אף על
פי פרק
חמישי כתובות
סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדעתא
דגברא רבה מי נדרת. וא"ת והלא אסור לפתוח בנולד
קא מדברת. את מתנהגת: שיבבתא. השכינות: שלי ושלכם שלה
צז א ב
א)
ב)
הוא. תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם על ידה הוא: שקל מנא.
דאמרינן בנדרים בפ' ר' אליעזר כיצד אמר
כלי זיין כאילו בא להלחם: איטרוד. באותה מריבה: לא מר איפסיק
קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו' וי"ל דהכא לא חשיב נולד
צח ג
ולא מר איפסיק. לא אכלו סעודת יום הכפורים שמפסיקין בה אכילה
כיון שהלך לבי רב דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול אי נמי
ג)
כגון דתלה נדרו בדבר שפירש בשעה
להתענות. סעודה אחרונה של ערב ט'
צט ד
שנדר על דעת אם לא יעשה סופר
באב ויוה"כ קרי סעודה המפסקת
קא מדברת אלמנות
חיים אמרה ליה אי
דבענין זה לא הוה נולד כדתנן בפרק
שמפסיקים בה במס' תענית :
לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר
ד)
מתני' המורדת על בעלה. בגמ'
רבי אליעזר קונם שאיני
❖
ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי
ה) ו)
מפרש ממאי: טרפעיקין. בגמרא ט)
נושא את פלונית שאביה רע אמרו לו
ז)
שני אחריני בבי רב כי אתא אייתי בהדיה
ח)
מפרש: עד כדי כתובתה. ואחר כך
מת או עשה תשובה כו' ופריך בגמ'
עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו
ט) י)
נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה אבל
מת נולד הוא וה"ה עשה תשובה ומשני
תוספות רי"ד (המשך)
❖
כ)
הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא
אינו משהה לפסוק על הנכסים שנפלו
אמר רב הונא נעשה כתולה נדרו
אם חזרה בה הרי טוב ואם
שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו יודע
לה מבית אביה ולהפסידה ממנה:
בדבר ורבי יוחנן דמשני התם בענין
לאו נותן לה גיטא ומפסדת
1
כל כתובתה אלא מתני'
שלשה דינרים. בגמרא י) מפרש מאי
תורה אור השלם
צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על
אחר לאו משום דפליג אתולה נדרו
מיירי כגון דלא תבעה גט
גמ'
שנא הוא מינה דידה: באומר
בדבר אלא דלא חשיב ליה כתולה
אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי
1. יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ
אלא מכוונת לצערו מפני
נדרו בדבר: ברתיה דר' עקיבא
איני זן. דהיינו תחת מלאכה: והאמר
שכעוסה עליו. עד כמה
בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים
לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם
❖
משלי יב י
פוחת וכו' פי' כתובתה
אַכְזָרִי:
עבדא ליה לבן עזאי הכי. וא"ת והא
רב יוציא. ומתניתין מוסיפין תנן ואינו
שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא רבה
יקרא מו"מ ותוס' (קורא)
מוציא לאלתר: ולאו אימלוכי ביה
בפ' קמא דסוטה פריך והא
כל נכסי נדוניתה שפחתו
למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי
וכלו או אבדו אבל אותן
בעי. שמא יחזור בו ובתוך זמן שאנו
איכא בן עזאי דלא נסיב ולההוא
הגהות הב"ח
אתא לגביה א"ל אדעתא דגברא רבה מי
שהן בעין מיבעי לן לקמן
נמלכין בו ומחזירין עליו שיחזור בו
לישנא דמשני נסיב ופירש אתי שפיר
(א) תד"ה
אם הפסידה במורדה ואם
נדרת א"ל אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת
מוסיפין על כתובתה: אחת לי. כולן
ויש לומר דאע"ג דקאמר הכא דעבדא
לאו ודוקא כנגד כתובתה
פוחת והולך אבל כנגד
אמר ליה אנא הוא נפל על אפיה ונשקיה על
הכי לבן עזאי מ"מ לא נשאה אלא
שוות בתורת מרד ואפילו שהיא נדה
באירוסין: פוחתין לה ז' דינרין.
נ"מ שלה לא שאינה
או חולה והיא מורדת: ארוסה.
