סא:
אף על
פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
פז א ליתן תבן לפני בהמתו ולא ליתן תבן לפני בקרו. דשניהם אינה
דחוור אפיה. פניו זועפים שנתאוה למאכל: א"ל. אטורנגא לרב אשי:
א)
ב)
אפסדתא לסעודתא. לא יאכל המלך מעתה: אמרו לו. שוטרי המלך
מחוייבת כדתניא בפרק בתרא דנדרים דברים שבינה
ג)
אמאי תעביד הכי: אמר להו. רב אשי: דעביד הכי פסיל למיכל
לבין אחרים אינו מיפר כיצד קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך
ד) ה)
פח ב
למלכא. העושה מאכל כזה אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו: דבר
לפי אחי לפי אחיך שלא אתן תבן לפני
בהמתך שלא אתן תבן לפני
ו)
ז)
אחר חזאי ביה. בשר של חזיר מצורע
בקרך אינו יכול להפר:
פט ג
ח) ט)
וה"מ בכיתנא רומאה. והא
ובלשון לעז קורין לו שורשמי"ן: שקל
דחוור אפיה שקל
באצבעתיה אנח ליה
י) כ)
❖
צ ד ה
אצבעתיה. רב אשי שקל אצבעתיה
דדייקינן אמתני' בצמר
ל)
בפומיה א"ל אפסדת לסעודתא דמלכא
דקפילא: אנח עליה. על אחת
אין בפשתים לא בכיתנא רומאה:
אמרו ליה אמאי תיעביד הכי אמר להו מאן
הלכה
כר"א. והא דקי"ל ל)בכ"מ
החתיכות: אנחיריה לא גרסי': הכא
דעביד הכי פסיל למאכל דמלכא אמרו ליה
הגהות הב"ח
מי בדקיתו. כלומר בדקתם את
ששנה רשב"ג במשנתנו
אמאי אמר להו דבר אחר חזאי ביה בדקו
צא ו
(א) גמ'
חתיכה הזו: בדקו אשכחו. נס
הלכה כמותו אין זה אותו שהיה בימי
ר"א: איכא בינייהו שפחות.
ולא אשכחו שקל אצבעתיה אנח עליה
נעשה לו: דפרחה עילויה. דמר
(ב) רש"י
❖
אמר להו הכא מי בדקיתו בדקו אשכחו
זוטרא: פלי. מבקע. והרבה יש לו
אומר רשב"ם שפחות ושכנגדה דהיינו
אמרו ליה רבנן מ"ט סמכת אניסא אמר להו
אפר מקלה שהוא מימרא דתרווייהו
דומים במסכת נדה דפלי
פלויי: מיא דצערי. רוק שגדל בתוך
בינייהו נינהו ור"ת פי' דהא דקאמר
חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה: ההוא
תוספות רי"ד
מתני' ומתניתא רב מלכיא לא אתא
הפה מחמת קיוהא דבר הנאכל בפניו
רומאה דאמר לה לההיא איתתא מינסבת
ואית לי' קיוהא. אבוה בר
ואינו אוכל ממנו: עד דזג. נפחו פניה
לאפלוגי על מימרא של רב מלכיא אלא
(ג) ד"ה
לי אמרה ליה לא אזיל אייתי רימני פלי ואכל
איהי ומנימין בר איהי חד
אתא למימר דכל מתני' ומתניתא רב
וכריסה ונעשו כזכוכית שכן דרכי
גבי
ספא מכל מינא ומינא וחד
קמה כל מיא דצערי לה בלעתיה ולא הב
❖
ספא (מכל) [מחד] מינא
הנפוחים: תוף שדאי. רקקי והשליכי:
מלכיא ולא רב מלכיו אבל [שמעתתא
לה עד דזג לה לסוף אמר לה אי מסינא לך
מר משתעי אליהו בהדיה
לעמוד. לשרת: בהמתו. סוס וחמור
יש מהם רב מלכיו ויש מהם] נמי רב
ומר לא משתעי אליהו
מינסבת לי אמרה ליה אין אזיל אייתי רימני
מלכיא וכן מוכח דקאמר וסימניך
שהן מזויינין ו) וצוהלים לרביעה אבל
בהדיה: ועושה בצמר.
לעזי רש"י
צמר אין פשתן לא מתני'
פלי ואכל קמה אמר לה כל מיא דצערי לך
מתניתא מלכתא אבל משמעתתא לא
בקר אינו להוט אחר רביעת אשה
נותן סימן: התלמידים יוצאין
מני ר"י היא דתניא אינו
שורשמי"ן
ואין יצרו ניכר כל כך לפיכך אין
תוף שדאי תוף שדאי עד דנפקא מינה כי
כופה לא לעמוד בפני
[שורשימי"ץ].
