סב:
אף על
פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רוצה
אשה בקב ותיפלות כו'. תימה דאמרינן לעיל שאני התם
אכולהו. נמי קאמר דע"י נדר יתר משבת אחת לא: והא. בלא
צד א
א)
ב)
נדר ששה חדשים קאמר בספנים: אינו דומה. לענין תענית מי
דאית להו רווחא ושמא עבודת המלך איכא רווחא טפי:
מתשעה קבין ופרישות גרסי' דהמשרה אשתו ע"י שליש תנן
ג)
שיש לו כו' אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבא בתוך
ד)
צה ב ג
היא כמי שאינה מצפה לבעל: חמר
הזמן אבל זו משהדירה הרי
דנותן לה שני קבין ואינו פורש מתשמיש והמורד
ה)
ו)
ונעשה גמל מאי. נישאת לו כשהוא
על אשתו מתשמיש מוסיפין על
צו ד
ז)
❖
חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות
כתובתה ג' דינר ולפי
אכולהו והא ששה חדשים קאמר אינו
ח)
א
הרווחה עדיפא לה שיתעשר או עונה
חשבון ד' סאין בסלע הוי ג' דינר
ט)
דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת
י)
עדיפא לה: בקב ותיפלות. להיות
י"ח קבין צ) א] כן פי' בערוך ק):
בסלו א"ל רבה בר רב חנן לאביי חמר
כ)
הגהות מהר"ב
החוט המשולש לא במהרה ינתק.
בעלה עמה: מעשרה קבין. להתעשר:
ל)
ונעשה גמל מאי א"ל רוצה אשה בקב
רנשבורג
ב
מ) נ)
דברי ר"א. אמתני' קאי וסיפא דמתני'
לפי ששלשתן ראו זה את זה
ותיפלות מעשרה קבין ופרישות: הספנים
א] תוס'
ס)
נקיט: זו דברי ר"א. הנך עונות
כדאמרי' בעלמא שאמר ר'
ע)
אחת לששה חדשים דברי ר' אליעזר: אמר רב
אושעיא דבר ואתו ושאלו לר' ביסא
ויציאות שלא ברשות דמתני' דקתני
פ)
ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא
צ)
לכך קרי עלייהו החוט המשולש לא
התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות
❖
ק)
שלשים יום: סמכו רבנן. תלמידים
בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל
במהרה ינתק כלומר לא ינתק מזרעו
❖
לעולם כדאמרי' בעלמא
שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין
חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב'
ג
שלא ברשות: ועבדי עובדא.
כיון שאדם לומד הוא ובנו ובן בנו
תורה אור השלם
וג' שנים שלא ברשות אמר רבא סמכו רבנן
כוותיה: בנפשייהו. והוא בא להם
מכאן ואילך תורה חוזרת על אכסניא
1. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל
אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו
תוספות רי"ד
שלה ודריש מואני זאת בריתי וגו':
ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים:
פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא
אכולהו והא ספנים ו'
מסכיא. תרגום של מצפה ל): מע"ש
:
בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל
במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל
חדשים קתני אינו דומה
דהוה
וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:
צניע ומעלי. והא דאמר
כו'. שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת
מי שיש לו פת בסלו למי
תהלים א ג
מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה
הגוף: כפו מטתו. כדת המתאבלים
באלו עוברין
2. יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת
שאין לו. פי' בלא נדר
דעתיה עילוי' ומצפה לו
שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי
דחייבין בכפיית המטה מ): איעסק
הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא
אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי
תדיר שמא יבא משא"כ
מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט:
לבריה. להשיא בתו של רבי חייא:
אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו
השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית
קהלת י ה
במדיר: הגמלים א' וכו'.
איכא פסולא. שלא היו מהוגנים לזוג
כחמור משמע דלא הוה מעלי איכא
3. תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר
א"ל רבא בר ר"ח לאביי
דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית
חמר ונעשה גמל מאי א"ל
נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ
אחד: שפטיה בן אביטל נ). בן דוד
למימר דהתם לאו משום שהיה שונא
איגרא מתותיה ונח נפשיה עונה של תלמידי
רוצה אשה בקב ותיפלות
פָּעַלְתָּ יְיָ מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי
תלמידי חכמים אלא משום שהי' סבור
היה. אביטל שם אשת דוד. ור' חייא
כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: שמות טו יז
מט' קבין ופרישות דברי
חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל
4. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ
שמתגאין על עמי הארץ מפני תורתן
אתי משמעי וזהו הפסול שר' היה
ר"א: אמר ר"ב א"ר הל'
מע"ש לע"ש אשר פריו יתן בעתו אמר רב
כר"א: אמר ראב"א זו
ד
1
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:
והיו תלמידי חכמים שונאים אותם וגם
מבית דוד ולא היתה בת הבאה
שמות כה ח
דברי ר"א אבל חכ"א יוצא
יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן
משום שלא היו מניחין אותם ליגע בהם
משמעי הוגנת לבנו שלא היתה בת
5. וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד
אדם לת"ת ב' וג' שנים
זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש יהודה בריה
מלכים: פסקו ליה תרתי סרי שנין.
