סו:
מציאת האשה פרק ששי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכשחתן
פוסק פוסק פחות חומש. פי' ר"ח כשהחתן מייחד לה
וכשחתן פוסק כו'. ואם שמו הם תחלה והכניסה לו בין שום קטן בין
י א
א)
❖
ב)
כלים ושאר תשמישין תוספת לכתובתה ובא לשומם
שום גדול הוא כותב בשטר פחות חומש. ובגמרא מפרש לה ל"ל כל
הני: גמ' תנא שומא רבה. דפחות חומש רישא דתנא וכנגד השום
ולכתוב שוויים בכתובתה פוחת חומש ששמים אותו יותר משויים לכבוד
תנא
החתן ולטעם דפחתי לפי שהיא משתמשת באותם כלים: שומא
יא ב ג
דקאי אאלף דינר: וקתני שומא זוטא. שום במנה היא נותנת שלשים
תוספות רי"ד (המשך)
רבה ושומא זוטא. שומא רבה ההוא
ואחד סלע ודינר דלא תימא שומא
❖
אלמנה לכ"ג דתנן התם
שחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש: גמ'
דכנגד השום הוא פוסק דקאי אאלף
רבה הוא דדרך השמאים להעלותו על
אם מתו מתו לו בעבדי
שוויו א"נ שומא זוטא איכא דמעלו ליה
דינר ושומא זוטא היינו סיפא דכשהחתן
צאן ברזל ודייק טעמא
תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם
דמת דליתנהו הא איתנהו
טפי שלא תתבזה בעיני הנועדים: תנא
פוסק דמשמע פסיקא כל דהו ובדידה
תוספות רי"ד
ושני עם הארץ אלא אפילו ראשון עם
א
ופחתו מדמיהן לא משלם
שומא דידה וקתני שומא דידיה. היכא
נמי תנא שומא רבה ושומא זוטא זוטא
שפסק לו וגם אם היה
לה פחתה דכל נצ"ב
הארץ ושני תלמיד חכם יכול לומר לאחיך
היא נותנת שלשים ואחד רבה היא
דקתני חתן פוסק הרי שומא דידיה כגון
רוצה לעגן את בתו
(ודייק טעמא) נוטלת
הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן: פסקה
עד שיפרענו היה יכול
בליאותה כמות שהן ולא
שהיא הכניסה קודם השום והוא שם
נותנת חמש מאות ולר"י נראה כפירוש
כדאמרינן בשילהי מס'
משלם פחתייהו ומ"ה לא
להכניס לו אלף דינר כו': היינו רישא תנא
אותו בה' מאות כשבא לכתוב יכתוב
ר"ח דלא קאי כנגד השום אאלף דינר
תשב עד שתלבין ראשה
תני אם פחתו פחתו
שומא רבה וקתני שומא זוטא תנא שומא
ד' מאות שאף הוא שם אותו חומש
אלא כולל מה שאומר אח"כ והא דפריך
ועכשיו שמת חתנו אין
לו וליתא דהכא משמע
דידיה וקתני שומא דידה: מתני' פסקה
היבם יכול לכופו וגם
דאפילו פיחתא מקבל
יותר על שוויו: שומא דידה. היכא
היינו רישא קאי אשום במנה היא
ב
לא לעגן את בתו אלא
עילוי' ומפני זה פוחתין
נותנת ל"א סלע ודינר ובד' מאות היא
דקתני היא נותנת שהוא כתב הכתובה
להכניס לו כספים סלעה נעשה ששה דינרין
אומר לו או כנוס בלא
לו לכתוב פחות חומש:
כלום או חלוץ: ת"ר
שום במנה ושוה מנה א"ל
נותנת חמש מאות דתרווייהו אמאי
קודם שבא השום ועכשיו היא מביאתו
החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל
אין צריך לומר ראשון
אלא מנה פי' זה מדבר על
איצטריך למיתני וגריס הכי תנא שומא
וקרוביה שמין אותו. וחתן פוסק דתנא
מנה ומנה רבן שמעון בן גמליאל אומר גהכל
ת"ח ושני ע"ה אלא
הפסק שפסקה לו בשעת
זוטא וקתני שומא רבה תנא שומא
תרי זימני חד לשומא רבה וחד לשומא
כמנהג המדינה: גמ' היינו פוסק כנגדם
אפילו ראשון ע"ה ושני
אירוסין וארישא דמתניתין
זוטא: מתני' פסקה להכניס לו
ת"ח י"ל לאחיך הייתי
קאי דקתני פסקה להכניס
דידה ותנא שומא דידיה וכשחתן פוסק
רוצה ליתן וכו': מתני'
חמשה עשר מנה תנא עסקא רבה ותנא
לו כספים וה"ק פסקה
כספים. שהן מוכנים לשכר מיד:
היינו שומא דידיה ולא איצטריך למיתני
פסקה להכניס לו אלף
להכניס לו כלים שום
עסקא זוטא וצריכא דאי תנא עסקא רבה
סלעה נעשה. לכתוב בשטר הכתובה
שומא רבה ושומא זוטא בשומא דידיה
דינר הוא פוסק ט"ו מנה
במנה שישוו מנה אין לו
וכנגד השום הוא פוסק
לבעל לתבוע ממנה אלא
דנפיש רווחא אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא
דאתרוייהו קאי וכשחתן פוסק:
בששה דינר יותר שליש כדתנן לעיל.