שלא ברשות ל' יום והפועלים שבת
אשה נסתית לו. ואני שמעתי בקרו
אביו ולא לעמוד בפני
(חזיר) מצורע.
הוצא ירקא ואתסיאת: ועושה בצמר: בצמר
אמו ולא ליתן תבן לפני
אשא"ש [אישיאו"ש].
אחת. פי' ר"י דאתא לאשמועינן דאף
נקבות בהמתו זכרים (ב): משרבט.
אין בפשתים לא מתני' מני ר' יהודה היא
בקרו פי' שורים שחורש
חריץ לזרימה.
על גב דמנהגם היה ללמוד ולעשות
פושטן כמין שרביט עד שנעשין
בהן דטריחא מילתא וזילה
אישקקי"ש [אישייק"ש].
דתניא א אינו כופה לא לעמוד לפני אביו
❖
מלאכה בעירם ועונה האמורה בתור'
גדולות ובלשונינו נקרא אשא"ש ע"י
לה אבל בהמתו או סוס
שחמט.
ולא לעמוד לפני בנו ולא ליתן תבן לפני
או חמור שרוכב עלי'
ב
לתלמיד מע"ש לע"ש כדאמרי' בגמ'
שהיא צריכה לשרות החוט תמיד
ולית בה טרחא יתירה
בהמתו אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו
ברוק: שפוד שפחות וגומות. סימני
ולפועלים שתים בשבת כדקתני סיפא
ולא זילותא כופה ר"י
מוסף רש"י (המשך)
רבי יהודה אומר אף אינו כופה לעשות
אפ"ה יכולים לשנות ממנהגם ולצאת
הלכות הן. שפוד במסכת ביצהז) שפחות
אומר אינה כופה לעשות
ג
בפשתן מפני שהפשתן
בפשתן מפני שפשתן מסריח את הפה
תלמידים ל' יום ופועלים שבת אחת:
כאן גומות במסכת נדה ח) בלורית
מסריח את הפה ומשרטט
במסכת עבודה זרה ט) אפר מקלה
אלא
ומשרבט את השפתים והני מילי בכיתנא
את השפתים. אמר אביי
ובכיתנא דרומאי: ר"א
במסכת מכות גבינה במסכת עבודה
י)
רומאה: ר' אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות: אמר רב מלכיו
אומר וכו' אמר רב מלכי'
זרה כ) תלת מנייהו מתני' שפחות
אמר רב אדא בר אהבה הלכה כרבי אליעזר אמר רבי חנינא בריה דרב איקא
אמר ר"א ב"א הל' כר"א:
ובלורית וגבינה ותלת מנייהו שמעתת'
מתני' המדיר את אשתו
שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית אפר מקלה וגבינה רב מלכיא רב
מתשמיש המטה בש"א
ופרשינהו רב מלכיו ורב מלכיא:
שתי שבתות ובה"א שבת
פפא אמר מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימנך מתניתא
רב פפא. אסימנא דרב מלכיו פליג
אחד. התלמידים יוצאים
מלכתא מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות: רשב"ג אומר וכו': היינו תנא קמא
דקאמר שפחות רב מלכיו ליתא דכל
לת"ת שלא ברשות ל'
איכא בינייהו דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר: מתני' המדיר את
יום מכאן לעונה האמורה
מתני' ומתניתא דהכא רב מלכיא
(א)
רב פפא
בתורה הטיילים בכל יום
(ביצה כח:)
פרשינהו אבל שמעתתא דאמר ברב
אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות בית הלל אומרים שבת
אמר.
ד
הפועלים שתים בשבת
מלכיו מודינא לך: וסימניך. שלא
(שם)
החמרים אחד בשבת
אחת התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת
מתניתין ומתניתא.
הגמלים אחד לל' יום
תחליף בגירסא: מתניתא מלכתא.
אחת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים
הספנים א' לו' חדשים
לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא
דברי ר"א פי' המורה
אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי
שמעתתא.
דהא מינה מותבינן תיובתא לשמעתא
כגון דאמר תיאסר הנאת
אליעזר: גמ' מ"ט דב"ש גמרי מיולדת נקבה ובית הלל גמרי מיולדת זכר וב"ה
תשמישך עלי אבל אם
וסימניך מלכיא לשון נקבה אבל
אמר הנאת תשמישי עליך
נמי נגמרו מיולדת נקבה אי מיולדת גמרי לה הכי נמי אלא ב"ה מנדה גמרי לה
מלכיו לשון זכר: היינו ת"ק. רבי
(ע"ז
לא מיתסרי דהא משועבד
במאי קמיפלגי מר סבר מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי דהוא גרים
כט. וכעי"ז מכות כא.)
