סד:
אף על
פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיחזי
כשכר שבת. וא"ת והא שכר שבת על ידי הבלעה מותר
מה בין מורד למורדת. מאי שנא כשהוא מורד אינו נותן אלא חצי
קז א
א) ב)
ג)
טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרפעיק: מי שוכר את מי.
כדאמרינן בפרק הזהב אם היה שכיר שבת
ד)
הוי אומר האיש שוכר את האשה ש"מ צערו מרובה: ויצרו מבחוץ.
שכיר חדש שכיר שנה נותנין לו שכר שבת וי"ל דהכא אסור משום
קח ב
ה) ו)
מתני'
המשרה את אשתו על ידי שליש.
דלא הוי כמו הבלעה דאין מוסיפין לכל שבת יחד אלא מה שעולה בכל
קשויו ניכר ומתגנה:
ז)
שנותן לה מזונותיה בבית אפוטרופוס
יום ויום שאם יתפייס היום או למחר
קט ג
ח)
ואינה מתגלגלת עמו: המשרה.
באמצע השבוע אין מצטרפין כל ימי
מיחזי כשכר שבת אמר ליה ר' חייא בר יוסף
ט)
וחצי
חצייה
השבוע זה עם זה:
המכרה. ויכרה להם כירה מתרגמינן
י) כ)
לשמואל מה בין מורד למורדת אמר ליה
❖
קי ד
לפסול את הגוייה. הך פסול גוייה אין
שירותא : לא יפחות לה.
צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי
בשבת: לא פסק שעורים ז) כו'. בגמ'
זה אותה גזרה די"ח דבר דהאוכל אוכל
קיא ה
דבר אחר זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים:
מפרש לה: גרוגרות. תאנים יבשין:
ראשון כו' כמו שפירשנו בפרק כיצד
מתני' המשרה את אשתו על ידי שליש
מוסף רש"י
א
דבילה. תאנים דרוסות בעיגול ונמכרות
משתתפין :
קיב ו
וזה וזה מתכוונין להקל.
כמאן כרבי חידקא כו'. וא"ת
לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה
במשקל: מפץ. רך ממחצלת: כפה.
קבין שעורין אמר רבי יוסי לא פסק לה
צעיף אחד משנה לשנה: ממועד למועד.
לדידיה נמי לא ניחא ליה
שעורין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום
למאן דאמר אוכלת עמו לילי שבת
אמנעלים קאי מנעלים חדשים לכל
שלשת רגלים: חדשים. קשים לה
אוכלת ממש ושמא היה יכול לומר
קיג ז
ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב
ולטעמיך ולפי המסקנא אתי שפיר
בימות החמה לפי שהם חמים ויפים
גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק
(ערובין פב:) ככר
לה בימות הגשמים: אלא נותן לה כלים.
דכל היתרון הוי לארחי ופרחי:
הלקוח בפונדיון מארבע
לעומתן פירות ממקום אחר ב ונותן לה מטה
חדשים של חמשים זוז בימות הגשמים
אחרי
סאין לסלע.
מפץ ומחצלת ונותן לה כפה לראשה וחגור
קיד ח
כו': והשחקים שלה. אף כשיקנה לה
למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז משנה לשנה ואין
חדשים. ובגמראח) מפרש למאי מיבעי
נותנין לה לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה
קטו ט
לה: ונותן לה מעה כסף. לכל שבת
כלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה
לדברים קטנים: מעשה ידיה. אוקימנן
לעיל מותר מעשה ידיה:
והשחקים שלה נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי
קטז י
ג
ד
קיז כ
ט) ואוכלת עמו לילי שבת. שהוא ליל
(שם) ר"ש אומר שתי
שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה מעשה ידיה שלה ומה היא עושה
ידות לככר.
עונה: שתי. קשה לטוותו כפלים כשל
לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר
❖
ערב: משקל של יהודה כפלים כשל
סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל ה ואם היתה מניקה פוחתין לה
גליל: גמ' ה"ג מני מתני' לא רבי
ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה במה דברים אמורים בעני שבישראל
ו
יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש: כמה הוא
אבל במכובד הכל לפי כבודו: גמ' מני מתניתין לא רבי יוחנן בן ברוקא
תוספות רי"ד
שיעורו. של עירובי תחומין: מתכוונין
חציה
(שם)
ולא ר"ש דתנן וכמה שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול
לבית המנוגע.
