מציאת האשה פרק ששי
כתובות
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
כי אתא רבין כו'. זאת גרסת הקונטרס וקשה דמאי פריך
דמעשה ידיה. ושייך למימר שיהא שלו דמעשה ידיה תחת מזונות:
ה א
א)
קונם שאני עושה לפיך. מה שאני עושה יהא קונם לפיך: אינו צריך
דכי היכי דהעדפה הויא דבעל ה"נ מציאתה הויא דבעל והא בריש
ב) ג)
להפר. דמשעבדא ליה. ואפי' לשמא תעדיף נמי לא חיישינן דאי מעדפה
סוגיא משמע דטפי הוי מציאתה לעצמה מהעדפה דקאמר השתא
ד)
ו ב
נמי לבעל הוא: שמא תעדיף. והעדפה
דידה הוא וחייל עלה קונם:
העדפה אמר ר"ע דלעצמה מציאתה לא כל שכן אם כן שפיר אפשר
ה)
ז ג ד
ו)
שלא ע"י הדחק. כגון שהיא עירנית
להיות דהעדפה לכולי עלמא הויא דבעל
ז)
ובעלת מלאכה: ע"י הדחק. כגון
ובמציאתה הויא פלוגתא ועוד קשה
❖
דמעשה ידיה היא אמר רבי עקיבא לעצמה
שדחקה עצמה והעדיפה: ה"ג והא
לפירוש הקונטרס דאמר רב פפא
מציאתה לא כ"ש דתנן קונם שאני עושה
ח ה
כי אתא רבין כו'. וקס"ד מציאתה
תירוץ הוא זה לא הוה ליה למימר
לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר
הגהות הב"ח
כהעדפה שלא על ידי הדחק היא
אלא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק
שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו אלא
(א) תוס'
והיכי פליגי בה: ומשני אמר רב פפא
דמי ולא הוה ליה למימר פלוגתא
איפוך מציאת האשה לבעלה רבי עקיבא
ט ו
סלע
מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק
דרבי עקיבא ורבנן ונראה כגרסת
❖
אומר לעצמה והא כי אתא רבין אמר רבי
❖
היא. דרוב מציאות צריך לחזר
רבינו חננאל דלא גריס והא אלא גרס
יוחנן בהעדפה שלא על ידי הדחק כולי עלמא
אחריהם כגון דגים שנשארו ביבשה או
כי אתא רבין א"ר יוחנן בהעדפה שלא
מוסף רש"י
לא פליגי דבעל הוי כי פליגי בהעדפה שעל
צבי שבור או לחפש סימא ז) בקרקע:
ע"י הדחק כו' ומילתא באפי נפשה
תוספות רי"ד (המשך)
שתים שלש וארבע בבת אחת. שומרת
היא ולפרושי פלוגתא דרבי עקיבא
ידי הדחק א תנא קמא סבר לבעלה ורבי
קונם שאני עושה
לפיך.
שהיא בעלת מלאכה יותר
ורבנן אתא דאיירי במתני' במציאתה
קישואים וטווה פשתן ומלמדת שיר
עקיבא סבר לעצמה אמר רב פפא מציאתה
משאר חברותיה דבעל הוי
ומעשה ידיה ומפרש רבין דבהעדפה
לנשים בשכר ומחממת ביצים בחיקה
כהעדפה שעל ידי הדחק דמי פלוגתא דרבי
ומציאתה נמי בלי דוחק
דמעשה ידיה שלא על ידי הדחק כולי
או ביצי תולעים העושים משי שהנשים
(יבמות צג.)
הוי הלכך אי לא יהיב לה
עקיבא ורבנן בעי רב פפא עשתה לו שתים
לבעל הו"ל איבה: אמר
עלמא לא פליגי דבעל הוי משום מעה
מחממות אותן בחיקן והם נוצרים:
(קדושין סג.)
בבת אחת מהו בעי רבינא ב שלשה או ד'
רב פפא מציאתה כהעדפה
מהו. מי הוי כעל ידי הדחק או לא:
כסף כי פליגי בהעדפה דע"י הדחק
(לעיל נט.) אינו צריך
שעל ידי הדחק דמיא פי'
בבת אחת מהו תיקו: בושתה ופגמה:
מתקיף לה רבא בר רב חנן. אדרבי
דהוי כעין מציאה דפליגי נמי בה
להפר.
