נט:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שדה
זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תיקדש. משמע דבעודה
לא דמיא אלא להא. לא דמי לשדה זו שמשכנתי לך סתם אלא לאומר
נה א
א)
ממושכנת אינו יכול להקדיש דאין כח להקדש לבטל כח המלוה
שדה זו שמשכנתי לעשר שנים דאין בידו לפדותה ולהקדישה עכשיו:
ב) ג)
דקדשה. דהא שלו היא: דקדושת הגוף נינהו. כקדושת מזבח שאין להן
שהיא ממושכנת בידו ותימה דאמרי' בסוף איזהו נשך
ד)
נו ב
רב מרי בר רחל משכן ליה עובד כוכבים ההוא ביתא אזל עובד
פדיון כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו שהרי אינו
ה) ו)
ז)
כוכבים זבניה לרבא נטר תריסר
הקדש גמור לתפוס פדיונו אלא אסור
ירחי שתא ושקל אגר ביתא ואמטיה
על אדם אחד וכיון דקדושת הגוף
שדה זו שמשכנתי
לך לכשאפדנה ממך
לרבא כו' אלמא הפקיע המכר כחו
הוא מפקיע מידי שעבוד שהיא
תיקדש דקדשה מתקיף לה רב שישא בריה
נז ג
של רב מרי שהיה לו לדור בבית
משועבדת לבעלה וחייל. ולקמן פריך
דרב אידי מי דמי התם בידו לפדותה הכא
חנם שהיתה ממושכנת בידו והפקיע
א"כ מאי איריא שמא יגרשנה מהשתא
אין בידה לגרש עצמה הא לא דמיא אלא
חייל: הקדש. כגון ששיעבד שורו
המכר כחו והוצרך להעלות לו שכר
לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר
נח ד
לבעל חוב וחזר והקדישו מפקיע
לרבא וי"ל דאין זה הפקעת כח אלא
ח)
שנים לכשאפדנה ממך תיקדש דקדשה
שעבוד המלוה וגובה חובו ממקום
לפי שהיה סבור רב מרי שהיה רבא
נט ה
מתקיף לה רב אשי מי דמי התם לעשר שנים
אחר וזה כשר לקרבן ואינו גזול דלא
חייב לו דמי המשכנתא במקום
ס ו
מיהא בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש
הוה קני ליה אלא לגוביינא בעלמא.
העובד כוכבים ולא רצה לדור
ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים
בחצירו חנם משום רבית וא"ל רבא
סא ז ח
עצמה לעולם אלא אמר רב אשי קונמות קא
דבדק הבית לא מפקיע שעבוד
כדיניהם עבידנא לך דרבא לא
אמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו
סב ט
מיחייב ליה מידי אלא העובד כוכבים
כדתנן בערכין מוסיף עוד
וכדרבא דאמר רבא א הקדש חמץ ב ושחרור
סג י
וא"ת והא דאמר בפ' האומר משקלי
דינר ופודה את הנכסים הללו כו':
מפקיעין מידי שיעבוד ונקדשו מהשתא אלמוה
❖
ט)
חמץ. עשה חמצו אפותיקי לעובד
עלי הקדישו משכיר
סד כ ל
רבנן לשיעבודיה דבעל כי היכי דלא תיקדש
הדר בו מעלה שכר להקדש ופריך
כוכבים והגיע הפסח איסור חמץ
מהשתא: מתני' ואלו מלאכות שהאשה
סה מ
היכי דייר ביה הא במעילה קאי
מפקיעו משעבוד העובד כוכבים
ג
לעזי רש"י
עושה לבעלה טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת
דמשמע שבזמן השכירות יכול
ונאסר בהנאה. והא דתנן
אישקלויי"ר להבהיק
להקדישה וי"ל דכח שיש לשוכר אינו
עובד כוכבים שהלוה לישראל
❖
ומניקה את בנה מצעת לו המטה ועושה
סו נ ס
ד
ה
(את העור).
❖
יכול להקדיש אלא הוא והקדש
על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה
בצמר והכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא
שותפין בו וימכר הבית ויקח זה דמי
אוקמינן לה התם כשהרהינו אצלו
אופה ולא מכבסת שתים אין מבשלת ואין
ז
מוסף רש"י
שמסרו בידו משכון: ושחרור. עשה
שכירות הבית והמותר להקדש אבל
מניקה את בנה שלש אין מצעת לו המטה
תוספות רי"ד
ח
הקדש חמץ ושחרור
הכא מיירי שמקדיש כל השדה אף
עבדו אפותיקי ושחררו הלוה משוחרר
ואין עושה בצמר ארבע יושבת בקתדרא רבי
מתני' אלו מלאכות שהאשה
מפקיעין מידי שעבוד.
וזה גובה חובו ממקום אחר: ונקדשו
מה שאינו יכול להקדיש עכשיו אי
עושה לבעלה טוחנת ואופה
אליעזר אומר ט אפי' הכניסה לו מאה שפחות
מהשתא. מאי איריא דקתני שמא
נמי בהקדש ממש היה חל על שדה
ומכבסת ומבשלת ומניקה את
כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי
יגרשנה מהשתא נמי קדיש: אלמוה
הממושכנת אף קודם שתפדה והכא
בנה ומצעת לו את המטה
ועושה בצמר הכניסה לו
רבנן לשעבודיה דבעל. בעודה תחתיו
זימה רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו
מיירי שאוסר בקונם על המלוה
י
שפחה א' לא טוחנת ולא
לכשיפדנה דיכול להיות דבשדה
דשויוהו רבנן כלוקח גמור ולא כמלוה:
מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה שהבטלה
אופה ולא מכבסת שתים
מתני' אופה. פת: שתים אינה
גמ'
אינה מבשלת ואינה מניקה
ממושכנת אינו יכול לאוסרה בקונם
מביאה לידי שיעמום: טוחנת ס"ד אלא
את בנה שלש אינה מצעת
מבשלת כו'. בגמרא ו) פריך אמאי לא
אף על פי שיכול להקדישה ז)כדמוכח
אימא כמטחנת ואיבעית אימא ל בריחיא דידא
לו את המטה ארבע יושבת
בערכין דיכול להקדיש יותר ממה
איפטרה מכולהו בחדא שפחה שהכניסה
בקתדרא ר"א אומר אפי'
מתני' דלא כר' חייא דתני ר' חייא אין אשה
הכניסה לו ק' שפחות כופה
במקומה: יושבת בקתדרא. לא תטרח
שיכול לאסור בקונם ומתרצא בהכי
לעשות בצמר שהבטלה
אלא ליופי אין אשה אלא לבנים ותני ר' חייא
בשבילו לילך בשליחות להביא לו חפץ
האי דפריך לעיל ומי איכא מידי
מביאה לידי זימה רשב"ג
אין אשה אלא לתכשיטי אשה ותני ר' חייא
מבית לעליה: שעמום. שיגעון:
דאילו השתא לא קדיש ולקמיה קדיש
אומר אף המדיר את אשתו
גמ' טוחנת ס"ד. המים מגלגלין
(ב"ק צ. וכעי"ז
מלעשות מלאכה יוציא ויתן
הרוצה שיעדן את אשתו ילבישנה כלי
ומאי קשיא ליה דלמה לא תוכל
כתובה שהבטלה מביאה לידי
יבמות מו. ונדרים פו: וגיטין
האופן וטוחן: מטחנת. מכינה צורכי
להקדיש מעשה ידיה לאחר שתתגרש
פשתן הרוצה שילבין את בתו יאכילנה
מ:)
שיעמום. טוחנת ס"ד פי'
מאי שנא מנכסי מלוג שיכולה למכור
טחינה נותנתו באפרכסת וקולטת
דמשמע שהיא תגלגל הרחים
אפרוחים וישקנה חלב סמוך לפירקה:
ואם הם רחיים של מים
הקמח: ואיבעית אימא. לעולם טוחנת
עכשיו לכשתתאלמן או תתגרש אלא
ומניקה את בנה: לימא מתניתין דלא
או של בהמה למה תגלגל
היא עצמה: דידא. רחיים של יד:
ודאי אע"פ שיכולה להקדיש מידי דהוי
היא את הרחיים דטריחא
כבית שמאי דתניא נדרה שלא להניק את
לתכשיטי אשה. שיקנו לה תכשיטין
אמכר לא תוכל לאסור ועוד יכול
לה מילתא טובא אלא אימא
בנה בש"א שומטת דד מפיו בה"א כופה
מטחנת פי' להזמין החטין
מ
להתנאות בהן: שיעדן. את זיוה.
להיות דאפילו היתה מקדשת ידיה
וללקט הקמח א"נ ברחייא
ומניקתו נ נתגרשה אינו כופה ס ואם היה
אישקלויי"ר בלע"ז: לפירקה. ימי
לשמים לגמרי לא היה ראוי לחול הקדש
דידא פי' שיש מקומות
מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני
הנעורים: שומטת דד מפיו. לא
שטוחנין ברחיים קטנים של
כמו על שדה משום דבשדה חל ההקדש
יד: ומניקה את בנה מתני'
הסכנה אפי' תימא ב"ש הכא במאי עסקינן
על גוף השדה בעודה ברשות המלוה
תניקנו שחל הנדר. אלמא לא משעבדא
דלא כב"ש דתניא נדרה
ליה: כופה ומניקה. דמשעבדא ליה ולא
וממילא יקדשו הפירות כשיצא הגוף
כגון שנדרה היא וקיים לה הוא וקסברי ב"ש
שלא להניק את בנה בש"א
שומטת דד מפיה ובה"א
חל הנדר: אם היה מכירה. שאינו
מרשותו אבל ידיה אפי' הקדישו
הוא נותן אצבע בין שיניה וב"ה סברי היא
כופה ומניקתה נתגרשה אין
רוצה לינק מאחרת: הכא במאי
לשמים אין נתפשות בהקדש ואפילו
נתנה אצבע בין שיניה ונפלגו בכתובה בעלמא
כופה אותה להניק ואם הי'
(ב"ק צ. וכעי"ז יבמות מו.
עסקינן. ברייתא: ונפלגו בכתובה
בעבד אמר רב דגופיה לא קדיש ובבן
וסו: ונדרים שם וגיטין שם)
מכירה כופה ומניקתה מפני
ועוד תניא בש"א אינה מניקה אלא מחוורתא
הסכנה ומעלה לה שכרה
בעלמא. נדרה מליהנות לו וקיים לה
חורין מודו כ"ע ולכך אפי' הקדישו
ודוקא גרושה אבל אלמנה
מתניתין דלא כב"ש: אם היה מכירה:
לגמרי אין להקדש לחול יותר מאוסר
בש"א תצא ותטול כתובה ובה"א
(ב"ק צ.
חייבת להניק את בנה בלי
עד
תצא בלא כתובה: ועוד תניא. גבי
למלוה בקונם שדה הממושכן לו:
שכר כמו שהיתה עושה בחיי
וכעי"ז יבמות מו. וסז. ונדרים
קונמות קאמרת כו'. וא"ת א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מבעל כל הנשים ואפילו בלא נדר: אינה מניקה. אם אינה רוצה:
שם) שנדרה היא וקיים
בעלה ומ"ה אסורה להנשא
לה הוא.
עד כ"ד חדש והיתומים כופין
חובו על ידי קונם ח) וי"ל דלאו דווקא שעבוד דבעל
עד
אותה להניק (ומעלה) [ואין
(לעיל נב.) הוא נותן
אלמוה רבנן אלא ה"נ דאלמוה לשעבודא דב"ח כדמוכח בריש המדיר דפריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה ולימא דמפקע
מעלין] לה שכר הנקה כ"א
אצבע בין שיניה.
