המדיר פרק שביעי כתובות
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
תימא טעמא דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה.
לא תימא. קסבר רב אחולי לתנאיה וכתובה בעי למיתב לה אם
לא א
א)
ב) ג)
מגרשה: אלא טעמא דרב. לענין גט דקסבר אין אדם עושה
פי' בקונטרס ויהא לה כתובה וקשה לרבינו יצחק דא"כ מאי
ד)
בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ואפי' ימצא עליה נדרים אבל
קאמר לא תימא פשיטא דלא מצי למימר הכי דהא תנן בהדיא
❖
לענין ממונא בתנאיה קאי שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא
במתני' כנסה סתם תצא בלא כתובה ונראה דלאו פירכא היא דהוה
ה)
❖
כתובה: קטנה. יתומה: שלא
מצי לאוקומי מתניתין בשלא בעל
תוספות רי"ד
מיאנה. בקטנותה: והגדילה. ובא
והכא בבעל קאמר דאחולי אחיל
לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם
אמר אביי לא תימא
עליה ואח"כ מיאנה ועמדה וניסת:
לתנאיה ורבינו יצחק פי' לא תימא
אחולי אחליה לתנאיה אלא טעמא דרב
הגהות הב"ח
טעמא דרב כיון שכנסה
אין צריכה גט משני. דכי גדלה בא
טעמא דרב כיון דכנסה אע"ג דלא
לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת
(א) תוס'
סתם אחולי אחליה
עליה לשם קדושין דיודע הוא שאין
בעל אחליה לתנאיה ותהא צריכה גט
הלזו
לתנאיה פי' ואפי' כתובה
זנות הא פליגי בה חדא זימנא דאתמר
(ב) בא"ד
קידושי קטנה כלום: צריכה גט משני.
ומיהו כתובה ודאי לית לה כדתנן
יש לה אלא טעמא
קטנה שלא מיאנה והגדילה עמדה ונישאת
דקאמרי
דרב שאין אדם עושה
דכל הבועל על דעת קדושין הראשונים
במתני' אלא טעמא דרב משום דאין
❖
בעילתו בעילת זנות פי'
רב אמר אין צריכה גט משני ושמואל
בועל. ואע"ג דמודה שמואל שאסורה
אדם בועל בעילתו בעילת זנות
ואחולי [אחליה] לתנאיה
אמר צריכה גט משני צריכא דאי אתמר
לשני דמשנה שלמה היא
ופליגא אעולא אמר רבי אלעזר
גבי קידושין אבל גבי
א
כתובה לא אלא יוצאה
מוסף רש"י
בההיא בההיא קאמר רב משום דליכא
דאמר לקמן דבבעל מודו כולי עלמא
דאין הבת ממאנת משהביאה שתי
שלא בכתובה ואע"ג
דצריכה גט ולא פליגי רב ושמואל
שערות גט מיהא בעיא מיניה דהא
תנאה אבל בהא דאיכא תנאה אימא
דאי אתמר בההיא.
דלא אתני בהדה אלא
קדשה סתם וכנסה סתם
אלא בשלא בעל וא"ת דהכא משמע
דאמרי רבנן גדולה לא ממאנת
מודי ליה לשמואל ואי אתמר בהא בהא
בההיא קאמר רב,
כדכתיבנא לעיל (ד' עא)
דלשמואל אדם בועל בעילת זנות
מדרבנן הוא ורב סבר דאורייתא היא
קאמר שמואל אבל בהך אימא מודי ליה
בהאשה שנדרה בנזיר
ויש תנאי בנשואין וקשה דביבמות
משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין
משום
שהיה אומר תנא קמא
לרב צריכא תנן כנסה סתם ונמצאו עליה
דליכא תנאה.
יוציא בלא כתובה משום
בעיל: דליכא תנאה. והכל יודעין
בפרק ב"ש תנן ב"ש
נדרים תצא שלא בכתובה כתובה הוא
דאמר אי אפשי באשה
שאין במעשה קטנה כלום וגמר
אומרים אין ממאנין אלא ארוסות
נדרנית ואפילו ר"י לא
דלא בעיא הא גיטא בעיא מאי לאו קידשה
ובעל לשם קדושין: דאיכא תנאה.
ואמרינן בגמרא אמר רב יהודה
פליג אלא משום שהיה
לו להפר ולא הפר והוא
על תנאי וכנסה סתם תיובתא דשמואל
אמר שמואל מאי טעמא דבית
וסבר הוא שתקיים תנאה דהואיל
אבל בהא
נתן אצבע בין שיניה אבל
שמאי לפי שאין תנאי בנשואין ואי
ומינסבא ליה אין עליה נדר ולא מסיק
לא
דאיכא תנאה אימא
כשימצאו לה נדרים שאין
אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש
אדעתיה לבעול לשם קידושין דאינו
מודה ליה לשמואל.
