בתולה נשאת פרק ראשון
כתובות
ח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהכל
ברא לכבודו ויוצר האדם. פותחת
והתקין לו ממנו בנין עדי עד היא הנקבה. שוש תשיש לפי
בברוך אע"פ שכל
לט א
א)
שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו שנאמר
אחת סמוכה לחבירתה כיון דקצרות
הן אם לא היה
תדבק לשוני לחכי וגו'. שמח תשמח ברכה לחתן וכלה
פותח בברוך היה נראה הכל ברכה אחת וכן אשר יצר אם לא היה
ב)
שיצליחו בשמחה וטוב לב. ואשר ברא
לשם כל ישראל. ולפי שהסדר
פותח בברוך היה נראה שהיתה מתחלת מברוך יוצר האדם אשר
ג)
מ ב
ד)
מתחיל מאשר יצר לפיכך פתח בה
יצר אבל שוש תשיש שהיא אחר ברכה
ה) ו)
בברוך וחתם בה בברוך כדרך כל
ארוכה אין צריך לפתוח בברוך
שהכל ברא לכבודו
ויוצר האדם ואשר
ז) ח)
א
מא ג
ראשי סדרי ברכות. ושוש תשיש ושמח
ואשר ברא פותחת בברוך לפי
יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו
ט) י)
תשמח מפני שהן ברכה הסמוכה
שמברכים אותה בפני עצמה כשאין
והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה'
לחברתה לא פתח בה בברוך שכן
פנים חדשות כדפירש בקונטרס ועל
כ)
יוצר האדם שוש תשיש ותגל העקרה
❖
מב ד
תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר
שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם פי'
בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה'
הראשונה על הסדר. ואשר ברא מפני
בקונטרס טעם אחר ור"ח פירש
משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים
❖
שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי
דיוצר האדם פותחת בברוך לפי שיש
תורה אור השלם
האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם
המשתה כשאין שם פנים חדשות
שלא היו אומרים אותה כדאמר
1. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת
ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה ברוך
לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך
בסמוך ואור"ת דבפרק קמא דברכות
הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם
תוספות רי"ד (המשך)
לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך.
גבי ברכת התורה גרסי'
אתה ה' אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה
אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר
כשצריך ללמוד הילכך יש
אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן
ר' יוחנן מסיים בה הכי והערב נא
וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה
בה פתיחה. אח"כ מברך
בראשית א כז
הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים
דברכה אחת היא דאי הוו שתי
2. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם
ואחוה ושלום וריעות מהרה ה' אלהינו
שוש תשיש קודם שיברך
שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום
ברכות היה צריך לפתוח בברוך
על שמחת החתן דכתיב
וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת
ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול
אם לא אעלה את ירושלים
שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו
אע"ג דסמוכה לחברתה כיון שאותה
שְׁמָם אָדָם
בְּיוֹם
❖
ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול
על ראש שמחתי. ומפני
הִבָּרְאָם: בראשית ה ב
שושביןו) ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד
שלפניה היא קצרה ובתר הכי גרסינן
שהיא סמוכה לחתימת
מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה
המקום היא וברכה זו לכך נתקנה
הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן
אשר יצר אינו פותח בה
בברוך. אח"כ אומר שמח
נגינתם בא"י משמח חתן עם הכלה לוי
ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא
לכולהו דאם כן הוה משמע דשלש
מוסף רש"י
ברכות הן: חדא יצירה הואי.
תשמח שישמח החתן
מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה
איקלע לבי רבי בהלוליה דר"ש בריה בריך
זכר ונקבה בראם.
והכלה כל ימיהם ואין זו
לסדרה עליו מידי דהוה אברכת
צריך לומר דהיינו כמאן דאמר
שמחת הזיווג ומסיים בה
חמש רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה
(ברכות סא.)
