ע:
המדיר פרק
שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נעשה
כאומר לה צאי כו'. הכא לא מצי למיפרך והא לא אמר לה
נעשה כאומר לה. דאע"ג דלא אמר הרי הוא כאומר דודאי אדעתא
ב א ב ג ד ה
א)
ב)
דהכי אדרה: בדלא ספקה. מזונות במעשה ידיה הקצוב לה במשנת
הכי כדפריך באע"פ דהכא אין אנו משנין
ג)
אע"פ : הא רגילה בהו. ומשועבד לה: שהגיע זמן
נדר מכמו שנדר אלא טעמא בעלמא הוא דלמה הוא מדירה אלא
ולא נשאו. דמדאורייתא לא משועבד לה לפיכך חל הנדר דאיסור
בשביל שרוצה שיהיו מעשה ידיה שלה אבל התם גבי מקדיש ידי אשתו
ד) ה)
ג ו
ו)
אין הנדר טוב וצריך לתקן דיבורו
דאורייתא הוא ומדרבנן חייב לזונה
ז)
לפיכך יעמיד פרנס: וניסת. דהשתא
שרוצה לומר יקדשו ידיה לעושיהן להכי
נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
אלא
לא תימא
פריך לה התם:
חייב במזונותיה והנדר כבר חל עליו:
ואם איתא להא דרב הונא אמר רב דא"ר
ד ז
נעשה כו'. לא הוה מצי למימר דמתני'
הא סברה וקבלה. יודעת היא שנאסר
הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה
עליו לזונה וניסת לו: גבי מומין.
דהכא כר"מ דאמר אין אדם מוציא
איני ניזונת ואיני עושה קונם שאני עושה לפיך
ח)
בשלהי פרקיןי) במתניתין: לענין מזוני
דבריו לבטלה כדמשני באע"פ
אמאי אינו צריך להפר לימא מתוך שיכולה
ה ח
ט)
מי אמרינן. סבורה הייתי. יודעת היא
דלא דמי דודאי משום דאין אדם מוציא
י) כ)
לומר איני ניזונת ואיני עושה נעשה כמי
שאי אפשר לה בלא מזונות: ופרנס
דבריו לבטלה יש לנו לתקן דיבורו
ל)
שאומרת לו איני ניזונת ואיני עושה אלא לא
לאו שליחותיה עביד. בתמיה נמצא
כמו התם דמקדיש מעשה ידיה ואמרי'
ו ט י
עובר על נדרו: הרי אלו יכתבו ויתנו.
תימא נעשה אלא באומר לה צאי מעשה
דבעי למימר יקדשו ידיך לעושיהן
❖
❖
א
דאינו אלא תיקון מלה בעלמא אבל
אע"ג דלא אמר ליה לסופר כתוב. ה"נ
ידיך במזונותיך אי הכי פרנס למה לה ב בדלא
להוסיף על הדיבור מה שלא אמר כלל
אע"ג דלא אמר ליה זון שלוחיה הוא:
ספקה אי בדלא ספקה הדר קושיין לדוכתיה
מוסף רש"י
גליון הש"ס
התם קאמר יכתוב. לשון צוואה לשומע
אין לנו להוסיף בשביל כך כיון שאין
א"ר אשי ג במספקת לדברים גדולים ואינה
קולו: בדליקה התירו לומר. בשבת
לנו לומר שכך היה דעתו בלא שום
גמ' הא סברה וקבלה.
איני ניזונת. ואיני
מספקת לדברים קטנים הני דברים קטנים היכי
עושה.
דמתוך שאדם בהול על ממונו אי לא
דיבור אחר כמו שהיינו סבורין מתחלה:
❖
(לעיל נח:)
דמי אי דרגילה בהו הא רגילה בהו ואי לא
והאידנא
דאדרתן לא מצינא
שרית ליה אתי לכבויי כ): לאו למעוטי
רגילה בהו פרנס למה לה לא צריכא דרגילה
לאיגלגולי בהדך.
כי האי גוונא. בכל איסורין שבתורה:
ד
בבית נשא וקא מגלגלא בהדיה דאמרה ליה
שאר איסורי שבת. דחמירי ולא
ואדעתא דהכי לא מחלה שידירנה
תוספות רי"ד
הלכך משועבד לה ומ"מ חל הנדר
התירו בהן לומר העושה לי מלאכה
עד האידנא דלא אדרתן גלגילנא בהדך השתא
דמפקע לה משיעבודה
דבשעת הנדר אכתי לא היה משועבד
זו אינו מפסיד כדי שישמעו עובדי
ה"נ כיון דמשועבד לה
דאדרתן לא מצינא דאיגלגל בהדך ומאי שנא
לאו כל כמיני' דמפקע
אי נמי בלא טעם מחילה הנדר חל
כוכבים ויעשו אבל בנדרים לא
עד ל' יום עד ל' יום לא שמעי בה אינשי ולא
(גיטין עז:)
לה לשיעבודה ומהדר
גזור: דלעלמא קאמר. לא דמי
שכל זמן שהיא עמו יש לה לגלגל עמו
באומר לה צאי מעשה
זילא בה מילתא טפי שמעי בה אינשי וזילא
דאע"ג דאין יורדת עמו דאין זה חשיב
לשליחות כלל דלא ייחד איש לעשותו
ידיך למזונותיך א"ה פרנס
בה מילתא איבעית אימא שהדירה כשהיא
למה לי בדלא ספקה
ירידה דמיירי שאין בני משפחתה
אבל רגיל אצלו
אימא לא כו':
אי בדלא ספקה הק"ל
ארוסה ארוסה מי אית לה מזוני שהגיע זמן
מעשה היכי חייל נדרא אמר ר"א
העשירים כמו בעלה רגילין בכך אלא
(לקמן פג.)