יכול להפר מודים דתצא
שלא בכתובה מפני שיכול
חפץ באשה נדרנית: בהא קאמר שמואל. דכיון דאתני אתנאי סמיך דאינו
תנאי בנשואין אלמא סבר שמואל דאין תנאי בנשואין דבית הלל
לומר אי אפשי באשה
חפץ בנדרנית: מאי לאו קידשה כו'. וסיפא ארישא קאי וקאמר כתובה
נמי לא פליגי אלא משום דסברי דליכא למיגזר דמידע ידעי
נדרנית. והא איפליגו בה
דנשואי קטנה דרבנן נינהו אבל הא מודו דאין תנאי בנשואין וריב"ן
הוא דלא בעיא דלענין ממונא לא אחיל תנאי אבל גיטא בעיא דלשם
(יבמות קי.)
חדא זימנא דאתמר קטנה
שלא מיאנה והגדילה פי'
מגיה התם אמר רב יהודה אמר רב ואומר ר"י שלא הועיל כלום
קדושין בעל דאי משתכח עלה נדרים לא תהא בעילתו זנות כרב:
ונבעלה אחר שהגדילה
לרבה דאמר לקמן דבטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה גט
לא
ועמדה ונשאת רב אמר
אלמא לרב נמי יש תנאי בנשואין ועוד דהתם פריך נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר ומשני לפי שאין תנאי בחופה ותירץ
א"צ גט משני ושמואל
אמר צריכה גט משני
רבינו יצחק דאביי לא הוה מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי כו' אלא משום דיש תנאי בנשואין וסוגיא דהתם כעולא אמר ר"א
פי' רב סבר אדם יודע
דאמר לקמן המקדש על תנאי ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט דאין תנאי בנשואין ונראה דצריך להגיה אמר רב כריב"ן דאי גרסינן
שאין קדושי קטנה כלום
וגמר ובעל לשם קידושין
אמר שמואל תקשי ליה מנכנסה לחופה ולא נבעלה דלעולא אמר ר"א בלא בעל סבר שמואל דיש תנאי והא דאמר בשילהי האשה רבה
שאין אדם עושה בעילתו
גבי פלוגתא דרב ושמואל דיבמה הרי היא כאשת איש דקאמר אביי לחד לישנא דשמואל אדרבי יצחק נפחא קאי דמפרש מילתיה
בעילת זנות ושמואל אמר
דר' יוסי משום דאין תנאי בנשואין לא משום דלא מהני תנאה קאמר אלא משום דאין רגילות שיהיו נשואין מתבטלין מחמת תנאי שהיה
צריכה גט משני פי' שכל
הבועל מסתמא על דעת
בקדושין דרגילות הוא או שידע וימנע מלישא או גמרי ומחלי ולא הדרי בשעת נשואין וכן צריך לפרש על כרחין הא דקאמר שמואל התם
קדושין הראשונים הוא
אינה כאשת איש דבקדושין איירי ובקדושין דכולי עלמא מודו דיש תנאי והרב רבינו חיים מפרש גם ההיא דב"ש בענין זה והכי פירש
בועל. צריכא דאי איתמר
לפי שאין תנאי בנשואין פירוש אין רגילות שיתבטלו נשואין מחמת שום תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין בתמיה
בהא בהא קאמר רב משום
דליכא תנאה אבל בהא
פירוש וכי יעלה על לב אדם לומר שמחמת תנאי נתבטלו הא אין רגילות ומחמת קידושי קטנות נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש
דאיכא תנאה אימא מודה
יוצאה בלא גט ואם תאמר והיכי סלקא דעתין למימר דכנסה בלא בעל דאחולי אחליה לתנאיה וצריכה גט כיון דקידשה על תנאי
ליה לשמואל צריכא ואי
שאין עליה נדרים והיו עליה נדרים אם כן אינה מקודשת ומה מועיל אפילו ימחול התנאי אח"כ אם לא יחזור ויקדשנה ומיהו אי חופה
איתמר בהא בהא קאמר
שמואל אבל בהך אימא
קונה ג) ניחא ואפילו את"ל דחופה אינה קונה מצינו למימר דבשעת קידושין היה דעתו לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי:
מודה ליה לרב צריכא
אלא
טעמא דרב משום דאין אדם כו'. צריך לפרש שמחמת כך נתכוין לקדש בבעילה דאם נפרש דאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות
וקי"ל הלכה כרב באיסורי
ולפיכך מחל התנאי וחלו קדושי כסף א"כ מאי פריך והא איפליגו בה חדא זימנא דהתם מקודשת לפי שבעל לשם קידושין והכא
(פי' הרב אם קדשה סתם
בלא תנאי ונמצא עליה
