סה:
אף על
פי פרק
חמישי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
קכ א אשי אמר תשמיש. אפילו גמל וספן הואיל ומשרה אותה על ידי
האי תנא שליח ערטילאי ורמי מסאני. מופשט וערום שאין לו חליפות
א) ב)
שליש: אבל זן קטני קטנים. וכייפינן ליה והא דקאמר בפ'
ג)
בגדים אלא משנה לשנה ומנעלים קאמר ממועד למועד ושאר בגדים
ד)
לא תחליף במועד. והפשיט מתרגמינן וישלח : זוזי פשיטי. זוזי
נערה כפו ליה אסיתא היינו יתרים על שש:
ה)
קכא ב
מדינה שהן שמינית שבזוז צורי. כל כסף מדינה אחד משמונה בכסף
ו) ז)
הדרן עלך אף על פי
ח)
צורי כדאמרי' לעילי) סלע מדינה פלגא
מציאת
האשה. בקונטרס גרס
דזוזא שהוא אחד משמונה בסלע:
האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני אמר
ט) י)
❖
קכב ג
מותר מזונות. כגון אשה שמזונות
המדיר אחר אע"פ אגב
כ)
ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא
דתנא באע"פ המשרה
האמורים במשנתנו עודפין לה שאינה
תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קא משמע
רעבתנית: שלא תתגנה על בעלה.
אשתו על ידי שליש קתני המדיר אשתו
לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי
תורה אור השלם
קכג ד
בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה
שלשים יום יעמיד פרנס שהוא כעין
לה שמחה בגוייהו: וכלים של חמשים זוז:
1. כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת
בימי נדות: מותר בלאות. אלמנה
שליש ואחר ששנה המדיר חוזר לענין
אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ
אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ממאי מדקתני
הנזונת מנכסי יתומים ועליהן ליתן לה
ראשון אבל בפירוש ר"ח ובירושלמי
וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:
❖
קכד ה ו
במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל
כלים של חמשים זוז משנה לשנה: יוצא
ובתוספתא וברוב ספרים גרסינן
משלי ל כ
בערוב אמו. ערבה אמו לצפון ואביו
במכובד הכל לפי כבודו ואי ס"ד חמשים
מציאת האשה אחר אע"פ איידי דסליק
אם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה
לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו
קכה ז
זוז ממש עני חמשים זוז מנא ליה אלא ש"מ
גליון הש"ס
ידיה ואיידי דתנא בסוף מתניתין
מוליכו אצלו שעדיין הוא צריך לאמו
חמשים זוזי פשיטי: ואין נותנין לה לא חדשים
גמ' ת"ר מותר מזונות.
המשליש מעות לבתו תנא בתריה
ובתרה שדיוהו רבנן. אלמא עד שש
וכו': $ ת"ר א מותר מזונות לבעל ב מותר
❖
קכו ח
המדיר דקתני יעמיד פרנס דהוי כעין
צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן
בלאות לאשה מותר בלאות לאשה למה
שליש: וירושתה הוא אוכל
אותה כך זן אותו עמה:
לה אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה
פירות בחייה. נראה לר"ת פירוש
הדרן עלך אף על פי
הגהות הב"ח
כדי שלא תתגנה על בעלה אמר אביי
ראשון שבקונטרס עיקר דפי' ירושתה
מציאת האשה. וירושתה.
אם
א ט
(א) גמ'
נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו התם
שנפלו לה נכסים ממקום אחר הוא
ג
נפלה לה ירושה
הוא
אמאי נקט
אוכל פירות בחייה דאי כלשון אחרון
הוא דלא תתגני באפיה הכא תתגני ותתגני:
(ב) שם
אוכל פירות בחייה והקרן שלה. לישנא
שפי' ירושתה שהוא יורשה לאחר
מה הוא מוסיף לה
נותן לה מעה כסף וכו': מאי אוכלת רב
❖
אחרינא ואם מתה בחייו יורשה:
ב י
מיתה אמאי איצטריך למימר בגמרא
נחמן אמר אוכלת ממש רב אשי אמר
ופגמה. נזק חבלה אם יחבלו בה:
ד
בושתה ופגמה איצטריכא ליה הו"ל
ג כ
תשמיש תנן אוכלת עמו לילי שבת בשלמא
ובזמן שבגלוי. שהבושת שלו ועוד
למימר דקמ"ל שהוא יורשה לאחר
מוסף רש"י
שנמאסת עליו והוא סובל: ילקח בהן
למ"ד אכילה היינו דקתני אוכלת אלא למאן
מיתה דממתניתין דיתר עליו הבעל לא
שליח ערטלאי ורמי
קרקע. שהרי זה כשאר נכסים הנופלים
דאמר תשמיש מאי אוכלת לישנא
(א)
שמעינן לה דאע"ג דאביה יורשה
מסאני.