ר"פ אתי לדחויי לדרבין
יהודה בן בתירא: מתני' ומת
ולאוקמי' מילתא דרבא
מתקיף לה רבא בר רב חנן אלא מעתה
דעל כרחך מציאה דאמר ר"ע לעצמה
(שם)
דאמר איפוך ואמר מי
חתנו. ונפלה לפני יבם והוא תובע
מיירי בדלא בטלה ממלאכה דאי בטלה
בייש סוסתו של חבירו ה"נ דבעי למיתן ליה
סברת דמציאתה כהעדפה
מה שפסקו לאחיו: יכול הוא שיאמר
ממלאכה הויא חייבת שכר הפקעתה
(קדושין סג.)
שלא ע"י הדחק דמיא
בושת וסוס בר בושת הוא אלא רקק בבגדו
דמודה בה ר"ע לא
כו'. או חלוץ או ייבם אבל אחיו או
דקא בטלה בשעת הגבהת מציאה
של חבירו הכי נמי דבעי למיתן ליה בושת
דמיא אלא להעדפה שעל
יתן או תשב עד שילבין ראשה: הוא
ועלה קאי רב פפא וקאמר מציאתה
(יבמות צג.)
ידי הדחק שרוב מציאות
וכי תימא הכי נמי והתנן ג רקק והגיע בו
פוסק כנגדן ט"ו מנה. שליש יותר
כהעדפה שעל ידי הדחק דמי כלומר
אדם צריך לחזר אחריהן
הרוק ופרע ראש האשה והעביר טליתו ממנו
כגון דאקפי נהרא והרודף
הא לא קא מיבעיא ליה דהא שמעינן
יקבלם עליו לכתוב בכתובתה לבד
(נדרים פה.)
אחר צבי שבור והחופר
חייב ליתן לו ארבע מאות זוז ואמר רב פפא
מדרבא דקא מדמה לעיל מציאה
תוספת שהוא מוסיף לפי שמשתכר
יפר שמא תעדיף עליו
בקרקע למצוא והלכך
לא שנו אלא בו אבל בבגדו פטור בבגדו
יותר מן הראוי לו.
בהן. אלף דינר הן עשרה מנה: וכנגד
להעדפה שע"י הדחק ורבין דקאמר
אי אמר ר"ע מציאת
ד
האשה לבעלה קשה דידיה
השום. אם בא חתן לכתוב קבלה עליו
דפליגי בהעדפה ע"י הדחק א"כ פליגי
לית ליה זילותא אשתו אית לה זילותא
אדידיה א"ו איפוך ותני
כנגד אלף דינר של שום שתכניס לו
נמי במציאתה כגון דמגבהת מציאה
אמר ליה רבינא לרב אשי אלא מעתה בייש
הכי מציאת האשה לבעלה
ור"ע אומר לעצמה בעי
בגדים או כלים המשתמשין בהן והן
עם מעשה ידיה אלא בעי רב פפא
עני בן טובים דאית להו זילותא לכולהו בני
רב פפא עשתה לו ב' בבת
פוחתין או פרקמטיא ודרך הנועדים
עשתה לו שתים בבת אחת מהו
משפחה ה"נ דבעי למיתן להו בושת לכל
אחת מהו בעי רבינא ג' ד'
למזמוטי חתן לשומם יותר משויים
למציאתה מדמינן לה והוי לעצמה לר'
מהו תיקו פי' כגון טווה
בני משפחה א"ל התם לאו גופייהו הכא
(קדושין סג.)
ושומרת קישואין ומלמדת
לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה: הוא
עקיבא או דלמא הוי של בעל דכל זה
אשתו גופיה הואי: מתני' ה הפוסק מעות
שיר לבנות ומחממת ביצי
פוסק פחות חומש. לא מיבעיא דלא
הוא מעשה ידיה כיון דהוי בשעת
❖
(לעיל נט.)
