נח:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו בניזונת. לא כשהוא זן אותה קאמר דאם כן יקדשו
אלא לרב שמואל בר יהודה. דאמר לעיל י) נמי
טעם משנה ראשונה
מו
א) ב)
א ב
מעשה ידיה ואמאי עושה ואוכלת כדקאמר לקמן אי במעלה
משום סימפון והשתא נמי מוקי טעם ב"ד של אחריהם משום סימפון:
ג)
מאי בינייהו. כלומר מה ראו ראשונים להתירה מהגיע זמן ואילך
לה מזונות מאי טעמא דמאן דאמר לאחר מיתה קדוש פירוש גם
מז ג ד
עד שתכנס לחופה: מר סבר. משנה
מחיים יהא קדוש אלא בניזונת כלומר שהוא חפץ לזונה והיא אינה רוצה:
ומה ראו אחרונים לומר
מתוך שיכול לכופה למעשה
ד)
ראשונה: בדיקת חוץ. שבדקה ביד
ה)
ידיה כו'. ומתני' דקתני
קרובותיו: שמה בדיקה. וקודם
אלא לרב שמואל בר
יהודה קמייתא משום
עושה ואוכלת מוקי לה כרב אדא בר
שיוציא מעותיו במזונותיה כבר בדקה
ו)
סימפון ובתרייתא משום סימפון מאי בינייהו
אהבה דבסמוך במעלה לה מזונות
הלכך תו לא חיישינן לסימפון. וב"ד
איכא בינייהו בדיקת חוץ מר סבר בדיקת
מח
ז)
ה
ואינו מעלה לה מעה כסף:
של אחריהם סברי אינה בדיקה עד
ח)
חוץ שמה בדיקה ומר סבר בדיקת חוץ לא
יקדשו
ט)
ידיך לעושיהן. פירוש
שמתייחד עמה הוא עצמו ובודקה:
שמה בדיקה: מתני' המקדיש מעשה
מתני' מעשה ידי אשתו. במתני'
א
להקב"ה שעשאן אבל
מט
י) כ)
ו
ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת המותר
אין לפרש למלאכתן דא"כ הל"ל
מפרש מה היא עושה
רבי מאיר אומר הקדש רבי יוחנן הסנדלר
לו משקל חמש סלעים כו': הרי זו
למעשיהן כדאמרינן בסוף פ"ק דנדרים
אומר חולין: גמ' אמר רב הונא אמר
לאחר
שאתגייר. וא"ת
עושה ואוכלת. אין מעשה ידיה קדוש
:
ב
נ ז ח
על פיו ובגמרא מפרש לה: המותר.
דבסוף פ"ק דגיטין אמרינן
רב יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת
ג
הקדיש את מותר מעשה ידי אשתו
דאפילו לרבי מאיר דאמר אדם מקנה
ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני
❖
מה שהיא עושה לו יותר על הראוי
דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שהוא
עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה
שפסקו חכמים ולא הקדיש מעשה
בעולם אבל לדבר שלא בא לעולם
איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה
ל)
ידיה עצמן והמותר קנוי לו במעה
לא והא לאחר שאתגייר הוי לדבר
תוספות רי"ד
מיתיבי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה
כסף שתקנו לה חכמים שיתן לה
שלא בא לעולם ואומר ר"י דלאחר
סימפון שמא ימצא בה
אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות לימא
בכל שבת מעה כסף לצורכיה לבד
שאתגייר לא חשיב כל כך דבר שלא
ד
מומין שבסתר ויהיה
קדושיו קידושי טעות.
מסייע ליה המקדיש מעשה ידי אשתו הרי
המזונות כדתנן במתניתין: רבי מאיר
בא לעולם כיון שהגוף בעולם אלא
ודבר המבטל יקרא סמפון
אומר הקדש כו'. מפרש בגמרא:
שמחוסר גירות ולא דמי לנולדים
❖
היא עושה ואוכלת מאי לאו בניזונת לא
ולפיכך נקרא השובר
גמ' איני ניזונית. משלך: ואיני
סימפון: מתני' המקדיש
דהתם לא באו לעולם כלל וכעין זה
בשאינה ניזונת אי בשאינה ניזונת מאי
מעשה ידי אשתו ה"ז
עושה. לך כלום אלא לעצמי: מזוני
תירץ ה"ר אליעזר משנז"א מה שמקשין
למימרא אפי' למאן דאמר יכול הרב לומר
עושה ואוכלת והמותר
תורה אור השלם
עיקר. תחילת תקנתא לטובתה
אהא דאמר בריש המפקיד
ר"מ אומר הקדש ור"י
לעבד עשה עמי ואיני זנך הני מילי ה בעבד
1. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ
תקנוה משום דזמנין דלא ספקה
אימור דאמר ר"מ אדם מקנה
הסנדלר אומר חולין. פי'
כנעני דלא כתיב ביה עמך אבל עבד
אפי' למ"ד שאין האשה
לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי
במעשה ידיה למזונות ותקנו תחילה
דבר שלא בא לעולם כגון פירות
יכולה לומר לבעלה איני
אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב
עברי דכתיב ביה 1 עמך לא וכל שכן אשתו
❖
עיקר תקנתא שיזון את אשתו והדר
דקל דעבידי דאתו כו' והא כל הנהו
לוֹ עִמָּךְ: דברים טו טז
ניזונת ואיני עושה אתיא
סיפא איצטריך ליה
מותר רבי מאיר אומר
תקון לו מעשה ידיה משום איבה
דהכא לא עבידי דאתו אלא הכא
מתני' וטעמא דמילתא
מפני שיכול להערים
הקדש רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין
וכיון דעיקר תקנתא לטובתה ומשום
כיון שהגוף בעולם לא בעינן עבידי
ולומר איני רוצה לזונך
גליון הש"ס
דידה הואי כי אמרה לא ניחא לי
דאתו וא"ת אם כן מאי פריך הכא
ופליגא דריש
לקיש
דאמר ריש לקיש לא
והיא זקוקה להתפרנס
גמ' מההיא אין.
