המדיר פרק
שביעי כתובות
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
מ) תטעום אחד מכל הפירות. לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ
מעשה דבית
חורון. בנדרים בפרק השותפין: היינו תנא קמא. דאיהו
ז א
א) ב)
ג) ד)
יום קאמר : במפרש. שפירש שלשים יום הוא דלא
לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים כדאמרי' בריש פרק
נמי שלשים
ט)
ח ב ג
ה)
כפינן ליה להוציא אלא יעמיד פרנס: משום דאיכא צערא דתרווייהו
שני דנדרים דכי אמר קונם עיני בשינה סתם לא חייל נדר
ו)
לא גרסינן: יוציא ויתן כתובה. לאלתר: שנדרה היא. ומה יש לו
למיסר שינה אלא שלא תטעום במין אחד שבפירות כדאמרינן
ז)
ח) ט)
עוד להמתין אי ניחא לה לדידה
בתוספתא דאפילו לא טעמה מין זה
ט ד
י)
למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש
מעולם אבל למאי דסלקא דעתין
מעשה דבית חורון: רבי יהודה אומר
כ) ל)
פתח לנדרה אבל היכא דאדרה איהו
דאדרה איהו ותלנהו בתשמיש המטה
מ)
בישראל חדש אחד וכו': היינו ת"ק אמר
נ)
כגון מליהנות לו ימתין שמא ימצא
חל אפילו הדירה מכל פירות כיון
אביי כהנת אתא לאשמועינן רבא אמר
י ה
ס)
פתח לנדרו: וקסבר רבי מאיר הוא.
דאפשר לה לאכול וליאסר בתשמיש
❖
חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו אמר
❖
שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה
המטה כי ההיא דשלהי נדרים
רב לא שנו אלא במפרש אבל בסתם
לפיכך יתן כתובה. וסתם מתניתין
דאמר תיתסר כל הנאות דעלמא
יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר
תוספות רי"ד (המשך)
ר"מ היא י): אם רצה הבעל. מתחילה
עלי כו' ושרקיה טינא שלא יהנה מן
גליון הש"ס
אפילו בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח
להפר יפר: ואם. לא רצה וקיים
העולם אלמא חל הנדר:
שלא פי' עד זמן פ' אלא
תוס' ד"ה רבי יהודה וכו'
רבי
סתם הדירה יוציא וי"כ
יהודה היינו ת"ק. בהחולץ
לה ואמר אי אפשי כו': בעניות
לנדרו והא איפלגו ביה חדא זימנא דתנן
היכא דמוכח שאני.
מיד אלא לשמואל דאמר
שלא נתן קצבה. יוציא ויתן כתובה.
פי' ר"י
המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש
דאפילו בסתם לא יוציא
❖
עד ל' יום הכא אמאי תני
אלמא הוא נותן דהא בנדרה היא
דחדש דקרא שלשים יום כדדרשינן
אומרים שתי שבתות וב"ה אומרים שבת
יוציא ויתן כתובה מיד.
וקיים הוא אוקימתא למתניתין: הכי
התם ירח שלשים ימים שלשים ובנזיר
אחת ואמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם
ומהדר הבמ"ע שנדרה היא
גרסינן והא תנן רבי יהודה אומר
נמי אמרינן ואימא
וקיים לה הוא וקסבר הוא
הגהות הב"ח
יוציא לאלתר ויתן כתובה ושמואל אמר
נותן אצבע בין שיניה
בישראל יום אחד יקיים. גבי
שלשים יום כדכתיב עד חדש ימים
(א) תוס'
א אפי' בסתם נמי לא יוציא שמא ימצא פתח
פי' אין כח בבעל להדיר
שלא תטעום דאוקימתא בנדרה
אבל בדרבנן לא הוי אלא חסר
את אשתו שלא תטעום
לנדרו צריכא דאי איתמר בההיא בההיא
❖
היא וקיים הוא וקאמר רבי יהודה
כדאמרי' בפ' אין נערכין
בההיא
או שלא תתקשט אלא
כגון שנדרה היא והוא
קאמר רב משום דלא אפשר בפרנס אבל
יום אחד יקיים יתר מיכן יוציא ויתן
ובפ"ק דר"ה רשב"ג
שמע ולא הפר לה אלא
כתובה: אלמא בעל מצי מיפר.
