14/131

סז:

מציאת האשה פרק ששי כתובות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שבאו לינשא. משל צדקה דאמרינן לקמן אשר יחסר לו זו אשה: משל עופות. שדמיהן יקרים והוא היה מעונג: בליטרא בשר. שהיה בשר

יז א ב ג מיי' פ"ז מהל'

א) [תוספתא פ"ו],

ב) [תוספתא פאה פ"ד],

מתנות עניים הל' ג ד

ביוקר והיה צריך בשר בדמי ליטרא מעות: כפר קטן היה. ואין המותר נמכר: אמטולתיה. בשבילו. והיינו רבותא ולעולם במשקל ליטרא

ג) שם, ד) [ברכות כח.

סמג עשין קסב טוש"ע י"ד

בשר קאמר: ההוא דאתא. עני המבקש פרנסה: במה אתה סועד. מה אתה רגיל לאכול בסעודתך: בעתו. הכל לפי מה שהוא צריך כל

תענית כ:], ה) ב"מ לא:,

סימן רנ סעיף א:

יח ד (טוש"ע י"ד שם

יחיד ויחיד לפי לימודו: אמר רבא מאי דקמא. מה דבר זה שאירע לפני עתה שלא הייתי רגיל בכך שבאת זו לכאן ותרנגולת ויין ישן בידה:

ו) [קדושין יז: וש"נ],

ז) [ב"ב י:], ח) [תענית כג:

סעיף ד):

נענתי לך. דברתי יותר מדאי: אין

יט ה ו מיי' שם הלכה ט

ושם איתא הנייתה],

וחכ"א יש לו ואינו רוצה להתפרנס

לו. משלו: ואינו רוצה להתפרנס. משל

שבאו לינשא משיאין את היתומה ואחר כך

ט) ברכות מג: סוטה י:

סמג שם טוש"ע שם

צדקה: יש לו ואינו רוצה להתפרנס.

ב"מ נט., י) [גי' הערוך

סימן רנג סעיף ט:

אין נזקקין לו. הני חכמים

משיאין את היתום מפני שבושתה של אשה

כ ז מיי' שם טוש"ע שם

זיינקי פי' מטבע טוב],

משלו אלא משל צדקה ומסגף עצמו

הם ר"ש דלעיל וא"ת והא לית ליה לר'

מרובה משל איש: ת"ר יתום שבא לישא

כ) [עי' ב"ק ו: ומש"ש

סעיף י:

א) א

ברעב: שתזוח דעתו עליו. יגבה

כא ח מיי' פ"י שם הל'

שמעון דברה תורה כלשון בני אדם

בס"ד על הגליון], ל) לעיל נ.

שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי

ערכין כח., מ) [ב"ב י:],

לבו לומר דעתם לחזור ולגבות הימני

ט סמג שם טוש"ע

במסכת ראש השנה (דף ח.) ועוד הא

תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר

נ) [וע"ע תוס' ב"מ לא:

י"ד סי' רמט סעיף ח:

הואיל ותבעוני משכון אין זו אלא

דדרשינן בפרק אלו מציאות (ב"מ דף

כב ט טוש"ע שם סעיף

ד"ה דברה ועי' בתוס'

1 די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו זה

הלואה ויטול בלא בושת שיאמר אין לי

לא:) הקם תקים השב תשיב אפי' מאה

א בהגה"ה:

סוטה כד: ד"ה ור' יונתן

כג י מיי' שם הלכה י

הבית אשר יחסר זה מטה ושלחן לו זו אשה

ותוס' מנחות יז: ד"ה מאי

משכון והם יאמרו טול בלא משכון:

פעמים אטו כולהו דלא כר"ש ואומר

❖

טוש"ע שם סעיף ט:

באריכות],

צינורא דדשא. חור שבמפתן וציר

וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו: תנו

ר"י דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן

הדלת סובב בו: ההוא יומא. אותו

רבנן די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו

ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני

היום שנתן העני לבו לדעת מי נותנם

אדם אלא הכא דלא מסתבר ליה

תוספות רי"ד

תורה אור השלם

ואי אתה מצווה עליו לעשרו אשר יחסר לו

לו: כיון דחזא. העני: אנא שכיחנא

למדרש כרבנן דקרא משמע דבאין לו

1. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת

ב) ג אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו

שחייב במצות ודיקא נמי

בגו ביתא. ועניים מוצאין אותי

מיירי כדכתיב די מחסורו נ):

דקתני להחיות אלמא אינו

יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ

אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן

דכתיב היא מוצאת. רבינו

קודם אלא במקום שאין לו

לפיכך זכותי גדול: ומקרבא הנייתי.

דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר

טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ

דברים טו ח

חיות במקום אחרת אבל

לוֹ:

הנאתי מזומנת שאני מחלקת לחם

חננאל גריס מוצת בלא

2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים לֹא

במקום שיכול לחזר האשה

לפניו פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו

ובשר ומלח אבל אתה נותן מעות

אל"ף לשון ויצת אש בציון (איכה ד) :

קודמת: ת"ר יתום ויתומה

טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ

שבאו להנשא משיאים

בטלי ורץ לפניו שלשה מילין: תנו רבנן מעשה

אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

לעניים והם טורחים וקונים סעודה:

ג)

בראשית ב יח

את היתומה ואח"כ היתום

מאי כולי האי. למה להם לברוח ולכנס

באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן טובים אחד מציפורי ליטרא בשר בכל

3. עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ

מפני שבשתה של אשה

לתנור: היא מוצאת והיא שלחה

מרובה משל איש ת"ר

וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת

יום ליטרא בשר מאי רבותא אמר רב הונא ליטרא בשר משל עופות ואיבעית

יתום שבא לישא שוכרים

אָכְלָם בְּעִתּוֹ:

וגו'. אע"פ שבאתה לישרף לא גילתה

אימא בליטרא בשר ממש רב אשי אמר התם כפר קטן היה בכל יומא הוה

תהלים קמה טו

לו בית ומציעים לו מטה

הדבר אלא אם כן יגלה הוא ואם לא

4. הִוא מוּצֵאת וְהִיא

וכל כלי תשמישו ואח"כ

מפסדי חיותא אמטולתיה: ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה אמר ליה במה

יגלה נשרפת: עייפינהו. כפלינהו:

משיאין לו שנאמר די

שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר

אתה סועד א"ל בבשר שמן ויין ישן רצונך שתגלגל עמי בעדשים גלגל עמו

מחסורו אשר יחסר (לו)

לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ

סיאנקי. שם מקום: זוודאי קלילי.

זו מטה ושולחן. לו זו

אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר

בעדשים ומת אמר אוי לו לזה שהרגו נחמיה אדרבה אוי לו לנחמיה שהרגו

צידה קלה הכינותי לדרך רחוקה

אשה וכה"א אעשה לו

נָא

לְמִי הַחֹתֶמֶת

לזה מיבעי ליה אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי

שאני יוצא לה: ומצלי עיניה. ומטה

עזר כנגדו ת"ר די מחסורו

וְהַפְּתִילִים

וְהַמַּטֶּה

❖

הָאֵלֶּה: בראשית לח כה

אתה מצווה עליו לפרנסו

ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר לו במה אתה סועד אמר לו בתרנגולת

עיניו כלפי אחוריו לראות שלא

ואי אתה מצווה לעשרו

יבא רמאי ויתירם שעושה עצמו

פטומה ויין ישן אמר ליה ולא חיישת לדוחקא דציבורא א"ל אטו מדידהו

אשר יחסר לו אפילו סוס

לרכוב ועבד לרוץ לפניו.

עני והעניים באים ומתירים אותם:

הגהות הב"ח

קאכילנא מדרחמנא קאכילנא דתנינא עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם

מעשה בהלל הזקן שלקח

בטלי (א) גמ' בצינורא דדשא

את אכלם בעתו בעתם לא נאמר אלא בעתו מלמד שכל אחד ואחד נותן

לעני בן טובים סוס לרכוב

❖

יומא חד אמר:

עליו ועבד לרוץ לפניו

הקב"ה פרנסתו בעתו אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין

פעם אחת לא מצא עבד

לרוץ לפניו ורץ לפניו

ישן אמר מאי דקמא א"ל ד)נענתי לך קום אכול תנו רבנן אין לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו לשום הלואה

ג' מילין. ת"ר אין לו

מוסף רש"י

וחוזרין ונותנין לו לשום מתנה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הנותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונותנין לו לשום

ואינו רוצה להתפרנס משל

זה שאין לו. ממה

אחרים נותנים לו לשם

הלואה לשום מתנה הא לא שקיל אמר רבא ו לפתוח לו לשום מתנה יש לו ואינו רוצה להתפרנס נותנין לו

שיתפרנס, ואינו רוצה

הלואה וחוזרים ונותנים

לשום מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו חוזרין ונפרעין הימנו תו לא שקיל אמר רב פפא לאחר מיתה ר"ש אומר יש

להתפרנס. משלך במתנה,

לשם מתנה דברי ר"מ יש

ואמר רחמנא העבט

לו ואינו רוצה להתפרנס

לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו אין לו ואינו רוצה להתפרנס אומרים לו הבא משכון וטול כדי שתזוח

דרך הלואה (ב"מ לא:).