ממעשה ידיה הלכך
בהאי טיבותא שומעין לה: מאי לאו
וקאמר נמי מההיא אין הא מההיא
תימא טעמא דרבי
מאיר משום דקסבר
ה"ז עושה ואוכלת ואין
בניזונת. שיש לו נכסים ומבקש לזונה
נמי לא שמעינן מעשה ידיה שאינם
❖
אדם מקדיש
דבר שלא בא לעולם אלא
ההקדש על מע"י חל
ואפי' הכי תנן אין מעשה ידיה ברשותו
בעולם כלל ואכתי מצי למימר דלא
מפני שהוא שלה. שאם
טעמא דרבי מאיר מתוך שיכול לכופה
ו
לא יפרנסה בעלה תתפרנס
להקדישן: בשאינה ניזונת. שאין לו
קדשי מעשה ידיה אלא דנעשה כאומר
היא ממנו והמותר מה
למעשה ידיה נעשה כאומר לה ז יקדשו ידיך
מוסף רש"י
במה לזונה: אפי' למאן דאמר כו'.
יקדשו ידיך לעושיהן וי"ל כיון
שעשת יתר על מזונותיה
לעושיהם והא לא אמר לה הכי כיון
פלוגתא במסכת גיטין: סיפא איצטריך
דבמקצת סבר רבי מאיר כרבי
ח
איני ניזונת.
של בעל [והכי תניא
ואיני עושה.
בתוספתא המקדיש מע"י
דשמעינן ליה לר"מ דאמר אין אדם מוציא
ליה. לאשמועינן פלוגתא במותר דלא
אליעזר בן יעקב אית לן למימר דאף
אשתו ה"ז מעלה לה
שייך אמזונות ואע"ג דאינה נזונת
בדבר שלא בא לעולם כלל סבר
דבריו לבטלה נעשה כאומר לה יקדשו
מתוכן פרנסה והשאר
איכא למ"ד קדוש לאחר מיתה
כוותיה דאית ליה בהאשה רבה
הקדש] ר"מ אומר הקדש
ידיך לעושיהם וסבר רבי מאיר אין אדם
דקסבר אדם מקדיש דבר
כשיירשנה וכדלקמן: ופליגא. דרב
ובהאומר
מקדיש דבר שלא בא לעולם והתניא האומר
שלא בא לעולם אר"ה
הונא אר"ש בן לקיש: דבר שלא בא
דאדם מקנה ועוד מתרץ דכל הני
(גיטין
א"ר יכולה אשה שתאמר
לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר
לעולם. כגון מעשה ידיה שהקדישן
עז: וכעי"ז ב"ק ח:)
דהכא איכא לאוקמא בדעבידי דאתו
לבעלה איני ניזונת ואיני
או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר
עושה. פי' להאי סברא
עד שלא עשאתן: לעושיהן. למי
כגון ששמע מרבו שישחררנו ולאחר
אפי' אותו המותר שעושה
שתשתחררי לאחר שימות בעליך או שתמות
שבראן וידים איתנהו בעולם. אלמא
שימות בעליך ואחותיך כגון בגוססת
יתר על מזונותי' הוא
אחותיך או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך רבי
שלה דאל"ה מאי מרווחת
קסבר יכול לכופה ואינה יכולה לומר
ולאחר שיחלוץ ליך יבמיך באין דעתו
(לקמן פג.) מזוני
האשה בכך. א"ו הכל
איני ניזונית ואיני עושה: והא לא
מאיר אומר מקודשת $ מההיא אין מהא
של יבם לייבם ומיהו ק"ק מותר
עיקר.
