סט:
מציאת האשה
פרק ששי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
רב נחמן ינחם כתיב. ואע"ג דקרינן ינחם מ"מ דרשינן הכי
גופא דעובדא. תחלת הדברים מה לשון שלחת לו: ינחם כתיב. אין
מג א
א) ב)
ג)
מדלא כתיב מנחם דליכא למיטעי וכתיב ינחם דאיכא למיקרי
לך לומר פתח בשום אות אא"כ אל"ף או ה' סמוכין לו או ע"פ הנקודה
ד) ה)
ינחם אע"ג דלא קרינן הכי איכא למדרש שהמתנחם מושיבין בראש
שתחתיה והיא באה במקום אות כאילו כתוב ינאחם וכיון שלא כתיב
אמר
רבא הלכתא כו'. לעיל
מד ב
לנחמו ופירוש הקונטרס דחוק:
כאן אל"ף על כרחך ע"פ מסורת הכתב אתה קורא ינחם וזהו המנוחם
ו)
עצמו כלומר כאבל המתנחם: מר וזח.
פירשנו דבזה"ז כולהו ממטלטלי:
המשליש מעות לבתו. פירש
מי שנפשו מרה ודעתו זחה ומעותקה
גופא דעובדא היכי הוה א"ל הכי והכי הוה
ז) ח)
מה ג
מעליו: נעשה שר לסרוחים. לגדולים
בקונט' והיא אומרת
ט)
מעשה אמר ליה גברא דלא ידע מאי ניהו
❖
י)
הבאים לנחמו: מתני' המשליש
נאמן עלי לאחר שנשאת לא דק דבגמ'
מרזיחא שלח ליה לרב הונא הונא חברין
מעות לבתו. מסר מעות ביד שליש
מסקינן דליכא בין ר"מ ובין ר' יוסי
מו ד
מאי מרזיחא אבל דכתיב 1 כה אמר ה' אל
וכי
אלא גדולה מן האירוסין: אינה
לצורך בתו לקנות שדה או נדוניא
תורה אור השלם
תבא בית מרזח וגו': אמר ר' אבהו מנין
אלא שדה. ור"מ סבר דאינה יכולה
לכשתנשא: והיא אומרת. לאחר
מז ה ו ז
1. כִּי כֹה אָמַר יְיָ אַל
למוכרו: אילימא קטנה מן
לאבל א שמיסב בראש שנאמר 2 אבחר דרכם
שנשאת: נאמן בעלי עלי. שלא
תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל
ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר
הנשואין איכא בינייהו. פירוש אף
יעכבם לעצמו תנם לו והוא יקנה לי
תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד
לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת
שדה כשארצה: יעשה שליש כו'.
אבלים ינחם ינחם אחרים משמע אמר רב
קטנה מן הנשואין אבל הא ודאי
מח ח
שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה
דגדולה מן האירוסין נמי איכא בינייהו
יקנה השדה ואין שומעין לה דמצוה
נחמן בר יצחק ינחם כתיב מר זוטרא אמר
נְאֻם יְיָ אֶת הַחֶסֶד וְאֶת
לקיים דברי המתז): וכי אינה אלא שדה.
הָרַחֲמִים: ירמיהו טז ה
דלר"מ יעשה שליש מה שהושלש בידו
מהכא וסר מרזח סרוחים מר וזח נעשה שר
❖
3
2. אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב
ולר' יוסי הרשות בידה כדתנן במתני':
וכי מה תועלת לו לקנות אפילו אין
לסרוחים אמר רבא הלכתא ממקרקעי ולא
רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ
קטנה דלאו בת זביני היא. וליכא
כאן מעות אלא כבר נקנה השדה
בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים
ממטלטלי בין למזוני בין לכתובה בין
ב
ג
ד
איוב כט כה
והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה
למימר דסיפא איצטריך
יְנַחֵם:
תוספות רי"ד
לפרנסה: מתני' המשליש מעות לבתו
3. לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ
הלכך שומעין לה: בד"א. בגמרא
לקטנה מן הנשואין דאפילו מן הנשואין
בע"ח דידה אלמא בע"ח
גֹּלִים וְסָר
מִרְזַח
והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש
❖
מפרש מאן קתני לה: בד"א. ששומעין
לא תמכור דאם כן הוה ליה למיתני
עמוס ו ז
דאחי הויא א"ר הל'
סְרוּחִים:
לה: גמ' מן הנשואין הרשות בידה.
ממקרקע ולא ממטלטלי
מה שהושלש בידו דברי רבי מאיר רבי יוסי
בהדיא אבל קטנה אפילו מן הנשואין
בין למזוני בין לפרנסה
שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם
לא תמכור אבל לר"מ דמוקמא למתני'
אומר וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה
ובתוספו' המורה [כתב]
מוסף רש"י
ביד שליש אלא עד שתנשא דמשנשאת
בחסורי מיחסרא אתי שפיר דקאי
וה"מ היכא דלא אמדיני'
הרי היא מכורה מעכשיו בד"א בגדולה אבל
ינחם אחרים במשמע.
