עב:
המדיר
פרק שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בטווה
ורד כנגד פניה. ר"ח פי' טווה ורד צמר אדום היא
קלתה. סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול
כג א ב ג ד ה ו ז
א) ב)
ג) ד)
מלמעלה לתת בו פלך ופשתן: הוי. לשון מקשה: א"כ. דבחצר
טווה שיפול על פניה מזהרוריתו וזהו עזות מצח ופריצות:
ואלא בחצר. פי' אפי' בלא קלתה נמי אין בה
ה)
יש בה משום פריעה: ודרך מבוי. דלא שכיחי רבים: בטווה
כד ח
ורד כנגד פניה. טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה
משום פריעת ראש שאל"כ לא הנחת בת
ו)
לאברהם אבינו: יולידיו בפני
ז) ח)
של מטה: שדיתיה. השליכתהו:
❖
ט)
מולידיו. לא מבעיא בפני בעל
במקללת יולידיו בפני מולידיו. כלומר
קלתה שפיר דמי דת
יהודית אפילו קלתה
כה ט
כדקתני במתני' אלא בפני מולידיו
בפניו דמתני' לא תימא לפניו ממש
נמי אסור אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן קלתה
דהיינו בניו של בעל לא תקלל אביו
אלא אפילו מקללת אביו של בעל
תורה אור השלם
אין בה משום פרוע ראש הוי בה רבי זירא
בפני בנו של בעל: וסימניך אפרים
של בעל בפניהם וי"מ יולידיו בפני
1. וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ
היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואלא
כו י
ומנשה וגו'. ופסוק זה יהא לך סימן
מולידיו זקנו של בעל בפני הבעל
הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ
בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו
מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ
על משנתינו לזכור על ידו דבפניו
כי היכי דניהוי דווקא בפניו דמתני'
מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם
שיושבת תחת בעלה אמר אביי ואיתימא
דמתני' [לא תימא בפניו ממש אלא]
ולא היא דהא מפרש רבה דאמרה
כז כ
וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן
❖
רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי: וטווה
בפני בנו קאמר והוי כאילו בפניו:
ניכליה אריא לסבא באפי בריה
יִהְיוּ לִי: בראשית מח ה
א
משמע בריה דבעל: על מנת שאין
אפרים ומנשה וגו'. בני בניו כבניו:
בשוק: אמר רב יהודה אמר שמואל
כח ל
עליה נדרים כו'. תימה לר"י מאי
אמר רבה. לפרושי מילתיה דר"י כגון
במראה זרועותיה לבני אדם רב חסדא
ב
הגהות הגר"א
איריא על מנת אפי' בסתם נמי דהא
דאמרה ניכליה אריא לסבא. חמיה:
אמר אבימי בטווה ורד כנגד פניה:
ג
כט מ
[א] גמ'
באפי בריה. בפני בנו של בעל
בפ' אע"פ גזרינן שלא
ומדברת עם כל אדם: אמר רב יהודה אמר
אומרת כן: על עסקי תשמיש.
ל נ
תאכל ארוסה בת ישראל בתרומה
[ב] שם
שמואל במשחקת עם בחורים אמר רבה בר
ד
כשמדבר עמה על עסקי עונה מריבה
גזירה משום סימפון וי"ל דלרב
בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה
עמו ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר:
דאמר בגמ' קידשה על תנאי וכנסה
דרב עוקבא חזיתיה לההיא ערביא דהוה
❖
ונשמע קולה. שתשמיש קשה לה
סתם צריכה הימנו גט נקט קידשה
❖
יתבה קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד
וצועקת: גבי מומין. בשילהי פירקיןח):
על תנאי משום סיפא לאשמועינן
מתני' כנסה סתם. בגמ' מפרש
דאע"ג דקידשה על תנאי בעיא גט
פניה כיון דחזיתינן פסיקתיה לפילכה
תוספות רי"ד
ולשמואל נמי נקט ע"מ למימרא
אי קאי ארישא אהך דקידשה על
שדיתיה אמרה לי עולם הב לי פלך אמר
מוסף רש"י
הוא לאשה לצאת בפריעת
תנאי או מילתא באפי נפשה: מומין
דבכל ענין אינה מקודשת אפי' כנסה
בה רב עוקבא מילתא מאי אמר בה רבינא
כנסה סתם ונמצאו
הראש. אר"י א"ש
הפוסלין בכהנים. בבכורות ט) קתני
אח"כ סתם כדאמרינן בגמרא ועי"ל
עליה נדרים תצא
דאורייתא קלתה על ראשה
אמר טווה בשוק אמר בה רבנן אמרי
להו: גמ' כי האי גוונא. משנה זו
שלא בכתובה.