להקל. ר' מאיר היה רגיל לאכול פת
ז' דינרים בשבת לסוף התקינו
ז
שמכריזין עליה ד' שבתות
ולא לשבת דברי ר"מ רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונין
בשבת יותר מבחול שהיה ממשיך פת
ומפסדת כולן ואעפ"כ לא היו
לכל מינים הבאין לפניו ור"י היה אוכל
להקל ר' יוחנן בן ברוקא אומר ככר הלקוח בפונדיון מארבע סאין לסלע ר"ש
מחייבים את הבעל לכתוב
לה גט ואם מת נפטרו יורשיו
פת בחול יותר מבשבת שהיה שבע
אומר שתי ידות לככר משלש ככרות לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה
ח
ט
מכתובה מאשר הוא כתובה
במיני מעדנים: ר' יוחנן בן ברוקא.
לפסול את הגוייה י וחצי חצי חציה לקבל טומאת אוכלין מני אי רבי יוחנן בן
עליו אבל הנמצא בעין בין
נתן שיעור קצוב ככר הלקוח בפונדיון
מן נדוניתה בין מתכשיטיה
ברוקא תמני הויין ואי ר"ש תמני סרי הויין לעולם ר' יוחנן בן ברוקא וכדאמר
דתפשא לא מפקינן מינה
כשלוקחין ד' סאין בסלע הן שתי
ודלא תפשא לא מפקינן
רב חסדא צא מהן שליש לחנווני הכא נמי אייתי תילתא שדי עלייהו אכתי
סעודות וקס"ד חצי קב שהרי הסלע
מיניה והתקינו שמשהין
תרתי סרי הויין אוכלת עמו לילי שבת הניחא למאן דאמר אכילה ממש אלא
מ"ח פונדיונין שש מעה כסף דינר
אותה בלא גירושין י"ב חודש
שמא תתפייס ולאחר יב"ח
למאן דאמר אכילה תשמיש מאי איכא למימר ועוד תליסר הויין אלא כדאמר
ומעה שני פונדיונין הרי י"ב לדינר וד'
כופין את הבעל וכותב לה
דינר לסלע הרי מ"ח וד' סאין כ"ד
רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני ה"נ אתיא פלגא ושדי עלייהו קשיא דרב
גט ואח"כ רבנן סבוראי
קבין מ"ח חצאי קבין נמצא לר' יוחנן
בראותם שבנות ישראל
חסדא אדרב חסדא לא קשיא הא באתרא דיהבי ציבי הא באתרא דלא
הולכות ונתלות לעובדי
לחצי קב שתי סעודות: רבי שמעון
יהבי ציבי אי הכי שיתסרי הויין כמאן כרבי חידקא דאמר ארבע סעודות חייב
כוכבים ליטול להן גיטין
אומר. ב' סעודות הן שתי ידות של
באונס מבעליהן וישראל
אדם לאכול בשבת אפילו תימא כרבנן דל חדא לארחי ופרחי השתא דאתית
ככר משלש ככרות לקב ונמצא הקב ט'
כותבין גיטין באונס ומסתפק
להכי אפילו תימא ר' שמעון לרבנן דל תלת לארחי ופרחי לרבי חידקא דל
לגט מעושה שלא כדין
סעודות שלש סעודות לככר ושלש
וקנפיק מיני' חורבא תקנו
תרתי לארחי ופרחי: אמר רבי יוסי לא פסק שעורין וכו': אלא באדום הוא
ככרות לקב: חציה. של ככר: לבית
(שם) לפסול את
בימי רבה בר מר ר"ה נימוס
דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחטין
הגוייה.
המנוגע. השוהה בבית המנוגע כדי
למורדת ותובעת גירושין
שכל נצ"ב שהכניסה לו
אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום מפני ששעורין אדומיות רעות הן: ונותן
אכילת פרס חצי ככר מטמא בגדים
משלה ישלם ואפילו מה
כדכתיב י) והאוכל בבית יכבס בגדיו
לה חצי קב קיטנית: ואילו יין לא קתני מסייע ליה לר' אלעזר דאמר ר' אלעזר
שכלה ואבד ישלם לה.
