עד:
המדיר פרק שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ממאנת
והולכת לה. תימה דבריש יבמות תנן ואי
הלכה. אחר קידושין אצל חכם: והתירה. מן הנדרים: אצל רופא
מ א
א)
ב) ג)
וריפא אותה. מן המומין: עוקר הנדר מעיקרו. שהרי פותח לה
אתה מוצא בחמותו ואם חמותו כו' או שמיאנו ואמאי
ד)
בחרטה אדעתא דהכי מי קא נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה
והא משכחת לה בקידשה על תנאי ולא בעל דאפי' רב מודה לאביי
ה)
מא ב
הרי הוא בא לך לידי כך הילכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי
דאינה צריכה גט וי"ל דאפילו מיאון אינה צריכה אבל קשה דמשכחת
ו)
שלא היה עליה בשעת קידושין:
לה בקידש על תנאי ובעל לשמואל
מב ג
מכאן ולהבא. אבל עד עכשיו היו
דאמר משום ר' ישמעאל דאמר הכא
ממאנת והולכת לה תנו רבנן הלכה אצל
א
עליה נמצא שבשעת תנאי הקידושין
דממאנת ויש לומר דלשמואל ולרבי
חכם והתירה מקודשת ב אצל רופא וריפא
❖
❖
הטעתו: הכי גרסינן והתניא אצל
ישמעאל נמי צרתה מותרת אפילו אם
אותה אינה מקודשת מה בין חכם לרופא חכם
חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה
לא מיאנה זאת שהיא ערוה כשלא
עוקר את הנדר מעיקרו ורופא אינו מרפא
אינה מקודשת. וקשיא חכם אחכם:
נודע לה הטעות והא דקאמר ממאנת
תוספות רי"ד
מוסף רש"י
אלא מכאן ולהבא והתניא אצל חכם והתירה
הא. דקתני מקודשת ר"מ היא:
והולכת לה היינו שאם נודע לה
ממאנת והולכת לה.
בהכי הוא דלא הוו
אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת אמר
דאמר אדם רוצה. אינו מקפיד אם
הטעות יש לה למאן דאם לא מיאנה
קידושין הא לא אתני הוי
רבא לא קשיא הא רבי מאיר הא רבי
תלך אצל חכם: אין אדם רוצה כו'.
ועמדה אצלו מחלה התנאי אי נמי
קידושין. קידושין דרבנן
הוא דצריכה הימנו גט
אלעזר הא ר"מ דאמר אדם רוצה שתתבזה
ממאנת לאו דוקא אלא אפילו בלא
הילכך אדעתא דהכי לא קידשה:
מדבריהם שלא יאמרו
משום נדר. שהיתה נדרנית: לא
מיאון אינה כלל אשתו ואפי' נודע לה
אשתו בבית דין הא ר"א דאמר אין אדם
אשת איש יצאה בלא
יחזיר. מפרש במסכת גיטין תרי
גט אבל מדאורייתא אינה
הטעות וריב"ן תירץ ביבמות דרבי
רוצה שתתבזה אשתו בב"ד מאי היא דתנן
מקודשת כלל והוי מק"ט
ישמעאל איירי בקידושי טעות אבל
טעמי איכא למ"ד משום קלקולא שאם
ג המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר
כדאמרי' לגבי נדרים וכיון
בקידושי קטנות מודה דאינה ממאנת
אתה אומר יחזיר שמא תלך ותנשא
(נדה נב.)
שמה"ת אינה מקודשת
משום שם רע לא יחזיר רבי יהודה אומר
מש"ה ארוסה אינה אוכלת
ומתני' דיבמות לא מיירי אלא בקדושי
ונמצא שם רע שאינו ש"ר או נדר
כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר לא ידעו בו
בתרומה שמא ימצאו
קטנות וקשה דבפרק בא סימן
נעקר ע"י חכם ומקלקלה זה ואומר
בה מומין בין מומין
רבים יחזיר רבי מאיר אומר כל נדר שצריך
אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' נותנין
משמע בהדיא דבקידושי
גדולים בין מומין קטנים
(יבמות ק:) אדם רוצה
שאין לחלק בין מומין
חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך
לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך
קטנות נמי איירי רבי ישמעאל דאמר
שתתבזה אשתו בבית
למומין בענין זה כלל):
לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא
חברוהי דרב כהנא סבור למיעבד
חקירת חכם יחזיר (רבי אלעזר אומר אחד
דין.
את אשתו משום שם רע או משום נדר
עובדא כרבי יהודה ואף ע"ג דנבעלה
(גיטין מו.) המוציא
צריך ואחד אינו צריך לא יחזיר) אמר
את אשתו משום נדר.
לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא
דאמר עד שירבה השחור על הלבן
רבי אלעזר לא אסרו צריך אלא מפני
תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל
אמר להם רב כהנא לא כך היה
(גיטין מה:)
שאינו צריך מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב
לא יחזיר.
לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו
מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת
ולא
ולא חש לבדוק את הדבר ואיכא למ"ד
למאן בבית המדרש ובנה מורכב על
כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים: כל נדר שידעו
כתיפה ואותו היום הוזכרו דבריו של
רבי ישמעאל בבית המדרש
בו רבים. שנדרתו בפני עשרה: לא יחזיר. קסבר טעמא משום
ורבתה בכייה בבית המדרש ואמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל
בו זרעו וליכא למימר דלאו דוקא דבר שאמר אותו צדיק אלא
שלא יהו פרוצות בנדרים הוא וכי נדרה בפני רבים וזהו נדר שאין
לו הפרה כדאמרינן בגיטין פרצה יותר מדאי קנסוה: שלא ידעו
כעין אותו דבר שאמר אותו צדיק דהא מסיק התם נמנו וגמרו עד
בו רבים. דיש לו הפרה לא קנסוה והכי אמר התם דרבי יהודה
מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ומאי נמנו וגמרו שייך
לא חייש בנדר לקלקולא: רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת
כאן כיון דרבי ישמעאל מודה בקידושי קטנות שאין יכולה למאן
חכם. שאין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי
ופשיטא שבתו לא היתה יכולה למאן ועל מה היו עומדין למנין
נפש: לא יחזיר. קסבר טעמא משום קלקולא הלכך בהאי איכא
דאפילו רבי יהודה דאמר עד שירבה השחור מודה דכשבנה מורכב
קלקולא דאומר אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו לא הייתי
על כתיפה דאין יכולה למאן דהא אמרינן התם דמודה רבי יהודה
מגרשיך דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך: ושאינו צריך
כשנבעלה ומיהו יש לומר דמתני' בפרק קמא דיבמות דלא
חקירת חכם. נדר שהבעל יכול להפר: יחזיר. דבהאי לא מצי
כרבי ישמעאל אף על גב דאמרינן התם דבפלוגתא לא קמיירי היינו
לקלקלה שהיה לו להפר ולא הפר: לא אסרו צריך. חקירת חכם:
אמנינא דט"ו נשים ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי
אלא מפני שאינו צריך. שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול דלאו כל
טעות דוקא ולהכי לא פריך ליה ממתני' דיבמות ולא מסתם מתניתי'
דנדה דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ובהדיא
כמיניה לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו
(יבמות
אית ליה לשמואל במי שמת דבודקין למיאונין לאפוקי
בבית דין אלא מפני מה אסרוהו מפני שאינו צריך דיכול הוא לכחש
כה.) משום שם רע.
(גיטין
ולומר לא הייתי יודע שאני יכול להפר וגזרו האי אטו האי: מאי
מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור ובשילהי פרק נושאין על
מה:) לא יחזיר.
טעמא דרבי יהודה. דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:
האנוסה דאמרינן משכחת לה בקידושי טעות כדרב
(שם)
ולא
יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה כו' אין
להוכיח דרבי ישמעאל איירי דוקא בקידושי טעות מדשביק קידושי קטנות דאיירי בהן התם מעיקרא ונקט קידושי טעות דר' ישמעאל
איירי נמי בקידושי קטנות כדמוכח בנדה אלא משום דההיא סוגיא קאי אמילתיה דשמואל דאמר התם לעיל עשרה כהנים
עומדים ופירש כו' ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי טעות דוקא כדפרישית לכך נקט קידושי טעות ואם תאמר ולרבי אלעזר
(יבמות כה.) כל נדר
דאמר לעיל דברי הכל צריכה הימנו גט ואפי' בקידושי טעות לא סבר כרבי ישמעאל אם כן תיקשי לשמואל סתם מתניתין דהתם
שידעו בו רבים.
דלא מצי לאוקמי מתני' דהתם לא בקידושי קטנות ולא בקידושי טעות לרבי אלעזר ולעיל דוחקין לאוקמי סתם מתניתין כוותיה ויש
לא יחזיר.
חכם
עוקר הנדר מעיקרו כו'. אין לפרש דבלשון תליא
לומר בדוחק דהוה מוקי לה כגון שפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין:
מילתא שהרי קדשה על מנת שאין בה מומין והיו בה מומין דא"כ הלך הוא אצל הרופא וריפאו אמאי אמר לקמן דמקודשת אלא בקפידת
המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו
למפרע אבל אי לא הוה עקר להו אלא מכאן ולהבא הוי נמי קפידת עונש משעת הנדר עד שעת התרה ודוקא הלכה אצל חכם והתירה
קודם ידיעת הבעל אבל לאחר ידיעת הבעל לא מהני להו היתר כדקתני במתניתין נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ולא מפליג בין בני היתר
ללאו בני היתר וטעמא שעל מנת כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל הקדושין מחמת הנדרים שיהיו קדושין קיימין והיכא דידע קודם שהותרו
(גיטין
מה:) כל נדר שצריך
הרי מיד רוצה שיהיו מבוטלין דשמא לא יהיה להם היתר אבל היכא דהותרו קודם ידיעתו הא לא רצה לבטלם מפני הנדרים שאין עתה
שום קפידא: משום שם רע לא יחזיר. אומר ר"י דמאן דמפרש בהשולח טעמא משום קלקולא בשביל אותו קלקול לא
חקירת חכם.
יהא גט בטל ובניה ממזרים שהרי לא עשה תנאי בגט כיון שלא התנה ולא כפל ותדע דליכא תנאי דאי עשה תנאי מאי טעמא דמאן
לא יחזיר.
דלא חייש לקלקולא ועוד דאם עשה תנאי מה מועיל מה שאמרו דלא יחזיר בכך לא יבטל התנאי אלא ודאי לא עשה לה תנאי גמור אלא
שאמר לה משום שם רע אני מוציאך כדאמרינן התם וליכא אלא לעז בעלמא ולפי זה אין צריך טעם שבקונטרס דכיון דאמר לא יחזיר
לא חיישינן תו לקלקולא כיון דלא חשש לבדוק בכל ענין מגרש לה אלא כיון דחשש ממזרות ליכא משום לעז נמי ליכא למיחש דודאי אם
היה יכול להחזירה היה לן לחוש פן יוציא לעז כדי להחזירה אפילו ניסת כבר דסבור דמותרת לחזור לו דשוגגת היא אבל עתה שאינו
יכול להחזירה למה יוציא לעז וליכא למימר דהכא כיון דאמר משום שם רע אני מוציאך גלי אדעתיה שאינו רוצה שיהא גט אם אינו שם
רע כמו בזבין ולא איצטריכו ליה זוזי וההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל דסגי בגלוי דעת
(שם) ושאינו
דע"כ הכא בעינן תנאי מדמשני התם הא מני רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה ומה שייך הכא תנאי
צריך חקירת חכם.
כפול אי סגי בגלוי דעת אלא ודאי בעינן תנאי ולרבי מאיר דבעינן תנאי כפול אפילו לעז ליכא כיון דלא התנה ולא כפל:
אי
(שם) לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.
(שם)