תולעים של משי בחיקה
לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא
מוסיף אלא שפוחת שאם הכניסה שום
מלאכה והוי במקום מעה כסף
ומשתכרת בכולן כהעדפה
שלא ע"י הדחק דמי
שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי
של אלף דינר הוא כותב ח' מאות זוז:
והעדפה שעל ידי הדחק דאמר רבי
והוי דבעל אליבא דר"ע
תוספות רי"ד
שום במנה ושוה מנה אין לו אלא
עקיבא דהוי שלה היינו שעושה מלאכה
אפשי ליתן פסקה להכניס לו אלף דינר
ו
א"ד כע"י הדחק דמי
מנה. הכניסה שום לקבלו עליו בשטר
בשעה שבני אדם ישנים תיקו והא דלא
דמעשה ידיה היא אמר
והן של אשה וקאי
הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה
וכנגד
בתיקו וכתב ר"ח ז"ל
רבי עקיבא לעצמה
קאמר רב פפא פשיטא לי מציאתה
הכתובה במנה והוא שוה מנה בשוק
השום הוא פוסק פחות חומש שום במנה
מציאתה לא כ"ש דתנן
כיון דהנך בעיא לא
כהעדפה משום דלא קאמר מציאה
לכל אדם אין לו לומר תנו לי עוד
קונם שאני עושה לפיך
שייכא אלא אליבא דר"ע
ושוה מנה אין לו אלא מנה שום
במנה
כהעדפה דע"י הדחק דמי מסברא
חמישיתו שהרי אמרו לפחות חומש מן
ש"מ דהלכה כר"ע ורבינו
א"צ להפר רע"א יפר
היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר
האי גאון וכל הגאונים
שמא תעדיף עליו יותר
דנפשיה אלא ממילתיה דרבין. ר"ת:
השום לפי שלא נאמרו דברים הללו
ז"ל פסקי כרבנן וכך
מן הראוי לו פי' ת"ק
מציאתה
ובארבע מאות היא נותנת חמש מאות מה
כהעדפה שעל ידי
אלא בשום ששמאוהו בבית חתנים
נ"ל דהלכה כרבנן חדא
סבר א"צ להפר משום
שחתן
הדחק דמי. הכא
דקיימא לן יחיד ורבים
דמשעבדא לו ואין אדם
והנשואים ומיהו תוספת שליש לא
הלכה כרבים ותו דכמה
אוסר דבר שאינו שלו
יוסיף שלא אמרו להוסיף שליש אלא לכספים שהן ראויים להשתכר
משמע דמציאתה תחת מזונות כמו מעשה ידיה מדמדמי מציאה
סתמי [סתם] רבי כרבנן
ואפי' העדפה הוי דידיה
מיד: שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר. שום שהוא
להעדפה ואף על גב דאמר בפ"ק דב"מ דמציאת האשה
הכא תנן מ"ה לבעלה
ור"ע סבר יפר שהעדפה
כרבנן והכי תנן נמי בשנים
דידה הויא וחייל עלי'
מקבלו במנה שאמרו לו כתוב מנה בכתובה והיא תכניס לך שום
לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה לא קשה מידי דמעשה ידיה
אוחזין ואף על גב דבעי'
נדרה אם לא יפר לה
של מנה צריך שישומו אותו בבית של חתונה שלשים ואחד סלע
נמי משום איבה הן כדאמרינן בפ' אע"פ קסבר
רב פפא ורבינא שייכי
דהשתא בהעדפה דהוא
ודינר דהוי מנה וחומשו: ובד' מאות. שום שיקבל עליו לכתוב
מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה ומיהו קשה דאמרינן בהאשה
אליבא דר"ע לאו דס"ל
מעשה ידיה קפיד רבי
כוותי' אלא אמילתיה
עקיבא ואמר לעצמה ולא
ארבע מאות: היא נותנת חמש מאות. לפי שומת הנועדים שם:
רבה גבי לא זה וזה זכאין במציאתה ובמעשה
דייקו למידע טעמיה
חייש לאיבה ואף על
ידיה ומפרש טעמא בגמרא דאין זכאין במציאתה טעמא מאי אמור
וכשחתן
דידיה ולעולם לא ס"ל
גב דבאמה עבריה הויא
רבנן מציאת אשה לבעלה משום דלא תיהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה וגבי מעשה ידיה קאמר טעמא מאי אמור רבנן דמעשה ידיה
כוותיה ומ"ה לא שבקינן
לרבה התם הוא משום
אורחא דהלכה דקיימא לן
דקנאה בדמים אבל הכא
לבעלה משום דקא מיתזנא מינייהו הכא לית לה מזוני ואי מציאה תחת מזונות ה"ל למנקט בתרוייהו חד טעמא או משום איבה או משום
יחיד ורבים הלכה כרבים
לא מישעבדא ליה אלא
אלא
מעתה בייש סוסתו כו'. תימה מאי פריך והלא במתניתין אינו נותן לאשה בושת שלם ולאיש לבד דמי בשתו