לה שהן תלויין: אוכל פירות בחייה.
ד ל
מעליא כדכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה
וקתני יתר עליו הבעל היינו כשאין לה
1
והקרן שלה אם יגרשנה או ימות ואם
לא פעלתי און מיתיבי רשב"ג אומר אוכלת
בנים אבל יש לה בנים לא שמעינן
תמות היא יורשה: גמ' תנינא. בפ'
מהתם ומיהו איכא למימר דלא מצי
בלילי שבת ושבת בשלמא למ"ד אכילה
נערה כ): יתר עליו הבעל. אלמא בעל
(סוטה ח:) לישנא
למימר דיורשה איצטריכא ליה דהא
היינו דקתני ושבת אלא למאן דאמר תשמיש
❖
זכאי בכולן: העדפה. אם תעשה מלאכה
מעליא.
שמעינן לה ממתניתין דהכותב
תשמיש בשבת מי איכא והאמר רב הונא
יותר ממה שפסקו לה חכמים:
ומפרק יש נוחלין :
(פסחים ג.)
דמעשה
ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן
ה"ג בושתה ופגמה שלה. ור"ת הגיה
ואין משמשין מטותיהן
תוספות רי"ד
ביום.
ביום האמר רבא בבית אפל מותר: ואם היתה מניקה: דרש רבי עולא רבה
בספרו שלו ולפי זה הא דבעי
היורשים להלביש את
אפיתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים
בפרק המניח המזיק
ד
(שבת
אלמנה כשם שחייבים
פו.) קטן בן שש יוצא
לזונה וה"נ אמרינן
אבל זן קטני קטנים עד כמה עד בן שש כדרב אסי דאמר רב אסי קטן בן
אשתו בתשמיש המטה מהו מצער קא
ו
ז
בעירוב אמו.
בפירקין שלפניו על הבנות
בעי אבל מבושת ופגם פשיטא דפטור
שש יוצא בעירוב אמו ממאי מדקתני היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה
הניזונית מן האחין שהן
דאפילו חבלו בה אחריני הוי שלו
חייבין להלבישן: ונותן
ומוסיפין לה על מזונותיה מ"ט לאו משום דבעי למיכל בהדה ודלמא משום
לה כפה לראשה פי' צעיף
ומיהו אין נראה דא"כ הו"ל למיתני
דחולה היא אם כן ליתני אם היתה חולה מאי אם היתה מניקה ודלמא הא
אחת לשנה וכן חגור
לעיל דהאב אינו זכאי בבתו
(עירובין פב.)
למתניה ומנעל לרגליה
קא משמע לן דסתם
מניקות חולות נינהו איתמר (ב) אמר
רבי יהושע
בן
הדרן עלך אף על פי
בבושת ופגם של חבלה אלא דווקא
ממועד למועד פי' בכל
לוי מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב:
האב זכאי בבתו.
מועד ומועד יקנה לה
ח
באונס ומפתה כדאמרינן בהחובל
(לעיל
מנעלים חדשים. וכלים
לא זיכתה תורה לאב
הדרן עלך אף על פי
מו:) בקידושיה בכסף.
שוים נ' זוז יעשה לה
(שם
משנה לשנה: אמר אביי נ'
אלא שבח נעורים בלבד ולעיל בריש
וקדושין ג:) ובשטר.
מציאת
זוז פשיטי פי' זוזי מדינה
האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות
נערה נמי פריך חבלות דידה
ט
י
כ
(קדושין ג:)
שהן ח' בזוז צורי דאי ס"ד
נינהו יתר עליו הבעל שהוא זכאי
בחייה בושתה ופגמה שלה רבי יהודה בן בתירא אומר בזמן
נ' זוז ממש עני נ' זוז מנ"ל
ל
אלא ש"מ נ' זוזי פשיטי:
בבושת ופגם אלא ודאי בושתה ופגמה
שבסתר לה שני חלקים ולו אחד ובזמן שבגלוי לו שני חלקים ולה אחד
(לעיל מו:) ובביאה.
ת"ר מותר מזונות לבעל
שלה גרסינן ור"ת עצמו חזר בו וכן
שלו ינתן מיד ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: גמ' מאי קא משמע
מותר בלאות לאשה פי'
גריס בירושלמי וכן משמע בגמרא
(שם)
אם נתן לה מזונות מרובים
לן תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה
כדתנן בד"א בעני אבל
מדקאמר בושתה ופגמה איצטריכא
(קדושין
במכובד הכל וכו' אבל
ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה
ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא
ג:) זכאי במציאתה
מותר הבלאות שנשארו
נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה איצטריכא
ורבנן דלא הוה ליה למימר טפי אלא
ובמעשה ידיה כו'.
