מציאת האשה
פרק ששי כתובות
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
קיימא לן מצוה לקיים דברי המת. אפי' בבריא קיימא לן הכי
רבי מאיר. דמתני'ז) היא דאמר יעשה שליש מה שהושלש בידו: מינח
מט א
א)
ב)
ניחא ליה. שיתנו להן כל צורכן: לזרוזינהו. שיחזרו אחר מזונותיהן
כדמוכח שילהי פ"ק דגיטין דאמרינן רב אסי מוקי
י)
ג) ד)
ושלא יהו רעבתנין: הפעוטות. תינוקות בני תשע ושמונה כדאמרי'
לה בבריא והא קיימא לן מצוה לקיים דברי המת יש מקשין כיון דמצוה
ה) ו)
בהניזקין ח): במטלטלי. דווקא אבל במקרקעי לא עד שיביאו שתי
לקיים דברי המת אם כן מאי אהני הא דדברי שכיב מרע ככתובים
נ ב
ז)
וכמסורין דמו ואומר ר"ת דלא אמרי'
שערות או עד שיהא בן עשרים:
ח) ט)
אפוטרופוס. שמינהו אבי יתומים או
מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלש
רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת
י)
ב"ד: מדקתני. במתני': שאני הכא
מתחלה לכך אי נמי דווקא במת נותן
כ)
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא א הלכתא בין
נא ג
דאיכא שליש. שנשתלש לכך ופירשו
בחיי מקבל אבל דברי שכיב מרע
❖
שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו נותנין להם
ל)
יש
לו מה יעשה בהן אבל אפוטרופוס
בכל ענין כמסורין דמו כ):
א ד ה
כל צורכם הא קיימא לן הלכה כרבי מאיר
שם אפוטרופוס אין מקחאן מבקלח. פי'
אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל
דאמר מצוה לקיים דברי המת ה"מ במילי
ר"ח דוקא מכר אבל מתנתן מתנה
הצריך והרי אם מכרו אלו הפעוטות
הגהות הב"ח
אחרניתא אבל בהא מינח ניחא ליה והא
דלענין מתנה אין סברא לחלק בין יש
אין זה שינוי מצות המת שאף
(א) תוס'
דאמר הכי לזרוזינהו הוא דאתא תנן התם שם אפוטרופוס לאין שם:
הנאת
האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם:
❖
❖
אם כן. דשליש דווקא וטעמא לפי
הפעוטות מקחן מקח וממכרן מכר
הדרן עלך מציאת האשה
ב
שפירשו לו לקנות שדה ליתני יעשה
במטלטלים אמר רפרם לא שנו ג אלא שאין
המדיר את אשתו מליהנות לו.
שליש כו': דאפילו בעלמא. במקום
מוסף רש"י
שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין
תוספות רי"ד (המשך)
אפוטרופוס דדמי קצת לשליש:
פירש בקונטרס דאין
ר' מאיר היא דאמר
מקחן מקח ואין ממכרן מכר ממאי מדקתני
צרכי היתומים לכל הצריך
הנאת תשמישו נאסר עליה דהא
הדרן עלך מציאת האשה
מצוה לקיים דברי
ואם מכרו אלו הפעוטות
אין מעשה קטנה כלום ודלמא היכא דאיכא
המת.
אין זה שינוי מצות המת
משתעבד לה משמע מתוך פירושו שיש
שליש שאני א"כ ליתני אבל בקטנה יעשה
שאף אפוטרופוס הוא
המדיר את אשתו מליהנות לו.
בלשון זה איסור הנאת תשמיש וקשה
מוכר לצורך מזונותיהם
שליש מה שהושלש בידו מאי אין מעשה
דפריך בגמ' וכיון דמשתעבד לה היכי
אין הנאת תשמישו נאסר
א"כ ליתני אבל בקטנה
יעשה שליש מה שהושלש
קטנה כלום שמע מינה אפילו בעלמא:
מצי מדיר לה והתנן קונם שאני עושה
עליה דהא משועבד לה הלכך בשביל
בידו [מאי אין מעשה
לפיך כו' מגופא דמתני' הו"מ למיפרך
תשמיש אין לנו לכופו להוציא וליתן
קטנה כלום] דאפילו
הדרן עלך מציאת האשה
כתובה. והנאת מזונות בגמרא פריך
דלא מצי אסר עליה תשמיש משום
בעלמא פירוש במקום
שיש אפוטרופוס שדומה
המדיר את אשתו מליהנות לו עד ל'
והא משועבד לה: יעמיד פרנס.
