סח:
מציאת
האשה פרק ששי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
לב א חדא וחדא דנפשה שקלה. וא"ת וכי משום דנישאת קודם דנפשה
כל חדא וחדא דנפשה שקלה. וחכמים תקנו להם נדוניית נשואין
א)
ב) ג)
שקלה למה לא נחשוב על פי הבנות הנותרות כאילו היו כולן
עישור נכסים והנישאת ראשון ראשון זכתה בעישור שבפניה ולמה
❖
ד)
יחזרו ויחלקו עישוריהן שוב בשוה: אם באו כולם לינשא כאחת חוזרות
נישאות בבת אחת וי"ל דעישור נכסים יהבינן משום דסתם בני אדם
לג ב
וחולקות עישוריהן בשוה. שאין כאן קודמת לזכות הלכך בשביל הראוי
כך נותנים לבנותיהם ואילו היה האב
קיים היה נותן עישור נכסים
לראשונה ולא היה פוחת לה בשביל
לישאר לפני הבן נוטלת האחת עישור
תוספות רי"ד (המשך)
האחרות הנשארות: בין נישאו עד
והשניה עישור במה ששיירה וכן כולם
כל חדא וחדא דנפשה שקלה הכי קאמר אם
לד ג ד ה ו
שראוי להנתן לה טעמא
שלא בגרו כו'. לית ליה דרב דאמר
והמותר לבן אם היו מאה מנה האחת
דקטנה הא גדולה ויתרה
באו כולם להנשא כאחת חולקות בשוה
פי' אם היתה נערה מחלה
בסוף נערה הויה
נוטלת עשר מנים והשניה תשע
מסייע ליה לרב מתנה דאמר רב מתנה אם
לה ז
על השאר ואבדתו אלמא
דאירוסין דאי אית ליה הוה ליה למימר
והשלישית שמונה מנה ועישור של מנה
סתם לן תנא כרשב"א
באו להנשא כולם כאחת נוטלות עישור אחד
נתארסו עד שלא בגרו דהוי רבותא
וכן כולם כדי לברר ירושת הבן והן
ל"ק הא דמחאי והא
עישור אחד סלקא דעתך אלא נוטלות
דלא מחאי פי' הא דא"ר
א
חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה: איבדו
טפי וליכא למימר דנקט נישאו
לו ח
ל"א פרנסתן ואר"ה הל'
עישור כאחד ת"ר ב הבנות בין בגרו עד שלא
מזונותיהן. שכך כתב להן ג) או עד
לאשמועינן דאפ"ה לא איבדו פרנסתן
כוותי' כשמיחת על מותר
❖
נישאו ובין נישאו עד שלא בגרו איבדו
דתבגרן או עד דתלקחון לגוברין: אף
דא"כ לשמעינן דאפילו נישאו ובגרו
ע"נ והא דקתני גדולה
ויתרה בשלא מיחתה.
איבדו פרנסתן. עישור נכסים דקסבר
מזונותיהן ולא איבדו פרנסתן דברי רבי
לא אבדו פרנסתן ודוחק לומר דמשום
הנ"מ דא"כ קשה דרבי
ר"ש בר' אלעזר דאמר אף איבדו
לא תקון לה נדוניא אלא היכא
ר' שמעון בן אלעזר אומר אף איבדו פרנסתן
אדרבי (אבהו) דתניא ר"א
תוספות רי"ד
פרנסתן נקט נישאו: הא דמחאי.
בת הניזונית נוטלת ע"נ
דמינסבא בקטנות או בנערות אבל
כיצד הן עושות שוכרות להן בעלים ומוציאין
אני אומר ראשונה נוטלת
ניזונית אין שאינה ניזונית
בגרה איסתלקא לה מההיא ביתא
לא מצי לשנויי הא דמיתזנא מינייהו
להן פרנסתן אמר רב נחמן אמר לי הונא
ע"נ ושניה במה ששיירה
לא והכא אמר אבדו
לגמרי וכן נשאת בנערות הואיל וגדולה
כדמשני לקמן דאיבדו מזונותיהן משמע
הא' והג' במה ששיירה
מזונותיהן ול"א פרנסתן
הלכתא כרבי איתיביה רבא לרב נחמן
דאין רוצין עוד לזונן: ומי אמר רבא
הב' וחוזרות וחולקות
אלא ש"מ הא דמחאי
היא ונתרצית איבדה פרנסתה אלא מה
יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה
בשוה פי' מה שנטלו
והא דלא מחאי א"ל
הכי והא איתיביה כו'. קשה לרשב"א
שפסקו אבל בניסת בקטנות לא פליג:
ומקשה כל חדא וחדא
רבינא לרבא א"ל ראב"א
וכתבו לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא
שוכרות להן בעלים. שישאו אותן עד
אמאי לא פריך מדפסק לעיל רבא
דנפשה שקלה פי' למה
משמך בגרה א"צ למחות
חולקת בשוה כל אחת
נשאת א"צ למחות בגרה
משתגדיל להוציא מידם מה שראוי להנתן
כרבי דאמר בת הניזונת מן האחין
שלא יבגרו ומוציאים להם פרנסתם:
כשבאה להנשא יש לה
ונישאת צריכה למחות פי'
הא גדולה. כגון נערה: ויתרה. מחלה
נוטלת עישור נכסים ניזונת אין שאינה
לה טעמא דקטנה הא גדולה ויתרה לא
ג
ד
ליטול ע"נ במה שהן
אם בגרה אע"פ שלא
ניזונת לא: והא מעשים בכל יום
על השאר ואבדתו. אלמא סתם לן תנא
ואחר כך כשתנשא הב'
מיחת ל"א פרנסתה וכן
קשיא הא דמחאי הא דלא מחאי הכי נמי
ה
תטול עישור במה שתמצא
אם נשאת קודם בגרות
כו'. וא"ת דלמא הא דמעשים בכל
כרבי שמעון בן אלעזר: הא דמחאי.
מסתברא דאם כן קשיא דרבי אדרבי דתניא
ואע"פ שלוקחת הא'
אע"פ שהיתה נערה א"צ
יום היינו משום דרבי אמרה וי"ל
הא דאמר רבי לא איבדו וא"ר הונא
יותר מן הב' והב' יותר
למחות אבל אם בגרה
רבי אומר בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור
שאמרה רב הונא בבית המדרש לשום
הלכתא כוותיה בשמיחתה על מותר
מן הג' כך הדין נותן
ונשאת אז צריכה למחות
נכסים ניזונת אין שאינה ניזונת לא אלא לאו
ואין האחרונה מעכבת
ואם לא מיחת אבדה
ו
חידוש משמו של רבי וכה"ג איכא בפ'
עישור נכסיה והא דקתני מתניתין
על הראשונה שאין לה
פרנסתה והא איתיבי' רבא
ש"מ הא דמחאי הא דלא מחאי ש"מ אמר
גדולה ויתרה בשלא מיחתה: נזונית
במה בהמה אע"ג דרב
זכות ליטול פרנסתה (אלא
לר"נ יתומה ושני לי' הא
ליה רבינא לרבא אמר לן רב אדא בר אהבה
אין. אם באה לינשא בעודה ניזונית
מספקא ליה ורבי יוחנן נמי פליג לקמן
כשבאו להנשא כא')
דמחאי הא דלא מחאי
ומהדר ה"ק אם באו
פי' רבא אוקי מתני'
דהיינו בקטנות או בנערות: אינה
משמך בגרה אינה צריכה למחות נישאת
האחין ששעבדו נכסים מהו בימי רב
כולם להנשא כאחת אז
דקתני קטנה ל"א פרנסתה
צריכה למחות. שאפילו לא מיחתה
לא איפשיטא אותה הוראה עדיין:
אינה צריכה למחות בגרה ונישאת צריכה
חולקין בשוה אבל באו
אבל נערה שנשאת אבדה
דאילו פרנסה טרפא ממשעבדי.
ליטול בזא"ז כל אחת
כשלא מיחת אלמא נשאת
לא איבדה עישור נכסיה: ושני ליה.
למחות מי אמר רבא הכי והא איתיביה רבא
לוקחת עישור במה שהן
בנערות ולא מיחת אע"פ
ששעבדו האחין ולא ששעבד
דהא דתני גדולה ויתרה בדלא מחאי.
לרב נחמן יתומה ושני ליה הא דמחי הא
ואין אחותה מעכבתה
שאינה בוגרת ויתרה ואת
אלמא ניסת בנערות ולא מיחתה אע"פ
האב ותנאי כתובה לא טרפא ממשעבדי
שאין לה רשות לתבוע
אמרת נשאת א"צ למחות
דלא מחי לא קשיא הא דקא מיתזנא מינייהו
עד שלא תנשא וכך
ואע"פ שהיא נערה ל"ק
אפי' שעבדו האחין כדתנן אין מוציאין
שאינה בוגרת ויתרה ואת אמרת ניסת
בגרו עד שלא נשאו לרבי
הלכה: ת"ר הבנות בין
הא דמיתזנא מינייהו הא
הא דלא קא מיתזנא מינייהו אמר רב הונא
אידי ואידי גביא.
אינה צריכה למחות ואפי' נערה: הא.
כו':
דלא מיתזנא מינייהו פי'
אמר רבי פרנסה אינה כתנאי כתובה מאי
וליכא למימר איפכא דפרנסה אינה
דאמר רבא ניסת בנערות אינה צריכה
בין נשאו עד שלא בגרו
הא דא"ר נשאת בנערות
אבדו מזונותיהן ולא אבדו
א"צ למחות שניזונית
אינה כתנאי כתובה אי נימא דאילו פרנסה
כמזונות דלרבי מזונות גביא ממטלטלי
למחות כגון דקא מיתזנא מינייהו לאחר
פרנסתן דברי רבי רשב"א
מהן אחר שנשאת שמפני
ולא פרנסה דכיון דמזונות גביא
שניסת דמשום דקא מיתזנא מינייהו הוא
טרפא ממשעבדי ותנאי כתובה לא טרפא
אומר אף אבדו פרנסתן
שניזונית מהן הוא דשתקה
ממטלטלי כל שכן פרנסה דהא רבא
דקא שתקה ולא מחלה על פרנסתה
כיצד הן עושין שוכרות
ולא מחלה על פרנסתה
ממשעבדי מאי קמ"ל הא מעשים בכל יום
להן בעלים ומוציאין להם
והא דקתני גדולה ויתרה
פסיק לעיל כר"י דפרנסה שמין באב
והא דקתני הא גדולה ויתרה דלא קא
מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות ואלא
פרנסתן פי' רבי סבר אבדו
דלא מיתזנא מינייהו נמצא
מתזנא: פרנסה. נדוניא: תנאי
וגביא ממטלטלי וגבי מזונות פסיק
מזונותיהן שכך כתב לה
עכשיו דהיכא דבגרה או
דאילו פרנסה גביא נמי ממטלטלי ותנאי
כתובה. מזונות של בת כדתנן ד) בנן
לקמן ממקרקעי ולא ממטלטלי:
בכתובתה עד דתיבגרן או
נישאת אי מיתזני מינייהו
מאי פרנסה אינה כתנאי כתובה
כתובה ממקרקעי גביא ממטלטלי לא גביא
עד דתל"ג אבל פרנסתן
יש לה פרנסתה וא"צ
נוקבן כו': ממשעבדי. ששיעבדו אחין
כדקיימי קיימי ור"ש סבר
למחות ואי לא מיתזני
לרבי אידי ואידי מיגבא גביא דתניא אחד
לכדתניא. תימה דאמאי לא
ולא ששעבד האב: לא טרפא ממשעבדי.