משמח חתן וכלה ואינו
בשמים וברכת על האור במוצאי
פרצוף אחד מדקאמר בתר הכי דכולי
דמר בריה בריך שית לימא בהא קמיפלגי
(ערובין
פותח בה בברוך מפני
שבת דאמרי' ז) ח)
עלמא חדא יצירה הואי מר סבר
יח.) מכי רמו שערי
שסמוכה היא לחתימת
דמ"ס חדא יצירה הואי ומ"ס שתי יצירות
באסינתא.
בתר מחשבה אזלינן ובריש פרק שני
רבי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס
שוש תשיש. אח"כ
הואי לא דכ"ע חדא יצירה הואי מ"ס בתר
אומר אשר ברא שהוא
דעירובין משמע בהדיא
ורבי חייא מכנסן הואיל ויש שם כוס
שמחת הזיווג וחותם בה
מחשבה אזלינן ומ"ס בתר מעשה אזלינן
דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה
ולפי שאינה משאר סדר הברכות
משמח חתן עם הכלה
כי הא דרב יהודה רמי כתיב ויברא
במחשבה להבראות שנים אבל למאן
וכולה הודאה אחת לא חתמו בה
ששמחים כשמזדווגים זה
1
עם זה ואע"פ שהיא
אלהים את האדם בצלמו וכתיב זכר ונקבה
דאמר התם שני פרצופים לא סבירא
בברוך מידי דהוה אברכת פירות
2
סמוכה לחתימה הראשונה
ליה הכי כך פירש רשב"ם: שלפניה ודין הוא שלא
ומצות. וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה
בראם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה
רב תנא הוא ופליג. לא בעי
נפתח בה בברוך. אפ"ה
ליצירה ראשונה של אדם הראשון
לבראות שנים ולבסוף נברא אחד רב אשי
מפני שמברכים אותה
כדלקמן אי למ"ד ב' יצירות הוו
לשנויי כי תניא ההיא בברכת
(ע"ז ח:) ואין
איקלע לבי רב כהנא יומא קמא בריך כולהו
לבדה בדליכא פנים
אי למ"ד ב' יצירות עלו במחשבה
המזון כדמשני רבי יוחנן דנראה לו
אבלים מן המנין.
חדשות הוא פותח בה
מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות בריך
ב
בברוך: רב אשי איקלע
ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר
דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר
לבי רב כהנא יומא
כולהו ואי לא אפושי שמחה בעלמא הוא
ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה
דפליג ומדלא קאמר ר' יוחנן כ) תנא
קמא בריך כולהו מכאן
מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא משבעה
ופליג יש להוכיח דר"י אמורא היה
אכתי נקבה לא הואי וא"ת למה
ואילך אמר אי איכא
פנים חדשות נבריך כולהו.
ועד שלשים בין אמר להו מחמת הלולא
דאי הוה תנא הוה משני כדמשני
היא באה מתוך שאנו מברכין על
ואי לא אפושי שמחה
לרב ואין להקשות דאמאי לא משני
יצירה השניה תקנו אף על הראשונה
ובין לא אמר להו מחמת הלולא מברך
בעלמא הוא. מברך
❖
שהיא עיקר ותחילתו: והתקין לו
רבי יוחנן אנא דאמרי כרב דתנא הוא
(מגילה כג:)
שהשמחה במעונו ואשר
שהשמחה במעונו מכאן ואילך אי אמר
ברא. פי' יומא קמא בין
ממנו. מגופו מצלעותיו: בנין עדי
דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא
להו מחמת הלולא מברך שהשמחה במעונו
בשעת כניסתן לחופה בין
עד. בנין נוהג לדורות. וחוה קרי לה
דפליג עליו בכל דוכתא ומיהו איכא
בסעודה מברך כולהו ואין
ואי לא לא וכי א"ל מחמת הלולא עד אימת
תוספות רי"ד
נמי רבי יוחנן שהיה תנא דתניא
בנין על שם ויבן את הצלע
צריך פנים חדשות דהא
ט)
אמר רב פפי משמיה דרבא עד תריסר ירחי
מכאן ואילך לא הוי אלא
שעדיין לא שמען: מאי
ג
: עקרה. ירושלים:
בשילהי דנזיר וכמה שיעור
בסעודה. א"כ יומא קמא
מברך אר"י שהכל ברא
שתא ומעיקרא מאימת אמר רב פפא מכי תפיסה פירש רבי יוחנן כו': אפילו בסעודה מברך ז'
ריעים האהובים. החתן והכלה
לכבודו. יוצר האדם. אשר
רמו שערי באסינתא איני והא רב פפא
ברכות בלא פנים חדשות.