נותנים לו לשם מתנה

דעתו עליו ת"ר העבט זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנים לו לשום הלואה וחוזרין ונותנין לו לשום

זה שיש לו ואינו

וחוזרים ונפרעים ממנו

ה)

רוצה להתפרנס. משלו

לאחר מיתה ר"ש אומר יש

מתנה תעביטנו זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנין לו לשום מתנה וחוזרין ונפרעין הימנו לאחר מיתה

אלא משלך, שאתה חייב

לו ואינו רוצה להתפרנס

דברי ר' יהודה וחכ"א יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו ואלא מה אני מקיים תעביטנו דברה תורה

להעביטו וליפרע ממנו

אין נותנים לו: ת"ר

ו)

אחר מיתה (שם). דשדי

העבט זה שאין לו ואינו

כלשון בני אדם ז)מר עוקבא חהוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא

ליה ארבעה זוזי

רוצה להתפרנס שנותנים

יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא אתיא

בצינורא דדשא. שהעני

לו לשם הלואה וחוזרים

(א)

אינו יודע ממי נוטלה והוא

ונותנים לו לשם מתנה

דביתהו בהדיה כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט מקמיה עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה

יודע למי נותנה (ב"ב

תעביטנו זה שיש לו ואינו

י:). דכתיב היא מוצאת.

נורא הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעאי חלש דעתיה אמרה

רוצה להתפרנס שנותנים

ואילו בהדיא לא אמרה אלו

לו לשם מתנה וחוזרים

ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי ומאי כולי האי דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי

ח)

ט)

הסימנים של יהודה הם ולו

ונפרעים ממנו לאחר מיתה

אני הרה, אלא לאיש אשר

לה אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם

דברי ר"י וחכ"א יש

אלה לו אנכי הרה, אם

לו ואינו רוצה להתפרנס

שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר דכתיב היא מוצאת מר

יודה יודה ואם לאו אשרף

אין נותנים לו כל עיקר

ולא אלבין פניו (ברכות

אלא מה אני מקיים

עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא יומא חד

מג:) אף על פי שהיו

תעביטנו דברה תורה

שדרינהו ניהליה ביד בריה אתא אמר ליה לא צריך אמר מאי חזית חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן אמר

מוציאין אותה לשריפה לא

כלשון בני אדם: אר"א

אמרה להם ליהודה נבעלתי

באושא התקינו המבזבז

מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה כי קא ניחא נפשיה אמר אייתו לי חושבנאי דצדקה אשכח דהוה

אלא שלחה לו למי שאלה לו

אל יבזבז יותר מחומש

כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא קם בזבזיה לפלגיה ממוניה היכי

אנכי הרה ואם יודה הוא

י)

כ)

וה"מ מחיים שלא ירד

מעצמו יודה (ב"מ נט.) ואם

מנכסיו אבל לא"מ ל"ל בה

עיין בפ' נערה: עבד הכי ל)והאמר ר' אילעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש טהני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו

לאו תישרף ולא תגלה היא

אבל לאחר מיתה לית לן בה: רבי אבא הוה צייר זוזי בסודריה ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה לבי עניי

את הדבר (סוטה י: וכעי"ז

מ)

בראשית לח כה). באושא

ומצלי עיניה מרמאי רבי חנינא הוה ההוא עניא דהוה רגיל לשדורי ליה ארבעה זוזי כל מעלי שבתא יומא

התקינו. כשהיתה סנהדרין

חד שדרינהו ניהליה ביד דביתהו אתאי אמרה ליה לא צריך מאי חזית שמעי דהוה קאמרי ליה במה אתה סועד

באושא שגלתה וישבה שם

סנהדרי גדולה כדאמרינן

בטלי בר"ה (לא.) גבי עשר

מסעות (ב"מ לה.). המבזבז. לעניים, אל יבזבז יותר מחומש. שבנכסיו, שלא יצטרך לבריות (לעיל נ.). ושדי ליה לאחוריה. והעני נוטלה ויודע ממי נוטלה ואינו יודע למי נותנה (ב"ב י:).