ולא נשאו דתנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות
בתרומה ומאי
הגיע זמן.
אביה מתוך עושרו היה מוותר הלכך
במספקת לדברים קטנים
ואינה מספקת לדברים
שנא עד שלשים יום עד שלשים יום עביד שליח שליחותיה
טפי לא עביד
יש לה לגלגל עמו וכשאינה עמו יש לה
גדולים הני דברים גדולים
להנהיג כמו שהיתה רגילה בבית אביה:
שליח שליחותיה ואיבעית אימא שהדירה כשהיא ארוסה ונישאת נישאת $הא
(לעיל
ה"ד אי דרגילה בהו הא
שהגיע זמן ולא נשאו. פירש
מח:) ולא נשאו.
רגילה בהו ואי דלא רגילה
סברה וקבלה דאמרה כסבורה אני שאני יכולה לקבל עכשיו אין אני יכולה
בהו פרנס למה לי לא
בקונטרס דמדאורייתא
(שם) אוכלות משלו.
לקבל אימר דאמרינן הכי גבי מומין לענין מזוני מי אמרינן הכי אלא מחוורתא
צריכא דרגילה בהו בבי
לא משתעבד לה לפיכך הנדר חל וקשה
נשא וקא מיגלגלא בהדיה
כדשנינן מעיקרא: עד שלשים יום יעמיד פרנס: ופרנס לאו שליחותיה קא
(לעיל ב.)
דא"ל עד האידנא גלגילנא
דא"כ מן הנשואין נמי יחול הנדר מהאי
ואוכלות בתרומה.
בהדך השתא דאדרתן לא
עביד אמר רב הונא ה באומר כל הזן אינו מפסיד וכי אמר הכי לאו שליחותיה
טעמא דהא קיימא לן דמזונות נשואה
מצינא למגלגל בהדך ואי
קעביד והתנן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט
דרבנן ועוד קונם שאני עושה לפיך
ו
קשיא כיון דרגילה בהו
בב"נ קי"ל דעולה עמו
לאשתו הרי אלו יכתבו ויתנו הכי השתא התם קאמר יכתוב הכא מי קאמר יזון
אמאי אין הנדר חל והא מעשה ידיה
(לעיל
ואינה יורדת עמו הא
לבעלה לכ"ע לא הוי אלא מדרבנן
כל הזן קאמר והא אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד
מח:)
ז
משועבד לה והק"ל י"ל
ונראה לפרש שהגיע זמן ולא נשאו
כיון דמגלגלא בהדיה הנה
בדליקה למעוטי מאי לאו למעוטי כי האי גוונא לא למעוטי שאר איסורים
מוחלת לו את כבודה
כלו' הא דקתני יעמיד פרנס אשהגיע
דשבת מתיב רבה המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני
כל
(לעיל נז.)
ואינה רוצה לתובעו בהן
זמן ולא נשאו קאי אבל כשנדר עדיין
השומע קולו יכתוב גט
וכיון שבתורת מחילה
הרגיל אצלו ויאמר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו
לאשתו.
לא הגיע הזמן לפיכך חל הנדר ודוקא
קמגלגלה בהדיה לא
הוא נותן לו ובא ונוטל מזה הכי הוא דשרי אבל כל הזן אינו מפסיד לא לא
(גיטין סו.) הוא
משועבד לה ובשעה שנדר
הגיע זמן אבל נשאת אין צריך להעמיד
נותן לו ובא ונוטל
לשלום היתה עומדת וחייל
מיבעיא קאמר לא מיבעיא כל הזן אינו מפסיד דלעלמא קאמר אבל האי כיון
פרנס דסברה וקיבלה כדאמר בסמוך
מזה.
נדרא ואע"פ שעכשיו הוא
דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה כמאן דאמר ליה זיל הב ליה את דמי קמ"ל:
מורד בה והיא יכולה
ועוד י"ל כשהדירה כבר הגיע הזמן
לתובעו הנדר כבר חל
גופא המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו
ומיהו חל הנדר דלא אלמוה רבנן
ח
(נדרים מג.)
