מציאת האשה פרק ששי
כתובות
סט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלה
ליה רב לרבי ביני חטי. פירש ר"ח שאלות הרבה שאלו והיו
תלה ליה רב לרבי ביני חיטי. שלח לו אגרת שלומים ותלה שאלה זו
לז א
א) ב)
ג) ד)
בין השיטים: הוה יתיב ר' חייא קמיה. דרבי כשבאת שאלה זו לפניו:
אגרות תפורות זו לזו ובין אותם תפירות כתב שאלה זו
❖
א"ל. רבי חייא מאי שיעבדו דקא מיבעי ליה מכרו או משכנו:
ובקונטרס פי' בין השיטין וכן אמר בירושלמי בהנזקין תלי לי ביני
משום
רווח ביתא. יש להסתפק היכא דאיכא עשר
לח ב
דמשמע הכי ומשמע הכי. והוא כשישיב תשובתו יפרש אם שניהם
שיטיא:
שוים לו או (אם) יש חילוק ביניהן ומהו
בנות דליכא רווח ביתא מהו:
מוסף רש"י
לט ג
ואישתיק. מכאן רגיל ר"ת
אומר על שניהם: אחד זה ואחד זה
תלה ליה רב לרבי ביני חטי האחין ששיעבדו
ונטלה עישור נכסים.
אין מוציאין. אחד לפרנסה ואחד
כשהיה יושב בדין
מהו הוה יתיב ר' חייא קמיה אמר ליה מכרו
מ ד
למזונות: עד שמת הבן. ונפלה הירושה
ואחד מבעלי דינין מגזם לחברו ואומר
או משכנו אמר ליה מאי נפקא מינה בין
לפני הבנות: ויתרה. עישור נכסים
כך וכך תתחייב לי בדין רגיל היה ר"ת
מא ה
מכרו בין שמשכנו א מוציאין לפרנסה ב ואין
ולא אמרי' תיטול עישור נכסים תחלה
לומר שקר אתה דובר כי לא יתחייב
מוציאין למזונות ורב אי מכרו קמיבעיא ליה
מב ו
(גיטין נא.) ולא
כמו שנטלה זו ואח"כ יחלוקו אלא זו
שאם אין לו לדיין לומר כן מה היה
❖
הספיקה שניה לגבות.
נכתוב ליה מכרו אי משכנו קא מיבעיא ליה
שקדמה ונשאת זכתה ובת על הבת
מוכיח רב מניומי מדאשתיק אמימר:
עד
מעמלא דביתי. וא"ת היכי דמי
נכתוב ליה משכנו רב תרוייהו קמבעיא ליה
שמת הבן.
אין לה עישור נכסים שהרי שתיהן
(שם)
שוות בירושה: גדולה מזו. שאפילו
וסבר אי כתיבנא ליה מכרו הא ניחא אי
אי בשכירות שיבא מן
תוספות רי"ד (המשך)
שניה ויתרה.
שיעבדו אחין את הנכסים יפה כח
הבתים פשיטא שטורפת דהא מקרקעי
שלח לי דמוציאין כל שכן משכנו אי שלח
והשתא דאיתנהו קמה
אמרת ויתרה וקס"ד
אינהו ואי בשכירות שגבו כבר הני
פרנסה לטרוף לקוחות וזו שהנכסים
לי אין מוציאין אכתי משכנו קמיבעיא לי אי
דטעמא דר"י הוי דכיון
בעין אמרת ויתרה: נימא ליה מאן
מטלטלי ממש הוו ויש לומר דמיירי
כתיבנא ליה משכנו אי שלח לי דאין מוציאין
שנכנסו הנכסים בירושה
אמרה. אלא לאו שמיע ליה ולא קבלה
שהשכירו הבית לשנה ועמד בו השוכר
דין היורש כדין הלוקח
כל שכן מכרו אי שלח לי מוציאין אכתי
דמי וכמו שאינה גובה
חצי שנה ואע"ג דכבר נתחייב על מה
ומשום הכי לא הדר נמי מהא דשתי
(שם) אמר ר'
מכרו קא מיבעיא לי אכתוב ליה שיעבדו
מן הלקוחות כך אינה
בנות וכו': לעולם לא הוה שמיע ליה.
