אף על פי פרק
חמישי כתובות
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קוביוסטוס.
קוביוסטוס. גונב נפשות: הגיעו. ללוקח ואין המקח בטל.
וברייתא
פירש בקונטרס גונב נפשות ולא משמע הכי
מה א
א)
❖
ב)
בפרק קמא דבכורות דקא אמר ליה
היא בב"ב בהמוכר פירות המוכר עבד לחבירו ונמצא
גנב או
ט)
קוביוסטוס הגיעו שסתמן גנבים הן: לסטים מזויין. אין דרכו בכך:
קיסר לרבן גמליאל משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או
מוכתב למלכות. חטא למלכות עד שצוה לגזור עליו שיהרגנו כל
שאינו בקי בחשבונות היה
והתם אממון קאי דאשאילה ראשונה
תוספות רי"ד
ג)
מוצאו: קלא אית להו. וסבר וקביל:
דבכללן של לוים אתה מוצא כו' כבר
ד)
התם דוכתא מייחד לה.
קבל מסר והלך. קיבל עליו בעל את
השיבו ועוד דהגיעו מפרש בקונטרס
קוביוסטוס הגיעו מאי איכא לסטים מזויין
ה)
פי' מאחר שהוא זן
המומין לסימפון ליכא למיחש לשמא
דרובם הכי איתנהו ואין נראה שיהיו
ו)
אותה תמיד מוציאה מבית
או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו מכדי
אביה ומייחד לה מקום
תשקה לאחיה ולאחותה איכא למיחש:
רוב העבדים גונבי נפשות ונראה
בין למר ובין למר לא אכלה מאי בינייהו
ז) ח)
שלא תפסיד מזונותיו.
מסר. האב לשלוחי הבעל או שהלכו
כפירוש רבינו חננאל דמפרש
ט)
פי' כי היכי דלא ליכול
איכא בינייהו קבל מסר והלך: רבי טרפון
שלוחי האב עם שלוחי הבעל ליכא
קוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמרי'
אינש בהדה: ר"ט אומר
אומר נותנין לה הכל תרומה וכו': אמר אביי
וכו' אמר אביי מחלוקת
ויאמר שלחני כי עלה
למיחש שמא תשקה לאחיה ולאחותה
י) כ)
בבת כהן לכהן אבל
מחלוקת בבת כהן לכהן אבל בבת ישראל
❖
השחר אמר ליה יעקב וכי גנב אתה
דהא ליתנהו גבה ו) ואיכא למיחש
בת ישראל לכהן דברי
לכהן דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה
או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא
לסימפון: בת כהן בקיאה היא
הכל מחצה חולין ומחצה
תרומה פי' בת כהן
ואמר אביי מחלוקת בארוסה אבל בנשואה
מן השחר לפירוש הקונטרס אתי שפיר
בשמירת תרומה ולמוכרה בימי
אם תטמא יחליף לה
תורה אור השלם
ולפירוש רבינו חננאל נמי י"ל שדרך
טומאתה. בת ישראל אינה בקיאה
דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה תניא
אביה חולין בתרומה וחזיא
1. וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ
בכך: בארוסה. ובת כהן דהואיל
לה ולא תצטרך למוכרה
משחקין בקוביא שנושין בהן ודרכן
נמי הכי רבי טרפון אומר נותנין לה הכל
הנהו
לכהנים בזול ולקנות חולין
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
קלא
להטמין מבני אדם:
והיא בבית אביה טרח אביה למכור
תרומה ר"ע אומר א מחצה חולין ומחצה
ביוקר אבל בת ישראל
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
❖
אית להו. פירש בקונטרס וסבר
תרומה בחולין לימי טומאה לפי שהוא
לכהן אין מי שיחליף
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
תרומה במה דברים אמורים בבת כהן לכהן
לה ותצטרך למכור להם
רגיל בכך: אבל בנשואה. שנותן לה
וקביל וקשה לר"ת דבריש המוכר פירות
אבל בת ישראל לכהן דברי הכל מחצה
בזול הלכך נותנים לה
בעלה מזונות בביתה כגון משרה
אמר בהדיא ליסטים
מחצה חולין: ואמר אביי
מוסף רש"י
חולין ומחצה תרומה במה דברים אמורים
אשתו על ידי שליש דתנן במתניתין
מזויין או מוכתב למלכות אומר לו
מחלוקת בארוסה פי'
הגיעו.
