המדיר פרק שביעי כתובות
עה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
הכי סיפא דקתני אבל הוא שהלך כו'. דבשלמא אי טעמא
ולא הכום בני ישראל. בגבעונים כתיב: רבא אמר. הא דקתני
מג
א)
א
ב)
אצל חכם והתירה אינה מקודשת: באשה חשובה. בת גדולים דאפי'
משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד בבעל לא שייך
מג
זילותא לילך שרגיל ללכת בב"ד כל שעה לצרכו: כאן בזיעה
ג) ד)
ב
למ"ד רוצה אדם שתתבזה אשתו בב"ד הכא אמר אי אפשי באשה
עוברת. שיכול להעבירה ע"י רחיצת מים דאכתי לא ידע דאפשר
נדרנית וגט נמי לא ניחא לי למיתבא לה דאתסר באמה ואחותה ולא
ה)
ו) ז)
ניחא לי דליהוו קדושין: אבל הוא.
לעבורי בקיוהא דחמרא דההיא לא
מד ג
ח)
אם אמר לה על מנת שאין עלי
פסלה בכהנים שהעבודה לפי שעה
ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם
ט)
1
מומין ונדרים: טן דו. גוף שנים.
הוא אפשר שמרחיצה ועוברת ואין
נשיאי העדה וכמה רבים רב נחמן בר
מה ד
י)
משל הדיוט הוא שהנשים אומרות
לפרש עוברת שעשויה להתרפאות
יצחק אמר שלשה ימים שנים רבים שלשה
כ) ל)
א
טוב לשבת עם גוף שנים משבת
דהיכי נוקי מתני' בשאינה עוברת הא
❖
מו ה
ר' יצחק אמר עשרה עדה כתיב בהו ר"מ
אלמנה: דשומשמנא גברא. משל
בין קבועין בין עוברין קתני ועי"ל
אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר
מז ו ז ח ט י כ
הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה:
דזיעה עוברת שעשויה להתרפאות
ר' אלעזר אומר לא אסרו צריך אלא מפני
תורה אור השלם
כורסיה בי חראתא רמיא. כסאה
ואפילו לא העבירה כשר לעבודה
שאינו צריך במאי קמיפלגי רבי מאיר סבר
1. וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בין השרות בנות חורין מושיבה.
דלא מאיסה כולי האי ומזוהם הוי
מח ל
כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי
כלומר גם לי בעל כמוכם: נפסא.
אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ר' אלעזר
דווקא זיעה שאינה עוברת והא
הָעֵדָה בַּיְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
❖
דקתני בין קבועין בין עוברין אכל
מנפס צמר. ואומנות מאוסה היא:
סבר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד
וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל
תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב. אינה
הַנְּשִׂיאִים: יהושע ט יח
מומין דקתני התם קאי וה"פ בין
רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן
2. יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע
קבועין ששנויין באותה משנה בין
בושה לקרותו על מפתן הבית לישב
דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה אי
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי
לעזי רש"י
שם אצלו בפני הכל: קולסא.
עוברין ששנויין שם כגון חוורור:
ל)
אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי
הכי סיפא דקתני אבל הוא שהלך אצל חכם
וחכמים אומרים בד"א במומין
וורוא"ה [וירוא"ה].
ממשפחת דופי: טלפחי. עדשים
אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב
והתירו אצל רופא וריפא אותו מקודשת
יבלת.
וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה:
שבסתר כו'. נראה
שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל
שיר השירים ב יד
איגר"א. חומץ.
ליתני אינה מקודשת ולימא הכא באדם
כך אינה שואלת הימנו אך יקרא שמו
לרבינו יצחק דר"מ לא פליג אמומין
3. וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ
פינדרור"א [פינדידור"א].
❖
חשוב עסקינן דאמרה לא ניחא לי דאיתסר
סדק (של צלקת).
עליה: וכולן מזנות ותולות בבעליהן.
וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא
שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון
יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן:
דראה וניפייס הוא כדאמר סתמא
כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם
❖
בקריביה איהי בכל דהו ניחא לה כדריש
תהלים פז ה
דהש"ס בגמרא ועוד דאי פליג
חבה אינו אלא שמזנות תחתיהן
לקיש דאמר ר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב
תוספות רי"ד
אמומין שבגלוי אם כן משכחת לה
וכשמתעברות הן תולות את העובר
ארמלו אביי אמר דשומשמנא גברא כורסיה
שכל המומין וכו'. פי'
מוסף רש"י
סימפון בעבדים במומין שבגלוי
בבעל [ונוח להן באנשים כל שהן
בבכורות מפרש להו. תנא
בי חראתא רמי לה רב פפא אמר דנפסא
לפי שמזנות תחתיהן]: הוסיפו
כי נשבעו להם.
לר' מאיר ולא פליג אלא ביש מרחץ:
הוסיפו עליהן זיעה ושומא
גברא תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב רב אשי
וריח הפה תניא שומא
עליהם. בנשים שאין בכהנים:
אבל
קטנה שיש בה שיער ה"ז
אמר דקלסא גברא לא בעי טלפחי לקידרא
זיעה. זועה תמיד: שומא. וורוא"ה:
(גיטין מו.) ימים
מום גדולה ואין בה שיער
תנא וכולן מזנות ותולות בבעליהן: כל מומין שפוסלין וכו': תנא הוסיפו
שנים רבים שלשה.
