אף על
פי פרק
חמישי כתובות
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים. אע"ג דהכא ליכא
עד כמה. כמה חדשים אית לן למימר שיודע להכירה מלינק מאשה
סז א ב
א)
ב)
אחרת: כל חד לפום חורפיה. יש תינוק חריף ומכירה בחמשים יום
למימר ארבע וחמש שנים כדאמרי אינשי $ואפי' טובא דמשמע
ג)
ויש שאינו מכירה עד שלשה חדשים: כל זמן שמכירה. אין שיעור לדבר
דוקא נקט עד חמש מדפריך מחבילתו על כתיפיו ומשני אידי ואידי
סח ג ד
ד)
חד שיעורא הוא מ"מ ליכא למיפרך השתא חמש שרי ארבע מבעיא
אלא בבדיקה הדבר תלוי אם אנו רואים שמכירה כופה ומניקתו בשכר
ה)
ו)
[ואפי' גירשה]: ההיא דאתאי. גרושה
דנקט ארבע לבריא וחמש לכחוש ט):
החמרת בחלבה. כדדרשינן
ולא היתה רוצה להניק: זיל בדקה. אם
עד כמה אמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא
ז)
סט ה ו
מכירה: אותבה בדרא דנשי. הושיבה
בבכורות
אמר רב שלשה חדשים ושמואל אמר
מואת הגמל: יכול יהא חלב
ח) ט)
בשורה של נשים: מסוי. מביט: נטוף
שלשים יום ורבי יצחק אמר ר' יוחנן חמשים
עיניך. זקוף עיניך כמו דשפיל ואזיל
❖
מהלכי שתים טמא ודם מהלכי שתים
יום אמר רב שימי בר אביי הלכה כרבי
ע ז
טמא. בת"כ גרסי' בשר במקום דם
בר אווזא ועינוהי מטייפי דב"ק
יצחק שאמר משום רבי יוחנן בשלמא רב
: דרי בריך. שאי בניך: כיונק
וקאמר ת"ל זה אוציא חלב שאינו נוהג
ורבי יוחנן כל חד וחד כי חורפיה אלא
תורה אור השלם
שקץ. כאילו יונק דבר משוקץ: חלב
בכל פירוש דחלב בהמה טהורה
עא ח
לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה $ כי
1. אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ
מהלכי שתים. חלב של אשה
מותר ולא אוציא את הבשר שהוא
מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי
המהלכת בשתי רגלים: טמא. אסור:
אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו
נוהג בכל שאף בבהמה טהורה אסור
עב ט
הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי
שהקלת במגעה. שאינה מטמאה
בשר מן החי ת"ל זה טמא זה בלא
להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל
מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה
מחיים: החמרת בחלבה. כדאמרינן
תעשה על אכילתו ואין בשר מהלכי
אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא
הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה ההיא
❖
❖
א
ויקרא יא ד
לָכֶם:
שתים כו' ואור"י דבין לפי ספרים
בבכורות גמל גמל שני פעמים
דאתאי לקמיה דשמואל אמר ליה לרב דימי
חד לאסור חלבו: אדם שהחמרת
שלנו דדריש מהוא היתר חלב ודם
בר יוסף זיל בדקה אזל אותבה בדרי דנשי
במגעו. נדה: שאינו שוה בכל.
ובין לת"כ דדריש
מזה אתי שפיר
גליון הש"ס
לעזי רש"י
ושקליה לברה וקמהדר ליה עלייהו כי מטא
שהרי בטהורה טהור: הוא טמא.
דמצי למעוטי חלב בשר ודם כולהו
גמ' כי אתא רמי בר
פליינדרי"א [פליינדר"א].
לגבה הות קא מסוי לאפה כבשתנהי לעינה
❖
מחד קרא כמו שמצינו בכמה
מחד קרא נפקא ליה. ל"א זה זה טמא
יחזקאל.
להאנח.
מיניה אמר לה נטף עיניך קום דרי בריך
מקומות דממעטין מחד קרא כמה
כו' דכתיב ברישיה דקרא אך את זה
שם הרי זו לא
לא תאכלו זה מיעוטא הוא: ואמר
דברים כדאשכחן בפרק הנהנה מן
סומא מנא ידע אמר רב אשי בריחא ובטעמא:
ב
תתארס.
תוספות רי"ד (המשך)
רב ששת גרסי': אפי' מצות פרישה.
