המדיר פרק שביעי כתובות
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המדיר
את אשתו שלא תשאל כו'. תימה דעל כרחך לא מיירי
איכא נועל בפניה.
של שמחה ופיקוח י) צער: סופנה. קוברה.
דלת
יז א
א)
ב)
כך לא יגמלו עמה: דיספד. יתן אל לבו
כשם שלא גמלה חסד
הכא בנדרה היא וקיים לה הוא דהא קתני סיפא וכן
ג)
ירע לו אם נהג כן: דידל. הרים קולו בבכי
שאף הוא יספדוהו ואל
היא שנדרה ואיהו לא מצי לאדורה אא"כ תלה בתשמיש וא"כ לשמואל
יח ב
ד)
ובמספד: דלואי. ליוה
מבית האבל לקבר: שתהא
את המטה
למה יוציא לאלתר ותשאל
ותיאסר לב"ה שבת אחת וי"ל דלעולם
ממלאה ונופצת. לאחר שתשמש וימלא
שלא תלה בתשמיש אלא כגון שאסר
רחמה שכבת זרע תרוץ ברגליה
על עצמו הנאת שאילתה ואינה יכולה
איכא נועל בפניה אלא לבית האבל מאי
יט ג ד ה
ה) ו)
ותנפצנו שלא יקלוט ותתעבר: ריחיים
בשביל זה לשאל ולא תשאיל שאסר
ז)
נועל בפניה איכא תנא למחר היא מתה
ותנור. המטלטלין: מתני' דת
הנאת כליו שלא תוכל להשאילם:
ואין כל בריה סופדה ואיכא דאמרי אין כל
כ ו
ח)
אי דידע נפרוש. תימה דלוקמה
יהודית. שנהגו בנות ישראל ואע"ג
ט)
בריה סופנה תניא היה ר' מאיר אומר מאי
כא ז ח
דלא כתיבא: וטווה בשוק. בגמרא
כגון דידע ופרש אבל היא
דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל
י)
1
מפרש: במדברת בתוך ביתה.
היתה רוצה להאכילו שלא היתה
כ) ל)
בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי
מפרש בגמרא : גמ' היכי דמי.
סבורה שהיה יודע ואומר ר"י
יתן אל לבו מאי והחי יתן אל לבו דברים
כב ט
דהאכילתו: אי דידע. כשאכל:
דמאכילתו משמע שהאכילתו ומדקדק
של מיתה דספד יספדוניה דקבר יקברוניה
נפרוש. ולא יאכל: מנא ידע. מי
היאך האכילתו ומיהו קשה דדייק
א
❖
❖
נמי הכי אולא קוצה לה חלה ונראה
אמר לו אחרי כן שהוא בא להוציאה:
דידל ידלוניה דלואי ילווניה דטען יטענוניה:
הוחזקה נדה בשכינותיה. שראוה
לרשב"א דמה שרצתה להאכילו אינה
ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי: מאי
מוסף רש"י
יוצאה בלא כתובה דיכולה לומר
לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה
דבר אחר אמר רב יהודה אמר שמואל
תורה אור השלם
טהורה אני ושמשה: בעלה לוקה.
משחקת הייתי ואם היית בא לאכול
דספד יספדוניה.
משום בני אדם פרוצין שמצויין שם אמר רב
1. טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל
הייתי מונעת אותך:
אם התרו בו. וכי האי גוונא משכחת
אשי לא אמרן אלא דאיתחזק אבל לא
פלוני
ב
מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה
כהן תיקן כו'. היה יכול
לה למתני' דלאחר תשמיש הודיעוהו
בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם
איתחזק לא כל כמיניה: ואם אמר לה ע"מ
שכינותיו שהוחזקה נדה: בנים מתים.
לומר דאיכא עדים
וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ:
שתאמרי: ותימא אמר רב יהודה אמר
(נדרים פג:) הוחזקה
קהלת ז ב
שהאכילתו דבר שאינו מעושר אלא
בפ' במה מדליקין יליף מוחבל
נדה בשכינותיה.
2. וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ
אי
שמואל דברים של קלון: או שתהא ממלאה
לא שכיח: דלא ידע נסמוך
את מעשה ידיך כ): ידירנה. משמע
ג
וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים
עילוה. הכא לא מצי לאקשויי אי
בעצמו קונם עליך דבר פלוני:
ומערה לאשפה: ותיעביד א"ר יהודה אמר
(קדושין
וְאַחַר תִּטְהָר:
פ.) אל תתן את פיך.
ויקרא טו כח
יחזור ויקניטנה. אין לו להוציאה
דלא ידע מנא ידע כדפריך לעיל
שמואל (א) ד שתמלא ונופצת במתניתא תנא
3. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא
לחטיא את בשרך.
אלא כך יתקננה: בכפיפה. בתוך סל
שהרי יכול לדעת שראה בגדיה אחרי
(שבת לב:)
ה שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה
אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי
על עסקי שוא.
אחד שכשלא ישמר ישכנו. אף זה יבא
כן מלוכלכים בדם להכי פריך נסמוך
הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה
בשלמא לשמואל משום הכי יוציא ויתן
(שם)
יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ
לידי שתקלקלנו: מאן דמתני לה
עילוה שאומרת שנתלכלכו לה ממקום
כתובה אלא למתניתא מאי נפקא לה מינה וספרה
בכפיפה.
וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
❖
לה לעצמה. וא"ת
אהא. דר"י דתני תקנתא אחלה כל
אחר:
(לקמן פו:)
קהלת ה ה
תיעביד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי
4. לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם
שכן אנדרים דלא שכיחי: דאורייתא
אמאי אין מברכת זבה על ספירתה
יוחנן מפני שנראית כשוטה אמר רב כהנא
מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה
היא. ואמאי לא קרי לה דת משה:
כמו שמברכין על ספירת העומר דהא
חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה
תוספות רי"ד (המשך)
המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא
אזהרה. מדעבדינן לה הכי לנוולה
כתיב וספרה וי"ל דאין מברכין אלא
ירמיהו ב ל
מַשְׁחִית:
5. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת
משה ויהודית איזה הוא דת
ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם
מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות
תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור יוציא ויתן
משה מאכילתו שאינו מעושר
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וּפָרַע אֶת
על בועלה מכלל דאסור. א"נ מדכתיב
יוכל למנות כסדר וכן עומר אבל זבה
כתובה שמשיאה שם רע בשכינותיה תניא
ומשמשתו נדה ולא קוצה לה
רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ
ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה
שאם תראה תסתור אין לה למנותל):
חלה ונודרת ואינה מקיימת
נמי הכי ו המדיר את אשתו שלא תשאל
אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת
יחזור ויקניטנה כדי שתדור בפניו
ואיזה הוא דת יהודית יוצאה
הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל
קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ
ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור
וראשה פרועה וטווה בשוק
מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים:
ויפר לה. ואם לא שיקניטנה
לצאת פרועות ראש וכן עיקר:
❖
ומדברת עם כל אדם אבא
במדבר ה יח
יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע
לא ידע מתי תדור שיפר ואע"ג דבעיא
קלתה
שאול אומר אף המקללת
בשכינותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל
יולדיו בפניו ר"ט אומר אף
היא בפ' נערה המאורסה
הקולנית איזהו קולנית כל
ושלא תשאיל נפה וכברה וריחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבניו תצא