לא נאמרו דברים הללו אלא
פחות חומש שום מנה
כלים שישומו לו במנה
ובגמרא מפרש הא תו למה לי: לקופה.
אימא לא צריכא ואי אשמעינן עסקא זוטא
ושוה מנה א"ל אלא
אע"פ שהוא לא יכתוב
בירושלים. והא דאמרינן בפ'
בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוז לכל
מנה שום במנה נותנת
בשטר הכתובה (שום
דזוטר זיונא אבל עסקא רבה דנפיש זיונא
לו (מאה) [ל"א סלע]
במנה) אלא שמונים דינר
טרף בקלפי שלא היתה
מנה ומנה שהיא מביאה לו ויקנו לה
אימא לא צריכא: החתן מקבל עליו עשרה
ודינר בד' מאות נותנת
ולא מצי למימר הב לי
כלה צריכה להתבשם בירושלים מפני
מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי
ה' מאות ומה שחתן
כלים שישוה וישומו טפי
דינר לקופה: מאי קופה אמר רב אשי קופה
ריח הקטרת ודאי לריח לא היו צריכות
הנשים שכך שיערו שהאשה המביאה
פוסק [הוא פוסק] פחות
ממנה שאכתוב בשטר
של בשמים ואמר רב אשי לא נאמרו דברים
חומש: פסקה להכניס
הכתובה שום במנה דכיון
להתבשם אבל צריכות היו לקופה של
לבעלה מנה ראויה היא לבשמים של
לו כספים [סלעה נעשה
דהכי קא"ל שום במנה
הללו אלא בירושלים בעי רב אשי במנה
בשמים לעדן הבשר ולהשיר השער
עשרה זוז. ולא פירשו במשנה אם לכל
ששה] דינרים והחתן
ושוה מנה לא התנת
ולפשט הקמטים. ר"ת: ואם תמצא
הנישום או במנה המתקבל את"ל מנה
יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם
מקבל עליו י' דינרים
לו אלא שתתן לו כלים
לקופה לכל מנה [ומנה]
השוים ונישומים מנה ולא
לכל שנה: גמ' עסקא. כספים קרי
לומר במנה המתקבל. וה"ה דמצי
המתקבל יום ראשון או כל יום ויום את"ל כל
רשב"ג אומר הכל כמנהג
כשומא שכתב הוא בשטר
למימר אם תמצא לומר במנה הנישום:
עסקא שהם עומדים להשתכר בהם
יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת
המדינה פי' אם פסקה
הכתובה פסקה לי' שום
ליום ראשון או לכל יום ויום.
והתנית עמו שתתן לו
במנה נותנת ל"א ודינר פי'
להתעסק בהן תמיד: תנא עסקא רבה.
את"ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל
אלף זוז הוא כותב
אבל אם פסקה לו שתכניס
הרבה תמיהות אלו הבעיות
אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט"ו
חדש וחדש את"ל כל חדש וחדש שנה
בשטר כתובתה שהכניסה
לו כלים שום במנה כיון
מנה: עסקא זוטא. סלעה נעשה ששה
דאם יתן לה לעולם כדמסיק לכל שנה
לו אלף ות"ק שהן
שלא פירשה ושוה מנה
ראשונה או כל שנה ושנה תיקו א"ר יהודה
ט"ו מנה ואם תתאלמן
בודאי במנה הכתוב קא"ל
דינר: זיונא. יציאה ואחריות: בירושלים.
ושנה עשר דינר לכל מנה ומנה ליום
או תתגרש היא גובה
הלכך נותנת לו ל"א
אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון
היו נוהגות להתקשט בבשמים: במנה
כמה במהרה יכלה אותו הממון אלא
אלף ות"ק והטעם מפורש
סלע ודינר כשיפחות הוא
שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים
הנישום או במנה המתקבל. האי לכל
ודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל
בירושל' מפני שמשתכר
החומש כדין החתן יכתוב
בהן וכן אם הכניסה
בשטר הכתובה מנה א'
לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם
מנה להתקשט לעולם ומיבעי ליה אם
מנה ומנה דקאמר לפי חשבון
לו פרקמטיא ששוה אלף
וזה שומא דידה כמה
יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו
השומא קאמר או לפי חשבון שהוא
כך תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן:
דינרים הוא פוסק עליו
חייבת להכניס לו. בד'
מקבלן עליו דהיינו פחות חומש: שבת
להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך
וכותב בשטר כתובתה
מאות נותנת ה' מאות
ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב
אלף ות"ק כדאמר לקמן
פי' אם פסקה להביא
ראשונה כו'. איני יודע ליישב סדר
אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה
על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו
בגמרא (ושומא) [גמלים]
לו שום בד' מאות כיון
או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי
בעיות הללו לפי שיטת הש"ס. ונראה
של ערבי' ה"ה ככספים
שלא אמרה שוה ד'
מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה
שפסקו
לה ד'
קישוטה ליום:
בעיני שכן סידרן יום ראשון או כל יום
והטעם מפני שהוא
מאות נותנת לו ת"ק
מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של
משתכר בהן וכנגד השום
שיכתוב הוא בכתובתה ד'
מאות זהובים לקופה של בשמים.