כדאמרינן בגדי עם
שלא ברשות א"ר סמכי
הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ
רבנן אהא ועבדי עובדא
וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא
קודם שיכנוס: אחלפוה קמיה.
דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי
הארץ מדרס לפרושים אבל מכל
בנפשייהו למימרא דלא
בִמְהֵרָה יִנָּתֵק:
❖
העבירו הנערה לפני החתן ס): דעת
מקום שומר מצות היה. רבינו תם:
רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה
שרי למיעבד הכי כי הא
קהלת ד יב
דר' רחומי הוה שכיח
קונך יש בך. שאמר להרחיק זמן
אדעתא
אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא יומא חד
במחוזא קמי' דרבא הוה
חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו:
משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו
רגיל למיתי' לביתי' כל
גליון הש"ס
מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו בהר
מעלי יומא דכיפורא יומא
שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט
גמ' רבי אתי משפטיה
2
חדא משכתיה שמעתא
נחלתך מכון לשבתך. שיבאו לארץ
ולא אתא הות (קמהויא)
ונח נפשיה רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה נח
ואח"כ יבנו לו מקדש: ולבסוף אמר
❖
[קמסכיא] דביתהו השתא
נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות $ רבי אתי
ועשו לי מקדש. במדבר: איעקרא.
אתי ותחלש דעתה
אחתא דמעא מעיני' הות
משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד אזיל איעסק ליה לבריה
נעשית עקרה. כן דרך העומדות עשר
יתבא באגרא איפחת
הגהות הב"ח
שנים בלא בעל ע): בשילהי הלוליה דר'
בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה
איגרא מתותי' ונח נפשיה.
(א) גמ'
שמעון. סוף ימי חופתו: איעכב לי.
(כ"ז הוא לצאת שלא
אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא
❖
ברשות אבל אם יוצא
המתן לי עד שיכלו ימי חופתי ואלך
מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב 3 תביאמו ותטעמו
ועומד ברשות אשתו אפי'
עמך לבי רב: אישתנו שבילי דמתא.
הרבה שנים יכול לעמוד
ולבסוף כתיב 4 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אזיל יתיב תרתי סרי שני (א) בבי
שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו
ואינו נענש כדאמרי'
מוסף רש"י
רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה
בגמרא שעמד ר"ע כ"ד
בה מבואות: לההיא רביתא. נערה:
שאין לו פת בסלו.
שנה ברשות אשתו ולא
זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה
סוי לבה. ראה לבה. כלומר נדמה
נענש והרב פי' שאם
רחמי ואיתסיאת: רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה
(יומא עד:) רוצה אשה
ללבה פתאום שזה בעלה: לא איעביד
התנה עם אשתו לילך
בקב ותיפלות.
ולשנות ורוצה האשה
כדעבד בר חכינאי. שנכנס לביתו
דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה אזל יתיב
לחזור מתנאה התנאי בטל
פתאום: יתיב קמיה. ולא היה האב
תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה
לפי שתנאי זה הוא תנאי
מעשרה
לבטל מ"ש בתורה דהיינו
מכירו: חזיא. לבריה דמחדדן
אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי
קבין ופרישות.
למעט העונה והמתנה
שמעתתיה: אי הואי הכא. אילו הייתי
(סוטה
בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל אמר ש"מ האי רביתא דידן אזל בתרה
עמש"כ בתורה תנאו בטל)
כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי הייתי
כא:) במחוזא.
עונת ת"ח עד כמה אמר
הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה
(ערובין סג.) בי
ר"י א"ש מע"ש לע"ש:
מלמדו תורה והיה חכם כזה: כלבא
שמשי.
אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה רבי חמא בר ביסא
שבוע.
שם א' מעשירי ירושלים שכל
אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן
הנכנס לביתו רעב ככלב הי' יוצא שבע :
פ)
חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה
קא
הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר
(שבת פו:)
אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא
קא בעי אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא החוט
5
המשולש לא במהרה ינתק זה ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע
הוה
חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי
אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא
(לקמן
קג.) לשוא שימרה.
אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין
ליה
בצינעה ושדרתיה שמע אבוה
בבי
רב כי אתא אייתי בהדיה תרי
סרי אלפי
תלמידי שמעיה לההוא
סבא דקאמר לה עד כמה
(יבמות לח.) לא במהרה
ינתק.
קא
(רשב"ם ב"ב נט.)