עג:
המדיר פרק
שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אדם
יודע שאין קידושין כו'. הך צריכותא הו"מ למימר לעיל
לא קידשה סתם כו'. ומילתא באפי נפשה היא. ולקמיה פריך מאי
לב א
א)
כי פריך והא איפליגו בה חדא זימנא: והא הכא
שנא גט ומאי שנא כתובה: ליתני כנסה סתם. בגוה ליכלליה וליתני
ב)
דכטעות אשה אחת דמי כו'. תימה לר"י כיון דמדמי קידושי קטנה
הכי המקדש על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם כו': וכ"ש.
ג) ד)
לג ב ג
בלא כנסה אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר: הכי נמי
לטעות א"כ תקשי ליה נמי ברייתא דלעיל דוכן קטן שקידש דפליגי
ה)
ו) ז)
קאמר. דהאי ונמצאו עליה דקתני
אע"ג דהוי בטעות אשה אחת וי"ל
❖
לאחר שניסת קאמר: דאמר אי אפשי
דקטן שקידש ניחא ליה כיון דאין
לא קידשה סתם וכנסה סתם אבל קידשה
לד ד ה
כו'. ואע"ג דלא אתני כמאן דאתני
קידושי קטן כלום אפי' מדרבנן
על תנאי וכנסה סתם הכי נמי דלא בעיא
דמי: גט נמי לא תיבעי. דהא
בועל לשם קדושין אבל קידושי קטנה
הגהות הב"ח
❖
גיטא אדתני המקדש את האשה על מנת
שמואל לית ליה אין אדם עושה בעילתו
דרבנן דמי טפי לקידושין בתנאי אבל
(א) רש"י
שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה
זנות כדאשמועינן גבי קטנה: ספוקי
תימה לפי מאי שאינו יודע עתה
מקודשת ליתני כנסה סתם ונמצאו עליה
מספקא ליה. על סתם אדם אם
שום חילוק בין קידש על תנאי
תוספות רי"ד
נדרים אינה מקודשת וכל שכן הא הכי נמי
❖
אפשי באשה נדרנית אם לאו: גבי
לקידושי קטנה תקשי ליה דרב אדרב
לא קדשה סתם וכנסה סתם
קאמר המקדש את האשה על מנת שאין
ממונא לקולא. דהמוציא מחבירו
דאמר לעיל גבי קטנה שלא מיאנה
פי' וסיפא לאו ארישא
קאי. ומ"ש כתובה דלא
עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים
עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא
דבעל לשם קידושין אף על גב דהוי
דאמר אי אפשי באשה
מוסף רש"י
גביא: מחלוקת. דרב ושמואל:
כטעות אשה אחת ושמא לא שמיע ליה
אינה מקודשת קידשה סתם וכנסה סתם תצא
נדרנית גט נמי לא בעי.
גבי ממונא לקולא.
בטעות שתי נשים. קידש לאה על
אמר רבה גט מדבריהם
ההוא פלוגתא דקטנה שלא מיאנה:
שלא בכתובה כתובה הוא דלא בעיא הא
וכן אר"ח. (רב) [רבא]
תנאי ואשה אחרת כנס סתם אחריה
אלמא
גיטא בעיא ומאי שנא כתובה דלא בעיא
(גיטין סג:)
אמר תנא ספוקי מספקא
ונמצאו עליה נדרים והיינו טעותא
הריני בועליך.
ליה גבי ממונא לקולא גבי
דאמר אי אפשי באשה נדרנית אי הכי גט נמי לא תיבעי אמר רבה צריכה
איסורא לחומרא:
רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך
על מנת שירצה
גט מדבריהם וכן אמר רב חסדא צריכה גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי
אע"פ שכבר גילה דעתו שאי אפשי
אבא אע"פ שלא רצה
מספקא ליה גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא אמר רבה מחלוקת
בנדרנית צריכה הימנו גט דלמא
האב מקודשת.
בטעות שתי נשים אבל בטעות אשה אחת דברי הכל אין צריכה הימנו גט
לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד
ושמואל אמר כיון דגלי דעתיה גלי:
אמר (ליה) אביי והא מתניתין דטעות אשה אחת היא וקמותבינן תיובתא
אבל בטעות אשה אחת. קידשה על
(גיטין כה:) לא רצה
מיניה אלא [אי אתמר הכי אתמר] אמר רבה מחלוקת בטעות אשה אחת
האב אינה מקודשת.
תנאי וכנסה סתם אפילו רב מודה
כעין שתי נשים אבל בטעות אשה אחת גרידתא דברי הכל אינה צריכה
דדעתיה אתנאיה: והא מתניתין
(שם כו.)
הימנו גט איתיביה אביי קידשה בטעות א ופחות משוה פרוטה וכן קטן
דטעות אשה אחת היא. למאי
במה דברים אמורים.
שקידש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מיכן אינה מקודשת שמחמת קדושין
שגירשה
דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי
כשהיא קטנה.
הראשונים שלח ואם בעלו קנו ר' שמעון בן יהודה משום ר' ישמעאל אמר
טעות אשה אחת היא וקא מותבינן
והחזירה
אם בעלו לא קנו והא הכא דטעות אשה אחת היא ופליגי מאי לאו טעות
כשהיא קטנה.