ההקדש דכמה פעמים
תנו רבנן יונק תינוק והולך עד עשרים
תוס' ד"ה רבי יהושע וכו'
ובטעמא: ת"ר תינוק יונק
מדרבנן: אין בו. דמדאורייתא שרי
קאמר תמעול מעל ריבה ופליגא
וארבעה חדש מכאן ואילך כיונק שקץ דברי
ואפי' טובא.
והולך עד כ"ד חודש מכאן
❖
ורבנן נמי לא גזור ביה דאמרי' חלב
השתא אברייתא דפרק דם שחיטה
ואילך כיונק שקץ דברי
רבי אליעזר רבי יהושע אומר ג אפילו ארבע
הא דפריש. הא
מהלכי שתים טהור:
דממעט דם מהלכי
ר"א ר"י אומר אפילו עד
וחמש שנים פירש לאחר עשרים וארבעה
ד' וה' שנים פי' לאחר
דקתני מותר כשפירש מדדי האשה
שתים מדכתיב לעוף ולבהמה ויש
כ"ד חודש וחזר ה"ה
חדש וחזר כיונק שקץ אמר מר מכאן ואילך
מוסף רש"י
לכלי. והיונק מן הדד כיונק שקץ
ספרים דממעטין חלב מדכתיב הוא
כיונק שקץ: אמר ר"י
כיונק שקץ ורמינהי יכול יהא חלב מהלכי
נטף עיניך.
מדרבנן: וחילופא בדם. דמדפריש
ודם מדכתיב זה ותימה לר"י דמנא
הל' כר' יהושע: אמר מר
(מגילה יד: וב"ק
מכאן ואילך כיונק שקץ
שתים טמא ודין הוא ומה בהמה שהקלת
לן לאוקמא אדם דסברא הוא יותר
אסור מדרבנן דמיחלף בדם בהמה
ומה בהמה
ורמינהו יכול חלב מהלכי
צב: עי"ש)
ואתי למימר דם בהמה אכל: דם שעל
לאוקמא אבשר ולהתיר בשר מדם
במגעה החמרת בחלבה אדם שהחמרת
שהקלת במגעה.
ב' טמא פי' אסור ודין
(כריתות
הוא ומה בהמה טמאה
גבי ככר. כגון שנשכו וניכר בו דם
דאין איסור בשר נוהג בכל אלא
במגעו אינו דין שתחמיר בחלבו תלמוד לומר
כב.) אוציא את החלב
שהקלת במגעה פי' שאינה
השינים: גוררו. לדם ז): מוצצו. דהא
מחיים אבל דם איסורו נוהג בכל בין
שאינו שוה בכל.
1את הגמל כי מעלה גרה הוא הוא טמא ואין
מטמא בחיים החמרת
ליכא דחזי ליה: גונח. המיילל מכאב
מחיים בין לאחר מיתה ואור"י דאי
בחלבה כדילפי' בבכורות
חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור יכול
❖
(שם)
מגמל גמל תרי זימני חד
לבו. פליינדרי"א: יונק חלב. משום
הוה גריס בשמעתין בשר במקום דם
לגופי' וחד לאיסור חלבו
אוציא את החלב שאינו שוה בכל ולא אוציא
רפואה ורפואתו חלב עז ח): מפרק.
הוה אתי שפיר דמזה ומהוא ממעטינן
אדם שהחמרת במגעו א"ד
את הדם שהוא שוה בכל תלמוד לומר הוא
חלב ובשר ומההוא קרא דכריתות
הנותק דבר ממקום שגדל בו ולא מן
שתחמיר בחלבו ת"ל
תוספות רי"ד
וזה טמא זה טמא ואין
הוא טמא ואין דם מהלכי שתים טמא אלא
ממעטינן דם וא"ת וכיון דממעטינן
המחובר אלא מן התלוש ותולדה דדש
חלב מהלכי ב' טמא אלא
ועד כמה יהא מכירה אמר
דם מההוא קרא דכריתות אמאי
הוא שמפרק תבואה מקשיה
טהור ואמר רב ששת אפילו מצות פרישה
טהור יכול אוציא את
עולא ואיתימא ר"י א"ר
: כלאחר יד. שאין דרך בני
איצטריך קרא למישרי חלב השתא
החלב שאינו שוה בכל
עד ג"ח ושמואל אמר עד
אין בו לא קשיא הא דפריש הא דלא פריש
ד
ת"ל הוא הוא טמא ואין
ל' יום ור"י אמר משום
אדם לינק אלא לחלוב ביד: ובמקום
דם מותר חלב לא כ"ש וי"ל דמההוא
ה וחלופא בדם כדתניא ו דם שעל גבי ככר
חלב מהלכי ב' טמא אלא
ר"י עד נ' יום אמר ר"ש
צערא. שמצטער מכאבו: צנור.