ולא ידעו ביה אי ידיו
בקטנה אין מעשה קטנה כלום: גמ' ת"ר
הבעל זכאי לאכול פירות: מאי בינייהו.
אבד"א כו' דמדבר בהדיא בנשואין:
רפות או לא אבל היכא
הא
דאמדיני' ק"ל כשמואל מני ר' מאיר היא דאמר מצוה
בהי פליגי בגדולה או בקטנה: דר"מ
(מו"ק כח:) סרוחים.
המשליש מעות לחתנו ליקח מהן שדה
דאמר לעיל בפרק נערה לקיים דברי המת. אבל
סבר הרשות בידה. דהאי דקאמר ר"מ
(שם) בין
לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן הנשואין
לפרנסה. (לעיל
(דף נ ע"ב) לפרנסה שמין
לרבי יוסי לית ליה ותימה אי לית ליה
מן הנשואין הרשות בידה אפי' בקטנה
נא.) תלא נפשיה
באב בין במקרקע בין
הרשות בידה מן האירוסין יעשה השליש מה
נמי אמר: אימא סיפא. דמתני':
למה ליה למימר לא יהא אלא שדה
באיסקריא דמכותא.
במטלטלי דהא שמואל
שהושלש בידו דברי רבי מאיר רבי יוסי
הא מרישא שמעינן מינה. דלא א"ר
ולמיתלי טעמא בהאי תיפוק ליה משום
אפילו במטלטלי אמרה
למילתי' כדמוכח לעיל
אומר הגדולה בין מן הנשואין ובין מן
דלית ליה מצוה לקיים דברי המת
יוסי שומעין לה אלא בגדולה מדקא
(תענית
בחיטי דעליה וראיתי
ושמא לדבריו דרבי מאיר קאמר:
מייתי טעמא למילתיה וכי אינה אלא
האירוסין הרשות בידה קטנה בין מן הנשואין
כא.) איכא דאתי דאמר
בתשובות הגאונים דתקנו
לי מילתא כו'.
במתיבתא בימי מר רב
שדה והיא רוצה למוכרה אלמא בגדולה
הא
בין מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש
הונא גאון הלוי בר מר רב
הראויה למכור שדות קאמר: אלא ר"מ.
(שם)
בידו מאי בינייהו אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו דרבי מאיר סבר
יצחק למיגבי ב"ח וכתובת
וע"כ כי אמר בברייתא נמי מן
דבי ר' חייא ור'
אשה אפילו ממטלטלי
הרשות בידה ואתא רבי יוסי למימר אפילו מן הנשואין נמי גדולה אין קטנה
אושעיא.
דיתמי ואע"ג דמטלטלי
הנשואין הרשות בידה בגדולה אמר
דידהו לא משתעבדו
לא אימא סיפא אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום הא מאן קתני לה
ולא בקטנה: אלא גדולה מן האירוסין
(שם)
לב"ח וכתבו רבוואתה
אילימא רבי יוסי הא מרישא שמעת מינה דאמר רבי יוסי וכי אינה אלא
איכא בינייהו. דקאמר ר' מאיר מן
ולא פשיטנא ליה
דדוקא מזוני דאינון תנאי
ממתניתין.
ב"ד גבי ממטלטלי כיון
שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו גדולה דבת זביני אין
האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו
דשמין בתקנתא דבתראי
היא גדולה וקא א"ל רבי יוסי כיון
קטנה דלאו בת זביני היא לא אלא רבי מאיר היא וחסורי מיחסרא והכי
(שם) תנא ליה.
אבל פרנסה דאינו ת"כ
דגדולה היא שומעין לה: הלכה כר"מ.
כדקיימו קיימו ולא גביא
קתני יעשה השליש מה שהושלש בידו במה דברים אמורים מן האירוסין
ה
(שם) האומר תנו שקל
אלא מקרקעי ואינו נ"ל
טעמא משום דמצוה לקיים דברי
אבל מן הנשואין הרשות בידה ו במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה
לבני בשבת.
דאטו תקנתא דבתראי
המת: אילפא. שם חכם: תלא
בכתובה בלחוד הות בכל
אין מעשה קטנה כלום אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו איתמר רב
נפשיה. גופא דעובדא במס' תענית
מילי תיקון בין לכתובה
יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי רבא אמר רב נחמן הלכה כרבי
בין לב"ח וה"ה לפרנסה
ז
משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא
(שם)
דכל גוביינא גבי אפילו
מאיר: אילפא תלא נפשיה באיסקריא דמכותא אמר איכא דאתי דאמר
כשהלך אילפא בסחורה כי אתא אמרו
ממטלטלי ואדרבה פרנסה
לי מילתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתין נפילא
כיון דשמין באב א"ל
ליה אי הוה יתיב מר וגריס לא מר
דניחא ליה דתתפרנס
מאסקריא וטבענא אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני בשבת
הוה מליך אזל תלא נפשיה באיסקריא
אפילו ממטלטלי דידיה
דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה
וראוין ליתן להם סלע נותנין להם סלע ואם אמר אל תתנו להם אלא שקל אין
ותו דאמרן לעיל דבת
(רשב"ם ב"ב קכט.)