יצר. שוש תשיש. שמח
שהן ריעים האוהבים זה את זה:
כי
ומכאן ואילך בלא פנים
תשמח. אשר ברא. פי'
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את
איעסק לאבא מר בריה ובריך משעת אירוסין שאני רב פפא דהוה טריח
חדשות מברך שהשמחה
תחלה מברך שהכל ברא
אדם הראשון: בגן עדן מקדם.
ליה רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא ובריך משעת אירוסין אמר
במעונו בברהמ"ז ואשר
לכבודו משום דברכת
ברא שהוא עיקר ברכת
חתנים צריכה עשרה
דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם
קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו לא אסתייע מילתא והדרי בהו רב
החתונות בסוף ברהמ"ז.
כדכתיב במקהלות ברכו
שם וגו': משמח חתן וכלה.
תחליפא בר מערבא איקלע לבבל בריך שית אריכתא ולית הלכתא
מז' ועד ל' בין אמר מחמת
ה' וכתיב ברוב עם
ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי
הלולא בין לא אמר מחמת
הדרת מלך. וזו האסיפה
כוותיה רב חביבא איקלע לבי מהולא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא
הילולא מברך שהשמחה
היא על כבודו לברכו
ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת
במעונו. פי' אבל לא
ברבים מ"ה מתחיל ומברך
כוותיה משום דטרידי דאית ליה צערא לינוקא א"ר נחמן אמר רב דחתנים
חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא
אשר ברא שהוא ברכת
שהכל. אח"כ מברך
מן המנין ואין אבלים מן המנין מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין מתניתא
שמתפללים ומברכין שיהו שמחים
החתונות. וכיון שעברו
יוצר האדם כנגד יצירה
ז' ימי חתונות אינו ראו
ראשונה שנברא לבדו.
קא רמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג איתמר אמר ר' יצחק א"ר יוחנן
בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום
לברכם. מכאן ואילך אי
אח"כ מברך על יצירת
בה משמח חתן עם הכלה דמשמע
חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין
אמר מחמת הלולא מברך
שניהם האיך הפריד לו
איש באשתו אלא ברוך ה' משמח
שהשמחה במעונו ואי
אשה מצלעותיו ומפני
כי
לא לא. וכי אמר מחמת
שמאריך דבריו חותם בה.
את שניהם לעולם בסיפוק מזונות
הלולא עד אימת. א"ר
אבל השתים הראשונות
וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא
פפי משמיה דרבא עד
שהן קצרות אינו חותם
לשון שמחת איש באשה: בריך חמש. שהכל ואשר יצר ושוש תשיש שמח תשמח אשר ברא: בריך שית. יוצר האדם הוסיף: חדא יצירה הואי.
תריסר ירחי שתא. מעיקרא
בהן ואע"פ שהיא סמוכה
מאימת א"ר פפא מכי רמו
לשלש ראשונות שבירך
כמאן דאמר בעירובין ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור: שתי יצירות. כמאן
שערי באסותא פי' כיון
כבר פותח בה בברוך
דאמר זנב היה וממנו נבראת האשה והרי כאן שתי יצירות: בתר מחשבה אזלינן. ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ'
שמשליך השעורים בגיגית
מפני שהשלש ראשונות
לעשות מהן שכר לצורך
פתיחה בברוך יש בהן.