אומר רצו חדש רצו שלשים נ) וקשה
בהא דאפשר בפרנס אימא מודה ליה
קיים לה וקסברי הני תנאי
הגהות הגר"א
דהכא פריך היינו ת"ק ואביי נמי
נדרי קישוט מדקניס ליה כתובה על
בין ת"ק בין ר"י בין ר'
לשמואל ואי אתמר בהא בהא קאמר שמואל
[א] תוס'
יוסי דהוא נותן אצבע בין
שקיימו: אם ארחץ אם לא ארחץ.
דאמר כהנת אתא לאשמועינן אית
משום דאפשר בפרנס אבל בההיא אימא
שיניה כלומר אע"פ שהיא
ליה דחדש שלשים יום ואומר ר"י
בנדרים כ) מפרש לה דאמרה תיאסר
נדרה כל הפשיעה עליו
מודה ליה לרב צריכא: תנן המדיר את
דהכא משום דבעי למימר ובכהנת
הנאת רחיצה עלי אם ארחץ ושבועה
מוטל שהי' יכול להפר
אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא
לה ולא הפר שהיא נדרה
שנים יקיים נקט חדש וג' חדשים
שלא ארחץ וכן אם אתקשט תיאסר
❖
ע"ד שיפר לה בעלה נדרה
ויתן כתובה בשלמא לרב כאן בסתם כאן
דהבחנה וט' חדשים דמעוברת דהוו
הנאת קישוט עלי אם בבשמים
וכיון שלא רצה להפר
במפרש אלא לשמואל קשיא הכא במאי
אתקשט עד זמן פלוני: אם לא
חדשים דשלשים יום משום דטורח הוא
כל התואנה עליו מוטלת
הלכך יוציא וי"כ. וכיון
מוסף רש"י
אתקשט. שבועה שלא אתקשט:
עסקינן כגון שנדרה היא וקיים לה איהו
לפרש ולומר צ' יום וע"ר יום נקט
ב
שלא הפר נדרה אין לנו
אין אלו נדרי עינוי נפש. ואין
חדשים ועוד י"ל דאפי' בלישנא דרבנן
וקסבר ר"מ הוא נותן אצבע בין שיניה וסבר
דברים שיש בהן עינוי
לתת לו זמן שמא תמצא
נפש.
פתח לנדרה דאי ניחא לה
הוי חדש שלשים היכא דלא מוכח
הבעל מיפר דלענות נפש כתיב ל):
רבי מאיר הוא נותן אצבע בין שיניה והתניא
לדידה למישקל כתובתה
אבל $ היכא דמוכח שאני:
בבגדי
❖
(נדרים עט.)
האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ולא הפר
ומיפק לא תבקש פתח
אי נמי בהא קאמר שמואל
(א) ס)
לנדרה אבל ברישא שנדר
לה רבי מאיר ורבי יהודה אומרים היא נתנה אצבע בין שיניה לפיכך אם
הוא שלא תיהנה מנכסיו
דאיכא צערא דתרווייהו.
[אפי' אם] נדר בסתם
רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא
תוספות רי"ד
הכי גרסינן לה בכל הספרים אע"ג
ימתין שמא ימצא פתח
בכתובה רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים הוא נותן אצבע בין שיניה לפיכך
ר"י אומר וכו'. ר"י היינו
דכבר אצרכינהו שפיר מצריכותא
לנדרו. תניא האשה שנדרה
ת"ק. אמר אביי כהנת
בנזיר ושמע בעלה ולא
אם רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית יוציא ויתן
קמייתא מ"מ כן דרך הש"ס שעושה
ג
הפר לה ר"א אומר היא
אתא לאשמועינן. רבא
ב' צריכותות לשני האמוראים כשיש
כתובה איפוך ר"מ ורבי יהודה אומרים הוא נותן רבי יוסי ורבי אלעזר
נתנה אצבע בין שיניה
אמר חודש מלא וחודש
לו ובקונטרס לא גריס ליה ובפ'
חסר א"ב. א"ר ל"ש אלא
ולפיכך אם רצה הבעל
אומרים היא נתנה וסבר רבי יוסי היא נתנה והתנן רבי יוסי אומר בעניות
להפר יפר ואם אומר אי
במפרש (כ"כ) אבל בסתם
אע"פ לא גריס ליה
שלא נתן קצבה אימא רבי מאיר ורבי יוסי אומרים הוא נותן רבי יהודה
אפשי באשה נדרנית יוציא
יוציא ויתן כתובה לאלתר.