ומ"ש לה ע"ע מה שאינו
כששוהה שיעור אכילה הכתוב מדבר
אין
מצוי לא ישלם לה ומה
כדתניא בתורת כהניםכ). ואע"ג דגבי
שמצוי נמי אע"ג דתפשה לה
סעודת עירוב אמרנו ג' סעודות בככר אין בו אלא ב' סעודות בינוניות ושל עירוב שיעורו להקל ובמצומצמות והיינו דאמרינן אכילת פרס בכל
מפקינן מינה ומהדרי' ליה
❖
(ערובין פב:)
לבעל וכופין אותו וכותב לה
שיעור שהיית סעודה לפי ששיערוהו כחצי הככר: וחצי חציה לפסול את הגוייה. האוכל שיעור חצי פרס אוכלים טמאים נפסל גופו מלאכול
גט לאלתר ויש לה מו"מ
בתרומה עד שיטבול והוא ב' ביצים שהככר של ג' לקב ח' ביצים הוא שהקב כ"ד ביצים ד' לוגין חציה של ככר ד' ביצים חצי חציה ב' ביצים:
וכזאת אנו מתנהגים היום
תמני סעודות הויין. קביים חטים דמתני' וארבעה עשרה סעודות היא צריכה לשבת: ואי ר"ש. דאמר ט' סעודות לקב: שמונה עשר הויין.
כשלש מאות שנה ויותר אף
תוספות רי"ד (המשך)
אתם עשו כן. ועיין מ"ש
והיא אינה צריכה אלא י"ד: צא מהן שליש לחנווני. רבי יוחנן לא שיער בחצי קב אלא בככר הלקוח בפונדיון מן החנווני והוא לקח ארבע סאין
בפרק בתרא דגיטין בהל' גט
אר"י לא פסק [לה] שעורים
חטין בסלע ומשתכר שליש בטורח נמצאו בחצי קב שלש סעודות השתים הוא מוכר בפונדיון שנתן והג' משתכר: אכתי. קביים דמתניתין
מעושה שכתבתי שם שכופין
אלא ר"י שהוא סמוך לאדום
תרתי סרי הויין: ומשנינן אוכלת עמו לילי שבת. כדתנן במתני': הניחא כו'. פלוגתא לקמיה בשמעתין: באתרא דיהיב ציבי. מי שמוכר
ונותנים לה חצי קב קטנית
הבעל עד שיאמר רוצה אני
וחצי לוג שמן קב גרוגרות
כתב ר"י ז"ל ולד"ה כל מאן
חטים לחנווני לעשות ככרות ולמכור בשוק במקום שהוא נותן לחנווני עצים לאפות אינו משתכר אלא שליש ובמקום שאינו נותן עצים מעכב
או מנה דבילה ואם אין לו
דכפינין לאפוקי בין מעיקרא
לעצמו מחצה שממעט הככרות למכור ביוקר כדי יציאת העצים: כמאן כר' חידקא. בתמיה. נימא כר' חידקא סתם לה מתני' דאמר בכל כתבי
פוסק לעומתן פירות ממקום
דדינא כדתנן אלו שכופים
הקדש ארבעה סעודות לשבת: ר"ש. דאמר תמני סרי הויין ואי כרבנן סבירא ליה לתנא דידן בסעודות שבת דל תלת יתירתא לארחי ופרחי:
אחר ונותן לה מטה ומפץ
אותן להוציא ומאי דדמי
ואם אין לו מפץ מחצלת
להון ופי' מעיקר תקנתא
אין ונותן לה כפה לראשה וחגור
אי מתה לה איתתא מקמי'
למתניה ומנעלים לרגליה ממועד למועד וכלים של נ' זוז משנה לשנה ואינו נותן לה לא שחקים בימות החמה ולא חדשים
דתיפוק מיניה דבעל בגט בעל ירית לה ולא מיפקעא ירושה דבעל אלא בגירושין גמורים והל' הכי. ונ"ל דדווקא המורדת על
בימות הגשמים והיא מתכסה בכל אותן בימות החמה והשחקים שלה ונותן לה מעה כסף לצרכיה והיא אוכלת עמו מליל
בעלה וכן אותן שכופין להוציא ירית לה בעל אבל אם הוא הדיר את אשתו או אם הוא מורד בה ואינו רוצה להתפייס עמה
שבת לליל שבת ואם אין נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו משקל ה"ס שתי ביהודה שהן
אלא רוצה לגרשה ומת אשתו קודם גירושי' אינו מן הדין שיירשנה שהרי אינו נוהג בה מנהג בעל אבל זה שנוהג בה מנהג
(ט"ז) [עשר] סלעים בגליל או משקל י' סלעים ערב ביהודה שהן כ' שקלים בגליל. ואם היתה מניקה פוחת' לה ממעשה
בעל אינו מן הדין שיגרשנה: אמר ר"ט ב"ק כותבין אגרת מרד על ארוסה וא"כ אגרת מרד על שומרת יבם ואותבינן ליה ממאי