דנהי דשייך בה סימפון אפי' בקידשה
שפיר דמי ודת יהודית
מדברת עם כל אדם אמר בה: אבא שאול
בקלתה נמי אסור. אר"א
סתם ולא תאכל בתרומה מ"מ צריכה
שנויה בקדושין בפרק האיש מקדש
אר"י קלתה אין בה משום
אומר אף המקללת יולדיו בפניו: אמר רב
גט מדבריהם או מדאורייתא מספק
ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני:
פריעת הראש הוי בה
יהודה אמר שמואל במקללת יולידיו בפני
הכא. דמכילתין דהכא בכתובות
ומיהו כתובה לית לה לכ"ע אפילו
ר"ז היכא אילימא בשוק
ה
[א]
(קדושין נ.) תנא קדושין.
דת יהודית הוא אלא
מולידיו וסימניך אפרים ומנשה כראובן
קידשה סתם כדתניא לעיל ואם אמר
קאי איצטריך ליה למיתנייא משום
[ב]
1
בחצר א"כ לא הנחת בת
אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא
כתובות כדקתני סיפא תצא שלא
ושמעון יהיו לי אמר רבה דאמרה ליה
אטו כתובות.
לאברהם אבינו שיושבת
תחת בעלה אמר אביי
תנא קדושין. רישא
בכתובה ואפי' מאן דפליג לא פליג
בכתובה:
ניכליה אריא לסבא באפי בריה: רבי טרפון
ו
ואיתימא ר"כ מחצר לחצר
דמתניתין אינה מקודשת: אטו
אלא משום דקסבר הוא נתן אצבע בין
(שם) תנא כתובות אטו
אומר אף הקולנית: מאי קולנית אמר רב
דרך מבוי פי' מבוי דלא
כתובות. איידי דנקטה משום
שיניה הא לאו הכי מודה דאין לה
קדושין.
שכיח בי' בני ר"ה: וטווה
יהודה אמר שמואל במשמעת קולה על
ז
(שם)
בשוק אר"י א"ש במגלה
שלא תאכל בשר. דהוי
כתובה והא דנקט במתני' וכנסה
כתובות:
קידשה על תנאי.
זרועותיה לבני אדם ר"ח
עסקי תשמיש במתניתא תנא במשמשת
עינוי נפש ומתגנה עליו: ארישא.
ה"ה אפי' לא כנסה בעיא גט אלא
אמר אבימי בטווה ויורד
בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת וניתנייה
דאתני בהדה: אסיפא. וקסבר סיפא
נקט כנסה דאפ"ה לית לה כתובה
וכנסה סתם.
כנגד פניה פי' החוט יורד
רב
כנגד פניה של מטה והוא
גבי מומין במתניתין אלא מחוורתא כדשנין
ולרב דמוקי לה סיפא בקידשה על
דמתני' מילתא באפי נפשה וקידשה
אמר צריכה הימנו
פריצות לעשות כן בפני
מעיקרא: מתני' המקדש את האשה על
סתם וכנסה סתם קאמר: קידשה
תנאי וכנסה סתם ה"ה דאפי' קידשה
גט.
ח
בני אדם: ומדברת עם כל
על תנאי. שאין עליה נדרים:
סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה
אדם אר"י א"ש במשחקת
מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים
עם הבחורים. והמקללת
אלא נקט קידשה על תנאי לאשמועינן
לא
❖
אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה
יולדיו בפניו אר"י א"ש
ט
(יבמות קי.)