דמיתזנא מינייהו:
והלכה כסתם משנה וה"נ
לשיעורא אבל העדפה
אלא מחלק האשה נותנין לבעל ואם כן אם לא היתה האשה בת בושת שלא היו נותנין לאשה גם לבעל לא היה נותן כלום ומאי פריך
נ"ל לומר בפלוגתא דר"י
דידה הוי מציאתה שגם
מבייש סוסתו דלאו בת בושת היא: עני בן טובים דאית להו זילותא לכל בני משפחה. שעליהם לשומרו מן המכים אותו אבל עשיר
ורבנן דאף על גב דמקשי
בא"ע הוי דידה כל שכן
ומפרקי אליבא דר"י לא
גבי אשה דתהוי דידה א"ו
פחות
חומש. בקונטרס פירש שני טעמים חדא משום שפוחתין
בן טובים שאין עליהם לשמור אותו אין מתביישין עליו בני משפחה:
שבקינן מש"ה כללא
איפוך ותני הכי מציאת
ואותו טעם משמע מתוך הגמרא דקאמר מאי לאו בכלים של כסף דפחתי ובירושלמי נמי אמר שמואל שמו דעתה של
דנקטי' יחיד ורבים הלכה
האשה לבעלה דאית ליה
כרבים דאטו אי קשיא להו
לת"ק משום איבה וכ"ש
אשה שהיא רוצה לכלות כליה וטעם אחר דדרך לשומם יותר חומש לכבוד הכלה ולחבבה על בעלה ונראה דזה הטעם דקדק מדאיצטריך
לאמוראי בדברי היחיד
ההעדפה ורע"א לעצמה
לאשמועינן שומא רבה ושומא זוטא דאם היתה עשירה דמשתמשת בכולן והן פוחתין כך לי רבה כמו זוטא אבל לטעמא ששמין יותר לכבוד
לא בעי לדיוקי ולתרוצי
דהשתא העדפה [של]
מילתא דידיה דלא תיקשי
מעשה ידיה הויא דידה
הכלה שייך לחלק בין רבה לזוטא כמו שפי' בקונט' בגמ' ולכך נקט בקונטרס בגדים ופרקמטיא בגדים שמשתמשים בהן ופוחתין ופרקמטיא
להו ולמידע מאי טעמיה
ולא חיישינן לאיבה וכ"ש
לאו דוקא לסחורה דא"כ הוו כמו כספים והיה מוסיף שליש (אלא לאו דוקא) אלא כלומר שאין משתמשין בהן כגון בגדים שאינן תפורין
ומה הוה סבר ומ"ה ל"ל
מציאתה: כי אתא רבין
וכיוצא בהן: שום במנה ושוה מנה.
פירש בקונטרס שהכניסה לו שום לקבלו עליו בשטר הכתובה במנה והיה שוה מנה בשוק לכל אדם
למישבק רבים ולמיעבד
אמר בהעדפה שלא ע"י
כיחיד עד דפסקי' בפי'
הדחק כ"ע לא פליגי
ופירושו מגומגם ונראה כפירוש רבינו חננאל דמיירי כגון שפסקה להכניס לו בזה הלשון דכשאמרה שום במנה שוה מנה רוצה לומר שתכניס
דהל' כיחיד ולית למימר
דבעל הוי פי' משום
לו שום במנה שיכתוב לה בכתובתה ולא ישוה אותו שום אלא מנה אין לו אלא מנה בלבד ואין צריך שישוה שלשים ואחד (א) ודינר אבל שום
האי סברא דכל מאי
מעה כסף שהוא נותן
במנה סתם היא נותנת שלשים ואחד ודינר דהכי קאמרה ליה שתכניס לו שום במנה שיכתוב לה בכתובתה הלכך צריכה להוסיף חומש:
דמקשי' ומפרקי' אליבא
לה כי פליגי בהעדפה
דידיה דהלכה כוותיה אלא
שע"י הדחק פי' רבין
וכשחתן
כי איפליגו תרי תנאי או
אתי לתרוצי מתניתא בלא
תרי אמוראי ולא איפסק הלכה כחד מינייהו התם עבדינן כמאן דשקלי וטריא אליבא דחד מינייהו אבל ביחיד
תיפוך אלא ת"ק סבר מציאת אשה לעצמה ולא חיישינן לאיבה שגם שהעדפה היא של בעל משום דמע"י הוא אבל
ורבים לא עבדי' הכי עד דפסקי' בפי' כיחיד דהאי דשקלא וטריא אליבא דיחיד אורחא דתלמודא הוא לאגלויי כל
מציאותה לא שרי ליה לזכות בה כא"ע הנקנית בדמים ור"ע סבר לבעלה שאית ליה תיקון [שתיקנו שיהא לבעל משום]
ספיקא ולמיפשט בקושיא ולא למיפסק הלכה כוותיה: מתני' הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו ואמרו חכמים יכול
איבה ומאי דק' לן מהעדפה דלא הוי לבעל ולא חייש לאיבה באיזו העדפה פליג ר"ע ואמר דהוי דאשה באותה
שעושה ע"י הדחק פי' שמצערת עצמה לנדד שינה מעיניה בלילות והתם ליכא איבה אבל מה שמעדפת בלי שום דוחק
הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך א"א ליתן פי' אילו היה חתנו קיים היה יכול לכופו בדין לתת לו המוהר