לא תקנו פרנסה אלא
מינייהו אי מיחת יש לה
נכסים שיש להן אחריות ואחד נכסים שאין
היכא דמינסבא בקטנות
פרנסתה ואי לא מיחת
אפי' שיעבדו אחין דתנן
קאמר נמי דפרנסה אינה כתנאי כתובה
או בנערות אבל בגרה
אבדה ואם לא בגרה
לענין דאם נישאו או בגרו איבדו
אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח
להן אחריות מוציאין למזון האשה ולבנות דברי
קודם שתנשא איסתלקו
ולא נשאת י"ל פרנסתה
מזונותיהן ולא איבדו פרנסתן כדאמר
קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים
רבי אלא מאי פרנסה אינה כתנאי
כתובה
להו מהאי ביתא לגמרי וכן
ואם בגרה ונשאת אע"ג
אם נשאת בנערות הואיל
דמיתזני מינייהו אי מיחת
רבי גופיה לעיל ולענין דפרנסה שמין
משועבדים מפני תיקון העולם אבל
לכדתניא האומר אל יזונו בנותיו מנכסיו
ז
וגדולה היא ונשאת איבדה
י"ל פרנסתה ואי לא מיחת
באב לרבי אי אמידניה ומזונות אמרינן
פרנסתה טרפא דשויוה רבנן כבעל
אין שומעין לו ח אל יתפרנסו בנותיו
מנכסיו
(כתובתה) [פרנסתה] ואין
אבדה פרנסתה. אר"ה א"ר
לעיל דאין אומדין אם היה אב כו' אלא
חוב בעישור נכסים משמת האב
לה אלא מה שפסקו לה
פרנסה אינה כתנאי כתובה
שומעין לו שהפרנסה
אינה כתנאי כתובה
אבל בנשאת בקטנותה
פי' פרנסת נדוניית הבת
שמין את הנכסים ונותנין להן וי"ל
דדבר קצוב הוא אבל מזונות אין
לא פליגי דיש לה
אינו דומה למזונות שהוא
תלה
דהנך פשיטא ליה ואיכא למיפרך והא
להם קצבה ויש בהן מפני תיקון העולם:
פרנסה כדתני (במתני')
ת"כ דבנין נוקבין ואסיקנא
מוציאין לפרנסה. ממשעבדי ששיעבדו אחין: אידי ואידי. פרנסה
מעשים בכל יום כו' כדפריך לעיל ור"ת תירץ דלענין נישאו או בגרו
[בברייתא] שוכרות להן
למאי הל' אינה כתנאי
בעלים שישאום עד שלא
כתובה לכדתניא האומר
ומזונות גביא ממטלטלי: למזון האשה והבנות. וכל שכן פרנסה
דאיבדו מזונות ולא פרנסה לא בעי לאוקמא דא"כ תרתי דרב הונא
יבגרו ויוציאו להן פרנסתן
אל יזונו בנותיו מנכסיו
למה לי דהא לעיל קאמר רב נחמן אמר לי הונא הלכה כרבי וליכא
ולא מיבעיא פרנסה אלא אפילו מזונות דסלקא דעתך אמינא כיון
ומכאן מוכיח שאין הבת
אין שומעים לו דתנן לא
למימר דהיינו הך גופא דקאמר לעיל דהא לעיל לא קאמר בהאי
דתנאי כתובה נינהו ניהוו ככתובה ולא ניגבו ממטלטלי קא משמע
יכולה לתבוע פרנסתה עד
כתב לה ב"נ כו' חייב מפני
שלא תנשא (והרב אומר
שהוא תב"ד וכיון שהוא
לן: האומר. בשעת מיתתו: הכי גרסינן אל יזונו בנותיו
לישנא והא דלא מוקי נמי אשמין לפרנסה ולא למזונות איכא למימר
יכולה לתבוע אותה קודם
תנאי ב"ד א"י לעוקרו אל
בתנאי כתובה: אל
מנכסיו אין שומעין לו. דהא אישתעבד
דהיינו הא דקאמר לכדתניא האומר אל יתפרנסו כו' דהא בהא
נשואין): אר"נ א"ל ר"ה
יתפרנסו בנותיו מנכסיו
יתפרנסו שומעין לו שהפרנסה. אינה חוב
תליא כדפרישית לעיל דכיון דאב אינו יכול להפקיע מזונות לא שייך
עליו כתנאי כתובה
הלכה כרבי פי' שאמר
שומעים לו שהפרנסה אין
שאם נשאו עד שלא בגרו
כתנאי ב"ד פי' פרנסת
למישם ביה דאין תלוי ברצונו אבל פרנסה דתלוי ברצונו שמין בו:
אלא חוב על היתומים הוא היכא דלא צוה
האב שלא לפרנסם:
אף על פי שהיא נערה לא
הבנות אינו תנאי ב"ד
תלה כמזונותיה אלא חוב הוא
תלה
אבדה פרנסתה איתיביה
רבא לר"נ יתומה שהשיאה אמה או אחיה לדעתה וכתבו לה מאה או נ' זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידן מה
מוטל על היתומים
לפי שאנו
אומדים דעתן של בני
אדם שאין אדם רוצה שיתבזו בנותיו אלא יקחו