קרא דכריתות לא מצי למישרי דם
טהור ואר"ש אפילו מצות
ב"א הל' כר"י משום ר"י
גוררו ואוכלו שבין השינים מוצצו ואינו
המקלח מים מן הגג: קשקשים.
לגמרי דלא ממעטינן ליה אלא מאיסור
פרוש אין בו. ל"ק הא
ומכירה פי' המורה שאינו
חושש אמר מר רבי יהושע אומר אפילו
דפריש והא דלא פריש פי'
רוצה לינוק מאשה אחרת.
קשים ועשבים שסותמים ומעכבים
דם אבל מאיסור טמא לא ממעטינן
אם פריש מדדי אשה הוא
ואינו נ"ל דא"כ אמאי בעי
ארבע וחמש שנים והתניא ר' יהושע אומר
את קלוחו ומימיו יוצאים ומתפשטים
ליה והואיל ונתמעט מאיסור דם
אסור מדרבנן וחילופא
ועד כמה ופליגי אמוראי
אפילו חבילתו על כתיפיו אידי ואידי חד
לגג ודולפין לבית: כלאחר יד. ע"י
בדם דתניא דם על (הכבד)
בשיעורא. לכשנראה
השתא דם וחלב שוין:
גונח יונק חלב בשבת כו'. לאו
[הככר] ושל בין השינים
שאינו חפץ מאשה אחרת
שיעורא הוא אמר רב יוסף הלכה כרבי
שינוי ברגלו. ומשום דאמר רב יוסף
מוצץ ואוכלו ואינו חושש
אז נכוף אותה. ועוד
הלכה בכולהו נקט לה הכא: וכמה.
בשיש בו סכנה איירי דא"כ
יהושע: תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק
פי' דם שפירש ממהלכי
ההיא דאותבה בדרא דנשי
ז
ב' אסור משום דמיחלף
כדאמרי' לקמן מה צורך
היא פרישה: איכא דאמרי תני רב
מאי איריא משום דהוי מפרק כלאחר
חלב בשבת מאי טעמא יונק מפרק כלאחר
בדם בהמה: תניא ר'
בבדיקה זו נבדוק ונראה
יהודה. מתניתא ולא שמעתא: בתוך
יד אפי' הוי מלאכה דאורייתא שרי
יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן אמר רב יוסף
מרינוס אומר גונח יונק
אם יונק מאשה אחרת
עשרים וארבעה חדש. שנולד בנה:
במקום סכנה וקשה לר"ת מהא
חלב בשבת ואינו חושש
ומש"ה נ"ל לפרש שאע"פ
הלכה כרבי מרינוס תניא נחום איש גליא
מ"ט מפרק כלאחר יד
שהוא יונק מאשה אחרת
דאמר בפרק חרש אבא
עד
הוא ובמקום צערא לא
אם הוא מכיר את אמו
אומר ח צינור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו
שאול אומר יונקים היינו מבהמה
גזרו רבנן פי' יונק חלב
כופין אותה שכיון שהוא
בצנעא
בשבת ואינו חושש מאי טעמא מתקן כלאחר יד הוא ובמקום
טהורה בי"ט ופריך אי דאיכא סכנה
עז משום רפואה והוי
מכירה אם תניחנו תקשה
מפרק חלבו ממקום גידולו
לו פרידתה ויסתכן ומש"ה
פסידא
לא גזרו בה רבנן אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא: פירש
אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנה
כלאחר יד שאינו עושה
בעי ועד כמה שכמה זמן
כו' ומשני לא צריכא דאיכא צערא
לאחר
עשרים וארבעה חדש וחזר כיונק שקץ: וכמה אמר רב
בידו אלא בפיו והלכך
יכול התינוק להכיר את
ומפרק כלאחר יד הוא שבת דאיסור
במקום צערא שרו ליה
אמו שיסתכן בפרידתה
בר חביבא אמר שמואל שלשה ימים איכא דאמרי תני רב
יהודה
ט
רבנן אר"י הל' כר' מרינוס