ידיה ומוסיפים לה על מזונותיה בד"א בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו פי' המשרה אשתו ע"י שליש כגון
דתניא אחת היא לי ארוסה ונשואה ואפילו נדה ואפילו ש"י ושקלינין וטרינין ואסיקנא אידי ואידי שתבע ליבם ולא קשיא כאן
שהוא עבד ונשכר לאחרים ואוכל עמהן כדרך הפועלים שאוכלים במקום שעושים מלאכתן ואומר לב"ד שיפרנסו את אשתו
כמשנ"ר כאן כמשנ"א דתנן מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונים
משכר פעולתו ומשרה הוא לשון ויכרה להם כירה גדולה דמתרגמינן שירותא לא יפחות מקביין חטין אי קשיא היאך יספיק
לשם מצוה אמרינן מצות חליצה קודמת למצות יבום (והרב פוסק מצות חליצה קודם למצות יבום כמשנה אחרונה): וכיון
לה קביים בשבוע והרי העומר היה מאכל כל איש ואיש ליום שנמצא כ"ו סעודות לעומר והעומר הוא מ"ג ביצים וחומש
דאמרי' בפ' החולץ אר"י ב"א חזרו לומר מצות יבום קודמת למצות חליצה עד ולבסוף סברוה כרבנן דאמרי יבמה יבא עליה
ביצה קרוב ב' קבים שב' קבים הן מ"ח ביצים מצאתי ששאלה זו נשאלה למר רב שלום ז"ל והשיב כל מדות חכמים כך הם
מ"מ בטלה לה למשנ"א ובטלה לה למימרא דשמואל דסבר כמשנ"א וכותבים אגרת מרד אף על ש"י כדתניא בברייתא ונ"ל
כל דבר ודבר יתנו בו שיעור למטה ושיעור למעלה וכו' עד אף כאן לענין משרה את אשתו זו שיעור קטן למטה כדי קיום
שהתובעת גט מבעלה בעודו שכ"מ כדי שלא תהיה זקוקה ליבם כדין מורדת משוינן לה שהרי אוסרת עצמה על יבמה ויכול
נשמה ולא לכל אדם פוסקים כך אלא לעני שכך שנינו בד"א בעני מישראל אבל במכובד כו' ועד כמה עד ז' רביעית ועוד
הבעל לעכבה בגט עד שתמחול לו כתובתה וזה מדין התלמוד עיין למטה בפ' דיני בהל' הפוסקים אבל תיקון הגאונים כיון
שהן מ"ג ביצים וחומש ביצה: א"ר יוסי לא (פחות) [פסק] שעורים וכו' אטו באדום הוא דאכלינן שעורים וכ"ע ל"א שעורים
שבמורדת תקנו ליתן גט כ"ש בש"י שעדיין אינה אשתו מיהו ה"מ דשקולי נדוניתא אבל מו"מ ותוספת לא שכל דינה דומה
אלא ה"ק לא פסק שעורים כפל כחטים אלא ר"י שהיה סמוך לאדום. ששעורים של אדום רעות הן: ונותן לה קב גרוגרות
לדין המורדת: ר"י אומר וכו'. מאי טרעפיקין אמר ר"ש איסתרא וכמה איסתרא פלגי דזוזא תנ"ה ר"י אומר ג' טרעפיקין שהן ט'
פי' תאנים יבשים או מנה דבילה (תני) [פי'] דרוסין ועושין מהן עגולין ונמכרים במשקל. ואם אין לו מפץ מחצלת פי' המפץ
מעות מעה וחצי בכל יום א"ל ר"ח ב"י לשמואל מ"ש איהו דיהבינן ליה שכר שבת ומ"ש איהי דלא יהבינן לה שכר שבת א"ל
הוא יותר יקר מן המחצלת: תניא בתוספתא בפרק הבוגרות המשרה את אשתו ע"י שליש וכו' וכולן במדת איטלקי אפילו נדה
איהי דמפחת קא פחית לא מחזי כשכר שבת איהי דאוסיפא קא מוסיפי מיחזי כש"ש. א"ל ר"ח לשמואל מה בין מורד למורדת
אפילו שומרת יבם נותנים לה כוס חבית פך נר ופתילה יין שאין נשותיהן של עניים יושבות על הכר. ואמרינן ואילו יין
א"ל צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי ד"א זו יצרה מבפנים וזה יצרו בחוץ פי' שהוא תובע בפה והאשה אינה תובעת
בפה הלכך של איש קשה משל אשה: מתני' המשרה את אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מקביים חטים ומד' קבין שעורים
לא קתני מסייע ליה לרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין פוסקין יינות לאשה: