אף
על פי פרק
חמישי כתובות
סה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחרי
אכלה. כמו אחרי אכלה מפיק ה' משמע ואף על פי שלא
אין ב"ד פוסקין יינות לאשה. שהיין מרגילה לתאות תשמיש: רגילה
קיח א
א)
שאני. כיון דאינו חידוש לה כבר דשה בו ואינו מזיח לבה: לציקי
אכלה כדכתיב ותבכה ולא תאכל מ"מ אית לן למידרש הכי
ב)
קדרה. להטעים תבשיל: תובעת בפה. תשמיש: ויבאו אל ביתם.
ותקם חנה אחרי שעת אכילתה שהיה לה לאכול ואחרי שתה אלקנה
ג)
והדר וידע אלקנה את חנה: חומא.
זה שמה: שופרזי. גביעים
וביתו חוץ ממנה שלא היה
לה לשתות ולכך ויחשבה עלי לשכורה:
שתה ולא שתת. מדלא קאמר
ארוכים שקורין מדירני"ש [פליידרי"ן]:
קיט ב
ד)
כי האי. כמדת אמתי וזרועי: תבעה
ואחרי שתותה דומיא דאכילה
אין פוסקין יינות לאשה ואם תאמר אלכה
ה)
1
לבת רב חסדא. תבע את אשתו
שתלה בה אי נמי אחרי אכול ואחרי
ו)
אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי
ז)
לתשמיש: בקולפי דשידה. במנעול
שתה כדכתיב אכול ושתה
❖
שמני ושקויי דברים שהאשה משתוקקת
ח)
של ארגז: קטלת לך תלת. שכבר
יאמר לך ומדשני קרא בדבוריה דריש
ט)
עליהן ומאי נינהו תכשיטין דרש רבי יהודה
אכלה
י)
ולא
הכי כדמפרש לקמן:
ניסת לג' ומתו כדאמר ביבמות בפ'
איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור
אכל. בתמיה וכי תדרוש כמו כן שאין
הבא על יבמתו : למיקטל
לעזי רש"י
פוסקים מזונות לאיש: מכדי בגוה
חיל מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר
אחרינא. שבאת להראות יופיך שיקפוץ
מדירני"ש.
❖
ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה
קא עסיק קרא. דהא כתיב חנה
איש עליך: לחברך ולחברורך. שלא
כוסות עשויות עץ מגויד.
2
שתה ולא שתת אלא מעתה אכלה ולא אכל
אתבזה על הבריות מכבודי הראשון לא
בקרא וכתיב נמי אכלה אם כן לכתוב
❖
בפניך ולא בפני חביריך: מפץ ומחצלת
נמי שתותה או לא לכתוב קרא בגוה
הכי נמי אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן
תוספות רי"ד
ולכתוב אכל ושתה: רגילה שאני
למה לה. הרי עור שטוח על מטה טוב
מכדי בגוה קא עסיק ואתי מאי טעמא שני
מיתיבי רגילה נותנים
תורה אור השלם
דאמר ר' חיננא כו'. וא"ת ומאי
מן המפץ. ומשני באתרא דמלו פוריא
ש"מ שתה ולא שתת מיתיבי רגילה נותנין
לה כוס א' רגילה שאני
בחבלי במקום שאין רגילין לעשות
ראיה צריך על זה דבברייתא גופה
1. כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה
תני כוס א' יפה לאשה
לה רגילה שאני דאמר רב חיננא בר כהנא
שנים (שוו) [ניוול] הוא
שטיח עור למטה אלא סירוגי חבלים:
קתני רגילה משמע דווקא רגילה ויש
הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה
אמר שמואל רגילה נותנין לה כוס אחד
לה ג' תובעת בפה ד'
אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי
ומבגר לה. מצערי לה ומזקינין אותה.
לומר דר' אלעזר נמי איירי ברגילה
אפי' חמור תבעה אינה
וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי
שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות מאי
לשון בוגרת: אי דאורחה. דרך
דאי בשאינה רגילה כלל בפני בעלה
מקפדת א"ר לא אמרן אלא
הושע ב ז
וְשִׁקּוּיָי:
2. וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי
שאין בעלה עמה אבל
קאמר אמר אביי הכי קאמר רגילה בפני
בנות משפחתה: אורחיה. דרכו לישן
פשיטא דאין פוסקין דאטו יש לנו ליתן
בעלה עמה בעלה משמרה.
אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי
על כרים וכסתות ואנן קיימא לן ו)
לה שאין בעלה נותן לה כשהיתה עמו
בעלה שני כוסות שלא בפני בעלה נותנין לה
אר"י מנין לאכסנאי שאסו'
שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב
עולה עמו: כי אזילנא. ואני משרה
לכך צריך לאתויי מדרבי חיננא שיש
בתשמיש המטה שנאמר
עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת
כוס אחד אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס
וישכימו בבקר וגו' וידע
הֵיכַל יְיָ: שמואל א א ט
רגילה שנותנים לה כגון שרגילה שני
אותך על ידי שליש שקילנא להו
אחד שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל
3. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר
אלקנה את אשתו השתא
אינה
רגילה בפני בעלה
בהדאי: וכי אתינא. ותשכבי עמי
כוסות:
אין מעיקרא לא: (הימא)
וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְיָ וַיָּשֻׁבוּ
עיקר ואי בעית אימא רגילה נותנין לה לציקי
אלא כוס אחד כו'. וזהו פירוש דברי
מייתינא להו: ושקלת לדידי. מפץ
[חומא] דביתהו דאביי
וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה
קדירה דא"ר אבהו א"ר יוחנן מעשה בכלתו
אתיא לקמיה דרבא אמרה
וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה
שלי או אם אקנה כר וכסת משלי:
שמואל רגילה נותנין לה כוס אחד
פסיקי לי מזונות פסיק
אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְיָ:
האי של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים
❖
היינו שרגילה בשני כוסות ודקאמר
לה פסיקי לי חמרא אמר
שמואל א א יט
סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לע"ש אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם
שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות
לה ידענא ביה בנחמני
דלא הוי משקה בשופריזי
תנא שומרת יבם היתה ולא ענו אחריה אמן תנא כוס אחד יפה לאשה שנים
היינו שאינה רגילה שהיו נותנין לה שני
[כי הא] לך חמרא א"ל
מוסף רש"י
כוסות אלא כוס אחד אין נותנין לה
ניוול הוא שלשה תובעת בפה ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה
בחיי דמר דהוה משקה
דאורחיה דידיה.
לי בשופריזי כי האי
כלל שלא בפני בעלה:
מקפדת אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן
לציקי קדרה. אברייתא קאי
(לעיל
פי' בגביעות (מרובים)
מח.)
בה והא חנה דבעלה עמה הואי אכסנאי שאני דאמר רב הונא אמנין לאכסנאי
[גדולים] כזרוע: דביתהו
כלומר מברייתא לא תקשי
דר"י בריה דרבא אתיא
שאסור בתשמיש המטה שנאמר וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו
3
לקמיה דר"נ בריה דר"י
אבל מילתא דשמואל לא מיפרשא אלא
א"ל פסוקי לי מזוני
ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה' השתא אין
ונותנין
לה מטה ומפץ.
כדשנינן: ז)
פסק לה פסיקי לי חמרא
מעיקרא לא חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא אמרה ליה פסוק לי
אע"ג דלגבי סדור אמרינן בהמקבל
פסק לה א"ל ידענא בהו
בבני מחוזא דרגילו דשתו
מזוני פסק לה פסוק לי חמרא א"ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא
דנותנין לו מטה
חמרא: דביתהו דר"י בריה
ומטה ומפץ משום דשמא גבי אשה
אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי בהדי דקא מחויא ליה
דר"מ מדויל אתיא לדינא
לא הטריחוהו חכמים כ"כ דאפשר
ח)
קמיה דר"י א"ל פסוק לי
איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא
מזוני פסק לה פסוק לי
לה שתלך ד' אמות אחר אכילה ט):
אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא אמר לה חומא דביתהו
חמרא פסק לה פסוק לי
מפץ
ומחצלת למה לה. ר"ת לא
שיראי א"ל שיראי למה
דאביי נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא
גרס מפץ ומחצלת אלא
לך א"ל לחברך ולחברותך
אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא דביתהו דרב יוסף בריה
פי' (להנאתן) [להתנאות
ומחצלת למה דמפץ הוא רך וראוי גם
בהן] בפני הבריות ולא
דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף אמרה ליה פסוק לי מזוני
לסמיכה ונהי דלשכיבה אין צריך דהא
אתבזה מכבודי הראשון
פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה אמר לה ידענא בהו בבני מחוזא דשתו
ומכאן מוכח וגם ממאי
אית לה מטה לסמיכה מיהא צריכה:
י)
ב
ושקלת להו לדידי כו'. פירש
דאמרי' לקמן מותר בלאות
חמרא דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף
אלמנה ליורשים שחייבים
בקונטרס ושקלת לדידי
א"ל פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי חמרא פסק לה פסוק לי שיראי אמר לה
מפץ שלי ואין להקשות א"כ תסגי לה
שיראי למה אמרה ליה לך ולחברך ולחברורך: ונותן לה מטה ומפץ וכו':
בשני מפצין דשמא מתוך שהוא מעונג
מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה אמר רב פפא באתרא דנהיגי דמלו פוריא
שעד עתה הורגל לשכב על כר יטול
בחבלי דמבגר לה ת"ר אין נותנין לה כר וכסת משום ר' נתן אמרו נותנין לה
שני מפצין לעצמו ורבינו יצחק בן רבי
כר וכסת היכי דמי אי דאורחה מאי טעמא דת"ק ואי דלאו אורחה מ"ט דרבי
מאיר ז"ל לא גריס ושקלת לדידי ואינה
נתן לא צריכא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה תנא קמא סבר אמר
מתרעמת אלא שרוצה לעלות עמו
לה כי אזילנא שקילנא להו וכי אתינא מייתינא להו בהדאי ורבי נתן סבר
ולשכב על כר אע"פ שלעצמו אין לו
עכשיו וכן משמע דלסתור טענה דקא
אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו ושקלת להו
טעין בעלה אליבא דרבנן קא אתי:
לדידי ומגנית
לי על ארעא:
ונותן לה כפה: אמר
ליה רב פפא לאביי
רב
האי