וכיון שחל רגע א' שוב
לשיעבודא דאשה כל זמן שלא נישאת
ור' יוסי אוסר.
ואומר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הוא נותן לו
אינו בטל הלכך א"י לתת
לה אותן הדברים שהיתה
ומפקיע הקונם אותו שיעבוד:
ובא ונוטל מזה ביתו לבנות וגדירו לגדור ושדהו לקצור הולך אצל פועלין
טפי לא עביד שליחותיה. הכא לא
(שם)
רגילה בהן אלא ע"י פרנס.
הרגילין אצלו ואומר להן איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה
ומ"ש עד ל' יום לא
שייך טעמא דזילותא כיון דלא
שמעי אינשי ולא זילא
לו הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה היו מהלכין בדרך ואין עמו מה
ט
בה מילתא טפי שמעי
נישאת וא"ת ויעשה לה תקנה אחרת
בה אינשי וזילא מילתא:
יאכל נותן לאחר לשום מתנה והלה נוטל ואוכל ומותר ואם אין שם אחר
כגון שיתן לו לחבירו במתנה והלה
ופרנס לאו שליחותי' קא
מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ
יתן לה כמו גבי בא בדרך דמייתי
י
עביד א"ר באומר כל הזן
אינו מפסיד. וכי אמר
והלה נוטל ואוכל ומותר ורבי יוסי אוסר אמר רבא מ"ט דר' יוסי גזירה משום
לקמן דאין לומר דווקא בא בדרך ואין
הכי לאו שליחותיה קעביד
לו מה יאכל התירו לו דהא גבי מעשה
מעשה
בתמיה והתנן מי שהיה
דבית חורון משמע דאי הוה יהיב ליה מתנה גמורה הוה שרי אביו למיכל וי"ל דאין הכי נמי אבל אין רגילות ליתן בכה"ג דכל שעה ירא
מושלך בבור ואמר כל
השומע קולי יתן גט
שיחזיק בהן המקבל וא"ת ויפקיר כדלקמן וי"ל דהא ודאי לא שרינן אלא לבא בדרך הואיל ולא נכנסו המזונות לרשות אחרת משיצאו מיד המדיר
לאשתי הרי אלו יכתבו
דנראה כמו שהן עדיין ברשותו ותקנתא דחנוני הרגיל אצלו איכא למימר נמי דלא שכיח דעבדי טפי משלשים יום הואיל והמדיר אינו אומר
ויתנו אלמא שליח שויה
לו ליתן לו מעות: ופרנס לאו שליחותיה קעביד. השתא סלקא דעתין דאמר ליה ספק לה מזונות ואני פורע ולא דמי להא דמסקינן בריש
התם קאמר יכתוב הכא מי
אמר יזון כל הזן קאמר.
פרק בתרא דע"ז ל) אומר אדם לחנוני הרגיל אצלו תן פירות לחמרי ולפועלי ואינו חושש לא משום שביעית ולא משום יין נסך
והא"ר אמי בדליקה התירו
דהתם לא קאמר ליה דליתיב להו איסורא הלכך לאו שליחותיה עביד אי יהיב להו יין נסך אבל הכא שליחותיה קא עביד כי יהיב לה שום מזונות:
לומר כל המכבה אינו
באומר כל הזן אינו מפסיד. ולא בעי לשנויי בחנוני הרגיל אצלו אומר רבינו יצחק דיעמיד פרנס משמע דמפרנס לה מזונות אבל
מפסיד בדליקה למעוטי
מאי לאו למעוטי כה"ג לא
בחנוני הרגיל אצלו לא מפרש לה מיהו אומר רבינו שמואל דווקא בכי האי גוונא דאמר בסתם כל הזן אינו מפסיד שרי
למעוטי שאר איסורי שבת
במודר הנאה אבל למימר ליחיד אם תזון לא תפסיד אסור דמיחזי כשלוחו דגבי בא בדרך לא שרי למימר הכי ובסוף מסקנא נמי דמשני
פי' שלא יאמר כל העושה
מלאכה זו אינו מפסיד.
לא מיבעיא כל הזן כו' אי הוה שרי למימר ליחיד הוה ליה למיתני בחנוני הרגיל אצלו אם תזון לא תפסיד והוה משמע לן רבותא טפי:
מתיב רבא המודר הנאה
שלא מחברו ואין לו מה יאכל
הולך אצל חנוני הרגיל אצלו וא"ל איש פלוני מודר הנאה ממני וא"י מה אעשה לו והוא נותן ובא ונוטל ממנו פי' וא"י לתובעו בדין דא"כ הו"ל שלוחו אלא שסומך באהבתו עליו שישלם לו בנדבת לבו הכי הוא דשרי
אבל כל הזן אינו מפסיד לא פי' משמע דשליח שויה. ל"מ קאמר ל"מ כל הזן אינו מפסיד דלעלמא קאמר אבל האי כיון דרגיל אצלו ואזיל וא"ל כמאן דא"ל זיל הב ליה דמי קמ"ל.