מינה לעיל אלמא איכא דסבירא ליה
נדרים לא טעות פחות משוה פרוטה פחות משוה פרוטה בהדיא קתני לה
דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט
ואע"ג דאנן הוא דאותבינן ולאו רב
קידשה בטעות ופחות משוה פרוטה פרושי קא מפרש קידשה בטעות כיצד
(יבמות
איירי בה קושיא היא לרבה דהאי
כגון שקידשה בפחות משוה פרוטה במאי קא מיפלגי מר סבר אדם יודע
קט.) וגדלה אצלו.
דברי הכל דקאמר סברא דידיה היא
שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין ומר
ולאו מרב ושמואל שמעה שהרי לא
(שם)
סבר אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא בעל
היה בדורם אלא דקסבר ליכא למאן
אדעתא דקדושין הראשונים בעל איתיביה הריני בועליך על מנת שירצה
דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה
אבא אע"פ שלא רצה האב מקודשת ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש
אתנאיה והא קא חזינן דכל בני
רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת והא הכא דכי טעות אשה
מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר
ב
הכי: מחלוקת בטעות אשה אחת
אחת דמי ופליגי התם בהא קמיפלגי מ"ס על מנת שירצה האב ע"מ שישתוק
כעין שתי נשים. קידשה על תנאי
האב והא שתיק ליה ומ"ס ע"מ שיאמר אבא הן והא לא אמר אבא הן איתיביה
ג
וגירשה מן האירוסין וחזר וכנסה
מודים חכמים לרבי אליעזר ד בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא
סתם בההיא אמר רב צריכה גט
יתומה בחיי האב והחזירה שחולצת ולא מתיבמת מפני שגירושיה גירושין
דכי אשה אחרת דמי ולשם קדושין
גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה ה במה דברים אמורים שגירשה כשהיא
בעל וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך
קטנה והחזירה כשהיא קטנה אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא
ושמואל סבר הא גלי לה דעתיה
גדולה או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת או חולצת או מתיבמת
מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי
משום
בה ועל תנאי כן חזר וקידשה:
אבל בטעות אשה אחת גרידתא.
שכנסה ע"י קדושין הראשונים דברי הכל כו' וכי אותבינן לעיל ממתני' הכי אותבינן מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה דבלא
גירשה ליכא למאן דאמר והיכא דגירשה מיהא קתני כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא. ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין ב' נשים כגון
שקדש רחל על תנאי ואח"כ נתכוין לכנוס לאה וכנסה סתם ונמצאת רחל וקשיא לי נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין הא לאו לרחל
איכוין ואמאי צריכה גט: קידשה בטעות. קס"ד טעות נדרים כדמפרש ואזיל: קטן. אין קדושיו כלום דלאו בר קיחה הוא כי יקח איש
כתיב : אע"פ ששלח סבלונות. אכולה קאי: סבלונות. מגדנות שהחתן שולח לארוסתו: אינה מקודשת. ואע"פ ששלח משהגדיל ולא אמרי'
ניהוי סבלונות קידושין לפי שמחמת קידושין הראשונים שלח לשם סבלונות ולא לשם קידושין: מאי לאו טעות נדרים. שהתנה עמה על מנת שאין
עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים וכן למומין ולכל תנאי שיתנה וקאמר ת"ק אם בעלו קנו אלמא איכא למ"ד אפילו בתנאי לא בעיל איניש
אדעתא דתנאה דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות: לא טעות פחות משוה פרוטה. דטעה בקדושין דסבר שמקדשין בכך
ועלה קאמר אם בעלו קנו דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין אבל בטעות תנאי לא מסיק אדעתיה לבעול
לשם קדושין שסומך עליה אם לא שתנאה קיים לא היתה ניסת לי לחופה: במאי קמיפלגי. לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי במאי פליגי
גבי פחות משוה פרוטה מאי טעמא דר"ש: בכולהו גרסינן והא הכא דטעות אשה אחת היא: והא הכא דכי טעות אשה אחת דמי.
דזו שהטעתו היא שהתנת עמו ולא גרשה בינתיים ואיכא למ"ד מקודשת וטעמא מאי לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות וגמר ובעל
בלא שום תנאי: מודים חכמים לרבי אליעזר. ביבמות תנן (א) המגרש את האשה והחזירה ומת מותרת ליבם ור"א אוסר והתם מפרש טעמא
דר"א דגזר משום יתומה בחיי האב והיא המפורשת כאן שהודו לו חכמים בה: ונתגרשה. וקבל אביה גיטה: והיא יתומה בחיי האב. אף
בחיי אביה היא כיתומה לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה: והחזירה. בקטנותה ומעשה
קטנה אינו כלום: שגירושיה גירושין גמורים. ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו שהתורה אמרה ערות [אשת] אחיך וגו': ואין
חזרתה גמורה. לחזור ולהיות אשת
או חולצת או מתייבמת. שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח:
אחיו במקום מצוה להתייבם:
משום