עושין פסין : מברך שהשמחה במעונו. בתחילת הזימון: בין אמר להן. לקרואין: מחמת הלולא. קראתי לכם הלום לסעודה: מעיקרא.
הסעודה אבל לא משעת
אבל חתימה אין בהם
קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה: מאימתי. הויא התחלת שמחת חופה לברך שהשמחה
אירוסין: רבינא איעסיק
ואיזו נקרא ברכה הסמוכה
במעונו: מכי רמי שערי באסינתא. יש שורין שעורים בעריבת מים י)להטיל שכר לצורך חופה. וי"א לשם החתן והכלה זורעין שעורין בעציץ
ליה לבריה בי רב חביבא
לחברתה שאין פותחים בה
בריך משעת אירוסין. אמר
בברוך כשמתחיל לאחרי'
לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו: דהוה טריח ליה. מתוקנים היו לו כל צרכי חופה וסעודה:
איעסק לבריה. שידך לו אשה: ובריך
קים לי בגווייהו דלא הדרי
כגון ברכות י"ח וברכות
משעת אירוסין. שהשמחה במעונו: והדרי בהו. לא נתנו לו האשה: שית אריכתא. הוסיף דברים על שהכל ועל ברכת יצירה ראשונה
ביה ולא אסתעייא מילתא
ק"ש. אבל הסמוכה
וחתם בהם בברוך: ולית הלכתא כוותיה. כדפי' לעיל: לבי מהולא. לסעודת מילה: חתנים מן המנין. לקמן מפרש למאי הלכתא:
והדרי ביה: רב תחליפא
לברכה קטנה פותחים בה
איקלע לבבל בריך שית
בברוך כמו שאנו עושים
בברכת
אריכתא. פי' הוסיף דברים
בק' ברכות שאותן שהם
על שהכל ועל יוצר האדם. והאריך בהן וחתם בהם ופסיק תלמודא ולית הלכתא (כסתם) [כוותיה]: רב חביבא איקלע
קצרות מברכין על כ"א וא' בפתיחה ולא יותר וכשמתחיל לברך ברכות הארוכות פותח בה בברוך. ואין סמיכות
לסעודת המילה בריך שהשמחה במעונו ופסיק תלמודא ולית הלכתא [כוותיה] משום דאית ליה צערא לינוקא. אר"י
ברכות הקצרות פוטרת מלפתוח בה בברוך. ונ"ל שטועים הם בני אדם שמתחילים מאה ברכות מאלהי נשמה
אמר ר"י מברכין ברכת חתנים בעשרה כל ז'. וחתנים מן המנין ברכת אבלים כל ז' ואין אבלים מן המנין. והוא שבאו פנים
מפני שלא מצינו בשום מקום שיתחיל בברכות בלא פתיחת ברוך. וכך ראוי להתחיל ברוך אשר יצר את האדם
חדשות. מאי ברכת אבלים ברכת רחבה פי' היו מברין את האבל ברחובה של עיר ומברכין שם כנגד השם וכנגד אבלים
בחכמה. ויש בה פתיחה לפניה וחתימה לאחריה. ואח"כ אומר אלהי נשמה וחותם בה בברוך ואינו פותח בה
וכנגד המנחמים וכנגד
כל ישראל כדמפרש בגמרא וצריכה עשרה ובאותן יו"ד
אין אבלים מן המנין
בברוך מפני שהיא סמוכה להו. אח"כ אומר כל הקצרות. ואח"כ אומר המעביר שינה. ופותח בברוך. מפני שסמיכות
כברכת המזון כגון ג' לזימון ויו"ד לאלהינו:
ברכות הקטנות אינה פוטרתה. ובברכת התורה פותח בה
בברוך מפני שלא נתקנה עם סדר ק' ברכות אלא