וגם בבדיקה (חוזרת)
סקילה גזרו רבנן י"ט דאיסור לאו
יהודה
בר חביבא קמיה דשמואל שלשה ימים תנו רבנן מינקת שמת
עיין מ"ש בפסקי בפ' חרש
[שמחזירים] הנער על כל
לא גזרו רבנן ותירץ דהתם מיירי
דפליג ר' מרינוס אדאבא
הנשים לראות אם יכיר את
בתוך עשרים וארבעה חדש $ הרי זו לא תתארס ולא תינשא
בעלה
בצער של רעב והכא בצער של חולי
שאול דלא שרי התם אלא
אמו ואילו כפתרון המורה
עד
ביו"ט ולא בשבת: תניא
כיון שלא הי' יונק מאשה
שהוא קרוב לסכנה ובשבת לא גזרו
נחום איש גליא אומר
אחרת מה צורך לו לומר
וקשה לר"י הא דפריך התם אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי הוי ליה לאקשויי אפי' אי ליכא
סכנה אי דחולה הוא אפילו בשבת נמי
צינור שעלו בו קשקשים
הוי קמסוה לאפה א"ו יונק
על כן נראה דברייתא דהתם פליגא אהך דהכא וכן משמע מדקאמר הכא הלכה כרבי מרינוס מכלל דפליגי עליה: מפרק כלאחר
ממעכן ברגלו בצנעא
הי' מהן ואפ"ה מפני שהי'
בשבת ואינו חושש פי'
מכיר את אמו כפו אותה
יד הוא. וא"ת אפילו לא הוי כלאחר יד נמי דהא אין דישה אלא בגידולי קרקע כדאמר בפרק כלל גדול גבי פוצע חלזון וכי
עלו בו עשבים המעכבים
והלשון מוכיח דקאמר
תימא אע"ג דחלזון לא חשיב גידולי קרקע בהמה חשיבא גדולי קרקע כדאמרינן בריש בכל מערבין דממעט דגים מדכתיב
קלוח המים ומתוך כך
ואם הי' מכירה ולא קאמר
המים מתפשטים ודולף
ואם אינו יונק אלא ממנה:
בקרא בקר וצאן מה הפרט מפורש גידולי קרקע כו' זה אין לומר דנהי דחשיבא בהמה גידולי קרקע מכל מקום כיון דגמרי מסממנין
בבית מאי טעמא מתקן
ההיא גרושה דאתאי לקמי'
בעינן ממש שיהיה גדל מן הקרקע כמו סממנין דלגבי סממנין לא חשיבא בהמה גדולי קרקע כדמוכח בהשוכר את הפועלים
כלא"י הוא ובמקום פסידא
דמר שמואל הוה יתיב ר"ד
דתניא דיש מה דיש מיוחד דבשעת מלאכה כו' יצא החולב והמגבן והמחבץ שאינם גדולי קרקע ואין פועל אוכל בו
לא גזרי רבנן אמר ר"י
ב"י קמי' א"ל זיל בדקה
הל' כנחום איש גליא:
אזל אותבה בדרא דנשי.
אלמא לגבי דבר הגדל ממש מן הארץ לא חשיבא בהמה גדולי קרקע ויש לומר דאיצטריך טעמא דהכא דמפרק כלאחר יד הוא משום דרבי
פירש וחזר ה"ה כיונק
שקילי' לבני' וקמהדר
יהודה דסבר דיש דישה שלא בגדולי קרקע דמחייב בפוצע חלזון נמי משום דש: :
שקץ וכמה אר"י ב"ח ג'
עלוייהו כי מטא לגבה הוי
ממעכן ברגלו בצינעא בשבת. והא דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור היינו דווקא
ימים: ת"ר מניקה שמת
קמסוה לאפה כבשיתנהו
בעלה בתוך כ"ד חודש
לעינה מניה אמר לה שייף
באיסור מלאכה דאורייתא כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת אבל הכא
ה"ז ל"ת ולא תתארס
עיניך קום דרי בניך סומא
לא יראו אלא מלאכה כלאחר יד דהויא דרבנן ולא גזרי רבנן לאסור בחדרי חדרים:
:
מנא ידע אמר ר"א בריחא
אפילו