ח:
בתולה נשאת
פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
מג א תניא ההיא בברכת המזון. פי' בקונטרס להצטרף עם ב'
בברכת המזון. להצטרף לג' לזמן עליו שהרי הוא חייב בכל המצות:
א)
ב)
בשורה. כשהיו חוזרין מן הקבר היו עושין שורה סביב האבל לנחמו
לזימון שהרי הוא חייב בכל המצות ואין נראה לר"י דא"כ לא
ג) ד)
ומושיבין אותו ט) והן עומדים סביב ואמרי' בסנהדרין אין
אתא לאשמועינן אלא דחייב במצות והוה ליה למימר בהדיא דחייב
מד ב
ה)
שורה פחות מי': ברחבה. כשמברין את האבל סעודה ראשונה משל
במצות ועוד דא"כ מאי פריך ליה
מברכת אבלים בעשרה ואין
ו)
ז)
אחרים כדאמרינן במועד קטן
אבלים מן המנין דקאמר ברכה
מה ג
היו מברין אותו ברחבה ומברכין
בשורה מי איכא אלא ע"כ היינו
כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר רבי
ח)
א
מו ד
שם ברכת אבלים כדמפרש לקמיה
ברכת המזון והדרן קושיא לדוכתין
יוחנן ב בשורה ואלא הא דאמר רבי יצחק
אבלים: אמר ליה.
ברוך מנחם
דקתני ואבלים מן המנין ואוקמינן
❖
אמר רבי יוחנן מברכים ברכת חתנים
כל קביל ינוקא.
למתורגמניה:
בברכת המזון ולפירש הקונטרס לא
ט)
בעשרה וחתנים מן המנין וברכת אבלים
י)
לנגד המאורע דברים ניחומים על
קשיא מידי דכי קתני ואבלים מן
בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה
וירא ה'. מה עשו
מיתת הילד:
המנין היינו להצטרף לזימון לומר
תורה אור השלם
מי איכא אלא כי קאמר רבי יוחנן ברחבה
אבות: וינאץ
מכעס. שהכעיסוהו
נברך שאכלנו משלו אבל ברכת אבלים
כ)
1. וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס
ואלא הא דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן
ל)
וגרמו לו לפקוד על בניהם ובנותיהם:
שמברכים בברכת המזון קאמר רבי
בָּנָיו וּבְנֹתָיו:
❖
דברים לב יט
ואית דאמרי. לא תינוק היה המת
מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה
יוחנן דאינו מן המנין לכך צריך
2. עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא
לפרש כי תניא ההיא בברכת המזון
אלא בחור היה והך קרא אמר על
וחתנים מן המנין וברכת אבלים בעשרה כל
יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו
בחוריו וגו': של ע' שנה. ועוד
היינו ברכת אבלים שבברכת המזון
וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם
גליון הש"ס
שבעה ואין אבלים מן המנין ברכת רחבה כל
כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה
מכאן משמע שברכת אבלים שבברכת
דריש כמו ועד עולמו של אדםי) נטויה
גמ' כל המנבל פיו.
שבעה מי איכא משכחת לה בפנים חדשות
דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא
❖
נהפכת מטוב לרע: אתא לנחומי
המזון לא הוי אלא בעשרה מדסליק
שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:
כי הא דרב חייא בר אבא מקרי בניה
ישעיה ט טז
צעורי מצער ליה. בתמיה. מוכיחו על
אדעתיה דמקשן דאיירי בברכת
3. לוּלֵי יְיָ צְבָאוֹת הוֹתִיר
דריש לקיש הוה ואמרי לה מתני בריה
פניו שבשביל עונו מת בנו: חשיב
אבלים שבברכת המזון וקאמר
לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם
הגהות הגר"א
דריש לקיש הוה שכיב ליה ינוקא יומא קמא
את לאתפוסי אדרא. חשוב אתה
בעשרה והוה ניחא ליה בהכי אי לאו
הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ:
[א] גמ'
ישעיה א ט
לא אזל לגביה למחר דבריה ליהודה בר
משום דקתני לעיל בברייתא ואבלים
למעלה לתופסך ואת בניך בעון
4. שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ קְצִינֵי
מן המנין אם כן צריך עשרה:
הדור דקי"ל כ) בזמן שצדיקים בדור
נחמני מתורגמניה אמר ליה קום אימא
סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת
אלא כי קאמר ר' יוחנן ברחבה.
צדיקים נתפסים על הדור שנאמר
אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה:
מלתא כל קביל ינוקא פתח ואמר וירא ה'
1
ישעיה א י
וממקדשי תחלו : האל
אי גרסינן אלא משמע
❖
וינאץ מכעס בניו ובנותיו דור שאבות
5. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר
הגדול ברוב גודלו. בברוך פתח בה
דההיא דלעיל נמי מעמיד ברחבה
יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ
מנאצים להקב"ה כועס על בניהם ועל
ותימה למה הוצרכו תרי מילי דר'
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם
אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ
בנותיהם ומתים כשהם קטנים ואיכא
לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
האל הגדול וכו': אחינו המיוגעים
יוחנן ההיא דלעיל והך וצריך לומר
מוסף רש"י
לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל
דאמרי בחור הוה והכי קאמר ליה 2 על כן
כו'. ברכה הסמוכה לחברתה היא
דחדא מכלל חברתה אתמר ההיא
הכל יודעין כלה למה
אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר
על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואת
נכנסה לחופה.