דאפי' הכי כתובה הוא דלא בעיא הא
במקללת יולדיו בפני
נדרים תצא שלא בכתובה י על מנת שאין בה מומין ונמצאו בה מומין
גיטא בעיא וא"ת לפי מאי דפרישית
מולידיו ה"ד א"ר נכלי'
אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה כל
ארי' לסבא באפי ברי' פי'
כ
ל
דקידשה סתם צריכה גט מאי שנא
תוספות רי"ד (המשך)
המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים: גמ' ותנן נמי גבי קדושין כי האי
יולדיו קורא הזקן דהיינו
דבנמצאת איילונית אינה צריכה גט
בכהנים פוסלין בנשים.
חמיה ומקללתו בפני בן
גוונא הכא כתובות איצטריכא ליה תנא קדושין אטו כתובות התם קדושין
בעלה כדכתיב ומולדתך
ותנן נמי גבי קדושין כה"ג
דתנן בריש יבמות וכולן
הכא כתובה איצטריך ליה
אשר הולדת אחריהם פי'
אצטריכא ליה תנא כתובות אטו קדושין א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק
שנמצאו אילונית צרותיהם מותרות
תנא קדושין אטו כתובה
כולי האי דייק שמואל
משמע דאפי' מדרבנן לא בעיא גט
באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי
מדקתני יולדיו דאי בפניו
והתם קדושין איצטריך
מ
ליה תנא כתובה אטו
אבעל קאי הול"ל במקללת
דאי בעיא גט אפי' מדרבנן לא היתה
צבעונים תניא נמי הכי באלו נדרים אמרו דברים שיש בהן עינוי נפש שלא
קדושין פי' רישא מיירי
אביו בפניו אמאי תני
צרתה מותרת אלא חולצת ולא
תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונין הוי בה רב פפא
יולדיו דמשמע זקינו א"ו
בקדושין וסיפא בכתובה:
מתייבמת מידי דהוה אכל היכולה
אר"י משום ר"ש בן
האי בפניו לא אבעל קאי
אהייא אילימא ארישא כיון דקא קפיד אפילו כל מילי נמי אלא אסיפא רב
יהוצדק באלו נדרים אמרו
[אלא] שקללה אבי הבעל
למאן ולא מיאנה דצרתה חולצת ולא
שילדו בפני בנו של בעל
שלא תאכל בשר ולא
אשי אמר לעולם ארישא ומידי דקפדי בה אינשי הוה קפידיה קפידא מידי
מתייבמת וצריך לחלק בין מום
תשתה יין ולא תתקשט
שאבי הבעל הוא זקינו
דלא קפדי בה אינשי לא הוי קפידיה קפידא איתמר קידשה על תנאי וכנסה
דאילונית לשאר מומין והא דמשמע
בבגדי צבעונין ותנ"ה
וכ"ש אם קללתו בפני
הבעל שיוציא: ר"ט אומר
באלו נדרים. הוי בה ר"פ
סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט אמר אביי
בהשולח דאיילונית
נ
אהייא אילימא ארישא כיון
אף הקולנית איזהו קולנית
צריכה גט דתנן המוציא אשתו משום
לא
אר"י א"ש במשמעת קולה
דקא קפיד אפילו כל מילי
אילונית לא יחזיר וטעמא משום קלקולא ואם לא היתה צריכה גט מה מועיל מה שאמרו לא יחזיר הא מקולקלת היא אם הוציאה בלא גט
על עסקי תשמיש פי'
נמי פי' כיון דקפיד ואתני
מסרבת בו ואינה מתרצה
בהדה ע"מ שאין עליה
התם מיירי בספק איילונית שלא היה להם כח לברר אם הם סימנין גמורים אם לאו הלכך צריכה גט מספק ומ"מ אין לה כתובה דמספיקא
להזקק לו. גרסי' בסוטה
נדרים אפילו שאר נדרים
לא מפקינן ממונא תדע דאי בודאי אילונית איירי היאך יכול לקלקלה דלעולם לא יהיו לה בנים דודאי אילונית אין לה רפואה דהא
בפ' ארוסה איבעיא להו
אם ימצאו עליה אינה