דמשועבד לה דאם היה נאסר יוציא
ד
מקצת לשליש וכ' ר"ח
שליח שיפרנסנה: בישראל. אם ישראל
ויתן כתובה לב"ש בשתי שבתות ולב"ה
(תענית כא.) הפעוטות.
ז"ל משמיה דגאון דמתנתן
יום יעמיד פרנס יתר מיכן יוציא
הוא שיכול להחזיר את גרושתו: ובכהן.
שבת אחת ועוד כי מוקי לה בגמרא
דפעוטות מתנה אף על
ויתן כתובה רבי יהודה אומר בישראל חדש
פי שיש שם אפוטרופוס
שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה ושמא
בהדירה כשהיא ארוסה דאכתי לא
ואינו נ"ל דהא הכא
אחד יקיים ושנים יוציא ויתן כתובה בכהן
סופו יתחרט יהבו ליה רבנן זימנא
משועבד לה אם כן מתשמיש נמי חל
(גיטין סה.)
לבעלה מתנה היא ובעי
שנים יקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה המדיר
טפי: אחד מכל הפירות. קונם פרי
הנדר וליתני במתני' יוציא ויתן כתובה
למיפשט ממתני' דכאן
הדרן עלך מציאת
גם באפוטרופוס לא
האשה
פלוני עלי והוא קיים לה: שלא תתקשט
את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות
בשבת אחת לב"ה או בשתי שבתות
מציא למיתיב ליה ובפ'
באחד מכל המינין. קונם בושם פלוני
לב"ש ומפרש ר"ת דליהנות לו לא
יוציא ויתן כתובה ר' יהודה אומר בישראל
המדיר את אשתו
הניזקין פליגי במתנתא
מליהנות לו עד ל' יום.
בלא אפוטרופוס אם היא
עלי והוא קיים לה: בעניות שלא נתן
משמע אלא הנאת מזונות:
יום אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובכהן
יוציא ויתן כתובה. נראה לר"י
קיימא כמו המכר שלו דרב
קצבה. באשה עניה אם לא נתן
שנים יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה המדיר
יימר אמר אין מתנתו מתנה
קצבה לדבר עד מתי אסרו עליה הוא
דבכל הנך דקתני במתני'
ומר בר"א אמר מתנתו
את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין
מתנה (אלא) [אלמא] גרוע
דיוציא ויתן כתובה אבל אם נתן קצבה
יוציא היינו שכופין אותו דכיון דשלא כדין
מתנה ממכר והיכי ס"ד
יוציא ויתן כתובה ר' יוסי אומר בעניות שלא
תמתין עד אותו זמן. ובגמראט) מפרש
עביד כופין אותו להוציא כדאשכחן
למיעבדא טפי ממכר:
נתן קצבה ובעשירות שלשים יום: גמ'
עד כמה היא קצבתה: ובעשירות.
המדיר את אשתו
בהחולץ דתנן לא רצו
(לעיל
מליהנות לו עד ל' יום
וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה כל
שרגילות לכך: עד שלשים יום. אם
חוזרין אצל גדול ומפרש בגמרא חוזרין
ה
סא:) קונם שאיני עושה
יעמוד לה פרנס יתר מכאן
לא הדירה יותר אין כופין להוציא:
אצל גדול למיכפייה הואיל ועליה מצוה
כמיניה דמפקע לה לשיעבודה והתנן קונם
לפיך.
יוציא ויתן כתובה ר"י
גמ' וכיון דמשועבד לה. למזונות:
רמיא ועוד אמרי' לקמן אמר
אומר בישראלית חודש
שאיני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא
א' יקיים ב' יוציא ויתן
רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא
נעשה
כיון דמשעבדא ליה לאו כל כמינה
(יבמות צג. ושם:
כתובה ובכהנת ב' יקיים
ויתן כתובה ומסיק עד שכופין אותו
שאני עושה כו')
ג' יוציא ויתן כתובה פי'
דמפקע ליה לשיעבודיה הכא נמי כיון דמשועבד לה לאו כל כמיניה
(קדושין
להוציא יכפוהו לזון משמע דלשון
זה הוא המודר מורד
דמפקע לה לשיעבודה אלא מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
סג.) (לעיל
שהמודר הוא באומר איני
יוציא שכופין אותו להוציא וליכא
נט.) אינו צריך להפר.
זן ואיני מפרנס הלכך
נעשה
למימר דכפייה דהתם במילי ולא
יוציא ויתן כתובה מיד
ובעוד שנמלכים בו או
בשוטי חדא דבדברים לא יוסר עבד ועוד מדפריך לעיל למ"ד מורדת ממלאכה והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ומאי
(שם)
אם ברח ואינו לפנינו
קושיא דלמא מתניתין דמוסיפין על כתובתה כשלא רצה להוציא אבל אם כופין בשוטי אתי שפיר וא"ת א"כ אמאי לא תני להו בהדי הנך שכופין
לכופו או אם הוא איש
להוציא וי"ל דלא תני במתני' אלא כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס דאתיין ממילא אבל הנך דאתיא כפייה דידהו ע"י פשיעת הבעל
(קדושין סג.)
אלם שאינו שומע לדברי
חכמים מוסיפים לה על
לא קתני ומקמץ ומצרף ובורסי דקתני אפילו נעשו אחר שנשאו ניחא שאינם מתכוונים להקניט ולצער האשה ועוד יש להביא ראיה דיוציא
כתובתה ג"ד בשבת כל
משמע כפייה מדאמר בסוף הבא על יבמתו עובדא הוה בבי כנישתא בקיסרי קמיה דר' יוחנן ואמר יוציא ויתן כתובה
(יבמות צג.)
ימי מרדו כדאמרינן בפ'
ומשמע התם דכייפינן ליה ותימה אמאי לא חשיב לה לההיא דבאה מחמת טענה בהדי הנך שכופין להוציא דהתם אינו פושע בה דמה
אע"פ אבל זה אינו מורד
(כגון) [כיון] שזן ע"י
הוא יכול לעשות שהוא עקר וי"ל משום דקתני סיפא בין שהיו עד שלא נשאו בין משנשאו ולא שייך לומר סבורה הייתי שאני יכולה
❖
(נדרים פה.)
פרנס מ"ה עד ל' יום
לקבל ורובייהו מיתרצי בהאי שינויא ורבינו חננאל הביא מירושלמי דכל הנך יוציא דמתניתין אין כופין והכי איתא התם אמר שמואל
יעמוד פרנס אבל יותר
אין מעשין אלא לפסולות אמר רבי שמואל תנינא המדיר את אשתו מליהנות כו' שמענו שמוציא שמענו שכופין ופסק ר"ח משם ש"מ
מכאן יוציא ויתן כתובה
ואם אינו רוצה או שברח
שאין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא אומרים לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא
תוספות רי"ד
ומעגן את אשתו הוי
מותר לקרותך עבריינא אבל לכפותו לא ולקמן גבי האומר איני זן ואיני מפרנס לר"ח גרסינן בהדיא כופין אותו ויוציא ויתן כתובה
מורד ומוסיף לה ג"ד
א"ר אמר מ"ע הל' בין
וההיא דהחולץ דחוזרין אצל גדול למיכפייה לכנוס או לפטור היינו לפי שמונע ממנה כל ענייני אישות בין תשמיש המטה בין מזונות
בשבת וכן המדיר את
שאמר תנו בין שאמר אל
אשתו מתשמיש המטה
תתנו נותנים להן כל צורכן
אבל משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לא וההיא דסוף הבא על יבמתו התם משמע דלכפותו אמר דכשבא מעשה