ובת כהן. אבל בנשואה
בארוסה אבל בנשואה דברי הכל מחצה
: מחצה חולין. לפי
הרי שלך לפניך ועוד אמרינן בפרק
ד"ה מחצה חולין ומחצה
שכל כבודה בת מלך פנימה ז) ואביה
האומנין שפחה זו
חולין ומחצה תרומה רבי יהודה בן בתירא
(קדושין יא.) מאי איכא
תרומה: היבם אינו מאכיל
ואחיה אינן אצלה שיתעסקו בצרכיה:
שוטה היא נכפית היא כו' הרי זה
לסטים מזוין.
בתרומה מ"ט קנין כספו
אומר נותנין לה שתי ידות של תרומה ואחת
אמר רחמנא והאי קנין
רבי יהודה אומר נותנין לה הכל
מקח טעות אם כן בהנך מומי ניחוש
של חולין רבי יהודה אומר נותן לה הכל
(רשב"ם ב"ב צב:)
דאחיו הוא פי' והלכך אין
תרומה כו'. בין רבי יהודה לרבי
לסימפון ומפר"ת קלא אית להו ולא
לו כח להאכילה בגינו
תרומה והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין
או מוכתב למלכות.
שכיחי ולא חיישינן בהו לסימפון כיון
טרפון איכא דאילו ר' טרפון סבר
אך אם אכלה בחיי הבעל
רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום
אוכלת דיבם במקום בעל
נותנין לה תרומה כדי מזונותיה ואע"פ
דלא שכיחי והנהו נמי דפרק האומנין
(קדושין יא.)
קאי ומכח בעלה קאכלה:
שהוזכרה תרומה נותנין לה כפלים בחולין
לא שכיחי והא דאמרינן בפרק המגרש
שאם צריכה לחולין ובאה למכור
או כלם וכו' השתא כלם
מאי בינייהו איכא בינייהו טירחא: היבם
תרומה אין דמי תרומה מגיעין ליקח
דאתקין רב יהודה
בפני הבעל חוץ מיום
א' אמרת לא אכלה כלן
אינו מאכיל בתרומה: מאי טעמא קנין
בשטרא דעבדי עבדא דנן מוצדק
בהן חולין שהרי יקרים הם מן התרומה
1
בפני היבם דע"י אין לה
שהכל קופצים עליהן ולרבי יהודה
לעבדות ופטיר ועטיר מן ערורי
כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא:
לאכול דלא קנינו הוא
לא מיבעיא זו ואצ"ל זו
נותנין לה תרומה כשיעור שאם באת
מלכא ומלכתא לא משום שהיה צריך
עשתה ששה חדשים בפני הבעל: השתא
קתני: זו משנה ראשונה
ליקח מחצה חולין לא תפחות מן דמי
להתנות כדפי' דבסתמא נמי הוי
בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא
וכו'. תניא בתוספתא ולא
מחצית חולין אבל טורח מכירה מוטל
מקח טעות אלא משום שופרא דשטרא
היבמה עד שתבעל. פי'
זו ואין צריך לומר זו קתני: זו משנה
זו רבנן שאמרו הגיע
עליה למכור לתתה תחת חולין: נותנין
ורבינו אליהו היה מקיים פירוש
זמן ולא נשאו שהיא
ראשונה כו': מאי טעמא אמר עולא ואיתימא
לה תרומה כפלים בחולין. קסבר
הקונטרס דהיכא דקיבל המוכר מעות
אוכלת בתרומה הוא
רב שמואל בר יהודה משום סימפון
לא מטרחינן לה למוכרה בשוייה אלא
אמרי' מדלא בדק הלוקח קודם נתינת
משנה ראשונה אבל ב"ד
של אחריהם אמרו אין
בשלמא לעולא קמייתא שמא ימזגו לה
נותן לה תרומה הרבה כדי שתתננה
מעות הני מומין דאית להו קלא א"כ
האשה אוכלת בתרומה
בזול ותמצא לוקחין הרבה: איכא
סבר וקיבל והא דאומר לו הרי שלך
כוס בבית אביה ובתרייתא משום סימפון
עד שתכנס לחופה וכן
בינייהו טירחא. בין רבי יהודה לרבן
לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות
היבמה עד שתבעל
אלא
ואע"ג דאכלה בחיי
שמעון: והאי קנין אחיו הוא. וכי
וקצת משמע כן בפרק המוכר פירות
בעלה מ"ט אמר עולא
מיית ליה פקע ליה קנינו אבל כנסה
הרי היא אשתו לכל דבר
דפריך י) [שם
הגיעו לאו משום דרובא הכי איתנהו
ואיתימא ר"ש ב"י משום
וש"מ דאזלינן בתר רובא ומאי פריך דלמא] המוציא מחבירו עליו
והכתוב קראה אשתו דכתיב ולקחה לו לאשה ח) דקנייה
ואפילו
כולן בפני הבעל
הראיה אלמא מיירי שהלוקח מוחזק: כ)
בביאה וכי היכי דקידושי ביאה מאכילין בארוסה דאיתקוש הוויות
חוץ מיום אחד אינה אוכלת. פירש בקונטרס דהוא הדין אפילו כולם
להדדי כך מאכילין ביבמה: השתא בפני הבעל. חוץ מיום אחד
אמרת לא אכלה כולם בפני היבם דעל ידו אין לה לאכול דלאו
בפני הבעל לא אכלה משמת דקנין כספו פקע ליה אלא דאי כולן
קנינו היא מיבעיא ליה למימר דלא אכלה: קמייתא. משנה ראשונה
בפני הבעל הוה אכלה מיהא בחייו ולר"ת נראה דהך דרשא דדריש
שאוסרת משעת אירוסין שהתורה התירתה והם גזרו עד שיגיע
בגמרא קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא אסמכתא
זמן לא גזור מפני סימפון אלא שמא תשקה הלכך משנתחייב לזונה
בעלמא הוא דמדאורייתא מיכל אכלה ולפי משנה ראשונה היכא דאכלה
דמייחד לה דוכתא וליכא למיחש לשמא תשקה שריוה: ובתרייתא.