יוצאה בלא חליצה ואם היה לה רפואה היתה צריכה חליצה כמו סריס חמה דתנן בהערל דחולץ וחולצין לאשתו
עוברת על דת צריכה
מקודשת אלא אסיפא פי'
התראה להפסידה כתובה
דקתני כנסה סתם וקסבר
שכן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים והא דתנן לקמן הממאנת והשניה והאיילונית אין להן לא כתובה כו' ואית לן למידק כתובה
או לא אר"ח מסורא
ר"פ דסיפא דמילתא באפי
הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא כדדייק בגמרא אמתני' דהכא איכא למימר דמשום שניה נקט אין לה כתובה לדקדק הא גיטא בעיא
ת"ש ואלו שב"ד מתנין
נפשה היא וקדשה סתם
להן מי שנתחרש בעלה
וכנסה סתם קאמר וכיון
דהא ע"כ ממאנת לא בעיא גט ועי"ל דהא דדייק בגמרא כתובה הוא דלא בעיא כו' היינו משום דקתני ברישא אינה מקודשת וסיפא
או שנשתטה או שהיה
דקדשה וכנסה סתם דוקא
נקט תצא שלא בכתובה ועוד דאמתני' שייך לדקדק דגיטא בעיא מדלא נקט אינה צריכה גט דהוה שמעינן דכ"ש דאין לה כתובה אבל
חבוש בבית האסורים
בג' נדרים קפיד ותצא
התם קתני לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ואי הוה תני אינה צריכה גט לא הוה שמעינן מינה דאין לה לא פירות ולא בלאות להכי
ולא להשקותה אמרו אלא
שלא בכתובה אבל בשאר
ליכא למידק התם הא גיטא בעיא: אלא אסיפא. וסבר רב פפא כשמואל דמוקי סיפא בקידשה סתם וכנסה סתם:
לפוסלה מכתובתה ש"מ
נדרים א"י להוציאה שלא
ומידי דקפדי אינשי הוי קפידא. נראה דהיינו כשהתנה סתם על מנת שאין עליה נדרים ולא פי' איזה נדר דהתם קאמר רב אשי דלא קפדי
צריכה התראה להפסיד
בכתובה (ע"א) [רב אשי
כתובתה ש"מ. (והרב
אמר] לעולם ארישא ומידי
אינשי לא הוי קפידיה קפידא אבל אם פירש בהדיא ע"מ שאין עליך נדר זה ודאי יכול להתנות בכל נדרים אפי' לא קפדי בהו אינשי:
אומר שאם התרה בה
דקפדי אינשי הוי קפידיה
ועכבה על התראתו ורוצה
קפידא מידי דלא קפדי
לא
למחול לה בעלה ולקיימה
ביה אינשי לא הוי קפידיה
הרשות בידו דומיא דסוטה שאם רוצה למחול על קנויו קודם סתירה הרשות בידו) ירושלמי נשים שאמרו חכמים יוצאין
קפידא פי' אע"פ שהתנה עמה אנן סהדי דלא (קפידא אלא ממון) [קפיד אלא במאי] דקפדי אינשי וכ"ש בסיפא דלא קפיד
בלא כתובה צריכות התראה ואם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה ולא מנה ומאתים אלא אפילו כ' אלף זוז מאבדת הכל ונוטלת אלא אמאן דקפדי אינשי והלכך אע"פ שהתנה עמה שאין עליה נדרים י"ל כתובה ובעיא גיטא ור"י ז"ל כ' דבעיא גיטא ואין
בלאותי' שבפני' ויוצאת: מתני' המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ע"מ
לה כתובה ואינו נ"ל דכיון דאמרינן דאע"ג דאתני לא אתני אלא על הני אפילו כתובה נמי יש לה והל' כרב אשי. איתמר קדשה
שאין בה מומין ונמצאו עליה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו עליה מומין תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין
על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה ממנו גט ושמואל אמר א"צ הימנו גט שכל הבועל ע"ד תנאו הראשון הוא בועל