מקודשת מחמת קדושין הראשונים ונראה דלרב אפילו קדשה על תנאי וכנסה על תנאי הואיל ובעל צריכה גט מדמקשה לרבה לקמן
נדרים ולא כנסה א"נ כנסה
מההיא דהריני בועליך על מנת כו' משמע דאי הוו פליגי בטעות אשה אחת הוה ניחא ליה דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל אע"פ שהתנה
ולא הספיק לבעול כגון
בשעת בעילה ולא עביד תנאי לסתור הקידושין אלא משום כתובה: והא איפליגו בה חדא זימנא. תימה והא תרווייהו צריכי דאי איתמר
שפירסה נדה הרי זו צריכה
גט מדבריהם שלא יאמרו
קמייתא הוה אמינא דהא דאמר רב צריכה גט היינו מספק דלא ידענא אי בעל לשם קידושין ואם קידשה אחר דלמא משני נמי הוה
אשת איש יוצאה בלא
צריכה גט ואי איתמר בתרייתא הוה אמינא הא דקאמר שמואל צריכה גט משני היינו מספק ומראשון נמי צריכה גט מדאורייתא דשמא לשם
גט וכל הדין שפרשנו
לגבי נדרים כך נתפרש
קידושין בעל ואומר ר"י דהכי פריך והא איפליגו בה חדא זימנא ואמאי איפליגו בה בשני מקומות דבחד מהנך הו"מ לאשמועינן והכי
לענין מומין שאלו שתי
הו"ל למימר קידשה על תנאי ובעל רב אמר צריכה גט מראשון ולא משני ושמואל אמר אינה צריכה גט מראשון אלא משני או בהך
בבות פתרון אחד להם
בתרייתא לימא והגדילה ועמדה ונישאת רב אמר אינה צריכה גט משני וצריכה גט מראשון ושמואל אמר צריכה גט משני ואינה צריכה
לכל דבר אלא שבנדרים
חלקנו דדוקא בג' נדרים
גט מראשון מן התורה אבל מדרבנן צריכה:
ושמואל אמר צריכה גט משני. והא דתנן ביבמות בפרק ב"ש גבי מת בעלה של גדולה אמר רבן גמליאל אם מיאנה מיאנה
הוי טעות אבל שאר
נדרים לא אבל לגבי
ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא משום אחות אשה ומפרש בגמרא דטעמא דרבן גמליאל דהוי ליה כמקדש אחות יבמה
(א)
מומין אין לחלק ביניהם.
דבין במומין גדולים ובין
דנפטרה יבמה והלכה לה והוי זו שגדלה אצלו ובעל כמו שקדשה ולשמואל בסתמא אינו בועל לשם קידושין צ"ל דהתם מפרש בהדיא שבעל
במומין קטנים הוי מקח
לשם קידושין ועוד אומר ר"י דהתם כיון דיבמתו ואשתו שתיהן לפניו אפילו בסתמא בועל לשם קידושין כדי לדחות יבמתו ממנו דבאשתו
טעות): כנסה סתם וכו'.
ניחא ליה מיבמתו ואיסורא לא עביד דר"ג סבר אין זיקה ומיהו קשה דתקשי לשמואל מדרבנן דר"א כשהחזירה כשהיא קטנה
כתובה הוא דלית לה
(ב)
הא גיטא בעיא מאי לאו
וגדלה אצלו דבסתמא בועל לשם קידושין וליכא לאוקמא כשפירש שבועל לשם קידושין דא"כ לא הוי פריך מינה מידי לקמן לרבה אלא
קדשה על תנאי וכנסה
על כרחין כשבועל סתם דלא מצינו לאוקמי כשפירש דאם כן היינו החזירה כשהיא גדולה ואומר ר"י דשמואל סבר ליה כר"ש בן
סתם פי' דסיפא ארישא
יהודה דאמר לקמן אם בעלו לא קנו אי נמי כרבי ישמעאל דאמר לקמן שמואל משום ר' ישמעאל והיא לא נתפשה כו'.
קאי וקשיא לשמואל:
: בההיא קאמר רב דליכא תנאה. ביבמות בפרק ב"ש מצריך להו איפכא והכי
איתא התם דאי איתמר בהא בההיא קאמר רב משום דאיכא תנאה וכיון דבעל אחולי אחליה לתנאיה פירוש משום דאין אדם בועל
בעילתו בעילת זנות אית לן למימר דאחליה לתנאיה והיה בדעתו שיחולו קידושי כסף אבל בהא דליכא בעילת זנות שהרי יש שם קידושין
דרבנן אימא מודה לשמואל ואין לתמוה על מה שלשם סברא הפוכה דאליבא דר"א דאמר לקמן המקדש על תנאי ובעל דברי
הכל צריכה הימנו גט אית לן למימר סברא דהתם דאע"ג דמודה שמואל דאין אדם בועל כו' והוי קידושין ד) דרבנן אפילו הכי פליג
אדרב בקטנה שלא מיאנה והיינו משום דלא שייך
התם בעילת זנות הואיל ואיכא קידושין דרבנן ה):
ותיובתא דשמואל. ואף על גב
דכרבי ישמעאל רביה סבירא
ליה מכל מקום אין לו
להניח סתם דמתניתין משום ר' ישמעאל:
אדם