שלה ומפני שעושה יתר
אמר. יקדשו ידיך אלא מעשה ידיך:
דקדוש לאחר מיתה אע"ג דלא עביד
ליכא למשמע מינה: המותר רבי מאיר
על מזונותי' מפני זה
אומרת לבעלה איני ניזונת
שמעינן ליה לרבי מאיר. במסכת
דאתי דליכא לאוקמא בגוססת דהא
אומר הקדש: אימת
קדוש רב ושמואל
ואיני עושה: ואי קשיא
אי
עושה מלאכה כ): במעלה לה
ערכין דאמר אין אדם מוציא
דאמרי תרווייהו מותר לאחר מיתה קדוש
והאמרינן לקמן קונם שאני
מזונות ומעלה לה מעה כסף מ"ט
דבריו לבטלה דתנן המעריך פחות
עושה לפיך א"צ להפר
רב אדא בר אהבה אמר מותר מחיים קדוש
אלמא שמעשה ידיה הוא
דמ"ד לאחר מיתה הוא קדוש. גם
מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו
משועבד לבעל ואין הנדר
הוי בה רב פפא במאי אילימא במעלה
דאדם יודע שאין ערך לפחות מבן
למ"ד מחיים הוא קדוש ה"מ למיפרך
חל עליו ואי אמרת יכולה
לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה
חדש וגמר ואמר לשם דמים. הכא
כיון דמעלה מזונות ומעה כסף אמאי
אשה לומר לבעלה איני
ניזונת ואיני עושה אמאי
מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש ואלא כשאין
נמי אדם יודע שאין אדם מקדיש דבר
עושה ואוכלת אלא משום דבעי למימר
לא חייל. תשובה אע"ג
שלא בא לעולם וגמר ואמר לשם
אי אין מעלה לה מזונות ולא מעה
מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה
דמציא למימר כ"ז שלא
ידים עצמן: לאחר מיתה. כשתמות
כסף מ"ט דמאן דאמר מחיים הוא
אמרה משועבד הוא מע"י
כסף לצרכיה מ"ט דמאן דאמר מחיים קדוש
לבעל והילכך א"צ להפר
היא ויירשנה: מחיים. כשתעשנו:
קדוש נקט נמי הכא מ"ט דמ"ד לאחר
לעולם במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה
מיתיבי תיקנו מזונות תחת
לעולם במעלה לה מזונות כו'. וה"ה
מיתה הוא קדוש:
(רשב"ם ב"ב מט:) יכול
מע"י וקסבר מזוני
מעה כסף לצרכיה רב ושמואל סברי תקנו
במעלה לה מזונות ואין מעלה
הרב לומר לעבד.
נמי דמצי לאוקמא כשאין מעלה לה
עיקר ומע"י משום איבה
ל)
מזונות
עשה עמי. ואיני
וכך הלכה דהכי פסיק
לה מעה כסף.
מזונות ומעלה לה מעה אלא משום
זנך.
תלמודא כר"ה א"ר דאמר
אליבא דרב אדא בר אהבה מוקי לה
הכי אבל רב ושמואל לא רב דאית ליה יכולה אשה שתאמר איני ניזונית ואיני עושה ואוקי רישא
(גיטין יב.)
יכולה אשה שתאמר וכו'.
לאחר שיחלוץ ליך
נימא מסייע ליה המקדיש
מצי מוקמי לה במעלה לה מזונות דכיון דסברי דתיקנו מזונות
דמתני' דתני עושה ואוכלת בניזונת להכי אוקי סיפא בניזונת:
יבמיך.
ידי אשתו ה"ז עושה
תחת מעשה ידיה א"כ אמאי עושה ואוכלת אלא רב ושמואל מוקמי
מזונות
ואוכלת מאי לאו דניזונית.
מתניתין בשאין מעלה לה מזונות ולא מעה כסף ואם תאמר ומאי דוחקיה דרב לאוקמא מתני' לאחר מיתה לוקמה מחיים וכגון
(קדושין סב.)
פי' שהבעל חפץ לזונה
ואפ"ה היא עושה ואוכלת
דמעלה לה מעה כסף ואין מעלה לה מזונות ויש לומר דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות:
וטעמא דמילתא משום
קונם
דמצי למימר א"נ וא"ע
וכל מע"י שלה ואין ההקדש חל עליו ואפילו המותר שלה כדפי' והאי והמותר ר"מ אומר הקדש (שהוא) [היינו] לאחר מיתה שמה שנשאר לה ממע"י יורשה הבעל לאחר מיתתה והלכך ההקדש חל עליו שאדם מקדיש
דשלב"ל: לא כשאינה ניזונית. פי' מהכא לא תסייע ולעולם לא מצי למימר הכי וטעמא דמערים ואינה רוצה לזונו והלכך ניזונית ממע"י. ולא חייל הקדש עילווי' כדפרישית והמותר שעשת יותר על מזונותיה הוא של בעל
וקדוש מחיים אליבא דר"מ: