מציאת האשה
פרק ששי כתובות
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בטלי
כסף או בטלי זהב. והא דלא עייפינהו ושדרינהו כמו מר
בטלי כסף או בטלי זהב. (א) במפות של פשתן לבנות או בשל
משי
כד א
א)
ב)
צבועות: היינו חוטאים. שאנו מעלימין עין מן העניים אבל עכשיו
עוקבא דלעיל משום דבהנך דברים לא שייך פינוק אלא ודאי
עשיר היה: טלי זהב. מפה צבועה בתולעת שני אדומה כזהב
ג)
הרמאים גורמים לנו: המסמא את עינו. מראה את עצמו כאילו
ד)
כאן
דומיא דההיא דהשוכר את האומנין : לאחר שבא לידי
כה ב
עינו סמויה: מקפח שוקו. כאילו שוקו נכווצת: אין מחייבין אותו
ה)
גיבוי. פי' בקונט' שנטל לקט שכחה
למכור כו'. רישא דמתניתין מי שיש
לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה
ופאה ונודע שהיה עשיר ובאין בית
בטלי כסף או בטלי
זהב אמר היינו דאמר
כו ג ד ה ו
ופאה: אין מחייבין אותו למכור כו'.
דין לגבות מה שנטל אף על גב דהוי
ו)
רבי אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין
ז)
להשלים מאתים זוז כדי שלא יטול:
ממון שאין לו תובעין איכא למימר
שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום שנאמר
כאן קודם שיבוא לידי גיבוי. הא דתנן
דמשום קנסא גובין ממנו ואפילו את"ל
כז ז ח
ח)
1 וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא ותני רבי
❖
בעלמא כהאי גוונא בבעל חוב
ט) אין מחייבין מעיקרא קאי כשבא ליטול
חייא בר רב מדיפתי רבי יהושע בן קרחה
מסדרין ואין מחייבין אותו למכור
לקט ולא היו לו מאתים זוז ואם היה
אומר א כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו
הכא משום קנסא מחייבין אותו למכור
מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים
כח ט
תורה אור השלם
עובד עבודת כוכבים כתיב הכא השמר
(ב) ור"ת פי' קודם שיבא לידי גיבוי
זוז אין מחייבין אותו למכור. והא דתנן
1
1. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה
לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' וכתיב
שאינו נוטל מקופה של צדקה אלא
מחייבין לאחר שבא לידי גיבוי לאחר
כט י
דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל
מדברים שהם של הפקר כגון לקט
שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין
התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן
לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע
2
שכחה ופאה וכאן לאחר שבא לידי
הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז ונטל
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ
עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים
ל כ
בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן
גיבוי שנוטל מקופה של צדקה מחייבין
לקט שכחה ופאה ונודע שעשיר היה
ת"ר המסמא את עינו והמצבה את בטנו
לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְיָ
אותו למכור וקשה קצת דמשנה דאין
ב"ד באין וגובין הימנו מה שנטל ואם
וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
והמקפח את שוקו אינו נפטר מן העולם עד
לא ל
דברים טו ט
מחייבין אותו למכור גבי לקט שכחה
אין לו כדי לשלם מוכר כלי תשמישו
❖
2. יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי
שיבא לידי כך בהמקבל צדקה ואין צריך לכך
היקרים ומשתמש בפחותים: לידי
ופאה ומשמע דברייתא נמי דמחייבת
בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ
סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי
גיבוי. שבית דין גובין הימנו:
אותו למכור גבי לקט שכחה ופאה
אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר
מאי
מתני'
כך תנן התם אין מחייבין אותו למכור את
מתניא: לאו בפרנסת הבעל.
מדעתה. רבותא קמ"ל
נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים
ג
תוספות רי"ד (המשך)
אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא
דאע"פ שנתרצית אין מחילתה מחילה:
קצת קשה לרשב"א דהשתא לא הוי
❖
ביתו ואת כלי תשמישו ולא והתניא היה
ד
יְדַעְתֶּם: דברים יג יד
בדעת וקתני שמין את
מה שראוי ליתן לה. עישור נכסים:
שמין את הנכסים דניזונת ומתפרנסת
הנכסים ונותנים לה אלמא
משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף בכלי
לא אזלינן בתר אומדנא
אם השיא. האב בחייו את הבת
שוה דלענין פרנסה הוי שמין את
כסף ישתמש בכלי נחושת אמר רב זביד לא
ותיובתא דשמואל. הוא
הגהות הב"ח
הראשונה: ינתן כו'. בין שהוא עישור
הנכסים לתת לה עישור נכסים ולענין
דאמר כר"י דתנן רי"א אם
קשיא הא במטה ושולחן הא בכוסות וקערות
(א) רש"י
ניזונת שמין את הנכסים אם עני הוא
בין שהוא פחות בין שהוא יותר:
השיא וכו' ולימא הלכה
מאי שנא כוסות וקערות דלא דאמר מאיסי
גמ' לפרנסה שמין באב. הבת יתומה
כר"י אי אמר הל' כר"י
ונותנים כמו שמפורש באע"פ
הו"א דוקא השיא דגליא
לי מטה ושולחן נמי אמר לא מקבל עילואי
שבאת לינשא נותנים לה נדוניא כפי
במשרה אשתו על ידי שליש
דעתי' אבל לא השיא לא
אמר רבא בריה דרבה במחרישה דכספא
(ב) תוס'
אומד שאנו בקיאין באביה וותרן או
ואם הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד:
קמ"ל טעמי' דר"י דאזלינן
ה
❖
ור"ח
לא
בתר אומדנא ל"ש השיא
בפרנסת עצמה. שאין שמין
קמצן: פרנסת הבעל. נדוניא של
רב פפא אמר לא קשיא כאן קודם שיבא
ו
ול"ש לא השיא והאי
נשואין: פרנסת עצמה. מזונות בעודה
אותו באב הואיל ועל כרחו
לידי גיבוי כאן לאחר שיבא לידי גיבוי:
דקתני השיא להודיעך כחן
מתני'
דרבנן דאע"ג דהשיא
אצל אחין: הא באכילה ושתיה כו'.
מתחייב בתנאי בית דין אבל פרנסת
מוסף רש"י
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה
ז
וגליא דעתי' ל"א בתר
הבעל אין תלוי אלא בדעתו כדאמרינן
שמין הנכסים אם עני הוא נותנין לה
לפרנסה שמין באב.
מדעתה וכתבו לה במאה או בחמשים זוז
אומדנא א"ל רבא לר"ח
לקמן האומר אל יתפרנסו בנותיו
כפי מה ששנינו באע"פ
דרשי' משמך הלכה כר"י
יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי
א"ל יהא רעווא דכל הני
במשרה את אשתו על ידי שליש ואם
מנכסיו שומעין לו ולכך שמין אותה
מילי מעלייתא תדרשום
להנתן לה רבי יהודה אומר אם השיא את
אי
באב: נימא עני עני בנכסים כו'.
הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד:
(לעיל
משמי ומי אמר רבא הכי
הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן
עני בדעת. אין בדעתו ליתן לה
והשתא אתי שמואל שפיר כרבנן דרבנן
נ:)
והתניא רבי אומר בת
הניזונית מן האחין נוטלת
לראשונה וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר
נדוניית עשיר אלא נדוניית עני:
נמי סברי דשמין באב והכי קאמר
(גיטין
ע"נ ואמר רבא הלכה כרבי
נוטלת עישור נכסים. ולא שמין באב:
פעמים שאדם עשיר בשעה שנתן
❖
או עשיר והעני אלא שמין את הנכסים
סה:)
ח
ל"ק הא דאמדינן הא דלא
ונותנין לה: גמ' אמר שמואל לפרנסה
הכי גרסינן לא קשיא הא דאמידניה
לראשונה ועכשיו העני בנכסים ולא
אמדינן פי' שלא נוכל
ט
לאמוד את דעתו הנ"מ
הא דלא אמידניה. הא דאמר רבי
היה נותן לזאת כמו שנתן לראשונה
שמין באב מתיבי הבנות ניזונות ומתפרנסות
דאמר ראב"א מעשה היה
תוספות רי"ד
עישור נכסים בדלא אמידניה לאב
ולית לן למימר ינתן לשניה כדרך שנתן
ונתן לה רבי אחד מי"ב
מנכסי אביהן כיצד אין אומרים אילו אביה
לראשונה אלא שמין את הנכסים כלומר
שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף
בנכסים והא ר' ע"נ קאמר
תני ר' חייא בר רב מדיפתא
קיים כך וכך היה נותן לה אלא שמין את
אלא לאו ש"מ הא
כל המעלים עינו מן
דעתו אם וותרן אם קמצן: הכי נמי
ונותנין לפי מה שהיה נותן האב עכשיו
הצדקה כאילו עובד
דאמדינן והא דלא אמדינן
הנכסים ונותנין לה מאי לאו פרנסת הבעל
מסתברא. דהיכא דאמידניה מודה
מנכסים מועטים הללו והיינו שמין באב
עבודת כוכבים כתיב הכא
וכך הל' דאזלינן בתר
אמר רב נחמן בר יצחק לא בפרנסת עצמה
רבי דשמין באב: ראשונה. קא
אומדן דעתו דאב בין
עם לבבך בליעל וכתיב
ופריך מכלל דת"ק סבר כו' הא לית
י
התם יצאו אנשים בני
להוסיף על ע"נ בין לגרוע
הא ניזונות ומתפרנסות קתני מאי לאו אחת
סלקא דעתין הבאה ראשונה לינשא:
ליה כלומר לית ליה כמו שהיה לו
בליעל מה להלן עבודת
ויש גאונים שאומרים דכי
מתחלה ודאי הוא שלא נותן עכשיו
כל
פרנסת הבעל ואחת פרנסת עצמה לא אידי
אזלינן בתר אומדן דעתא
כוכבים אף כאן עבודת
כוכבים: ת"ר המסמא את
ה"מ לפחות מע"נ כמעשה
כמו שנתן מתחלה ובהא ודאי לא א"ר
ואידי בפרנסת עצמה ולא קשיא הא באכילה ובשתיה והא בלבושא וכיסויא
עינו המצבה כריסו
דר' שנתן לה אחת מי"ב
יהודה ינתן לשניה כו' אלא לאו עני
תנן וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים
אבל להוסיף לא מצינו
והמקפח את שוקו כדי
עני בדעת והשתא אין לפרש שמין
לקבל צדקה (עד) אינו
בפי' שמוסיפין על ע"נ
ונותנין לה מאי עני ומאי עשיר אי נימא עני עני בנכסים עשיר עשיר בנכסים
נפטר מן העולם עד שיבוא
וי"א דאזלינן בתר אומדנא
את הנכסים שישומו באב:
בין להוסיף בין לגרוע וכך
לידי כך: תנן התם אין
מכלל דתנא קמא סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה
כל
מחייבין אותו למכור את
נ"ל דאי ר"י לא אמר
אלא לאו עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה אלמא לא אזלינן בתר אומדנא
ביתו ואת כלי תשמישו
שמוסיפים האיך השיבוהו
חכמים פעמים שאדם
ולא והתניא היה משתמש
ותיובתא דשמואל הוא דאמר כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם השיא בת הראשונה ינתן לשניה כדרך
בכלי זהב ישתמש בכלי
עשיר והעני אלא לאו ש"מ
שנתן לראשונה ונימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא דוקא השיאה דגלי דעתיה
כסף בכלי כסף ישתמש
שמעי' לר"י דאמר
דיהבינין לה כ"כ באומדן
בכלי נחושת אמר רב פפא
אבל לא השיאה לא קמ"ל טעמא דר' יהודה דאזלינן בתר אומדנא לא שנא השיאה ולא שנא לא השיאה והאי
לא קשיא כאן קודם שיבוא
דעתא דאב ואפילו טפי
דקתני השיאה להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהשיאה וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא א"ל רבא לרב חסדא
לידי גיבוי כאן לאחר
מע"נ וא"ל חכמים אפילו
שיבוא לידי גבוי פי' הא
השיא הבת ראשונה וגילה
דרשינן משמך כ הלכה כר' יהודה א"ל יהא רעוא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשו משמאי ומי אמר רבא
דעתו לא אזלינן בתר
דתנן אין מחייבין אותו
הכי והתניא רבי אומר בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים ואמר רבא הלכתא כרבי לא קשיא הא
