקין על
4. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
קרא תשב הנערה אתנו
אירוסין: שמא ימזגו לה כוס. של
שאם ימצא לה בעל יהא הכל מוכן
הקטנה להשיאה כשהיא גדולה פשיטא מהו
ימים או עשור מאי ימים
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
תרומה: בבית אביה גרסינן: דוכתא
אבל נתקדשה קודם בגרות אינה
אי נימא תרי יומא מישתעי
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
דתימא ליחוש דלמא מעיילא פחדא
❖
מייחד לה. מאחר שהוא זן אותה
מקפדת שכבר היא מקודשת:
אינשי הכי דאמרי תרי
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
מאי לאו כתבועה דבתולה. ולא
מהשתא וחלשה קא משמע לן אמר רב
יומא ואי לא עשרה יומא
תמיד מוציאה מבית אביה ומייחד
אלא מאי ימים שנה דכתיב
הונא בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה
מצי לשנויי אין כתבועה
לה מקום שלא תפסיד מזונותיו לחלקם
ימים תהיה גאולתו ואימא
הגהות הב"ח
שלשים יום כאלמנה מיתיבי בגרה הרי היא
לקרוביה: לקיט. ששוכרו ללקוט
דבתולה ובשקידשה ואח"כ בגרה
ימים דחודש דכתיב עד
(א) תוס' ד"ה מאי לאו וכו'
חודש ימים דנין ימים
תבואתו: לקיט כהן. לקיט שהוא כהן
כתבועה מאי לאו כתבועה דבתולה לא
דפשיטא ליה דאז לא הוי בגר כתבועה
שנתקדשה בבגר. נ"ב וכן
סתם מימים סתם ואין
ונשכר לישראל: משום סימפון. הוא
ור"ת מפרש דסתם האי לישנא דבגרה
כתבועה דאלמנה תא שמע בוגרת
מוכח ממאי דפריך בסמוך
דנין ימים סתם מימים
ג)
מהא דתניא בוגרת ששהתה
שנאמר בהן חודש: אר"ז
דאמר ארוסה לא תאכל תרומה עד
משמע שנתקדשה בבגר ולא קודם:
(א)
ששהתה שנים עשר חדש רבי אליעזר
תיובתא דרב הונא תיובתא.
י"ב חודש ר"א אומר יפר
קטנה בין היא בין אביה
שיגיע זמן שחייב במזונותיה. ולשון
כו' דקשה נמי דלמא איירי
אומר הואיל וחייב בעלה במזונותיה יפר
יכולין לעכב. פי' שאם
❖
תימה דהכא קאי בתיובתא ובפ'
סימפון הוא ביטול כגון שובר המבטל
כשנתקדש' קודם שתתבגר:
נתארסה יכולים לעכב
אימא בוגרת וששהתה שנים עשר חודש
יותר מי"ב חודש שלא
נערה המאורסה (נדרים דף ע:) אתיא
שטר קרוי סימפון ומום באשה או
להשיאה לו עד שתגדיל
רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב
סוגיא סתמא דהש"ס כוותיה דקאמר
בבהמה שמבטל המקח קרוי סימפון.
בשלמא איהי מצי מעכבא
מוסף רש"י
במזונותיה יפר תא שמע המארס את
אמילתיה דרבי אליעזר [ההיא דבוגרת
והכא גזור בה שמא ימצא בה מום
ע"י שקטנה היא ותשמיש
הואיל וחייב בעלה
קשה לה ואם תנשא
הבתולה בין שתבעה הבעל והיא מעכבת
ששהתה י"ב חודש] דמייתי לעיל
ונמצאו קידושי טעות ובטלים ונמצא
במזונותיה יפר. דכמאן
לו היום ולמחר כשאינה
שאכלה זרה בתרומה: אי הכי נכנסה
בוגרת בל' יום סגי אימא בוגרת
ובין שתבעה היא ובעל מעכב נותנין לה
שנכנסה ברשותו דמי
יכולה לסבול תשמיש
לחופה ולא נבעלה. קס"ד שעדיין
וששהתה והיינו כרב הונא ונראה
(נדרים ע:). משום
וטורח הבית תמרוד בו עד
שנים עשר חדש משעת תביעה אבל לא
סימפון. שמא ימצא בה
שיגרשנה ותחזור לביתה
לפרש דה"ק בוגרת בל' יום סגי והיכי
אינו מכיר במומין שבה ואמאי תני
משעת אירוסין ובגרה הרי היא כתבועה
מום ונמצאו קידושי טעות.
ונמצאת צריך תכשיטין
קתני במתני' בוגרת ששהתה שנים
מתני' אפילו למשנה אחרונה עד
סימפון, כל דבר המבטל
אחרים ומפני טענה זו יש
כיצד ד בגרה יום אחד ונתקדשה נותנין לה
דבר קרוי סימפון שלו, כגון
עשר חודש דמשמע דבוגרת לא סגי
שתכנס לחופה וכ"ש דקשיא משהגיע
בידה לעכב אלא אביה
שנים עשר חדש ולארוסה שלשים יום
שובר הוי סימפון של שטר
אי איהי ניחא לה אביה
זמן דמשנה ראשונה: מיבדק בדיק
לה בשום ענין בלא שנים עשר חודש
בשנים אוחזין (ב"מ כ.)