שעמד בבית גובה ולא חשיב מטלטלי
חנינא.
גובה מן היורשין ואם מתו
דמשמע הכי ומשמע הכי ורבי יוחנן אמר
דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף:
מעיקרא וכי שמעה קיבלה וכי אותביה
גדולה
הבנים אין הבנות גובות
ובשמתא להוי מאן דלא לימא
מזו אמרו.
מיורשיהן ועכשיו שהן
אחד זה ואחד זה אין מוציאין איבעיא להו
ר' חנינא כבר הוה שמיע ליה וקיבלה
בעצמן יורשות את אחיהן
ליה. וא"ת אע"פ
ומש"ה לא א"ל מאן אמרה: ושאני
לרבי יוחנן לא שמיע ליה הא דרבי ואי שמיע
מוציאין.
אין זו גובה על זו ומש"ה
התם. הא דלא הדר ביה ממאי דאמר
שא"ל יהא צריך הפרה כדאמרינן באלו
א"ל גדולה מזו אמרו שאף
ליה הוה מקבל ליה או דלמא שמיע ליה ולא
מן הלקוחות הוא גובה
שניה ויתרה: משום רווח ביתא.
הן הגולין נדוי על
מקבל ליה ת"ש דאתמר מי שמת והניח
ואת אמרת
וכ"ש מן היורשין ואהדר
תנאי צריך הפרה מנלן מיהודה דכתיב
שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי
שניה ויתרה.
ליה ר"י ש"ה דאיכא
שתי בנות ובן וקדמה הראשונה ונטלה
הירושה: יורשת הויא. עישור נכסים
אם לא הביאותיו אליך וגו' אף על פי
ריוח ביתי' פי' שהגיע
עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד
בידה ריוח מן הנכסים
שקיים התנאי היו עצמותיו מגולגלין
שתקנו לה בתורת ירושה תקינו לה:
האלה לירש חצים וטעמא
שמת הבן אמר ר' יוחנן ג שניה ויתרה אמר
❖
אין. באמת לא מצו לסלוקה בזוזי ולא
בארון וי"ל דה"מ בדבר שהמנודה
(שם)
דפרנסה הוא כדאמר שאנו
ר' חנינא גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה
מסופק בשעת הנדוי אם יתקיים
בחדא ארעא שאם רוצה נוטלת חלקה
אומדים דעתו של אב
שאינו רוצה שתתבזה בתו
ואין מוציאין למזונות ואת אמרת שניה
התנאי כי התם דמאריה וגנבי דבידי
מכל קרקע וקרקע ואין יכולין להקצות
והשתא דאית לה חילוקא
תוספות רי"ד
לה חלקה במקום אחד: בעלת חוב
שמים לא היה יכול לשומרו והוי כאילו
ויתרה ואם איתא נימא ליה מאן אמרה
בנכסיו אין רצונו שתטול
נדונייתן מנכסיו והלכך
פרנסתה שהרי יש לה
הויא. ומצי לסלוקה בזוזי או בחדא
אין תנאי כלל אבל הכא שבידו לקיים
ודלמא לעולם לא שמיע ליה וכי שמיע ליה
אע"פ שלא צוה האב על
ואינה מתבזה אבל לעולם
ארעא: למיגבא בינונית ושלא בשבועה
התנאי אין צריך הפרה. ר"ת:
קביל ושאני התם דאיכא רווח ביתא אמר
נכסיו מחייבין היתומים
גובה מן הלקוחות בין
אמר מיורשי האחים אם מתו:
כו'. אי בעלת חוב דאבא הויא אינה
לתת להן פרנסתן אבל
ליה רב יימר לרב אשי אלא מעתה אשכחה מציאה בעלמא דאיכא
היכא שצוה האב שלא
א"ל רב יימר לר"א אלא
גובה אלא מן הזיבורית ואינה נפרעת
יתפרנסו מנכסיו הכל לפי
מעתה אשכחה מציאה
רווח ביתא הכי נמי דלא יהבינן לה עישור נכסים אמר ליה אנא
אלא בשבועה שלא נטלה מנכסים הללו
צוואתו ואין לנו כח לחייב
בעלמא דאיכא ריוח ביתא
