סג:
אף על פי פרק
חמישי
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
למאן דאמר מתשמיש נדה בת תשמיש היא. וא"ת למאן
אלא מתשמיש דכולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת. והך מתניתא
ק א
א)
ב)
במורדת מתשמיש: חזרו ונמנו. שלא ישהו אותה לפחות מעט מעט
דאמר ממלאכה מאי אפילו דקתני ואפי' נדה ויש לומר דהוי
ג)
אלא יפסידוה כל כתובתה לאחר ארבע שבתות של הכרזה: דיקא
רבותא משום דסתם נדות חולות קצת אי נמי דאינה בת מלאכה כמו
אינו
שאר נשים דאינה מוזגת לו הכוס כו': דומה מי שיש לו פת
קא ב ג ד ה ו ז ח
נמי דקתני ארבע שבתות. ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי
בסלו כו'. ולעיל דגמר מדיר מנדה
כנסיות ובבתי מדרשות: בורכא. דבר
שאינו הגון: ואיהו כמאן סבר. רבא
משום דמדיר הוי טפי פת בסלו ממורד
❖
אלא למאן דאמר ממלאכה חולה בת מלאכה
דאמר בורכא היא כמאן סבר: נמלכין
שמא ימצא פתח לנדרו תדע דבמורד
ד)
היא אלא מתשמיש כולי עלמא לא פליגי
בה. משהין את גיטה ומחזירין עליה
מוסיפין אבל לא במדיר:
דהויא מורדת כי פליגי ממלאכה מר סבר
דיקא נמי דקתני ד' שבתות.
תוספות רי"ד
שתחזור בה ובתוך כך פוחתין מכתובתה
אממלאכה לא הויא מורדת ומר סבר ממלאכה
שבעה דינרין בשבת: היכי דמיא
דליכא למימר שמכריזין ד'
או ישלים עמה או יוציא
נמי הויא מורדת: גופא המורדת על בעלה
ויתן כתובה בודאי שהדין
מורדת. דכופין אותה דמשהין גיטה
שבתות בכל יום דבהדיא תני בתוספ'
עמה ומיהו בתוך ימי מרדו
פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת
ופוחתין כתובתה: דאמרה בעינא ליה
היא מרוחת ג' דינרים בכל דפעם אחת בשבת מכריזין:
ואינהו כמאן סברוה. רש"י גריס
רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין רבותינו
כו'. שיש לכופה על ידי פחיתת
שבת. מורדת ממאי ר"ה
אמר מתשמיש ר"י אומר
חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות
כתובתה: אבל אמרה מאיס עלי.
ואיהו כמאן סבר פירוש
ב
ממלאכה מתשמיש כו"ע לא
זו אחר זו ושולחין לה ב"ד הוי יודעת שאפי'
לא הוא ולא כתובתו בעינא: לא
רבא דאמר בורכא ור"ל דלרבא אין
פליגי דהויא מורדת כי פליגי
ה)
כייפינן לה. להשהותה אלא נותן לה
ממלאכה מר סבר מתשמיש
הלכה כרבותינו אלא כמתני' דפוחתין
כתובתיך מאה מנה הפסדת אחת לי ארוסה
❖
אין ממלאכה לא ומר סבר
גט ויוצאה בלא כתובה: כלתיה דרב
לה עד כלות כתובתה ונמלכין בה
ונשואה אפילו נדה אפי' חולה ואפי' שומרת
אפי' ממלאכה. פי' ר"ה
זביד אימרידא. ואמרה מאיס עלי:
היינו נמי דפוחתין ולא תפסיד מיד אחר
לטעמיה דאמר לעיל יכולה
יבם אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל נדה
אשה ש"ל א"נ וא"ע הלכך
הוה תפיסא חדא שירא. מעיל אחד
ארבע שבתות ור"ת מפרש דרמי בר
גליון הש"ס
בת תשמיש היא אמר ליה אינו דומה מי
ממלאכה לא הויא מורדת
שהכניסה לו בכתובה: הפסידה
חמא בא להוסיף על דברי רבותינו
גמ' כלתיה דרב זביד
אלא מתשמיש ור"י ב"ח
שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו אמר
בלאותיה קיימין. אפילו בגדיה
אע"ג דלא קתני דשולחין לה אלא אחר
אימרדא.
ל"ל דר"ה וקסבר אין האשה
רמי בר חמא אין מכריזין עליה אלא בבתי
תד"ה אבל
ג
י"ל לבעלה א"נ וא"ע ואי
הכרזה קאמר רמי בר חמא דה"נ היו
שהכניסה לו בנדונייתה ושמאום
כו'. וי"מ דכופין וכו'.
אמרה הוי מורדת א"נ דכו"ע
כנסיות ובבתי מדרשות אמר רבא דיקא נמי
אומרים דשולחין לה נמי קודם הכרזה
עליו בכתובתה ועדיין הבלאות
יכולה אשה לומר לבעלה
❖
דקתני ארבע שבתות זו אחר זו ש"מ אמר
קיימין תפסיד אותם: מיבעיא בעי.
דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה
א"נ וכו' מיהו דוקא במעשה
ידיה המפורשין במשנה דתנן
כרבותינו כלומר ממש כדבריהם דלא
אם הפסידה בלאותיה אם לאו:
רמי בר חמא פעמים שולחין לה מבית דין
ד
וכמה היא עושה לו משקל
קתני שליחות של קודם הכרזה ופליג
משום
אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה דרש
ה' סלעים וכו' שתחת מע"י
הגהות הב"ח
ארמי בר חמא אמר רבא האי בורכא
תקנו המזונות אבל שאר
רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו אמר רבא האי בורכא אמר ליה רב
(א) תד"ה
מלאכות המפורשות במשנה
אלא הלכה כרמי בר חמא דפעמים
נחמן בר יצחק מאי בורכתיה אנא אמריתה ניהליה ומשמיה דגברא רבה
כגון טוחנת ואופה וכו' א"י
שולחין לה וגרסינן אינהו כמאן סברוה
להפטר מהן הלכך אם מרדה
אמריתה ניהליה ומנו רבי יוסי בר' חנינא ואיהו כמאן סבר כי הא דאתמר רבא
וכן כתוב בספרים ישנים ובה"ג ולא
שלא לעשותן הוי מורדת
אמר רב ששת הלכה נמלכין בה רב הונא בר יהודה אמר רב ששת הלכה
ופסקי' רבואתא הלכה כר"ה
ה
קאי ארב נחמן בר יצחק (א) ור"נ בר
(ב) ד"ה יהבו
(והרב אומר דלר"ה לא הוה
אין נמלכין בה היכי דמיא מורדת אמר אמימר ו דאמרה בעינא ליה
❖
רב חסדא דאינהו סברי כרבי יוסי
אחריתא
מורדת לעולם אלא מתשמיש
ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה מר זוטרא אמר כייפינן לה
לבדו שהוא עיקר האישות)
ברבי חנינא שהיה גדול הרבה מרב
ז
תנן המורד על אשתו וכו'
הוה עובדא ואכפה מר זוטרא ונפק מיניה רבי חנינא מסורא ולא היא התם
ששת אלא ארמי בר חמא ורבא קאי
בשלמא למ"ד מתשמיש
מוסף רש"י
הלכה נמלכין בה פירוש קודם הכרזה
סייעתא דשמיא הוה $ כלתיה דרב זביד אימרדא הוה תפיסא חד שירא יתיב
שפיר דכי היכי דאיהי
האי בורכא.
משעבדא ליה לדידיה איהו
והלכה אין נמלכין בה נמי היינו קודם
אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו יתבי וקאמרי מרדה
(שבועות יב:)
נמי משועבד לה לדידה אלא
הכרזה אבל אחר הכרזה מודה כדתניא
❖
הפסידה בלאותיה קיימין אמר להו רב גמדא משום דרב זביד גברא רבה
(חולין פח:)
למאן דאמר ממלאכה מלאכה
בהדיא בדברי רבותנו וכן משמע מתוך
מי משעבד לה אין באומר
מחניפיתו ליה והאמר רב כהנא מיבעיא בעי רבא ולא פשיט איכא דאמרי
איני זן ואיני מפרנס פי'
פר"ח דפסק דאע"ג דאמר ר"נ בר
יתבי וקאמרי מרדה לא הפסידה בלאותיה קיימין אמר להו רב גמדא
והמזונות הן תחת המלאכה
ח
תוספות רי"ד (המשך)
רב חסדא הלכה כדברי רבותינו הלכה
והא"ר האומר איני זן ואיני
משום ואם לא תחפוץ לחזור בה
כרבא דאמר משמיה דרב ששת הלכה
מפרנס יוציא ויתן כתובה פי'
ורוצה הבעל לגרשה ולזכות
והיכי תנן מוסיפין לה ג'
נמלכין בה דהא רמי בר חמא דאמר פעמים שולחין לה מסייע ליה ומיהו מסקנא דשמעתין דמשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ולית
בכל כתובתה נותן לה גיטא
דינרים ותו לא ומהדר ולאו
לה מזוני אמורדת דהכא קאי ולא אאומרת מאיס עלי כמו שמפרש ר"ת דהא כיון ששניהם חפצים בגירושין כמו שנפרש למה נשהא אותה
ומפסדת הכל אחת ארוסה
לאימלוכי ביה בעי פי' ואע"ג
מלהתגרש אלא אמורדת דהכא קאי ומצא רבינו יהודה בכתב רב שרירא שתקנו בימיו לתת גט לאשה לאלתר דלא כשמעתין דכלתיה דרב זביד
ואחת נשואה ואפי' נדה ואפי'
דא"ר יוציא ויתן כתובה
אבל
חולה וא' שומרת יבם פי'
[אינו] מיד אלא נמלכים
אמרה מאיס עלי לא כייפינן
וכתב נמי רבינו יהודה דרבנן סבוראי תקנו למישקל מינה מאי דתפיסא ומייתי לה גיטא לאלתרד):
אחת ארוסה שאינה חפצה
בו ומתרים בו שאם לא
לה. פי' בקונטרס לא כייפינן לה לעמוד תחתיו אלא יתן גט ויוצאה בלא כתובה $ וי"מ דכופין אותו להוציא ואין נראה לר"ת דניחוש שמא
יתרצה חייב להוציא וליתן
להנשא מפסדת מאתים זוז
שיש לה מן האירוסין בתנאי
כתובה ומאי דתנן מוסיפין
עיניה נתנה באחר כי ההיא דתנן בפרק בתרא דנדרים גבי שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה ויש לדחות דהתם נוטלות כתובה דוקא
ב"ד וגם שומרת יבם נמי
לה על כתובתה באותן הימים
איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא ולהכי נמי לא קתני לה עם אותן שכופין להוציא דהתם נותן כתובה
שנמלכים לפתותו שאע"פ
שאינה רוצה להתייבם היא
וכן בפרק המגרש דתנן גט מעושה ביד עובדי כוכבים פסול שלא תהא אשה תולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה
בכלל מורדת. אר"ח בר יוסף
שנתפייס נותן לה בכל שבת
לשמואל נדה בת תשמיש
ג' דינר כל הימים שעמד
מבעלה אין להקשות אם באומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם הא יכולה להפקיע עצמה מבעלה בטענת
במרדו ומכאן מוכח שאם
היא א"ל אינו דומה מי
מאיס עלי דהא במאיס עלי אין לה כתובה ולא תפקיע עצמה להפסיד כתובתה ועוד הקשה ר"ת דבריש הנזקין אמר וכ"ת כי נפקא
שיש לו פת בסלו. אמר
טוענת האשה ואומרת א"א
איהי נתקנו ליה כתובה מינה ת"ש האיש אינו מוציא אלא לרצונו ואמאי אי כופין במאיס עלי להוציא א"כ נתקנו ליה כתובה מינה ומיהו יש
רמב"ח כשמכריזין עליה אין
בתוס' זה או תתרצה ותשלים
מכריזין עליה אלא בב"כ
עמי או תן לי גיטי וכתובתי
לדחות דלא מציא למימר מאיס עלי אלא היכא דיש רגלים לדבר שהבעל אינו מתקבל לה ובשביל אותן נשים לא רצו לתקן כתובה לאיש כיון דלא
ובב"מ. א"ר דיקא נמי דקתני
שהדין עמה כדכתיב לעיל.
שייך לתקן ברוב נשים ויהודית דביתהו דרבי חייא דהויא לה צער לידה דאמרינן בפ"ק דקדושין דאמרה אמרה לי אם דאביה קיבל בה
ד' שבתות זא"ז ש"מ: אמר
אבל אם הבעל אומר לאשה
קדושין כי זוטרא לא רצתה לומר מאיס עלי ועוד לפי מה דפרישית אתי שפיר וזה נמי אין להקשות במתני' לר' יוסי אמאי פוחת לה מירושה
רמב"ח פעמים שולחים לה
כשהיא מורדת א"א לעמוד
מב"ד אחת קודם הכרזה
בתוספת שא"א לעמוד בלא
שנפלה לה תטעון מאיס עלי דקודם כלות הכתובה אינה טוענת ברצון מאיס עלי כי היא בטוחה שלא ירצה להמתין ולהיות מעוגן עד כלות
ואחת לאחר הכרזה דרש
אשה או תתרצה עמי או
הכתובה דכל זמן דאגידא ביה (ב) לא יהבינן ליה אחרינא ויגרשנה ויתן לה כתובה אבל אחר שכבר הפסידה כל הכתובה לא תטעון דהא כיון
ר"נ בר ר"ח הלכה כרבותינו
צאי בלא כתובה אין שומעין
דהמתינה ולא טענה עד שפיחתו כל כתובתה דברים ניכרים דאיערומי קא מערמא ועוד קשה משלהי נדרים מההוא נואף דהוה
אמר רבא הא בורכתא פי'
לו שאין דומה האיש לאשה
דבר יתר הוא שאינו הגון
שעיגון האשה גדול משל
מיהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה
לקונסה מיד בכל כתובתה
האיש שהאשה אסורה לכל
מירכס משמע דאי הוה מירכס הוה אסירא א"כ לכאורה נראה דבאומרת טמאה אני לך איירי דאי לאו הכי אמאי הוות מיתסרא הא אין אשה
אבל האיש אפשר לו באשה
א"ל רנב"י ומאי בורכתא
נאסרת על בעלה עד שיראו כדרך המנאפים וכיון דבאומרת טמאה אני לך מיירי א"כ רוצה להפסיד כתובתה דהא מסתמא ברצון הוה דבביתה
אנא אמריתה ניהלי' [ומשמיה
אחרת לפיכך אין דינן שוה
דגברא רבה אמריתה ניהליה]
ואין לו אלא הפחת שפוחת
היה ועוד דלא צווחא אפילו הכי כי לא מירכס שריא דאית לן למימר דעיניה נתנה באחר כיון דלא מירכס ואמאי תהא נאמנת במגו דאי בעיא
לה בכל שבת א"נ טעמא
ומנו ר' חנינא ואיהו רבא
אמרה מאיס עלי וי"ל דלעולם לא מיירי באומרת טמאה אני לך ואיתתא שריא דקאמר היינו לבועל אם גירשה הבעל או מת אבל אי הוה
במאי סברא כי הא דאיתמר
דמילתא מפני שהמורדת היא
רבא אר"ש הלכה נמלכים
מפסדת את דינה והבעל
מירכס הוה אסירא לבועל כדאמרינן בפ' שני דיבמות הואיל ומכוער הדבר תצא ומפרש ר"ת דתצא מרוכל וכן נראה דבאומרת
מרויח מה שלא היה ראוי
בה פי' אין קונסים אותה
טמאה אני לך אין נראה כלל להתירה מטעם דאירכוסי הוה מירכס כיון דשוייה נפשה חתיכה דאיסורא וכ"ש לפי השאלתותה) דמפרש דהיכא
בכל כתובתה אלא נמלכים
לו אבל המורד אינו מפסיד
דאיכא עדים בדבר מכוער תצא אף מן הבעל דאתי שפיר ואין להקשות משם כלל ועוד י"ל דהתם איירי כגון שבתחלה כששאלוה שתקה ולאחר
בה בכל שבת אולי תתפייס
משלו כלום והאשה אינה
אם לא תתפייס פוחתין לה
מרווחת כלום אלא שלא נתנה
שעה אמרה דאינה טמאה ונותנת טעם על שתיקותה ועוד מקשה
רבינו תם דבכל השמועה אינו מזכיר כפיית הבעל אלא כפיית האשה
מכתובתה ז' דינרים יותר לא
כתובה לגבות מחיים כ"ז
ונראה מתקנים. היכי דמי מורדת
שעומד עמה לשלום (אבל)
אמר אמימר דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אי אמרה מאוס עלי לא כפינן לה פי' אם שאלו אותה למה את עושה
[ולכן] אם הוא בוגד בה דין הוא להוציא וליתן כתובה מיד אם האשה תובעתו ואם ברח ואינו שומע לדברי חכמים מוסיפים לה ג'
כך אינך חפצה בבעלך והיא תשיב להם בעינא ליה ואי אפשי שיגרשני וזה שאני מורדת בו כדי לצערו וליסרו במרדה
דינרים בשבת וכשכופין אותו נותן לה כל כתובתה וכל הדינרים שהוסיפו לה וכל אלה המעגנין נשותיהן חייבים הם לתת ג' דינרים
זה אז אינה מפסדת כתובתה כ"א ז' דינרים בשבת ואם קפץ ונתן לה גט נותן לה כתובתה חוץ מז' דינרים בכל שבת
בשבת תוס' על כתובתה והדינרים הללו הן כסף צורי מדתני ר"י ג' טרעפיקין ואמרינן בגמרא מאי טרעפיקין אר"ש איסתרא וכמה
אבל אי אמרה מאוס עלי ואיני חפץ בו כלל יתן לי גיטי איני חוששת מכתובתי לא כייפינן לה לעגנה ולעכבה שתפחות
איסתרא פלגי זוזי וחצי זוז צורי הוא סלע מדינה שהוא שוה ח' ואמרינן נמי התם תנ"ה ר"י אומר ג' טרעפיקין שהן ט' מעות
כתובתה מעט מעט אלא אם רוצה הבעל נותן לה גיטא ותפסיד כתובתה מיד שהתובעת גירושין ורוצה להפסיד כתובתה
מעה וחצי בכל יום אלמא דינר צורי הוא שיש לו ו' מעה כסף: ת"ר המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דינרים בשבת
צריך להתרות בה ולהודיעה שהיא מפסדת הכתובה אם תחזור הרי טוב ואם לאו נותן לה גיטא ומפסדת כל כתובתה.
ר"י אומר טרעפיקין ורבותינו חזרו ונמנו שיהא מכריזין עליה ד' שבתות זו אחר זו ושולחים לה שליח מב"ד שאפילו כתובתך
מר זוטרא אמר כפי' לה אע"ג דאמרה מאיס עלי אולי תחזור ותתפייס הוה עובדא ואכפיי' מר זוטרא ונפק מיני' ר"ח
מאה מנה הפסדתה פי' מכריזים עליה בבה"כ ובהמ"ד אולי תיבוש ותיכלם ותחזור בה וגם שישמעו קרובים וידברו על לבה