לה דכתיב ועונתה לא
אליעזר מה לי לידי שעמום מה לי
יגרע והכי מוקמי' לה
לידי זימה: דמיטללא בגורייתא
לה ממידי דהוא גרים לה אמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם דברי הכל
בנדרים בפ' אלו מותרים:
קיטנייתא ונדרשיר. משחקת בכלבים
יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי ימתין שמא ימצא
(נדה נב.)
בש"א ב' שבתות: מ"ט
ה
דב"ש גמרי מיולדת
דקים ושחוק שקורין אישקקי"ש. לידי
פתח לנדרו הא פליגי בה חדא זימנא דתנן המדיר את אשתו מליהנות לו עד
נקבה וב"ה גמרי מידי
זימה איכא לידי שיעמום ליכא דאין
שלשים יום יעמיד פרנס יותר מכאן יוציא ויתן כתובה ואמר רב לא שנו אלא
דשכיח ממידי דשכיח:
שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל
אמר רב מחלוקת במפרש
במפרש אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר אפי' בסתם נמי
לגמרי: מתני' המדיר את
אבל בסתם יוציא ויתן
כתובה לאלתר ושמואל
ימתין שמא ימצא פתח לנדרו צריכא דאי איתמר בהא בהא קאמר רב משום
אשתו. כגון דאמר יאסר הנאת
אמר אפילו בסתם לא
דלא אפשר בפרנס אבל בההיא דאפשר בפרנס אימא מודי ליה לשמואל
תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי
יוציא שמא ימצא פתח
לנדרו וקי"ל כשמואל
ואי איתמר בההיא בהך קאמר שמואל אבל בהא אימא מודי ליה לרב
עליך לא מיתסרא דהא משועבד
לה דכתיב ועונתה לא יגרע
צריכא: התלמידים יוצאין לתלמוד וכו': ברשות כמה כמה דבעי
ו
❖
והכי מוקמינן בנדרים בפרק
אורחא
ואלו נדרים : ב"ש אומרים
שתי שבתות. אם הדירה ב' שבתות תמתין ואם יותר יוציא ויתן כתובה: הטיילין. מפרש בגמרא : החמרים. שיוצאין לכפרים להביא
(מכות
מוסף רש"י
תבואה למכור בשוק: הגמלין. סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק: הספנים. פורשין לים הגדול לקצווי ארץ: גמ' מיולדת
וסימנך מתניתא
כא.)
שפוד שפחות וגומות
מלכתא.
נקבה. ששוהא שבועיים מתשמיש: נגמרו מיולדת נקבה. כיון דאשכחן אורח ארעא לשהות כל כך אין לנו לכופו להוציא: ה"ג אי
רב מלכיו, בלורית
מיולדת גמרי הכי נמי: מידי דשכיח. כעס שכועס על אשתו ומדירה: ממידי דשכיח. נדות לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי: מידי
אפר מקלה וגבינה
רב מלכיא.
דהוא גרים לה. נדר האיש גורם לה לשהות וכן לידה על ידו באה לה לאפוקי נדה דממילא ויש לנו ללמוד מן הדומה [אפילו לא שכיח כולי
האי]: אפי' בסתם נמי ימתין. לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת: שמא. בתוך הזמן ילמוד למצוא פתח חרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרי ויתיר
לו חכם נדרו: מליהנות לו עד ל' יום. קונם את נהנית לי עד ל' יום ולא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל משום דמשועבד לה וגבי מזונות נמי
מוקמינן ליה לקמן באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך ופרנס משום דלא ספקא. ואית דמוקמא כגון שהוא מן הגמלי' או מן הספנים שאין
לכופו בשביל תשמיש ולאו מילתא היא דהא מוקמא לקמן אכולהו קתני מתני' לענין מדיר שבוע אחת: יעמיד פרנס. שיזון אותה והתם פריך
ואטו פרנס לאו שליחותיה עביד: תשמיש לא אפשר בפרנס: ואי אתמר בהא. (ג) מליהנות לו: בהא אמר שמואל. משום דאפשר בפרנס:
(מכות
כא.) איכא בינייהו
אורחא
שפחות.
(ביצה כח:) (מכות
כא.) המדיר את אשתו מליהנות לו.
(לקמן ע.) יעמיד פרנס. (שם)