לה כשעשו לה חדשים
הן לאשה כדתנן והשחקים
ליה פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן: תני תנא קמיה דרבא מציאת
בושתה ופגמה איצטריכא ליה דאגב
שלה ואמרינן בלאות למה
דבעי למיתני בושתה ופגמה שהוא שלו
האשה לעצמה רבי עקיבא אומר לבעלה אמר ליה השתא ומה העדפה
(נדה מז.)
לה כיון שהוא עושה לה
מקבל את גיטה.
תנא נמי מציאתה ומעשה ידיה שהן שלו
חדשים א"ר מתכסה בהן
דמעשה
בימי נדותה כדי שלא
אבל אי גרסינן שלה אתי שפיר
תתבזה על בעלה פי' שלא
דמשום רבנן לא איצטריך למיתני כלל
מציאתה ומעשה ידיה דמה ענין זה אצל זה דהאי הוי שלו והאי הוי שלה ולא איצטריך למיתני
תהא זקוקה ללבוש בגדים
אלא משום רבי יהודה בן בתירא דאליביה שייך בהו בעל: שלה. למ"ד בהחובל בקוטע יד עבד עברי של חבירו
(לעיל מו:) ואינו
בימי נדותה: א"ר נקטינן
אוכל פירות בחייה.
מותר בלאות אלמנה
ינתן הכל לעבד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אתי שפיר דהכא נמי הכל לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אבל למאן
ליורשים התם שלא תתגנה
בזמן
שבסתר. פגם שבסתר במקום שאין בני אדם יכולין
דאמר ינתן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרב צריך לחלק בין עבד לאשה:
על בעלה הכא תתגנה
ותתגנה: ונותן לה מעה
לראות שבגלוי שפצעה בפניה במקום שנראה לכל ונפגם הוא עצמו עמה בושת שבסתר שביישה בינו לבינה שבגלוי שביישה בפני כל אדם:
(שם) בחייה.
כסף לצרכה פי' בכל שבת
והא
יתן לה מעה כסף שהוא
(שם) יתר עליו הבעל. (שם)
ששית דינר לצרכי' קטנים שיש לה וגם היא אוכלת עמו מליל שבת לליל שבת שהוא זמן העונה [ואם] אינו נותן לה מעה
כסף לצרכיה מותר מע"י שלה הכי אמרן לעיל בפירקין רב ושמואל דאמרי תרווייהו תקנו מזונות תחת מע"י ומעה כסף
תיקנו תחת המותר והיכי תיקנו ומה היא עושה לו כדי שתהא מותר מע"י כמה הוו משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהשתי שוייתו דקה וק' משל ערב כפלים שהן עשר סלעים בגליל שהסלע שביהודה היה גדול כפלים דסלע שבגליל או משקל י'
סלעים ערב ביהודה שהן כ' סלעים בגליל: מאי אוכלת ר"נ אמר אוכלת ממש ור"א [אמר] תשמיש כדכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און וק"ל כר"נ דתניא רשב"ג אומר אוכלת עמו כל ליל שבת ושבת : ואם היתה מניקה וכו' אריב"ל
מוסיפין יין שהיין יפה לחלב: דרש רב עולא רבא אפיתחא דבי נשיאה אע"פ שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו כשהן קטנים אבל זן הוא קטני קטנים עד כמה עד בן שש: יוצא בעירוב אמו פי' אם ערבה אמו לצפון ואביו ערב לדרום עם אמו יוצא
ולא עם אביו שאינו יכול להפרד מאמו והלכך כשם שחייב לזון את אשתו כך חייב לזון בנים קטנים התלויין עליו: הדרן עלך פרק אף על פי
מציאת האשה ומע"י לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחייה בושתה ופגמה שלה ריב"ב אומר בזמן שבסתר לה ב' חלקים ולו חלק א' ובזמן שבגלוי לו ב' חלקים ולה חלק א' שלו נותנים מיד ושלה ילקח בהן קרקע
והוא אוכל פירות וירושתה פי' שאם מתה בעלה יורשה הכל ואפילו נכסי מלוג שלה ובעודה בחיי' עמו הוא אוכל פירותיהן: בושתה ופגמה פי' נזק חבלתה הוא שלה כנכסי מלוג תני תנא קמיה דרבא מציאת האשה
לעצמה פי' קסבר שלא תקנו מציאת האשה לבעלה אלא מע"י שלא תהא אלא אמה עבריה שקנאה בדמים שמע"י לרבה ומציאתה שלה ור"ע אומר לבעלה קסבר אע"ג דדינא הכי מ"מ תהוי לבעלה משום איבה כדאמרינן בפרק
נערה שהאב זכאי במציאת בתו מ"ט משום איבה וכדאמרינן בפרק האשה רבה לא
זה וזה זכאין במציאתה
טעמא מאי
אמור רבנן
מציאות
אשה לבעלה משום איבה
הני תהוי להו
איבה
א"ל השתא ומה העדפה