רווח ביתא מהני נכסי קאמינא אמר אמימר בת יורשת הויא אמר ליה רב
כלום דקיי"ל אין נפרעין
את היתומים: תלא ליה
ה"נ דלא יהבינן לה ע"נ
רב לר' ביני חוזי האחים
א"ל ריוח ביתא מהני נכסי
אשי לאמימר אילו בעי לסלוקה בזוזי הכי נמי דלא מצי לסלוקה אמר ליה
מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואין
קאמינא. ופסקי רבוואתא
ששעבדו מהו פי' שלח לו
נפרעים מהן אלא בשבועה ואי בעלת
אין אי בעי לסלוקה בחדא ארעא הכי נמי דלא מצי מסלק לה אמר ליה אין
אגרת שלומים וביני חוזי
הל' כר"י משום דר"א
חוב שלהן אין כאן בא ליפרע מנכסי
כתב לו האחים ששעבדו
מתרץ למילתי' ובירושלמי
רב אשי אמר בת בעלת חוב הויא ואף אמימר הדר ביה דאמר רב מניומי
פסק הלכה כר"ח: אמר
ומכרו נכסי אביהן מהו
יתומין: רב אשי מת ומת רב סמא בנו
בריה דרב ניחומי הוה קאימנא קמיה דאמימר ואתאי האי איתתא לקמיה
פי' יכולין הבנות לטרוף
אמימר בת יורשת הויא
בחייו ד) וכשבאת בתו ליפרע נטלה
פרנסתן מאותן הלקוחות
פי' ע"נ שתקנו לה חכמים
דהות קא בעיא עישור נכסים וחזיתיה לדעתיה ד דאי בעי לסלוקה בזוזי הוי
מחלקו של מר בר רב אשי שהיה קיים
בתורת ירושה תקנו לה
או לא הוה יתיב ר"ח
מסלק לה דשמעי מאחי דהוו קאמרי לה אילו הוה לן זוזי סליקנא בזוזי
קמיה דר' ואמר מכרו
א"ל ר"א אילו בעי לסלוקי
בינונית שלא בשבועה אלמא בעלת
קמבעי' ליה או משכנו
בזוזי ה"נ דלא מצי
ואישתיק ולא אמר להו ולא מידי והשתא דאמרת בעלת חוב הויא דאבא
חוב דאחי הויא: ומבריה דרב סמא
עד זמן קצוב ולא מכרום
לסלוקה [א"ל אין אי
או דאחי למאי נפקא מינה למיגבא לבינונית שלא בשבועה וזיבורית
זיבורית. לפי שבעלת חוב של אביו
לגמרי א"ל מאי נפקא
בעי] בחדא ארעא [ה"נ
לך מיניה בין מכרו בין
דלא מצי מסלק] א"ל
היתה שהיה אחיה: כי אתיא ההיא
בשבועה מאי תא שמע דרבינא אגביה לברתיה דרב אשי ממר בריה דרב
משכנו מוציאין לפרנסה
אין ור"א אמר בת ב"ח
איתתא. אשה אחת באת לפני ר'
אשי בינונית ושלא בשבועה מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זבורית
ואין מוציאין למזונות
הויא ואף אמימר הדר ביה
ה
פי' האחים שמכרו נכסים
למימר כר' אשי דבעלת
נחמיה שהיה לה ליטול עישור נכסים
בשבועה שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף לרבה בר רב הונא זוטא
אחר מות אביהן מוציאין
חוב היא ומצי לסלוקי
במקומו של רבה בר רב הונא ובקשה
מנהרדעא כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסים אפילו
מן הלקוחות לפרנסת
בין בזוזי בין בחדא
ממנו לשלוח לו דבר מאתו שישתדל
הבנות שמשעה שמת
ארעא וכך הל'. ובעינן
מאיצטרובלא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה מגבינן אפילו
ו
אביהן חוב מוטל עליהן
והשתא דאמר בע"ח הויא
בדינה: אצטרובלא. מושב אמת
דאבא או דאחי פי' האיך
לפרוע פרנסתן ולא כל
מעמלא דביתי שלח ליה רב ענן לרב הונא הונא חברין שלם כי אתיא הא