❖
כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה ברתיה דר"ע
מפסדת נ"מ שלה במרדה
שאמרה לא אנשא: ה"ג בשלמא למ"ד
בירושלמי מפרש כנגד שבע מלאכות
כ"א מ"ש בשטר כתובתה
עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי
ואחרי שכלתה כל כתובתה
מתשמיש שפיר אלא למ"ד משום מלאכה
שהאשה עושה לבעלה וגבי המורד
רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך
אם רוצה פוטרה בגט
מוסף רש"י
חולה בת מלאכה היא. בשלמא למ"ד
דמוסיפין שלשה דינרין מפרש כנגד
ואם לאו אינו פוטרה
עובדי ברתא רב יוסף בריה דרבא שדריה
אמרה להו יודע צדיק
שארה כסותה ועונתה והש"ס שלנו
מתשמיש שפיר ואי משום נדה דלאו בת
אלא מעגנה לעולם שאין
אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף פסקו ליה
נפש בהמתו.
האיש מוציא אלא לרצונו
תשמיש היא אינו דומה מי שיש לו פת
(א) אין סובר כן דהא בעי בגמרא
(משלי
ואם תתרצה להשלים עמו
שית שני כי הוה תלת שני מטא מעלי יומא
מה בין מורד למורדת ומפרש טעמא
בסלו כו' כדלקמן אלא למאן דאמר כו':
יב י)
כבר הפסידה כל כתובתה
אחרינא: רב הונא אמר מתשמיש.
אלא דכפורי אמר איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי
והרויחה הבעל בימי מרדה
אלא כותב לה כאדם
שמע אבוהי שקל מנא ונפק לאפיה אמר ליה זונתך נזכרת איכא דאמרי אמר
אבל ממלאכה לא הוה מורדת דרב
הנושא את הבעולה וכ"ז
ליה יונתך נזכרת איטרוד לא מר איפסיק ולא מר איפסיק: מתני' המורדת
הונא לטעמיה דאמר לעיל
שהבעל מתרצה לתת לה
גט בתוך ימי מרדה אינו
יכולה אשה שתאמר לבעלה איני
על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת ר' יהודה אומר שבעה
❖
(נדרים נ.)
מרויח אלא ז' דינרים בכל
ניזונית ואיני עושה ור' יוסי בר חנינא
טרפעיקין עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה ר' יוסי אומר לעולם הוא פוחת
שבת והשאר נותן לה:
סבר כר"ל וליכא למימר דקסבר כרב
ר"י אומר לעולם וכו' פי'
והולך עד שאם תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה וכן המורד על
לא מיבעי' נ"מ שיש לה
הונא דאמר שיכולה אשה שתאמר
תוספות רי"ד
שהיא מפסדת אם שהתה
אשתו א מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין בשבת ר' יהודה אומר שלשה
לבעלה כו' ומורדת ממלאכה היינו
מתני' המורדת על בעלה
במרדה אלא אפילו מה
טרפעיקין: גמ' מורדת ממאי רב הונא אמר מתשמיש המטה ר' יוסי ברבי
מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת
ב
פוחתין לה מכתובתה ז'
שעתידין ליפול לה תפסיד
דינרים בשבת ר"י אומר
הלכך מונין לה בכל שבת
חנינא אמר ממלאכה תנן וכן המורד על אשתו בשלמא למ"ד מתשמיש לחיי
פניו ידיו ורגליו דמסתברא דחייבת
ז' דינרים שאם תפול לה
שבעה טרפעיקין ועד
אפילו אמרה איני ניזונית ואיני עושה
אלא למאן דאמר ממלאכה מי משועבד לה אין באומר איני זן ואיני מפרנס
כמה הוא פוחת והולך
ירושה ממקום אחר יגבה
מידי דהוה איושבת בקתדרא דחייבת
עד כנגד כתובתה ר"י
מהן הבעל וכן המורד על
והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ולאו לאמלוכי ביה
אשתו ומעגנה מתשמיש
אומר לעולם הוא פוחת
בהן דאין נראה שתהא מורדת אלא
בעי: מיתבי גאחת לי ארוסה ונשואה ואפי' נדה ואפילו חולה ד ואפי' שומרת
והולך שמא תפול לה
ואינו פוטרה בגט שאם
מהמלאכות המפורשות במתני' ועוד
ירושה ממקום אחר ויחזור
היה רוצה לפוטרה בגט
יבם (בשלמא למאן דאמר ממלאכה שפיר אלא למאן דאמר מתשמיש נדה
מדקאמר בסמוך חולה בת מלאכה
היה מגרשה ונותן לה
ויגבה ממנה. וכן המורד