וכן סדורות על הסדר: באבל הזה
דלעיל מכללא דהך אבל אי ל"ג אלא
עָלָיו: בראשית יח יט
תנו לבבכם לחקור זאת שזאת עומדת
אלמנותיו לא ירחם כי כולו חנף ומרע וכל
ניחא דלעיל איירי בשורה והכא
לעד. שהכל מתים ולא תבכו יותר
ברחבה בלא פנים חדשות ומימרא
פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד
(שבת לג.)
מדאי: משתה ראשונים לימא.
שלישית של רבי יוחנן הוצרך להשמיענו
ידו נטויה מאי ועוד ידו נטויה אמר רב חנן
משתה ראשונים הוא: בבריתו של
דבפנים חדשות אין אבלים מן המנין
בר רב הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה
אברהם. שגמל חסדים דכתיב
ואי נקט ההיא ה"א איפכא דוקא
אלא $ כל המנבל פיו ומוציא דבר נבלה
מיום ראשון ואילך אבל ביום ראשון
ויטע אשל ר"ת אכילה
מפיו אפילו נחתם
לו גזר דינו של שבעים
שתיה לויה ל): עשרה כוסות.
שייכי טפי ומברכים לה בלא י':
האומר שנה לטובה נהפך עליו לרעה אתא לנחומי
להרבות לו בשתיה כדכתיב
צעורי קמצער ליה הכי קאמר ליה חשיב את לאתפוסי אדרא אמר ליה קום
תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
קודם אכילה. שהיו רגילין להמשיך
אימא מלתא כנגד שבחו של הקב"ה פתח ואמר האל הגדול ברוב גדלו
פרפראות לפני סעודה כגון כיסנין
אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר
וסופגנין ואיסקריטין ובאותם
ונפלאות עד אין מספר בא"י מחיה המתים א"ל קום אימא מלתא כנגד
פרפראות משקין לאבל ג' כוסות:
אבלים פתח ואמר אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו לבבכם
אחד כנגד הזן. על כל ברכה שותה
לחקור את זאת זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית
הכוס ומוזגין לו אחר: כנגד חזני
רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים אחינו בעל
העיר. תקנו להם ברכה עליו לפי
נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים אמר אביי רבים שתו לימא
שהיו שמשי העיר להתעסק במתים
ובשאר צרכי ציבור: פרנסי העיר.
רבים ישתו לא לימא משתה ראשונים לימא משתה אחרונים לא לימא
שהיו עשירים
מבזבזים ממונם
דאר"ש בן לקיש וכן תנא משמיה דר' יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן
לקבורת עניים: כנגד בהמ"ק.
אמר רב יוסף מאי קרא כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר ליה שמעו
3
4
תקנו עליו ברכת ניחומים שינחמנו
דבר ה' קציני סדום וגו' א"ל קום אימא מלתא כנגד מנחמי אבלים פתח
המקום בבניינו מאבלנו שאנו
ואמר אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם
מתאבלים עליו כעל מת: כנגד
אבינו (שנאמר 5 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו') אחינו בעל הגמול
ר"ג. לקמן מפרש: ליושנה. עשרה
ישלם לכם גמולכם ברוך אתה משלם הגמול א"ל קום אימא מלתא כנגד
כוסות: הוצאת המת. שהיו קוברים
כל ישראל פתח ואמר רבון העולמים פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן
אותו בכלים יקרים כגון שיראין
וסרקות: בצרדא בר זוזא. בגד
הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השדפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות
קנבוס שאינו שוה אלא דינר:
המתרגשות ובאות לעולם טרם נקרא ואתה תענה ברוך אתה עוצר המגפה
האומר
אמר עולא ואמרי לה במתניתא תנא ג עשרה כוסות תקנו חכמים בבית
האבל שלשה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו שלשה בתוך אכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו
וארבעה לאחר אכילה [א] אחד כנגד הזן ואחד כנגד ברכת הארץ ואחד כנגד בונה
ירושלים ואחד
כנגד הטוב והמטיב הוסיפו עליהם ארבעה אחד כנגד חזני העיר ואחד כנגד פרנסי העיר ואחד
כנגד בית המקדש ואחד כנגד רבן גמליאל התחילו היו שותין ומשתכרין החזירו הדבר ליושנה מאי
רבן גמליאל
דתניא בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו מניחים
אותו ובורחין
עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן ונהגו ד כל העם אחריו להוציא
בר זוזא: אמר רבי אלעזר
בכלי פשתן
אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא
האומר