אף על פי
פרק
חמישי כתובות
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קונם
שאני עושה לפיך. אפילו גרסי' שאיני לא הוי דבר שאין בו
מזונות שכיחי ומעשה ידיה שכיח ומותר לא שכיח. מעה כסף קייץ
נא א ב
א) ב)
ג)
ומעשה ידיה קייץ כדתנן מה היא עושה משקל חמש
ממש דהא תנן בפ' בתרא דנדרים קונם שלא אתן
ד)
סלעים: והא עלה קתני. במתני': ומה היא עושה לו. ומדפריש בתר
תבן לפני בקרך אינו יכול להפר:
אינו
צריך להפר. במעלה לה מזונות ומעה כסף איירי ולכך
מעשה ידיה ומה היא עושה לו מכלל דרישא במעשה ידיה איירי ולא
ה)
נב ג
ו)
במותר: שתי. קשה לטוותו יותר מן
אינו צריך להפר שהמותר הכל שלו
הערב: הכי קאמר. [לעולם במותר
ואם משום העדפה שעל ידי הדחק
❖
מזונות תחת מעשה
ידיה ומעה כסף תחת
נג ד
ז)
נד ה
איירי ברישא והכי קאמר] סיפא ומה
גם היא שלו ואין לפרש טעם דאין
מותר וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף
היא עושה לו עיקר דנדע מותר מאי
צריך להפר משום דאין אדם מקדיש
מותר דידה הוי רב אדא בר אהבה סבר
מוסף רש"י
ניהו: משקל חמש סלעים. סלע של
דבר שלא בא לעולם דאם כן בחנם
תקנו מזונות תחת מותר ומעה
כסף תחת
יהודה כפליים במשקל סלע של גליל:
נקט מה שאני עושה לפיך דליתני
קונם שאני עושה
מקדיש ידי עצמו: רבי עקיבא
מעשה ידיה וכיון דקא יהיב לה מזוני מותר
לפיך.
מי אמר שמואל הכי. והאמר שמואל
דידיה הוי במאי קמיפלגי מר
סבר מידי
אומר יפר. דקסבר דהעדפה שעל
לעילז) במותר לאחר מיתה פליגי ועלה
דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי
(יבמות צג.)
א"ר יוחנן הסנדלר חולין ואע"פ
ידי הדחק הוי לאשה כדאמרינן בריש
דקייץ ממידי דקייץ מיתיבי תקנו מזונות
דהשתא דידיה הוא אלמא טעמא דר'
מציאת האשה וא"ת
אינו צריך
(קדושין סג.)
יוחנן משום דבר שלא בא לעולם הוא
והיאך יכול להפר והא אין זה מדברים
תחת מעשה ידיה אימא תחת מותר מעשה
להפר.
שעדיין לא מתה ואין לו רשות במותר
שבינו לבינה וי"ל דחשיב בינו לבינה
ידיה תא שמע אם אינו נותן לה מעה כסף
(שם)
הואיל ואינו מעלה לה מעה כסף
לפי שאינו יכול ליזהר וליקח ממש
לצורכיה מעשה ידיה שלה אימא מותר
ובהא אמר שמואל הלכה: והתנן
בצמצום את הראוי לו ולהניח שאינו
מעשה ידיה שלה והא עלה קתני מה היא
(יבמות צג.)
קונם שאני עושה לפיך. מה שאני
ראוי לו א"נ גם חלקה משועבד לו
עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה
עושה יהיה קונם לפיך יהי עליך
שילקח בהם קרקע והוא יאכל פירות
הכי קאמר מעשה ידיה כמה הוי דלידע
כהקדש מליהנות לו: אינו צריך להפר.
וא"ת אם כן איך יכולה להדירו כיון
(נדרים פה.)
מותר דידה כמה משקל חמש סלעים שתי
דמשועבדת ליה דאלמוה רבנן
נדר זה שאין בה כח להקדישו לפי
שהוא שלו: שמא תעדיף עליו. יותר
לשעבודיה דבעל כדאמר בסמוך וי"ל
ביהודה שהן עשר סלעים בגליל אמר
(לקמן סו.)
דדוקא בעיקר מעשה ידיה הוא
ממה שפסקו לה חכמים משקל חמש
שמא תעדיף עליו יתר
שמואל הלכה כרבי יוחנן הסנדלר ומי אמר
מן הראוי.
דאלמוה שהם לבעל לגמרי אבל הכא
סלעים דמותר זה אינו שלו ויכולה
שמואל הכי והתנן קונם שאני עושה לפיך
להקדישו: ר' יוחנן בן נורי אומר.
דלאו דידיה נינהו אלא לפירות בעלמא
אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר
לא אלמוה:
אף עיקר מעשה ידיה צריך הפרה:
שמא יגרשנה כו'. ואם תאמר
שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו רבי
שמא יגרשנה. ויהא הנדר חל
יוחנן בן נורי אמר א יפר שמא יגרשנה ותהא
שמשגרשה אינה משועבדת לו למעשה
ולרב דאמר יכולה אשה
אסורה לחזור ואמר שמואל הלכה כרבי
ידיה: ותהא אסורה לחזור לו. לפי
שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני
יוחנן בן נורי כי אמר שמואל הלכה כרבי
עושה למה לי למנקט שמא יגרשנה
שנאסר מעשה ידיה עליו ואי אפשר
לימא שמא תאמר איני ניזונת ואיני
לו ליזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל
יוחנן בן נורי להעדפה ולימא הלכה כרבי
(קדושין סג.)
