ס:
אף על פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפילו
ביעתא
בכותחא. מפרש בערוך מ) דלאו בסתם ביצים
עד עשרים וארבעה חדש. שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה
עג
א)
א
ב)
ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב: שמונה עשר חדש. דיו
איירי דאין לך עם הארץ שלא ידע שהן מותרות בחלב
ג)
לתינוק לינק בכך: אפקירותא. חוצפא: דלא מיסתייעא מילתא.
אלא בשוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מיירי שמותר לאוכלן
עד ב ג
שיורה כהלכה: נתנה בנה למינקת. זו שמת בעלה או גמלתו בתוך
בחלב כדתניא בפ"ק דביצה וא"ת ואמאי מותר לאכלן
ד)
ה)
זמנו או מת: לבי ריש גלותא.
בחלב מאי שנא מביצת נבלה דאסרי
ו) ז)
אלמנות שהיו בהן מניקות ונתנו
בית הלל אפי' כמוה נמכרת בשוק
עד עשרים וארבעה
חדש דברי רבי מאיר
ח)
בניהם למניקה והתירום לינשא:
כדתנן במסכת עדיות ותירץ
ור' יהודה מתיר בשמונה עשר חדש אמר
עה ד
דלא הדרי בהו. מניקה שפסקה
בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה
רבי נתן בר יוסף הן הן דברי בית שמאי
ט)
להניק בניהם יראה לחזור בה לפי
החמירו דהוי דאורייתא אבל גבי
י)
הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים
כ)
שבני אדם מאוימים הם אבל באינשי
בשר עוף בחלב דרבנן הקילו וא"ת
עשרים וארבעה חדש ובית הלל אומרים
עו ה
אחריני דלמא הדרא בה המניקה
ומאי אפי' דקאמר אפילו ביעתא
שמונה עשר חדש אמר רבן שמעון בן
וחוזר הבן אצל האם ומסתכן: לא
בכותחא הא איכא מאן דאמר
עז ו ז
גמליאל אני אכריע לדברי האומר עשרים
תסברוה מהא. אי לא אמרה לכו
בשר עוף בחלב דאורייתא
עח ח
ל)
וארבעה חדש מותרת לינשא בעשרים
ולדידיה אסורה כמו ביצת נבילה
סבתא משמי' דר"נ לא הייתם יודעים
ללמוד מתוך משנה זו שאסור: הרי
וי"ל דמ"מ קאמר אפי' שכל העולם
מ) נ)
ואחד חדש לדברי האומר בשמונה עשר
שהיתה רדופה. רוב ימיה להיות
נהגו בו היתר ולר"ת אתי שפיר
חדש מותרת להנשא בחמשה עשר חדש
עט ט י כ
שתירץ דבביצת נבילה החמירו משום
בבית אביה כו' כל אלו אין דרכן
ס)
לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה
❖
להתעבר: שאינה ראויה לילד.
דנבלה דבר איסור הוא אבל בבשר
❖
חדשים אמר עולא הלכה כרבי יהודה ואמר
שנעקר בית הריון שלה: בגזירותיו.
בחלב לא החמירו דהוי היתר דכל
מר עוקבא לי התיר רבי חנינא לשאת לאחר
חד וחד באפי נפשיה שרי נ):
בכל מקום שהוא מחמיר מדרבנן.
לעזי רש"י
כי
חמשה עשר חדש אריסיה דאביי אתא לקמיה
אפקירותא. ונפקא מיניה שהיכא
אלמא אע"ג דאין כאן להבחין בין
הגהות מהר"ב
הומלו"ן. כשות.
דאביי אמר ליה מהו ליארס בחמשה עשר
שהרב מוחל על כבודו דשרי
זרעו של ראשון לשל שני דהא לא
רנשבורג
קורציי"ה [קודוינ"ץ].
ואפ"ה אל יורה דלא מסתייע מילתא
מיעברא לא פלוג רבנן בתקנת
חדש אמר ליה חדא דר"מ ורבי יהודה הלכה
א] תוס'
חבוש (פרי).
הואיל ורבו אצלו:
גזירות שלהם בין אשה לאשה וגזרו
פישיאו"ן [פיישיו"ן].
כרבי יהודה ועוד בית שמאי ובית הלל הלכה
ואמר ר"נ אמר שמואל הלכה
מחלת הנפילה.
סתם שתמתין כל אשה שלשה חדשים
כבית הלל ואמר עולא הלכה כרבי יהודה
ארזילא"ה [ארזיל"א].
כר"מ בגזירותיו. א] אין
❖
והכי נמי לא פלוג רבנן במינקת
חומר, טין.