למכור כ"ז שמפרנסין
אומדנא אלא יהבינן לה
אותו בצנעא שלא הגיע
ע"נ ותו לא ור"י אפילו
דאמידניה הא דלא אמידניה הכי נמי מסתברא דאמר רב אדא בר אהבה מעשה ונתן לה רבי אחד משנים עשר
להוסיף קאמר וכיון
להתפרנס ממה שגובים
בנכסים קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ הא דאמידניה הא דלא אמידניה ש"מ גופא אמר רבי בת הניזונת מן האחין
הפרנסים לקופה של צדקה
דאיפסקה הלכה כוותיה
אבל אם הגיע למדה זו אין
אם מגיע האומד להוסיף
נוטלת עישור נכסים אמרו לו לרבי לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום בנות כלום אמר להן
מוסיפים ור"ח ז"ל אמר
נותנים לו אלא אחר
שימכור: מתני' יתומה
כך אני אומר ראשונה נוטלת עישור נכסים שניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה וחוזרות וחולקות בשוה
[הלכתא] כשמואל דקאי
ל
שהשיאוה אמה או אחיה
כר"י דהלכה כוותיה
כל ואסיקנא דנותנים כפי מה
לדעתה וכתבו לה במאה
או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה שראוי ליתן לה רי"א אם השיא הבת ראשונה ינתן לשניה כדרך
שאומדים דעת האב ולא סמכינן כמה שנתן לבתו ראשונה שהשיא אלא אומדין דעתו ואינו נ"ל דהיכא אמדינן דעתיה היכא
שנתן לראשונה וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין את הנכסים ונותנים לה. פי' האי דתני לדעתה
דלא השיא אבל אי השיא אמוד ועומד הוא וא"צ אומד אחר דהכי אמרינן אי אמר הלכה כר"י ה"א דוקא השיא דגליא
דעתא אבל לא השיא לא קמ"ל אלמא טפי עדיף למיקם אדעתי' אם השיא ממה שלא השיא ותו דרבנן פליגי עלי' דר"י
משום דשלא לדעתה אין נשואיה נשואין כדתנן ביבמות בפרק ב"ש השיאוה שלא לדעתה א"צ למאן. מה שראוי ליתן לה
פי' עישור נכסים כדמפרש בבריי'. רי"א אם השיא האב את הראשונה ומת ינתן לב' כדרך שנתן לא' בין יותר מע"נ בין אם
היכא דהשיא דלא אזלי' בתר אומדנא דידה ואמרינן פעמים שאדם עשיר בדעת וכיון דפסקי' הלכה כר"י ליתא לדרבנן אלא
הוא פחות כדעת האב אנו נותנים. וחכ"א פעמים שאדם עני והעשיר שיביא האומד פחות מע"נ או עשיר והעני שיבוא
ודאי היכא דהשיא א"צ אמוד אחר אלא ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה: מיהו הא מיבעי לי אם מת והניח בן ובת ואם
יתרצה ליתן לזו הבת כדרך שנתן לראשונה או כפי אומדן דעתו נוטלת כל הנכסים ואין לבן כלום עקרי' ירושת הבן מפני
האומד יותר מע"נ והלכך אין הולכים אחר האימוד אלא שמין הנכסים כמה הן ונותנים לה מהן העישור: א"ש לפרנסה
שמין באב פי' לפרנסת נדוניא הבת הבאה לינשא מנכסי אביה לאחר מותו שמין ואומדים דעתו אם היה קיים כמה היה
הבת אי לא והנכון בעיני דעד כאן לא אמר אלא כשהנכסים מרובים דלא שקילי בת כבן אבל לאלומה לבת למישקל טפי
נותן לה וכפי אותו האימוד נותנין לה היורשים תנן וחכ"א פעמים וכו' מאי עני ומה עשיר אילימא עשיר עשיר בנכסים עני
מבן ל"א רבנן ודי לה שתטול כאחד הבנים (והרב אומר שגם בזה אזלינן לפי אומד האב אפילו שלא ישאר לבן כלום).
עני בנכסים מכלל דת"ק סבר אפי' עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן ליה והא לית ליה אלא לאו עשיר עשיר בדעת עני עני
גופא בת הניזונית מאחין ר"א נוטלת ע"נ א"ל לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן אין לו לבן במקום הבנות כלום א"ל כך