בע"ח הוה וא"כ ל"ש חוב
וילון הספינה: מכותא. וילון: אמר
נותנין להם אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר
ח
וראוין לתת להם סלע.
דידה מכל חוב דעלמא וכי
כל מאן דאתי כו'. כלומר אע"פ
תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל אמר ליה הא מני
היכי דכל חוב דעלמא גבי
שהלכתי בסחורה לא שכחתי תלמודי
אפילו ממטלטלי דיתמי
רבי
(תענית כא.) נותנין
בהאי תקנה ה"נ הבת
ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו
ול"ש: מתני' המשליש
להם סלע.
רבי חייא ורבי אושעיא ח)[בתוספתא שלהן אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי. ולהכי נקט רבי חייא ורבי אושעיא] לפי שהן עיקר
מעות לבתו והיא אומרת
כדאמרי' בעלמא כל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא: תנא ליה. שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא
(ב"ב
ט)
נאמן בעלי עלי יעשה
שם)
שליש מה שהושלש בידו
לה סמך במשנה שסדר רבי: שקל. חצי סלע: וראוין. שאינן נזונין בפחות: נותנים להם סלע. דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא
דברי ר"מ א"ר יוסי וכי
הוה אמר: אל תתנו. הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה: אם מתו. בלא בנים: אין נותנין להן אלא שקל. שאין לנו להפסיד את הבאים
אינה אלא שדה והיא
אחריהם והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם ודאי דווקא שקל קאמר כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים: הא מני. היכא דאמר להו
רוצה למוכרה ה"ה מכורה
מעכשיו בד"א בגדולה
אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל ואע"ג דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת והמותר
אבל בקטנה אין מעשה
יזונו מן הצדקה. וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפ' נערהי) לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור דהתם הוא דאמר אל תקברוהו
קטנה כלום פי' מסר מעות
מנכסיו ונכסי דידיה נינהו הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו:
ביד שליש לצורך בתו
שיקנה לה שדה בהן והיא
רבי
אל
(תענית כא.)
אומרת נאמן עלי בעלי
תתנו. (ב"ב שם) ואם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם.
שהוא יקנה לי ותנו מעות בידו יעשה שליש וכו' ואל יתנו ליד בעלה שמצוה לקיים דברי המת ולקמן נפרש דבעודה
(שם)
ארוסה קאמר ר"מ אבל בנשואה מודה א"ר יוסי וכי אינה אלא שדה מה תועלת יש לקיים דברי המת אפילו אם
(תענית שם) אמר ליה. הא
יקנה לה השליש שדה והיא רוצה למוכרה ולתת המעות לבעלה מי יוכל לעכב ע"י והלכך גם במעות נמי שומעים
מני. (שם)
לה ונותנים אותם לבעלה כיון שהיא רוצה ודוקא לגדולה שומעים אבל אם היא קטנה אין מעשה קטנה כלום אלא
יעשה שליש מה שהושלש בידו: ת"ר המשליש מעות לחתנו ליקח בהן שדה לבתו והיא אומרת ינתנו לבעלי מן
הנשואין הרשות בידה מן האירוסין יעשה שליש מה שהושלש בידו ואסיקנא דבקטנה כ"ע לא פליגי דאפילו מן הנשואין יעשה שליש מה שהושלש בידו ובגדולה מן הנשואין נמי כ"ע לא פליגי דהרשות בידה כי פליגי בגדולה
מן האירוסין דר"מ סבר יעשה שליש וכו' ור"י סבר הרשות בידה: איתמר ר"י א"ש הלכה כר"י ורבא אר"נ הלכה כר"מ וקי"ל כר"נ בדיני ותו דאמרינן לקמן בהל' והא קי"ל כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת: תניא האומר תנו
לבני שקל בשבת והן ראויין לתת להן סלע נותנים להם סלע פי' דלאו דוקא קאמר אלא לזרזינהו שיכלכלו דבריהם במשפט ושקל הוא חצי סלע תרגומא בקע תקלא ותרגומא שקל סלעא ואם אמר אל תתנו להן אלא שקל אין נותנים
להם אלא שקל פי' דדוקא קאמר ואם אמר אם
מתו יירשו אחרים תחתיהן
בין שאמר תתנו בין שאמר
אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל פירוש
כיון (שמת) [שפי' שאם
ימותו] בניו שיירשו אחרים תחתיהן דווקא קאמר