בשלמא
לרב כאן
בשום ספר:
ושמואל אמר אפילו בסתם
שלא בכתובה ר"י ור"מ
ורבי אלעזר אומרים היא נתנה וסבר רבי יהודה היא נתנה והתנן רבי
בסתם כו'. וסלקא דעתין [א] בדתלה
ור"י אומרים הוא נותן
לא יוציא שמא ימצא
יהודה אומר בישראל יום אחד יקיים אימא רבי מאיר ורבי יהודה ורבי
אצבע בין שיניה לפיכך אם
פתח לנדרו. וקי"ל הל'
בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך
כשמואל בדיני: (מתני')
רצה הבעל להפר יפר ואם
יוסי אומרים הוא נותן ורבי אלעזר אומר היא נתנה ואם תמצא לומר זוגי עלי אם תטעום מאותו המין:
[פסקא] המדיר את אשתו
אמר א"א באשה נדרנית
שנדרה היא וקיים לה הוא.
זוגי קתני אימא רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים היא נתנה רבי יהודה
ולא רצה להפר יוציא וי"כ.
שלא תטעום אחד מכל
מיני פירות יוציא ויתן
פי' ר"א מטיל כל התואנה
ורבי יוסי אומרים הוא נותן והא סתמא דלא כרבי מאיר וסבר רבי יוסי
פי' בקונט' ומה יש לו
כתובה. רי"א בישראלי'
על האשה שנדרה והני
עוד להמתין אי ניחא לה למישקל
בעניות שלא נתן קצבה אלמא בעל מצי מיפר ורמינהו אלו דברים
תנאי הטילו כל התואנה
יום א' יקיים ב' יוציא וי"כ.
ד
ובכהנת ב' יקיים ג' יוציא
על הבעל שקיים לה מש"ה
כתובה ולמיפק לא תבקש עוד פתח
שהבעל מיפר דברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם
ה
וי"כ המדיר את אשתו
יוציא וי"כ. וכיון דסתם לן
לנדרה ותימה לפירושו דמאי פריך
אתקשט אם לא אתקשט אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן
תנא כי הני תנאי הלכתא
שלא תתקשט בא' מכל
לקמן ותתקשט ותיאסר אי לב"ש כו'
הכי דהוא נותן אצבע
התכשיטין יוציא וי"כ. ר'
נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין ושלא אתקשט
יוסי אומר בעניות שלא
בין שיניה והאי דקאמר
הואיל וכבר תירצנו דבנדרה היא לא
א"א באשה נדרנית לא
נתן קצבה [ובעשירות] ל'
בבגדי
שייך המתנה ונראה לר"י דהשתא לא
מפני שהוא תובע גירושין
יום פי' אם מדיר את אשתו
מיירי בדתלינהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה באחד מכל מיני פירות כל זמן שהיא תחתיו דאם נדרה לעולם א"כ מה תרויח במה שיוציא
שלא תאכל פרי פ' אע"פ
שאע"פ שהוא שותק
אף ע"ג דבנדר של תשמיש ממתנת בנדר של פירות אינה יכולה לסבול אפי' יום אחד: ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא בלא
והאשה תובעת גירושין
שלא הדירה אלא מאותו
מוציא כדתנן במתני' אלא
פרי בלבד ובכל הפירות
כתובה. והא דתנן בפרקין נודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובה אבל מקיימת לא הנ"מ בשאר נדרים אבל נדרים שיש בהן
היא מותרת אמרי' יוציא
ה"פ כיון שיכול להפר
עינוי נפש אפי' מקיימת יוצאה בלא כתובה דיש חילוק בין אותם נדרים לשאר כדאמרינן לקמן גבי כנסה ע"מ שאין עליה נדרים:
ולא הפר כאילו אמר הוא
וי"כ וכן נמי אם הדירה
בעניות שלא נתן קצבה. ועל כרחך מתני' לשמואל בנדרה היא וקיים לה הוא דאי בהדירה הוא הא קאמר שמואל ימתין עד שימצא
א"א בא"נ וכל התואנה
שלא תתקשט בבושם
פ' אע"פ שהיא מותרת
מוטלת עליו. א"נ איידי
אימא
רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים היא נתנה אצבע כו'. הקשה ר"ת דהכא אית ליה לר"מ היא
פתח לנדרו:
להתקשט בכל שאר מיני
דקאמר ת"ק א"א אמרי
נתנה ולהכי יוציא בלא כתובה ולקמן תניא רבי מאיר אומר כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יקניטנה כדי שתדור
נמי אינהו א"א ולאו
בשמים חוץ מבושם פ'
יוציא וי"כ. ואי קשיא מה
דוקא אלא בזמן דהוא
לפניו ויפר לה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת פירוש ולכך יוציא בלא כתובה משמע דלר' מאיר לא יוציא ואם יוציא יתן
כח יש לו להדירה שלא
כתובה ולקמן מגיה ר"ת בשני ברייתות רבי יהודה דתרווייהו חד תנא קתני להו מדקאמר לקמן מאן דמתני אהא כל שכן אהא ואין
תאכל או שלא תתקשט
הא מוקמינן לה לקמן
נראה דלא הועיל כלום דזאת הסוגיא אליבא דשמואל אבל לרב אין צריך להגיה הברייתא וסברי רבי מאיר ורבי יהודה היא נתנה
בנדרה איהי וקיים לה
ונראה לר"י דמודה רבי מאיר דאם יוציא בשביל כך דלא יתן כתובה אלא משום דלתנא דפליג עליה מצוה להוציא דעד כאן לא קא
איהו (וכ"ז הוא אליבא
מיבעיא לן בסוטה בפרק ארוסה בעוברת על דת אם אסור לקיימה או לא אבל פשיטא דמצוה לגרשה וקאמר רבי
דשמואל אבל אליבא דרב
מאיר אם הוא רוצה יכול לעכבה על ידי תקנה זו: רבי יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש. משמע הכא דרחיצה וקישוט לא הוי
כגון שהדירה הוא ואמר
הנאת תשמישך אסור עלי
עינוי נפש לרבי יוסי אפילו נדרה לכמה ימים וכן נראה לרשב"א מדקתני סיפא ואלו הן נדרי עינוי נפש ואי רחיצת עולם הוי
כקונם אם תאכלי פרי
נדרי עינוי נפש הו"ל למינקט רחיצה וקישוט ולא גריס בריש פרק בתרא דנדרים ורבי יוסי ניוול דיומא לא שמיה ניוול
פ' או אם תתקשט בשם
דמשמע הא רחיצת עולם הוי עינוי ומתוך סוגיא דהתם אי אפשר לגרוס כן ואין להאריך כאן: אין אלו נדרי עינוי נפש. ולא גריס ואלו הן
פ' חייל נדרא) ואקשי'
בשלמא לרב כאן בסתם
נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין דמשנה היא בפ' בתרא דנדרים והתם גרסי' ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם
כאן במפרש אלא לשמואל
פירות העולם עלי וליכא למימר דהך דמייתי הכא ברייתא היא ולא משנה דכיון דמצי למפרך ממתניתין לא שביק מתניתין ומייתי ברייתא:
ק'. פי' ברישא דתנן ל' יום
הכי גרסינן רבי
הוי במפרש הלכך ממתינין
יוסי אומר אין אלו
נדרי עינוי נפש משום
עינוי
נפש הוא דאינו מיפר אבל
מיפר הוא משום
דברים שבינו לבינה
לי' עד ל' יום אבל כאן
הניחא