עושה וי"ל דהא לא שכיח שתהא
שאר מלאכות השנויות במשנתנו
יוחנן בן נורי להעדפה אי נמי אין הלכה
אומרת כן: כי אמר שמואל הלכה
שהאשה עושה לבעלה: ואמר שמואל
(יבמות
כתנא קמא אי נמי הלכה כרבי עקיבא אלא
כרבי יוחנן בן נורי להעדפה. פירוש
הלכה כו'. אלמא לכשיגרשנה חל
צג.)
אמר רב יוסף קונמות קאמרת שאני קונמות
(לקמן
הקונטרס מגומגם כמו שפירש
הנדר. אלמא אדם מקדיש דבר שלא
סו.) שמא יגרשנה
מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו אדם
בא לעולם שעדיין לא גירשה: כי
בעצמו ונראה לר"ת דהכי פירושו
ותהא אסורה לחזור.
מקדיש דבר שלא בא לעולם אמר ליה אביי
אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי
להעדפה דסבר לה שמואל כרבי
בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו שכן
להעדפה. קאמר. כלומר הלכה דיפר
יוחנן בן נורי בהא דהעדפה לבעל
ובתר הכי גריס ונימא הלכה כתנא
ולאו מטעמיה דאילו לר' יוחנן עיקר
אדם אוסר פירותיו על חבירו יאסר דבר
קמא אי נמי אין הלכה כרבי עקיבא
מעשה ידיה צריך הפרה ולשמואל
שלא בא לעולם על חבירו שכן אין אדם
וכן פירש ר"ח:
משום העדפה שמא תעדיף על הראוי
אוסר פירות חבירו על חבירו אלא אמר
בשלמא
אדם אוסר פירות
הוא דאמר יפר. והשתא נמי הוה מצי
רב הונא בריה דרב יהושע ב באומרת יקדשו
חבירו עליו שכן אוסר
לאקשויי סוף סוף לא בא לעולם דהא
ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם וכי
פירותיו על חבירו. פירוש דהתם אוסר
לא נעשה אלא אקשי ליה קושיא
קאמרה הכי מי מקדש' הא משעבדא ליה
אחריתא: אין הלכה כת"ק. דאמר
משום דאחד מהן ברשותו יאסור
דאמרה לכי מיגרשה ומי איכא מידי דאילו
אין צריך להפר אלא יפר: אלא אמר
דבר שלא בא לעולם על חבירו שאין
רב יוסף. לעולם הלכה ומטעמיה
השתא לא קדיש ולקמיה קדיש אמר רבי
לא זה ולא זה ברשותו שכן אין אדם
קאמר ומשום שמא יגרשנה: ושאני
אוסר פירות חבירו על חבירו לפי
אלעאי אלמה לא אילו האומר לחבירו
ג
קונמות. הקדש שאינו הקדש לכל
ששניהן אינם ברשותו:
שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך
לכשאקחנה ממך כו'.
אלא על אדם אחד בלשון קונם: מתוך.
תיקדש מי לא קדשה מתקיף לה רבי ירמיה
שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש
ואע"ג דהתם
מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה
תופס שאדם אוסר פירות חבירו עליו
קאמר לכשאקחנה והכא לא קאמרה
(נדרים
לגרש את עצמה הא לא דמיא אלא לאומר
ואומר קונם פירות פלוני עלי ובסתם
לכשאתגרש אין נראה לו לחלק:
מה.) שכן אין אדם
הכא אין בידה לגרש עצמה.
לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך
הקדש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו
אוסר פירות חבירו על
ד
חבירו.
תיקדש דלא קדשה מתקיף לה רב פפא מי
הלכך אדם אוסר עליו נמי דבר שלא
תימה דהא בידה לומר איני
בא לעולם אבל מתני' במקדיש הקדש
ניזונת ואיני עושה ויש לומר דרוצה
דמי התם גופא ופירות בידא דלוקח הכא גופה
(שם מז.)
גמור איירי ואינו ממהר לתפוס
ליישב גם אליבא דריש לקיש:
בידה הוא הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו
ה
כקונם: אמר ליה אביי. ומה ראיה
שדה
פירות חבירו עליו לכאן שהן פירות חבירו על חבירו דעכשיו היא משועבדת לו למעשה ידיה ואינה ראויה להתפיסו בקונם ולכשיגרשנה
קאמר דחייל ועוד שעדיין לא נעשית המלאכה עד לאחר גירושין וחזרה: בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו. בקונם שהרי אדם אוסר
פירותיו על חבירו בין בלשון קונם לחבירו לבדו בין שהקדישו סתם הקדש גמור: יאסר דבר כו'. בתמיה: דבר שלא בא לעולם. לא המלאכה באה
ולא הרשות באה לידה להתפיס עד שתתגרש: שכן אין אדם כו'. שממקום שבאת אין אתה יכול ללמוד איסור שהרי אף בקונם אין אוסר פירות חבירו
על חבירו לומר קונם פירותיך עליך: באומרת יקדשו ידי כו'. שהמלאכה כמי שבאת לעולם ועל הגירושין שלא באו קא מסיק ואזיל ומתניתין באומר
מעשה ידיך הקדש: ומי איכא מידי כו'. כלומר תירצת לא בא לעולם דמלאכה לא בא לעולם דגירושין לא תירצת דאילו השתא לית לה רשותא
לאקדושיה והיכי קדיש לקמיה: אלמה לא. בתמיה: מי לא קדשה. אם מכרה וחזר ולקחה: בידו להקדישה. שהרי עכשיו שלו וכי היכי
דאילו אקדשה השתא קדשה כי אמר נמי תיקדוש לקמיה קדשה: הא לא דמיא. מסקנא דקושיא היא: התם. גבי מכרתי לך אין לו עכשיו בה
לא גוף ולא פירות ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו: הכא גופה בידה הוא. והרי יקדשו ידי אמרה: הא לא דמיא. מסקנא דאתקפתיה היא:
לא