אינו מורד שבעבור נדרו
והא קי"ל כר"מ דאמר
לפניו צוה להם להוציא ויותר נראה דכופין בכל הני כדפירש ר"י אלא דירושלמי קסבר ששייך כפייה במילי אבל לדידן דקיימא לן
הוא עושה ומחזר למצוא
מצוה לקיים דברי המת
דבדברים לא יוסר עבד ע"כ איירי בשוטי כיון דלשון יוציא משמע כפייה היכא דעושה לה עולה ומיהו אין לכוף שום אדם לגרש ולעשות
פתח לנדרו הלכך נותנים
ה"מ במילי אחריניתא אבל
לו שבת א' זמן אם הוא
בהא ניחא ליה (פי' דמשום
מעשה עד שנמצא ראיה ברורה דהא אמרינן דגט מעושה בישראל שלא כדין פסול ואין להתיר אשת איש מספק:
מורד מתשמיש בלא נדר
כדי חייו) והאי דאמר הכי
הכא
נמי כיון דמשועבד לה כו'. ואם תאמר ולוקי כגון דתלינהו למזונותיה בתשמיש המטה דאמר יאסר (א) תשמישך עלי אם אזונך וי"ל
יוציא ויתן כתובה מיד
לזרזינהו הוא דאתא תנן
ואם ברח בעוד שנמלכי'
התם הפעוטות מקחן מקח
דא"כ ל)(אפי') שמואל דאמר לקמן אפילו בסתם ימתין שמא ימצא פתח לנדרו מ"מ לא הוה ליה למימר יתר מיכן יוציא ויתן כתובה אלא
בו לפייסו מוסיפין לה
וממכרן ממכר במטלטלי
לאחר שלשים תהנה ותאסר לבית הלל שבת אחת ולבית שמאי שתי שבתות וכהאי גוונא פריך לקמן אמאי דמשני כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש
ג' דינרים בשבת ואי
פי' ומשום כדי חייו אבל
המטה וליכא נמי למימר כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי מעכשיו אם תהנה ממני דאז אסורה ליהנות דהא לרב יהודה דאמר
קשיא והא כשהדירה שלא
במקרקעי לא עד שיהא
תהנה ממנו נאסר בתשמיש
גדול ופקח ובפ' הניזקין
בפרק שני דנדרים קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר שלא יישן היום פן יישן למחר הכא נמי אסור לשמש שמא תהנה דבתנאי
המטה ולא ניתן לו אלא
מפרש כבר ו' כבר ז'
לא מיזדהר איניש כדמפרש התם ואפילו לרב נחמן דאמר התם מיזדהר הכא מודה דאשה לא מיזדהרא כיון שלא נדרה ובתוספות ה"ר יוסף
שבת א' כדתנן במדיר
כבר תמני כבר תשע כבר
שפירש לפני רבינו שמואל מנוחתו כבוד פירש דלקמן דווקא מוקי דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה דקתני המדיר אשתו שלא תתקשט
את אשתו מתשמיש המטה
עשרה כל חד וחד לפום
פי' המורה שאין הנאת
חורפי' אמר רפרם ל"ש
ולא קתני המדיר מקישוט משמע שפיר שמדירה מתשמיש מפני שלא תתקשט אבל הכא דקתני המדיר מליהנות משמע שמהנאה ממש מדירה:
התשמיש נאסר עליה בנדר
אלא שאין שם אפוטרופוס
נעשה זה דהא משועבד לה:
אבל יש שם אפוטרופוס
אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר פי' אפוטרופוס שמינהו ב"ד או אבי יתומים אין מעשהו כלום זולתו ואינו נ"ל דהא לקמן בגמרא בעי לאוקמי בנדר והיא ארוסה דחייל נדרא ואכתי תקשה כיון דחייל נדרא
ועודה ארוסה ולא ניתן
לו אלא שבת א' אלא כך יש לפרש כגון שהדירה
ממאי מדקתני אין מעשה קטנה כלום פי' אלמא היכא דאיכא שליש אין מעשה קטנה כלום וה"ה לאפוטרופוס נדרא דתשמיש חייל כיון דנדר
התשמיש בכלל ומקשה
וכיון דמשועבד לה היכי
מצי מדיר לה כל כמיניה
דלמא היכא דאיכא שליש שאני פירוש שהשליש פרשו לו מה יעשה אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות שלא תהנה מנכסיו שאין הנאת