ויום ואם תמצא לומר כל יום ויום שבת
הוא פוסק פחות חומש
מאות והיינו הך אלא תני
ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה
ראשונה או כל שבת ושבת ואת"ל כל
אע"פ שלפי חשבון הכתוב בכתובתה
פי' כמו שמוסיף שליש
שומא זוטא גבי דידה
ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה
על הכספים כך הוא פוחת
ותני שומא רבא: ומה
אלף אלפים דינרי זהב היה להם לפסוק
שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש
חומש משומת הכלים
שהחתן פוסק וכו' פי'
בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון
וחדש ואת"ל כל חדש וחדש שנה
יותר לפי חשבון עשר דינר למנה כיון
שאם מכנסת לו כלים
זה מדבר בשומא דידי'
ראשונה או כל שנה ושנה: שפסקו
שלא היתה צריכה יותר לא פסקו לה:
אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן
ששוים אלף זוז ונישומו
שאם מכנסת לו כלים
וענו אחריה אמן. למעלה
אלף זוז כפי מה ששוין
בעת הנשואין מה שפסקה
לה חכמים. שמת בעלה ובאת לב"ד
הלך אמרה לו
רבי לא כדין מתלין מתלא
למכור בשוק אינו מקבל
ליתן לו הוא פוסק ומקבל
לפסוק לה צרכיה מנכסיו: לבו ביום.
לא ענו אחריה שלא היה בעלה
בירושלים מלח
ממון חסר ואמרי לה חסד
עליו לכתוב בכתובתה
עליו פחות חומש והיינו
לצורך יום אחד: ולא כדין מתלין
חי אבל כאן שהיה חי ענו אחריה אמן
אלא פחות חומש דהיינו
רישא דקתני וכנגד השום
ושל בית חמיך
היכן הוא אמרה לו בא זה
ח' מאות והטעם מפרש
הוא פוסק פחות חומש
מתלא. ולא כך היו מושלין משל
ובעלה הטיל על חכמים שיפסקו לה:
בירושלמי מפני שהאשה
דקמיירי בשומא דידיה
זהב ואיבד את זה
אמרה לו רבי זכור אתה
בירושלים: מלח ממון חסר. הרוצה
מכלה אותן ולובשתן והן
אלא תנא רישא שומא
כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה
למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים
פוחתין ונאבדים והוא
רבא בשומא דידיה וקתני
חייב באחריותן תקנו
סיפא שומא זוטא: פסקה
של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה
יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו
לפסוק ולכתוב פחות
להכניס לו וכו' ומקשה
קיומו: ואמרי לה חסד. יעשה ממנו
בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו
חומש וזו היא שומא
היינו כותב כנגדן ט"ו
חסד. ושל בית אבא לא עשו צדקה
ששם ומקבל עליו אחריות
מנה ומהדר תני עסקא
של
מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו
וזה מדבר בדבר שלא
רבא ותני עסקא זוטא
כראוי וכלה ממונן: בא זה ואיבד זה.
של
מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן
פסקה בשעת אירוסין
וצריכא דאי אשמועינן
לפי שנתערב בו: חוץ משל חמיה.
ליתן לו אלא מה שנותנים
עסקא רבא משום דנפיש
של
אומה שפלה ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו
תוספת שהוסיף לה החתן: ערביים קרי
לו בשעת הנשואין ואתא
רווחי' אבל עסקא זוטא
על
נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
לאשמועינן שעל כל שוה
דזוטא רווחי' אימא לא
אומה שפלה ששוכני אהלים הם במדבר:
חמשה הוא כותב בשטר
צריכא. ואי אשמועינן
מציעין
מציעין עיסקא זוטא דזוטר זיוני'
כ"א ד' מפני שהן עתידין
לכלות והוא חייב באחריותן ומכאן מוכח שפחת הבלאות על הבעל ולאפוקי ממאן דמפרש ביבמות
בפרק
פי' הוצאתו וטרחו אבל עיסקא
רבא דנפיש זיוני' אימא
לא צריכא: והחתן מקבל
עליו וכו' מאי קופה