הגהות הב"ח
אם בעל מיפר בלא שמיעה או לא
שמדברת בתוך ביתו ושכני'
שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו: מתני' ואלו יוצאות שלא
(א) גמ'
לא שיוכל להפר נדרים שתדור מכאן
שומעין את קולה: מאכילתו
ז
❖
שתהא ממלאה
שאינו מעושר. היכי דמי
בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאינו
ולהבא דאם כן תפשוט מהכא דאין
אי דידע לפרוש ואי דלא
מיפר בלא שמיעה מדמצריך להקניטה
מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ואינה מקיימת ואיזוהי
ידע מנא ידע ל"צ דא"ל
אלא מיירי בנדרים שכבר נדרה ולא
פ' תיקן לי הכרי ואזיל
דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם אבא
תוספות רי"ד
ושייליה ואישתכח שקרא:
שמע אבל הכא היכי יפר דשמא עדיין
שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו רבי טרפון אומר אף הקולנית ואיזוהי
ומשמשתו נדה אי דידע
הלכך יכול להפר שאין לך
לא נדרה ולאחר מיכן שמא תדור
קולנית לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין קולה: גמ' מאכילתו
לפרוש ואי דלא ידע לסמוך
דברים שבינו לבינה גדול
עלויה דאמר ר"ה א"ש
מזה: בשלמא לבית המשתה
ותעבור מיד קודם שיפר והא דבעי
שאינו מעושר: היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע לא צריכא
מנין לנדה שסופרת לעצמה
איכא נועל בפניה אלא לבית
למפשט מדתניא האומר לאשתו כל
שנאמר וספרה לה לעצמה
האבל מאי נועל בפניה
דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא:
ח
נדרים שתדור מכאן עד שאבא ממקום
פי' והיא נאמן לבעלה לומר
איכא תנא למחר היא מתה
ומשמשתו נדה: היכי דמי אי דידע בה נפרוש אי דלא ידע נסמוך עילוה דא"ר
טמאה אני וטהורה אני ל"צ
ואין כל אדם סופדה דתניא
פלוני הרי הן מופרין ר"א אומר מופר
דא"ל חכם טהר לי את
ר"מ אומר מ"ד טוב ללכת
חיננא בר כהנא אמר שמואל מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה
לא משום דמיבעיא ליה היכא דלא
2
הדם ואזל ושייליה ואישתכח
אל בית אבל וגו' והחי
נדרה תדע מדפשיט מדר"א ואדרבה
לה שבעת ימים לה לעצמה לא צריכא דאמרה ליה פלוני חכם טיהר לי
שקרא ואבע"א כדר"י א"ש
יתן אל לבו דברים של
דאמר ר"י א"ש הוחזקה נדה
מיתה דיספד יספדוני' דיקבר
מדרבנן הו"ל למפשט דקתני וחכ"א
את הדם ואזל שייליה ואשתכח שיקרא ואיבעית אימא כדרב יהודה דאמר
בשכינותיה בעלה לוקה עליה
יקברוני' דלואי ילוויני'
אינו מופר אלא ה"ק התם מדר"א
רב יהודה ט הוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה: ולא
משום נדה פי' אם התרו
דיטעון יטענוני': ואם היה
נשמע לרבנן דע"כ לא פליגי עליה
בו לאחר שהוחזקה ומתני'
טוען וכו' מאי ד"א אר"י
קוצה לה חלה: היכי דמי אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע לא צריכא
משכחת לה דלאחר תשמיש
א"ש משום בני [אדם] פריצי
רבנן אלא בהא דאין יכול להפר קודם
הודיעהו שכינתה שהוחזקה
שמצויין שם א"ר אשי ל"א
דאמרה ליה פלוני גבל תיקן לי את העיסה ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא:
שיחול הנדר אבל בהא מודו רבנן דאם
נדה שראוה לובשת בגדי
אלא דאיתחזק הא לא אתחזק
ונודרת ואינה מקיימת: דאמר מר בעון נדרים בנים מתים שנאמר אל
3
כבר חל הנדר דמיפר אע"ג דלא שמע:
נדות ולבעלה אמרה טהורה
לאו כל כמיניה: אמר לה
אני: ולא קוצה לה חלה
ע"מ שתאמרי לאיש פ' מה
תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' ואיזו הן מעשה ידיו של אדם הוי
בטווה ה"ד אי דידע לפרוש אי דלא
שאמרתי לך או מה שאמרת
אומר בניו ובנותיו רב נחמן אמר מהכא לשוא הכיתי את בניכם לשוא על עסקי שוא תניא היה ר"מ אומר
4
ידע מנא ידע ל"צ דא"ל פ'
לי או שתהא ממלאה ומערה
תיקן לי את העיסה ואזל
לאשפות יוציא ויתן כתובה.
כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת יחזור וידירנה ידירנה במאי מתקן לה אלא יחזור ויקניטנה כדי שתדור
ושייליה ואשתכח שקרא:
ותימא. אר"י א"ש דברים של
בפניו ויפר לה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה תניא היה ר' יהודה אומר כל היודע באשתו שאינה קוצה לו
ונודרת ואינה מקיימת דאמר
קלון פי' שהאשה מדברת עם
מר בעון נדרים בנים מתים
בעלה בשעת תשמיש (וזה
חלה יחזור ויפריש אחריה אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה מאן דמתני לה אהא כ"ש אהך אבל מאן דמתני
פי' ומתני' בשאר נדרים שא"י
ע"מ שנ"ה על הנדר שנדר
אהך אבל הא זימנין דמקרי ואכיל: ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע: ראשה פרוע דאורייתא היא
להוציאה בלא כתובה עליהן
ע"מ שתאמר או ממלאכה
ואע"פ שאינו מוציאה בשביל
וכו') ותיעבד אר"י א"ש
דכתיב 5 ופרע את ראש האשה ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא
הנדרים אם אינה מקיימת
שתמלאי ותנפצי פי' בשעת
קלתה
מוציאה בלא כתובה אבל ג'
תשמיש כדי שלא תתעבר
נדרים דתנן לקמן בפירקין
ובמתניתא תאנא שתמלא
אע"פ שמקיימת מוציאה בלא כתובה מפני שאומר אי אפשי באשה נדרנית א"נ יש להעמיד גם באותן ג' נדרים וטעמא
עשרה כדים מים ותערה לאשפות מפני שנראית כשוטה: אמר ר"כ המדיר את אשתו שלא תשאל ולא תשאיל נפה
דאינה מקיימתן הא לאו הכי לא מצי מפיק לה דמצי מיפר לה ואי לא מיפר לה הוא נותן אצבע בין שיניה דהא אפילו
וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה ש"ר בשכינותה וכן היא שנדרה שלא תשאל ולא תשאיל נפה
באותן ג' נדרים ונמצאו עליה נדרים תנן ומשום שאין הבעל מיפר בקודמים הא נדרה תחתיו לא משום דמצי מיפר לה
וכברה רחים ותנור ושלא תארוג בגדים נאים לבנה תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו ש"ר בשכיניו. (לפי המסקנא
ואי לא הפר לה הוא נתן אצבע בין שיניה. וק' לי בעל נמי אם נודר ואינו מקיים יוציא ויתן כתובה שקובר את בניו
אם נדרה היא נדרי עינוי נפש שהבעל יכול להפר כגון שנדרה שלא לטעום פרי פ' ושלא תתקשט בבושם פ' ושמע
ועוד קובר את אשתו דכתיב ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך ונ"ל דכ"ש הוא דהשתא האשה שהיא מפסדת
בעלה וקיים ה"ה כנותן אצבע בין שיניה כאילו הדירה הוא ויוציא ויתן כתובה. אבל אי נדרה שאר נדרים שאינם עינוי
דינה ומה שראוי לינתן לה ונשתעבד לה בעת שנשאה קנסינן לה דתצא שלא בכתובה כ"ש בעל דלא מפסיד מידי אלא
נפש כגון שלא תלך לבית אביה או שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או שלא תשאל ולא תשאיל נפה וכברה
מה שנשתעבד לה נותן לה דיוציא ויתן כתובה וכן נמי אם מאכילה דברים האסורים או טבל או נבילות וטריפות שתוכל
רחים ותנור ולא תארוג בגדים נאים לבנה וכיוצא באלו שאין הבעל יכול להפר ה"ה נתנה אצבע בין שיניה ותצא בלא
אשתו לתבוע גירושין ממנו ויוציא ויתן כתובה: ואיזה דת יהודית יוצאה וראשה פרוע פי' דבר שאין בו איסור אלא
כתובה מיד ואם אלו הנדרים בעינוי נפש כגון שאמרה תשמישך אסור עלי כקונם או יאסרו כל פירות העולם עלי כקונם
שהנשים נוהגות בו דרך צניעות. ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר"י אזהרה לבנ"י שלא
אם אלך לבית אבא או לבית האבל או אם אעשה כך וכך ושמע בעלה וקיים לה יוציא ויתן כתובה דכיון דתלינהו
להפר): מתני' ואלו יוצאות שלא
בכתובה העוברת על דת
יצאו בפריעת הראש מדכתיב ופרע
אלמא עד השתא לא הוי פרוע א"נ בסוטה שעושים כן כדי לנולה אלמא ניוול
בעינוי נפש כאילו נדרה בעינוי נפש דמי שהבעל יכול