בחיי הבעל אוכלת נמי בזיקת היבם מדקתני ואפי' כולם בפני הבעל
משנה אחרונה שחזרו וגזרו עד שתכנס לחופה חשו לסימפון:
חוץ מיום אחד משמע הא כולן בפני הבעל אוכלת ועוד דתנן בפרקין
בסדר משנת ירושלמית הגיע זמן ולא נשאו או שמתו בעליהן אוכלות
אלא
משלו ואוכלות בתרומה משמע כשמתו בעליהן שהיבם מאכילן בלא ביאה דומיא דהגעת זמן דמיירי בלא נשאו דאי אחר ביאה פשיטא דאשתו
גמורה היא ועוד מביא ראיה מדתניא בתוספתא זו משנה ראשונה רבותינו אמרו אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ולא היבמה
עד שתיבעל והיינו טעמא דמשנה ראשונה דכשלא אכלה בחיי הבעל אינה אוכלת דהא איכא למיחש לסימפון ולשמא תשקה דהא כיון דלא
הגיע זמן בחיי הבעל לא בדק לה דאינו חייב במזונותיה אלא א"כ עמד בדין וברח כדאמרינן בהחולץ ולא מייחד לה דוכתא
וטעמא משום שאין דרך לאחר אלא מיד הוא רגיל או לחלוץ או לייבם לכך לא תקנו לה מזונות מיבם כמו שתקנו מזונות בהגעת זמן דבעל
אבל כשאכלה בחיי הבעל תו ליכא למיחש לסימפון ולשמא תשקה נמי ליכא למיחש דכיון דהגיע זמן מייחד לה דוכתא בבית אביה מסתמא
אוכלת שם בכל שעה ואינה זזה ממקומה וא"ת ומאחר דמדאורייתא אכלה כשנפלה מן הנשואין למה אסורה למשנה אחרונה עד שתיבעל
הא ליכא למיחש לסימפון שכבר נבדקה בדיקת פנים ויש לומר דמאחר שאסרו ארוסה שהגיע זמנה אסרו נמי ביבמה משום דמיחלפא בה
ששתיהן זמן כניסתן לאלתר אבל ק"ק אי חשיבא יבמה קנין כספו דיבם הא דקאמר ביבמות בפרק אלמנה גבי הא דתנן היבם
פוסל ואינו מאכיל אי בת כהן לישראל היא פסיל לה ושבה אל בית אביה כו' ה"ל למימר דהא קנייה כדקאמר התם גבי אירוסין ויש לומר
דושבה אל בית אביה אתא למיפסל בת כהן לישראל למידק הא מעיקרא לא אכלה כדאמר התם א"כ לא אייתר לשומרת
יבם אלא הכי קאמר ושבה כתיב כלומר דווקא אותה ששבה אל בית אביה אבל זאת שזקוקה ליבם אינה שבה שהרי חשובה כאילו קנויה לו:
השתא בפני
הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא. ה"ג [לא] זו אף זו קתני לא מיבעיא ששה חדשים בפני הבעל וששה בפני
היבם דלא אכלה
אלא אפילו כולם בפני הבעל חוץ מיום
אחד לא
אכלה וכן
מוכיח בירושלמי דמפרש כולה מתניתין [בלא] זו אף זו:
מאי