ואמר מר עוקבא לי התיר רבי חנינא לשאת
שמת בעלה בין שהיא מניקתו בין
לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה
לאחר חמשה עשר חדש כל שכן דאת ליארס
שאינה מניקתו: גמלתו אסור.
בנה להניק אטו לא נתנה וגמלתו אטו
כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל
מוסף רש"י
שגמלתו מחמת שרוצה לינשא: פסקה
לא גמלתו דא"כ היכי שרא ר"נ לבי
דאמרי תרוייהו צריכה להמתין עשרים
ור' יהודה מתיר
קימעא. פסקו ליתן לה מזונות
ריש גלותא אלא י"ל דגזרינן במת שמא
א
בשמונה עשר חדש.
מועטים: אוכלת הרבה. משלה כדי
וארבעה חדש חוץ מיום שנולד בו וחוץ
תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור
❖
בה וגמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין
שיהיה לה חלב הרבה ולא תמיתנו:
מיום שנתארסה בו רהט בתריה תלתא
הוא צריך לינק: והלכתא מת
(גיטין עה:) רהט
כשות. הומלו"ן: חזיז. עשבים של
פרסי ואמרי לה פרסא בחלא ולא אדרכיה
בתריה כו' בחלא.
תוספות רי"ד
מותר גמלתו אסור. רבינו שמשון
זרע תבואה: חבושא. קורציי"ה:
אמר אביי האי מילתא דאמור רבנן אפילו
קורא. רך הגדל בדקל מה שנוסף
הזקן אומר דגרושה מותרת לינשא
(ע"ז טו:) ולא אדרכיה.
עד כ"ד חודש דברי ר"מ
ביעתא בכותחא לא לישרי איניש במקום
ב
(ב"מ
ור"י מתיר בי"ח חודש:
על הענף בשנה זו: כופרא. תמרים
דלא משעבדא להניק כדתניא לעיל
טז:)
אר"נ ב"י הן הן דברי ב"ש
רביה לא משום דמיחזי כאפקירותא ג אלא
בקטנותן: כמכא. כותח: והרסנא.
נתגרשה אינו כופה משום
והן הן דברי ב"ה. שבש"א
משום דלא מסתייעא מילתא למימרא דהא
דלא משעבדא לי' ור"ת אומר דאסורה
דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן
כ"ד חודש ובה"א י"ח
חודש. רשבג"א אני אכריע
אנא הוה גמירנא ליה להא דרב ושמואל אפי'
שלהן: מינייהו פסקי חלבא. יש
לינשא דתניא בפ' החולץ
לדברי האומר כ"ד חודש
בדברים הללו שפוסקין חלב האשה
מעוברת חבירו ומינקת חבירו
הכי לא מסתייעא לי מילתא למימר ת"ר
(ע"ז
מותרת להנשא בכ"א
ויש בהן שאין מפסיקין אלא עוכרין:
לא ישא וקא פסיק ותני לא שנא
טו:) ביעתא בכותחא.
חודש ולדברי האומר בי"ח
נתנה בנה למינקת או גמלתו או מת מותרת
חודש מותרת להנשא
בני נכפי. ולדות שמתעברות שם
נתאלמנה ולא שנא נתגרשה ועוד
לינשא מיד רב פפא ורב הונא בריה דרב
בט"ו חודש לפי שאין
נופלים מחולי שמו פישיאו"ן: שמוטי.
דמפרש טעמא התם דסתם מעוברת
(ערובין סב:)
החלב נעכר אלא לאחר
יהושע סבור למיעבד עובדא כי הא מתניתא
הרי שהיתה רדופה
ארוכי צואר והוא מום: גירדני. פי'
למניקה קיימא דמשמע דהיינו טעמא
ג' חדשים: אמר עולא
אמרה להו ההיא סבתא בדידי הוה עובדא
לילך לבית אביה.
הל' כר"י ואמר מר עוקבא
דמניקה היינו טעמא דמעוברת
אדם שנמרט שערות ראשו או בעל
התיר ר"ח לישא בט"ו
ד ואסר לי רב נחמן איני והא רב נחמן שרא
גרב: זלזלני. רעבתנין: דולפני.
ולמאי דהוה מפרש מעיקרא טעמא
חודש כר"י: אריסי' דאביי
להו לבי ריש גלותא שאני בי ריש גלותא
(ערובין מז.)
עיניהם זולפות מים תמיד: מוניני.
אתא לקמי' דאביי א"ל
דמעוברת שייך בגרושה כמו באלמנה
מהו ליארס בחמשה עשר
הורגלה לאכול דגים קטנים: מציצי
דלא הדר בהו אמר להו רב פפי ואתון לא
אע"ג דהדר בי' מההוא טעמא מגופא
חודש א"ל חדא דר"מ
עינא. עיניו פורחות ונעות תמיד:
דמילתא לא הדר ביה דמיירי אפי'
תסברוה מהא דתניא הרי שהיתה רדופה
ור"י הל' כר"י וב"ש וב"ה
(יבמות מב:)
הל' כב"ה ואמר עולא
גרגושתא. אדמה ארזילא"ה בלע"ז:
בגרושה ועוד דאלמנה נמי לא
לילך לבית אביה או שהיה לה כעס בבית
או שהיה לה כעס.
