המדיר פרק שביעי כתובות
עד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמא
משום רבי אליעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת. אף בשהחזירה כשהיא
כיון דעבד מעשה אחולי אחליה כו'. תימה לר"י דמאי קס"ד
לה
א) ב)
א
דהאי מקשה וכי ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר
גדולה פליג ואף במגרש גדולה והחזירה וטעמיה משום דגזור בה
ג)
משום יתומה בחיי האב: והא הכא. גבי החזירה כשהיא קטנה
וקנין וי"ל דס"ד שצריך להזכיר תנאי בשעת גמר הקנין או המכר:
ד)
תנאי
דאפשר לקיומיה ע"י שליח כו'. וא"ת ומה סברא יש כאן
לו ב
וגדלה אצלו: דטעות אשה אחת היא. טעות קידושי קטנה:
ה)
ו) ז)
ופליגי. דקאמרי רבנן מתייבמת
דלא גמרינן מהתם אלא לענין מה
לז ג
אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין
שהוא סברא דהא לא ילפינן מהתם
משום רבי אליעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת
בעל וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים:
דלא מהני תנאי אלא בנתינת קרקע
ח)
והא הכא דכטעות אשה אחת דמי ופליגי
❖
ה"ג התם היינו טעמא אדם יודע
וי"ל דהיינוז) טעמא דהואיל והמעשה
התם נמי בהא קמיפלגי מר סבר אדם יודע
לח
ד
שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה
כל כך בידו שיכול לקיימו ע"י שליח
שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם
על תנאי ובעל דעתיה אתנאה. ולא
סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויי
תורה אור השלם
קידושין ומ"ס אין אדם יודע שאין קידושי
לט
ה
גרסינן בהא קמיפלגי דהא ר' אליעזר
ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו
1. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
קטנה כלום וכי קא בעל אדעתא דקידושין
במגרש את הגדולה נמי אמר דכי
לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
❖
הראשונים קא בעל אתמר נמי אמר רב אחא
החזירה אסורה לייבם דטעמא לאו
למירמי ביה תנאה ואפילו לא יתקיים
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
בר יעקב אמר רבי יוחנן המקדש על תנאי
משום קדושי טעות הוא. ומאן דגריס
התנאי יהיה המעשה קיים ומשום
לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
לה מפרש דהאי משום ר' אליעזר
הך סברא מודו כ"ע דבעינן שאפשר
ובעל [דברי הכל] אינה צריכה הימנו גט
במדבר ה יג
תוספות רי"ד
אמרו דברייתא אהחזירה כשהיא
לקיימו ע"י שליח דומיא דבני גד
איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר
א"ר כהנא משמיה דעולא
קטנה וגדלה אצלו הוא דפליג ולית ליה
ובני ראובן אבל לענין תנאי כפול
אחתיה חליצה מוטעת כשירה איזו היא
המקדש על תנאי ובעל
מוסף רש"י
לתנא דברייתא אליבא דר' אליעזר הא
ולעניין תנאי ומעשה בב' דברים
צריכה גט ממנו פי' שמחל
חליצה מוטעת אמר ריש לקיש כל שאומר
חלוץ לה על מנת
תנאו בשביל שאין אדם
דתנא דמתניתין דיבמות דאמר
משמע במי שאחזו
שתתן לך מאתים זוז.
לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה אמר ר' יוחנן
עושה בעילתו בעילת זנות
דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר
דדוקא רבי מאיר אית ליה ולא
ולאפוקי מהאי תנא דאר"י
אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה
רבי אליעזר: אתמר נמי. כרבה
רבנן דלענין זה אין סברא כל כך
אמר שמואל משום ר"י
והיא לא נתפשה אסורה
היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא
ללמוד משם להכי פליגי עליה והשתא
דאמר בטעות אשה אחת גרידתא
הא נתפשה מותרת ויש
אין צריכה הימנו גט: שנתכוין הוא.
משמע דאין תנאי בחליצה לכולי
חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם ואת
א
לך אחרת שאע"פ שלא
לחליצה: ע"מ שתתן כו'. ואע"ג
עלמא וכן בפרק מצות חליצה
נתפשה מותרת ואיזו זו
אמרת חליצתה כשרה אלא אמר רבי יוחנן
שקידושיה קידושי טעות
דלא יהבה כשרה: שפיר קאמרת.
וקשה דבפרק רבן גמליאל
כל שאומר לו חלוץ לה על מנת שתתן לך
ב
שאפי' בנה מורכב על
בתמיה. דטעמא דהכא לאו משום
מסיק רבינא לכ"ע יש תנאי
כתיפה ממאנת והולכת לה
מאתים זוז אלמא כיון דעבד מעשה אחולי
בחליצה וזהו תימה דפליג רבינא אכולה
דאחליה לתנאיה הוא אלא משום
והל' כרב כהנא דקאי כרב:
אחליה לתנאיה הכא נמי כיון דבעל אחולי
על מנת שאין בה מומין
דמעיקרא לאו תנאה הוא: כל תנאי
תלמודא דפשיטא לן דאין תנאי
וכו'. אי קשיא טעמא
אחליה לתנאיה א"ל בר בי רב שפיר קא
מהיכן גמרינן מתנאי בני גד ובני
בחליצה ואומר רבינו תם ורבינו יצחק
(יבמות
דאתני בהדה הוא דלא
אמרת מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי
קו.) והיא לא נתפשה
ראובן. דאם יעברו ונתתם ואם לא
דהא דמסיק רבינא התם דלכ"ע
הוי קידושין הא סתמא
אסורה.
הוי קידושין ול"א דהוו
בני גד ובני ראובן תנאה דאפשר לקיומיה
יש תנאי בחליצה לאו לומר שלא תהא
יעברו ונאחזו בתוככם :
קידושי טעות ולעיל בפ'
דאפשר לקיומיה. למעשה של תנאי
מותרת לשוק בהך חליצה דודאי
ע"י שליח כי התם הוי תנאיה תנאה דלא
אע"פ אמרנו ארוסה אינה
אוכלת בתרומה משום
דהיינו ונתתם: על ידי שליח. כי
מותרת לשוק לכ"ע אלא לומר דלהכי
אפשר לקיומיה ע"י שליח כי התם לא הוי
(נדה נב. וכעי"ז
סמפון דילמא אי משתכח
אהני תנאה דאכתי איכא עלה זיקת
התם שהרי משה צוה ליהושע לתת
יבמות ק: ולעיל נא:) ויש
תנאה והא ביאה דלא אפשר לקיומיה ע"י
בה מומין הוי מקח טעות
יבמין לענין דכי אמר לה התקדשי
להם את הארץ שהיה שלוחו של משה
לך אחרת שאף על פי
ולא הוי קידושין י"ל
שליח כי התם וקא הוי תנאה התם משום
שלא נתפשה מותרת.
דודאי בשאר מומין כגון
לי בזיקת יבמין דצריכה גט מדרבנן
ונתנה להם אבל חליצה אי אפשר
הני דתנן שכל המומין
דאיתקוש הויות להדדי אמר רב עולא בר
דלא אתי חליצה כיון דהויא על תנאי
לקיימה על ידי שליח אין יכול לומר
(נדה
הפוסלין בכהנים פוסלין
אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר המקדש
ומפקע לזיקה לגמרי וכן צריך לחלק
לשלוחו אם תתן לך פלונית מאתים
ג
בנשים אי אתני עלייהו
נב. וכעי"ז יבמות שם ולעיל
שם) שקידושיה קידושי
הוא דלא הוי קדושי
במלוה ובעל על תנאי ובעל בפחות משוה
לרב אשי דאמר התם דכ"ע חליצה
זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא
ד
ה
טעות.
אבל מסתמא הוי קידושי
לבטל החליצה: והא ביאה. הבועל
פסולה אינה פוטרת ובמתני' דהתם
פרוטה ובעל דברי הכל צריכה הימנו גט
אבל במומי המכוערין כגון
לשם קידושין: וקא הוי תנאיה תנאה.
קתני בהדיא דפוטרת דקתני דנתן
ריח הפה וריח החוטם
אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם א"ר
או מכות שבגופה אפי'
גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אלא
כדאמרינן לעיל ה) הריני בועליך על
אמי המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל
(לעיל נא:)
מסתמא הוי מקח טעות
מנת כו': דאיתקוש הויות. והיתה
מתני' איירי לענין להתירה לשוק ורב
ועליהו אמרי' חיישינן
צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל
אשי מיירי לענין זיקת יבמין
לאיש אחר
כל הויות
משום סימפון. (הרב פי'
בהנך טעי אמר רב כהנא משמיה דעולא
שאין לחלק בין מומין
כדפרישית ועוד אי להתירה לשוק
קידושין במשמע כסף ושטר וביאה
למומין בענין זה אלא כך
המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט זה
איירי נמי התם אדמיפלגי רבי ורבנן
כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף
(נדה נב.)
תי' קשיא זו מאי דאמרי'
היה מעשה ולא היה כח בחכמים להוציאה
הכא במתני' טעמא דאתני
בהחולץ ליבמתו וקידשה לשם יבמות
ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח
מהני נמי בביאה: במלוה. שמחל
בלא גט לאפוקי מהאי תנא דאמר רב
אי צריכה גט ליפלגו בלהתירה לשוק
הואיל ותלי נמי בהכי:
לה מלוה שחייבת לו ואמרינן בקידושין
יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל
המקדש במלוה. פי' בקונט'
דאינה מקודשת דמשום
והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה
1
דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה
שמחל לה המלוה
מותרת ויש לך
אחרת שאף על פי שלא
וברשותה קיימא והשתא לאו מידי
שהיתה חייבת לו ולפירושו צריך
נתפשה מותרת
ואיזו
זו שקידושיה קידושי
יהיב לה: צריכה הימנו גט. ואפילו
לחלק בין מקדש במחילת מלוה
טעות שאפילו
בנה
מורכב על כתיפה
הטעתו בתנאי דאין אדם עושה
למקדש בהנאת מחילת מלוה דמקודשת
ממאנת
בעילתו זנות ו): רבי אמי פליג אדרבי
כדאמרינן בפ"ק דקדושין
אלעזר ואמר המקדש בפחות משוה
ולרבינו יצחק אין נראה דשמא אין
פרוטה ובעל הוא דצריכה גט אבל
המקדש במלוה או על תנאי
לחלק והכא יש לפרש דמיירי כגון דאמר לה התקדשי לי במעות
מלוה שאת חייבת לי דהתם ודאי אינה מקודשת: דברי הכל
ובעל אינה צריכה הימנו גט. מאי טעמא בהא הוא דלא טעי
צריכה הימנו גט. ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל
להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין הילכך גמר
ובעל לשם קידושין: אבל בהנך טעי. כסבור יודעת היא
ופליג אדאביי אע"ג דגבי קטנה שלא מיאנה קאמר שמואל ח)דאינה
שאין עליה נדרים לכך היא נשאת וכי בעיל אדעתא דקידושי קמאי
צריכה גט ממנו התם ליכא בעילת זנות אפילו לא יבעל לשם קידושין
בעיל ולא לשם קידושין. במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין:
דהא איכא קידושין דרבנן ואם תאמר והא פליגי תנאי לעיל בבעל
אי קנו אי לא קנו בפחות משוה פרוטה א"כ היכי קאמר רבי
הלכה
אלעזר דברי הכל צריכה גט דדברי הכל משמע דליכא מאן דפליג דכי האי גוונא פריך לעיל הש"ס ארבה ויש לומר דלעיל ודאי
פריך משום דידע אביי דמסברת עצמו היה רבה אומר כן ולא מקבלה אבל הכא רבי אלעזר אומר כן מקבלה דבבעל מודה שמואל
וסבירא להו לרב ושמואל כמאן דאמר קנו ואם תאמר לרב תיקשי למאן דאמר לא קנו ואפילו למאן דאמר קנו שמא לא סבר כרב ודוקא
בבעלו קנו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ויש לומר דאפילו מאן דאמר לא קנו מצי סבר כרב בקידש על תנאי משום דאחולי
אחליה לתנאיה וחיילי קידושי כסף אבל הכא לא מצי למיהוי קידושין על ידי מחילה וקדשה בטעות היינו טעות דפחות משוה פרוטה ובהא
לא אמרינן דבעל לשם קדושין ובהך סברא מצריך הש"ס לפלוגתייהו דרב ושמואל בפרק בית שמאי ואין להקשות לרבי
אלעזר דאמר דבבעל מודה שמואל
היכי
מותבינן לעיל ממתניתין
לשמואל דאותבוה משום דמתניתין משמע כנסה סתם בלא בעל:
ממאנת