ניזונית מהן מזונות מרווחים
שעבודה ע"י קונם אלא ודאי דאלמוה נמי לשעבודא דאשה וא"ת בפ' אלמנה ביבמות גבי אצטלא דפרסוה אמיתנא אמאי קאמר
היא
(שם)
ופוחתין לה ממעשה ידיה
רבא קנייה מיתנא הא אלמוה רבנן לשעבודא דאשה וי"ל דדוקא בקונמות אלמוה שלא יפקיע חובו אבל ההיא דפ' אלמנה דנאסר לכל העולם
נתנה אצבע בין שיניה.
כדין מניקה בחיי בעלה
ליכא למיחש להכי ומפקיע מידי שעבוד כמו הקדש והא דאמר בהחובל דעבדי מלוג אין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה
שאותו השיעבוד שהי' מוטל
❖
(שם)
עלי' להניק את בנה בחיי
דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל אע"ג דשחרור דמי להקדש סבירא ליה לרבא בפרק אלמנה כמ"ד לאשה אבל לא לאיש א"נ
בעלה מוטל עלי' אף לאחר
ידו עדיפא מידה כיון דאכיל פירות בחייה כדאמרינן בהכותב : הקדש חמץ ושחרור. כתבתי בהשולח :
מיתתו. ורב צמח גאון ז"ל
ארבע יושבת בקתדרא. אע"ג דבשלש נמי אינה עושה מכל מלאכות שהוזכרו במשנה מכל מקום עושה מלאכות קטנות שבבית שלא
כתב שגם האלמנה מעלין
תוספות רי"ד (המשך)
הוזכרו במשנה ואיכא נמי ארחי ופרחי דבגמרא וכי הכניסה לו ד' אינה עושה כלום: טוחנת ס"ד. הא דתנן בהניזקין
לה שכר הנקה ואינו נ"ל.
אם נתגרשה א"צ להמתין.
אבל כשגירשה פקע שיעבודו
אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ לא פריך טוחנת ס"ד דדוקא הכא פריך דאתא לאשמועינן אלו מלאכות שהאשה עושה דקאי
ובפ' החולץ דאמרי' התם
מעלי' ואינו כופה אותה
אעיקר מלאכה: תני רבי חייא אין אשה אלא ליופי. לא פליג אלא אטוחנת ואופה ומניקה את בנה וכיוצא בהן שמכחישות יופיה אבל אעושה
לא ישא אדם מעוברת חבירו
אך אם הוא מכירה [כופה]
בצמר לא פליג דמעשה ידיה תחת מזונות: כגון שנדרה היא וקיים לה הוא. שאסרה הנאת הנקה על עצמה שהיא נהנית בהנקה כדאמר
ומינקת חבירו דמשמע אפי'
ובשכר וגרושה מניקה כיון
גרושה הא אמרי' התם ותיתי
שאין מוטל עלי' להניק
לקמן הוא אומר שלא להניק והיא אומרת להניק שומעין לה משום צערא דידה וכי ההיא ט) דשוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה אבל
ותבעינהו ליורשין דאלמא
את בנה רשאי היא להנשא
לא מיירי אלא באלמנה אבל
מיד וא"צ להמתין כ"א ג"ח
ליכא למימר דאסרה הנאת יניקתה עליו כיון דמשעבדא ליה אין הנדר חל והשתא פליגי דב"ש סברי דהוא נתן אצבע בין שיניה הלכך
בגרושה כיון שהיא יכולה
אף אם הי' מכירה כלל
אינו כופה להניק פי' להשכיר מינקת וב"ה סברי היא נתנה אצבע
בין שיניה וכופה להניק שתשכיר לו מינקת או תצא בלא כתובה:
להשליך בנה לבעלה למה
אמרו המשועבדת לינק אינה
רבי
רשאי להנשא עד כ"ד חודש
היא צריכה להמתין אך אם
ושאינה משועבדת לינק היא
הי' מכירה כופין אותה מפני
רשאי להנשא מיד. ומ"ה אמרי' לקמן מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חודש ולא קתני מניקה סתם למימר דוקא שמת בעלה אבל
סכנות הולד (והרב אומר אע"ג דמכירה נמי יכולה להנשא הגרושה אחר ג' חדשים):