הל' כר"י ואמר מר עוקבא
משעבדא מכי תבעה כתובתה או
בריי (שם) או
בעלה או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין
לי התיר ר"ח לאחר ט"ו
רוצה לינשא ס):
שהיתה עקרה.
וכ"ש את דליארס כי
או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה עקרה
אתא אביי לקמי' דר"י
הכניסה
(שם)
א"ל רב ושמואל דאמרי
וזקנה איילונית וקטנה והמפלת אחר מיתת בעלה ושאינה ראויה לילד ה כולן
תרווייהו צריכה להמתין
צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר"מ רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ואמר רב נחמן אמר שמואל
כ"ד חודש חוץ מיום
(ערובין מז.) איילונית.
שנולד בו וחוץ מיום
הלכה כרבי מאיר בגזירותיו אמרי ליה לאו אדעתין והלכתא ומת מותר גמלתו אסור מר בר רב אשי אמר
שנתארסה בו רהיט בתרי'
אפילו מת נמי אסור דלמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא הוה עובדא וחנקתיה ולא היא ההיא שוטה הואי דלא
ז
תלתא פרסי וא"ל פרסא
בחלא ולא אדרכי' אמר
עבדי נשי דחנקן בנייהו: תנו רבנן ח הרי שנתנו לה בן להניק הרי זו לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה
(שם)
אביי הא מילתא דאמר
פסקה קימעא אוכלת הרבה לא תאכל עמו דברים הרעים לחלב השתא בנה אמרת לא בן חברתה מיבעיא
ושאינה ראויה לילד.
רבנן אפי' בשעתא
ט
י
(שם)
דדוחקא לא לישרי איניש
מהו דתימא בנה הוא דחייס עילויה ממציא ליה טפי אבל בן חברתה אי לאו דהוה לה מותר לא הוה ממציא
(יבמות מב:) כולן
במקום רבי' לא משום
ליה קא משמע לן פסקה קימעא אוכלת הרבה מהיכא אמר רב ששת משלה לא תאכל עמו דברים הרעים מאי
צריכות להמתין.
דמחזי כאפקירותא ותו לא
כ
אלא משום דלא מסתייע
נינהו א"ר כהנא כגון כשות וחזיז ודגים קטנים ואדמה אביי אמר אפילו קרא וחבושא רב פפא אמר אפילו קרא
(שם) הלכה כר' מאיר
נמי מילתא דהא אנא הוה
וכופרא רב אשי אמר אפי' כמכא והרסנא מינייהו פסקי חלבא מינייהו עכרי חלבא: דמשמשא בי ריחיא הוו לה
בגזירותיו.
גמירא להא דרב ושמואל
עשרים וארבע שנין ואפ"ה
בני נכפי דמשמשא על ארעא הוו לה בני שמוטי דדרכא על רמא דחמרא הוו לה בני גירדני דאכלה חרדלא
במקום רבי' לא מסתייע
(לעיל נז.)
הוו לה בני זלזלני דאכלה תחלי הוו לה בני דולפני דאכלה מוניני הוו לה בני מציצי עינא דאכלה גרגושתא
מילתא ובההיא שעתא
לאו אדעתאי.
איעלמא מיני': ת"ר נתנה
הוו לה בני מכוערי דשתיא שיכרא הוו לה בני אוכמי דאכלה בישרא ושתיא חמרא הוו לה בני
בנה למניקה גמלתו או
(שבת צה.)
בריי
מת מותרת להנשא מיד
ר"פ ור"ה ברי' דר"י סבור
למיעבד עובדא כי הא מתני' א"ל ההיא סבתא בדידי הוה עבודא ואסר לי ר"נ איני והא ר"נ שרא להו לבי ריש גלותא שאני דבי ר"נ דמכי יהבי בנייהו למניקה תו לא הדרי בהו ומסיק תלמודא מת מותר גמלתו אסור מר
בר"א אמר אפי' מת נמי אסור דילמא קטלה ליה ואזלא ומינסבא הוה עובדא וחנקתי'. ולא היא. ההיא כותית הוה: ת"ר הרי שנתנו לה בן להניק ה"ז לא תניק עמו לא בנה ולא בן חברתה. פסקה קמעא אוכלת הרבה ולא
תאכל דברים הרעים לחלב. אוכלת הרבה מהיכא משלה: