עא:
המדיר פרק
שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בבגדי צבעונים. גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו: הכא במאי
הניחא לרב אדא בר אהבה דאמר בעל מיפר אלא לרב הונא כו'
יא א
א) ב)
ג)
עסקינן. קישוט דמתני' דהכא: בדברים שבינו לבינה. סם המשיר
פירוש משום עינוי נפש הוא דאינו מיפר הא דקאמר רבי יוסי אין אלו
ד) ה)
את השער: בעפר פיר. בעפר חור שהוא גדל שם כלומר בדבר
נדרי עינוי נפש לא שלא יוכל הבעל להפר אלא שאינו מיפר משום
יב ב
ו) ז)
שהוא רגיל בו בקי הוא להשמר שאינו מזיקו: פיר. כמו פירא דכוורי
נדרי עינוי נפש אלא מיפר הוא משום
דברים שבינו לבינה והתם
ח)
ט)
גומא: אלא הכא
מפרש דנ"מ דאי מיפר משום עינוי
יג ג
י)
במאי עסקינן דתלינהו לקישוטיה
נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים
בבגדי צבעונין הכא
במאי עסקינן בדברים
❖
בתשמיש. ומשום הכי מצי מיפר
אין בהם עינוי נפש לעצמו מיפר
שבינו לבינה הניחא למ"ד דברים שבינו
יד ד ה
דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת
לאחרים לא מיפר ופריך הניחא לרב
לבינה הבעל מיפר אלא למ"ד אין הבעל
תשמישו עליה: כופה ומשמשתו.
אדא בר אהבה דאמר בעל מיפר כן
מיפר מאי איכא למימר דאתמר דברים
תורה אור השלם
שאינה יכולה לאסור עצמה עליו אבל
נמצא בספר ישן וכן איתא בנדרים
שבינו לבינה רב הונא אמר הבעל מיפר רב
1. אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי
א
י) ולא כספרים שכתוב להפך
יכולה לאוסרו עליה שתהא היא
כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי
אדא בר אהבה אמר אין הבעל מיפר שלא
ופליגי רב אדא בר אהבה ורב הונא
מודרת ולא הוא כגון הנאת תשמישו
טו ו ז ח
בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם:
מצינו שועל שמת בעפר פיר אלא הכא
אליבא דר' יוסי דאמר אין אלו נדרי
עליה דצריך הוא להפר שלא יאכילנה
ב
שיר השירים ח י
2. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם
במאי עסקינן כגון דתלינהו לקישוטיה
דבר האסור לה: ולא תתקשט ולא
עינוי נפש אם מיפר משום דברים
יְיָ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא
תאסר. לר' יוסי כיון דאמר אין אלו
שבינו לבינה דרב אדא בר אהבה
בתשמיש המטה דאמרה יאסר הנאת
טז ט י
תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי:
❖
הושע ב יח
אמר מיפר דרחיצה וקישוט הוו
נדרי עינוי נפש היאך יכול להפר ואי
תשמישך עלי אם אתקשט כדאמר רב
דברים שבינו לבינה ורב הונא לא
משום דתלינהו בתשמיש לא תתקשט
כהנא דאמר רב כהנא הנאת תשמישי
ג
ולא תיאסר: א"כ קרו לה מנוולת.
חשיב להו דברים שבינו לבינה שלא
עליך כופה ומשמשתו הנאת תשמישך עלי
מוסף רש"י
❖
מצינו שועל כו' ולא גרסינן הב"ע
וכי מבזו מקשטא אישתכח דנדר זה
יפר לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור
כמוצאת
שלום.
בדברים שבינו לבינה פירוש בקישוט
אוסרה עליו לפיכך יכול להפר משום
לו ולא תתקשט ולא תאסר אם כן קרו לה
דברים שבינו לבינה: ותתקשט
המשיר את השער הניחא למאן
(פסחים פז.)
תוספות רי"ד
מנוולת ותתקשט ד ותאסר אי לב"ש שתי
ולהגיד שבחה.
ותאסר אי לבית שמאי. אמאי יוציא
דאמר כו' דא"כ הוה משמע דפליגי
נותן אצבע בין שיניה
שבתות אי לבית הלל שבת אחת הני
אם בעל מיפר בדברים שבינו לבינה
לאלתר ויתן כתובה ותתקשט ותאסר
ה
יוציא וי"כ. ר' יוסי אומר
(שם)
מילי היכא דאדרה איהו דסברה מירתח
אם לאו וליתא דלא נחלק אדם
והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש
בעניות שלא נתן קצבה
בדבר עד מתי אסרה עליה
מעולם על כך שלא יפר בעל דברים
המטה ותנן בפרק אף על פיח) לבית
רתח עילואי והשתא מותיב דעתיה אבל
הוא דיוציא וי"כ אבל אם
שבינו לבינה דברייתא היא בריש פ'
שמאי שתי שבתות ולבית הלל שבת
הכא דנדרה איהי ושתיק לה סברה
נתן קצבה ימתין עד אותו
ו
אחת: הני מילי. שיש לו זמן שמא
בתרא דנדרים דמיפר
הזמן ובעשירות שרגילין
מדאישתק מיסנא הוא דסני לי: רבי יוסי
בכך אם לא הדירה יותר
ומפיק לה מדכתיב בין איש לאשתו
ימצא פתח לנדרו היכא דאדרה איהו:
אומר בעניות שלא נתן קצבה: וכמה קצבה
מל' יום אין כופין אותו
אבל היכא דנדרה איהי ואישתיק.
בין אב לבתו מלמד שהבעל מיפר
להוציא: וכמה קצבה אר"י
אמר רב יהודה אמר שמואל י"ב חדש רבה
ז
דברים שבינו לבינה והכא נמי מסיק
ולא היפר אינה יכולה לגור אצלו
א"ש י"ב חודש רבה בב"ח
בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשר שנים רב
אר"י יו"ד שנים ר"ח אמר
בדתלנהו לקישוטיה בתשמיש המטה
כלל ואפי' עד שתאסר ע"י קישוט
אבימי רגל שבנות ישראל
חסדא אמר אבימי רגל שכן בנות ישראל
דסברה מיסנא סני לי: וכמה קצבה.
ותשמיש המטה הוי דברים שבינו
מתקשטות
ברגל.
ובעשירות ל' יום מ"ט
מתקשטות ברגל: ובעשירות ל' יום: מאי
לבינה כדמוכח (בשמעתא) [במשנה]
כלומר אם נתן קצבה עד כמה לא
ח
אמר אביי שכן אשה
כייפינן ליה להוציא: נהנית מריח
בתרייתא דנדרים :
שנא ל' יום אמר אביי שכן אשה חשובה
חשובה מתקשטת א' לל'
כגון
נהנית מריח קשוטיה ל' יום: מתני' טהמדיר
קשוטיה. שנתקשטה לפני הנדר:
דתלינהו לקישוטיה בתשמיש
יום: מתני' המדיר את
מתני' כשהן בעיר אחרת. דרך
אשתו שלא תלך בבית
המטה. ואם תאמר ואמאי
את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן
אביה בזמן שהן עמה בעיר
בתם ללכת אצלם ברגלים: רגל אחד.
לא מוקי לה דתלינהו באיסור פירות
חודש [אחד] יקיים ב'
שהוא עמה בעיר חודש אחד יקיים שנים
שבעולם ולא יוכל להקשות ותתקשט
מציא מוקמא אנפשה שלשה לא מציא
יוציא וי"כ ובזמן שהן
יוציא ויתן כתובה ובזמן שהוא בעיר אחרת
בעיר אחרת רגל א' יקיים
ותאסר אי לבית שמאי כו' ונראה
מוקמא. ובגמרא פריך הא שנים
ג' יוציא ויתן כתובה פי'
רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה
מאי: שנועל בפניה. בגמ' ט) מפרש:
לרשב"א משום דאכתי הוה קשה ליה
יש לפרשה כגון שנדר
המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל
מחמת דבר אחר. בגמרא מפרש:
דתתקשט ותיאסר לר' יהודה יום א':
י
ט)
הוא. וא"ת מה כח לו
ולא
לאסרה שלא תלך כגון
או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני
תתקשט ולא תיאסר. פירוש
שתאמרי לפלוני. בגמרא ט) מפרש:
שנדר כך יאסרו כל פירות
שתהא ממלאה ומערה. בגמרא ט)
והיכי מצי מיפר אבל לא פריך
שנועל בפניה ואם היה טוען משום דבר
שבעולם עלי כקונם אם
מפרש: גמ' סיפא. דקתני
אמאי יוציא ויתן כתובה הואיל ויכולה
תלכי לבית אביך או תאסר
אחר רשאי אמר לה ע"מ שתאמרי לפלוני
הנאת תשמישך עלי אם
לסבול שלא תתקשט דא"כ לרב נמי
שלשה יוציא הא שנים יקיים אתאן
מה שאמרת לי או מה שאמרתי לך או
תלכי לבית אביך וכן נמי
ותתקשט
ותיאסר אי
לכהנת: רדופה. לילך לבית
תיקשי:
בנדרה איהי וקיים לה איהו
שתהא ממלאה ומערה לאשפה יוציא ויתן
לב"ש כו'. דבשלמא עד השתא
ואע"פ שאין אלו נדרי
אביה תמיד שנים יוציא שאינה
כתובה: גמ' הא גופא קשיא אמרת רגל
עינוי נפש שיוכל להפר
רדופה שנים יקיים: דכתיב לא
דס"ד שיש עינוי בקישוט ולא תלנהו
כגון דאמרה הנאת
אחד יקיים הא שנים יוציא ויתן כתובה אימא
גרסי': אישי. לשון אישות ונישואין:
בתשמיש יוציא לאלתר ויתן כתובה
תשמישך עלי אסורה אם
סיפא שלשה יוציא ויתן כתובה הא שנים
אלך שבענין זה יכול להפר
ככלה בבית חמיה. שכבר ניסת וגס
שאין לה להמתין כלל ולמנוע מקישוט:
שאם לא תלך ה"ה גורם
אבל
יקיים אמר אביי סיפא אתאן לכהנת ורבי
הכא דנדרה איהי כו'. וא"ת
לבה בבעלה ואינה בושה הימנו:
לה שלא תלך ומצטערת
וימתין שמא ימצא פתח
יהודה היא רבה בר עולא אמר לא קשיא
איכא
ותכוף אותו לגרש הלכך
מצי מיפר ודרך בנות
להקמתו דנשאלים על ההקם כדאמרי'
כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום
1
ישראל לבקר בבית אביהן
בשילהי נערה המאורסה
אמר רבי יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך
ברגל מעיר לעיר: הא גופא
ואומר ר"י דאין נשאלין על ההקם
ק' אמרת רגל א' יקיים הא
ולהגיד שבחה בבית אביה
והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי
2
ב' יוציא וי"כ אימא סיפא
אלא ביום שמעו שאמר לה קיים ליכי
ולא תקראי לי עוד בעלי אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא
ג' יוציא וי"כ הא ב' יקיים
אבל אם עבר יום שמעו שאינו יכול
אמר אביי סיפא אתאן
ככלה בבית אביה: המדיר
את אשתו וכו': בשלמא לבית המשתה
להפר מחמת שהחריש לה אינו יכול
לכהנת ור"י הוא רבא בר
איכא
עולא אמר ל"ק כאן
לשאול עוד ואפילו אם תמצא לומר
ברדופה כאן בשאינה
שיכול לשאול אתי שפיר דודאי כשהדירה הוא תמתין לבית הלל שבת אחת שאין קשה לה להמתין דסברה דהשתא מירתח רתח ולאחר
רדופה פי' נהוגה
מיכן יתפייס אבל הכא דסברא מיסנא סני ואינה סבורה שיתפייס עוד לא תקנו חכמים שתמתין הואיל וקשה לה: גבי חדש ל"ג
בשלשה: הדירה שלא תלך
שלשה דא"כ הוה דייק עלה בגמרא כדדייק גבי רגל: כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה. פירש ר"ח דרגל ראשון היא רגילה
לבית האבל או לבית
המשתה יוציא וי"כ פי'
לילך ולהגיד שבחה בבית אביה ורגל שני אינה רדופה כל כך אף ע"פ שעדיין לא הגידה שבחה ומתני' דקתני רגל אחד יקיים
מפני שנעל בפניה ואם היה
טוען מפני ד"א רשאי פי'
היינו ברדופה ברגל ראשון שלא הלכה עדיין בשום פעם אחר להגיד שבחה והא דקתני שנים יקיים בשאינה רדופה כלומר ברגל שני
רב מוקי לה בשנדר הוא
או שלישי של חופה שאינה רדופה אע"פ שעדיין לא הגידה שבחה הואיל ואיחרה מללכת רגל ראשון ואתי שפיר הא דגרסינן בכל הספרים
הנאת תשמישך אסורה עלי
דכתיב וגרסינן נמי ואמר רבי יוחנן ולפירוש הקונטרס לא גריס דכתיב ולא גריס נמי ואמר רבי יוחנן אלא אמר רבי יוחנן. רבינו תם:
אם תלכי ומפני שנדר
בסתם יוציא מיד וי"כ
המדיר
ושמואל מוקי לה בנדרה
אשה וקיים לה איהו דאמרה תיאסר הנאת תשמישך עלי
אם אלך וכיון
שהוא
נותן אצבע בין שיניה יוציא
וי"כ ויכול הוא
להפר שאם תלך נאסרת ואם לא תלך איכא
נעילת דלת ויוציא וי"כ.