הרחים כמות שהן ומקרקעי חשיב
כמינייהו למכור נכסי
הטילו חכמים חוב זה
איתתא לקמך אגבה עישור נכסי הוה יתיב רב ששת קמיה אמר ליה זיל
להו: מעמלא דביתי. שכירות הבתים
אביהן שנשתעבדו להן
על היתומים כאילו לפרוע
חוב אביהם או לפרוע
משעת מיתת אביהן
אימא ליה ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי
ממקרקעי קא אתי: הוה יתיב רב
ואין מוציאין למזונות
חובם למנ"מ לבינונית
ששת קמיה. כשבא השליח לפניו
ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא אזל רב ששת לקמיה דרב ענן אמר ליה מר
כדתנן אין מוציאין למזון
ושלא בשבועה וזיבורית
ואיקפד רב הונא על דקרייה הונא
ובשבועה פי' אא"ב בע"ח
האשה והבנות מנכסים
רבה ורב הונא רביה דרבה ושמותי שמית מאן דלא אמר ליה ואי לאו דשמית
משועבדים מפני ת"ע
דאבא לא גביא אלא
חברין: א"ל. רב הונא לרב ששת: זיל
לא הוה קאמינא ענן ענן ממקרקעי או ממטלטלי ומאן יתיב בי מרזיחא
שאין לה קצבה אבל
מזיבורית ובשבועה דלא
אימא ליה. בלשון גנאי כאשר אומר
פרנסת הבת י"ל קצבה ע"נ
אתפשא צררי כדין הבא
ברישא אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א"ל חזי מר היכי שלח לי רב הונא
לך: ובשמתא. תהיה אם לא תאמר
ודמיא לכל חוב דעלמא
ליפרע מנכסי יתומים
ענן ענן ועוד מרזיחא דשלח לי [לא ידענא] מאי ניהו א"ל אימא לי איזי
וטריף ממשעבדי: איתמר
ואי בע"ח דאחי היא
בלשון זה: ענן ענן. מהיכן אתה
מי שמת והניח ב' בנות
גביא מנייהו בינונית ושלא
אומר להגבותה ממקרקעי או אפילו ממטלטלי ועוד שאלה אחרת השיבני: מאן יתיב בי מרזיחא ברישא. מי מיסב בבית אבל בראש הקרואים.
ובן וקדמה ראשונה ונטלה
בשבועה כדין בע"ח
ע"נ ולא הספיקה שניה
דידהו ת"ש דרבינא אגביה
כשהיו מסובים בסעודה היה ניכר מסיבתן מי הוא הראש שהגדול מיסב במטה אחת לראש השולחן ושני לו במטה אחרת למטה הימנו: א"ל מר
לגבות עד שמת הבן אר"י
לברתיה דר"א ממר
רבה. אתה ורב הונא רבך. ולפייסו אמר לו כך שלא יכעוס עליו
על שנעשה שליח בדבר ומראהו פנים שעל כרחו נעשה שליח לכך:
שניה ויתרה פי' אבדה
בר"א זיבורית ובשבועה
גופא ש"מ בע"ח דאחי היא פי'
חלק פרנסתה כיון שנפלו
לה הנכסים בירושה ול"א תטול פרנסתה תחלה כי היכי דשקלה ראשונה והדר תפלוג בהדה אלא כיון שלא הספיקה
מת ר"א והניח שני בנים ובת מר ורב סמא וחלקו נכסי אביהן וקודם שתגבה הבת פרנסתה מת ר' סמא ובאה
עכשיו לגבות ממר בר"א ומברי' דר"ס בריה דר"א ואגביה רבינא ממר בר רב אשי חצי העישור מבינונית ושלא בשבועה
לגבות פרנסתה עד דנפלו נכסי קמה לירש חצין אבדה פרנסתה א"ל ר"ח גדולה מזו אמרו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין
למזונות ואת אמרת שני'
ויתרה פי' השתא אפילו
מכרו האחין הנכסים
דליתנהו קמה אזלא וטרפה מלקוחות
דבע"ח דידיה הות
ולא דאבוה ומברי' דר"ס חצי העישור מזיבורית ובשבועה דלא אגבה ר"ס דהוה