בת תשמיש היא אמר לך אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו
על אשתו מוסיפין לה
כל כתובתה אלא שמעגנה
היא ואותן מלאכות אפילו חולה יכולה
על כתובתה ג' דינרים
מחמת שהוא כעוס עליה
איכא דאמרי) בשלמא למאן דאמר מתשמיש היינו דקתני חולה
לעשות דאינה חולה כל כך כיון שיכולה
בשבת ר"י אומר שלשה
מוסיפים לה על כתובתה ג'
אלא לסבול תשמיש ואי הוה אמרינן דכי
טרפעיקין פי' המורדת על
דינרים בכל שבת והאשה
בעלה מתשמיש שאינה
מרוחת אותן שאפילו אם
אמרה איני ניזונת ואיני עושה לא מפקעת עצמה אלא מעשיית צמר שהוא עיקר מעשה ידיה אבל שאר מלאכות כגון טוחנת ואופה כו' עבדא
רוצה להזקק לו קנסוה
יתרצה להשלים עמה אלו
הו"מ שפיר סבר כרב הונא וכן משמע קצת דקרי לעיל מעשה ידיה מידי דקייץ ובשאר מלאכות כגון טוחנת ואופה לא שייך
חכמים לפחות מכתובתה
הדינרים הרויחה וניזונת
ז' דינרים בשבת ומרויח
ממעשה ידיה ואי לא
קיצותא אבל אין נראה אלא כי אמרה איני ניזונת ואיני עושה פטורה מכל ז' מלאכות וכי עבדא שאר מלאכות פוחתין לה מעשיית בצמר
הבעל שאפי' אם תתרצה
ספקא שקלה מבעלה ואי
כדתנן במתניתין ואם היתה מינקת פוחתין לה ממעשה ידיה ונראה דהוא הדין טוחנת ואופה והא דנקט מינקת משום דאיירי
אחר מיכן לעמוד בשלום
קשה אמאי גבי נדר לא
במשרה אותה על ידי שליש דאינה יכולה לעשות לו מלאכה אחרת כיון דאינה עמו בבית ומיהו יש לדחות דאיכא למימר דדווקא נקט
[עמו] אלו ז' דינרים
יהבינן ליה אלא שבת
הרויחן הבעל בכל שבת
אחד ואם שהה יותר
מניקה ומשום דטורח ממעט חלב פוחתין לה ממעשה ידיה אבל מכל מקום נראה דכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה דפטורה מכל המלאכות
יוציא ויתן כתובה והכא
ושבת ופוחתת מכתובתה
שאם תעשה לו מלאכות אחרות אם כן לעולם לא תעשה לעצמה ובמאי תהא ניזונת ואם תאמר מורדת ממלאכה אמאי פוחתין לה מכתובתה
ואם קדם הבעל ונתן לה
משהינין ליה משום דהתם
לינקוט פיזרא וליתיב דהא יכול לכופה למעשה ידיה לריש לקיש וי"ל כיון דאינה רוצה לעשות אלא ע"י כפייה חשיבא מורדת ופוחתין דאין
כ)
גט בתוך ימי מרדה נותן
נדר וא"א בפיוס אבל
אדם דר עם נחש בכפיפה אחת: באומר איני זן ואיני מפרנס. מכאן מוכיח רבינו אליהו שחייב אדם להשכיר עצמו ללמד תינוקת או
הכא בלא נדר דלמא
לה כל כתובתה חוץ מפחת
זה שאינה מפסדת במרדה
מפייס אבל ודאי אי אמרה
לעשות מלאכה אחרת כדי לזון את אשתו דאם לא כן מה ענין זה אצל מורד ממלאכה ומיהו בקונטרס פירש משום דזן ומפרנס הוא כנגד
אלא ז' דינרים בשבת ותו
אשה לא מצינא לשהויי
מלאכה של אשה ועוד הביא ראיה מדכתבינן בכתובה ואנא אפלח כו' ומיהו גם זה יש לדחות כמו שמפרש ר"ת דאפלח היינו עבודת הקרקע
לא וכגון שאינה תובעת
פירוש אחרוש ואנכש ואעדור את השדה ואביא מזונות לבית אבל להשכיר עצמו אינו חייב: והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס
גירושין אלא שמתכונת
לצערו כדאמרינן לקמן
יוציא ויתן כתובה. משמואל דפליג עליה דרב בסוף המדיר דקאמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון לא מצי למפרך דלדידיה
אבל אם תובעת גירושין
אתי שפיר דאע"פ שכופין אותו על כרחו לזונה מכל מקום מוסיפין כיון דאינו רוצה לזונה אלא על ידי כפיה דאין אדם דר עם
נותן לה גט ומפסדת כל
כתובתה מיד והוא שיתרו
נחש בכפיפה אחת אבל לרב שכופין אותו לגרשה מיד מה שייך תוספת ואם תאמר למאן דאמר מתשמיש נמי תקשי דעל כרחך
בה ויודיעוה כי תפסיד כל
מורד מתשמיש נמי כופין להוציא דאטו
לעולם יוסיפו על כתובתה
ותתעגן כל ימיה ויש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך:
כתובתה מפני שתובעת גט
אלא