מאי נפקא ליה מיניה
תיובתא דרב הונא תיובתא מאי ולארוסה
לה. ביד קרובותיו: סימפון בעבדים
בל' יום סגי כגון שקידשה לאחר
וכאן קורא סימפון דבר
סבר השתא לא ידעא
שלשים יום אמר רב פפא הכי קאמר בוגרת
המבטל את הקידושין או
ליכא. אין מומין מבטל מקח:
למחר מימרדא ואתיא
ששהתה י"ב חודש בבגרות ומשני תני
ה
את המקח של עבד (קדושין
ונפלה עלי: א"ר [אבא]
שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות
בוגרת וששהתה והשתא קתני סתם
קוביוסטוס
. סימפון בעבדים
בר לוי תנא אין פוסקים
י:)
בוגרת בהדי נערה ששהתה שנים
ליכא. לבטל את המקח,
ונתקדשה נותנין לה שלשים יום כאלמנה: הגיע זמן ולא נישאו:
על הקטנה להשיאה
דאי דאבראי הא קחזי
כשהיא קטנה. פי' משום
עשר חודש ובהדי אלמנה ששהתה
אמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה שנאמר
ד)
ו
ליה. וסבר וקיבל (שם
טעמא דאמרן אבל פוסקין
שלשים יום משום דיש בוגרת שדינה
יא.). נמצא גנב. שהיה
4 וכהן כי יקנה נפש ה) קנין כספו והאי נמי קנין כספו הוא מה טעם אמרו
על הקטנה להשיאה
כנערה בשנים עשר חודש כגון בגרה
גנב קודם לכן. גונב ממון
כשהיא גדולה פשיטא
אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה
(רשב"ם ב"ב צב:).
מ"ד ניחוש דלמא מעיילא
יום אחד ונתקדשה ויש בוגרת שדינה
בלבה פחד (או חלשא)
אי הכי הגיע זמן ולא נישאו נמי התם דוכתא מייחד לה אלא מעתה
כאלמנה כגון עמדה י"ב חודש
[מהשתא וחלשא] קמ"ל.
לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה דלמא אתו למיכל בהדיה השתא
בבגרותה ונתקדשה והשתא אתיא
פי' מעכשיו נותנין אל
לבה פחד תשמיש וטורח
מדידהו ספו ליה מדידיה אכלי רב שמואל
בר רב יהודה אמר משום
דלא כרב הונא ובפירוש דסוגיא
ו)
הבית הואיל ומזכירה
דהתם אין להאריך כאן:
סימפון אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי התם מיבדק בדיק לה
לה בקוטנה ואימא דאין
לקיט כהן כו'. מעשיר לא פריך
פוסקין קמ"ל דפוסקין:
והדר מעייל אלא מעתה עבד כהן שלקחו
מישראל לא ליכול בתרומה
ת"ר המארס את הבתולה
דלא שכיח שיאכל בבית
משום סימפון ז) ז סימפון בעבדים ליכא דאי דאבראי הא קחזי ליה ואי
בין שתבעה היא והבעל
ישראל וגם אין רגילין להוליך תרומה
מעכב בין שתבע הבעל
דגואי למלאכה קא בעי ושבסתר לא איכפת ליה ח) ח נמצא גנב או
עמהם אבל לקוטות רגילין להשתכר
והיא מעכבת נותנים לה
קוביוסטוס
י"ב חודש משעת תביעה
עם ישראל ופעמים מתפרנסים משל
אבל לא משעת האירוסין
השתא
מדידהו ספו ליה כו'. ולקיט ישראל בבית כהן לא חיישינן כלל דדוקא מלקיט כהן בבית ישראל הוא דפריך
עצמם:
ובגר ה"ה כתביעה כיצד
בגרה יום א' ונתקדשה
לפי שדרך האכסנאי להשקות לבני הבית כדי למצוא חן בעיניהם וכשהוא מושיט להם אינו מדקדק מה הוא נותן אבל ללקיט ישראל
נותנים לה י"ב חודש. פי'
בבית כהן כשפרנסתו עליו בשעת אכילה מדקדק היטב מה הוא נותן לו:
כבתולה: ולארוסה ל' יום
קוביוסטוס
מאי ולארוסה ל' יום אמר
ר"פ ה"ק (ארוסה) בוגרת
שעברו עליה י"ב חודש בבגרותה ונתקדשה נותנים לה ל' יום כאלמנה. א) פי' אפי' לא בגרה אלא יום א' נותנים לה ל' יום כאלמנה וא"צ להמתין עד י"ב חודש לפרנסה שמאחר שבגרה אין רצויה לשהות עוד ומשעה
שקירב זמנה לעמוד על פירקה זמנה תכשיטיה. לפיכך נותנים לה ל' יום שהוא זמן מועט כדי לתקן שאר דברים קטנים: הגיע זמן ולא נישאו וכו' אמר עולא ארוסה בת ישראל ד"ת אוכלת בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה
נפש קנין כספו ומ"ט אמרו אינה אוכלת פי' הואיל ומה"ת אוכלת גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית חמי' ותשקה לאחי' ולאחיותי' עי' פתרון זה בשמעתא קמייתא דקידושין א"ה אפילו הגיע זמן ולא נשאו נמי
א) אולי צ"ל פי' ודלא כרב הונא דאמר דאפילו לא בגרה וכו'.