הזקן והחולה והמזוהם. לגבי מומי
ה"ז מום קטנה אין זה מום
איזהו גדולה פי' רשב"ג
עליהן זיעה ושומא וריח הפה והני בכהני לא פסלי והתנן הזקן והחולה
בהמה תנן. וקס"ד זיעה וריח הפה
ב
ג
עדה
(שם)
עד כאיסר האיטלקי
דאדם בכלל מזוהם: זיעה אמזוהם
והמזוהם ותנן מומין אלו בין קבועין בין עוברין פסולין באדם א"ר יוסי
כתיב בהו.
אר"ח הא מילתא מגברא
ד
רבא שמענא ליה ומנו
קא רמית. לאו רומיא היא מזוהם
בר' חנינא לא קשיא כאן בזיעה עוברת כאן בזיעה שאינה עוברת רב אשי
שילא (שומא בלב) [נשכה
גופו מסריח ובאדם נמי פוסל אבל
(שם) אדם
אמר זיעה אמזוהם קא רמית ההתם גבי כהנים אפשר לעברה בקיוהא דחמרא
כלב] ונעשה מקומו צלקת
זיעה דאדם אינה פוסלת בכהנים
רוצה שתתבזה אשתו
ה"ז מום תני נתן ביראה
ומריח הפה נמי אפשר דנקט פילפלא בפומיה ועביד עבודה אבל גבי אשה
בב"ד.
בין דדי אשה טפח
כדקתני הוסיפו עליהם: דאפשר
סבר ר"א בריה דרבא
לא אפשר האי שומא היכי דמיא אי דאית בה שער הכא והכא פסלה אי
לעברה בקיוהא דחמרא. ביין קהה
(שם)
קמיה דר"א למימר טפח
דלא אית בה שער אי שומא גדולה היא הכא והכא פסלה אי שומא קטנה
אייגר"א בלע"ז עד שיעבוד עבודתו:
טב למיתב טן דו
למעליותא פי' שהוא נוי
מלמיתב ארמלו.
לאשה. א"ל גבי מומין
היא הכא והכא לא פסלה דתניא שומא שיש בה שער ה"ז מום אין בה שער
וריח הפה נמי כו'. אבל גבי אשה
ו
תניא וכמה הוא נוי אמר
שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר:
גדולה ה"ז מום קטנה אין זה מום ואיזוהי גדולה פירש רשב"ג עד כאיסר
ז
אביי ג' אצבעות תניא ר"נ
בעומדת על פדחתה. ולעולם בשאין
אומר כל אשה שדדיה
האיטלקי א"ר יוסי בר' חנינא בעומדת על פדחתה פדחתה ראה וניפייס הוא
(קדושין מא.)
גסים משל חברתה ה"ז
בה שער ובקטנה: פדחתה. מצחה:
א"ר פפא בעומדת לה תחת כפה של ראשה וזימנין דמתחזיא וזימנין דלא
מום וכמה א"ר מיישא
ונעשה מקומו צלקת. שנשאר שם
בר בריה דריב"ל משמיה
מתחזיא א"ר חסדא הא מילתא מגברא רבה שמיע לי ומנו ר' שילא ח נשכה
דריב"ל טפח: מתני' היו
(קדושין ז.
רושם משחייתה המכה: צלקת.
כלב ונעשה מקומו צלקת הרי זה מום א"ר חסדא קול עבה באשה ה"ז מום
וכעי"ז יבמות קיח:)
בה מומין ועודה בבית
ט
פינדרור"א ודוגמתה בשחיטת חולין
אביה האב צריך להביא
שנאמר 2 כי קולך ערב ומראך נאוה: תני ר' נתן ביראה בין דדי אשה טפח
גבי תנור כלי חרס דצלקיה
(ב"ק קיא.) דשומשמנא
ראיה שמשנתארסה היו
סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר טפח למעליותא א"ל
גברא.
מצלק: למעליותא. והכי קאמר
בה מומין הללו ונסתחפה
כורסיה בי חראתא רמי
שדהו נכנסה לרשות הבעל
רב אשי גבי מומין תניא וכמה אמר אביי שלש אצבעות תניא ר' נתן
נוי הוא לאשה שיהו דדיה מובדלים
י
לה.
צריך להביא ראיה שעד
טפח: גבי מומין תניא. הך מתני'
אומר כל אשה שדדיה גסין משל חברותיה ה"ז מום וכמה א"ר מיישא בר
שלא תתארס היו בה מומין
כ
(יבמות קיח:)
הללו והיה מקחו מקח
גבי מומין תניא דקא חשיב זיעה
בריה דרבי יהושע בן לוי משמיה דר' יהושע בן לוי טפח ומי איכא כי האי
דנפסא גברא.
טעות דברי ר"מ. וחכ"א
ושומא וריח הפה ושאר מומין וטפח
(שם,
גוונא אין דאמר רבה בר בר חנה אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה
בד"א במומין שבסתר
בין שני דדי אשה: וכמה. נוי לה:
ושם: דנפצא) דקלסא
לאחוריה והניקה את בנה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה
3
גברא.
וכמה. יהו גסין (אחת) משל חברותיה
(שם) והמזוהם.
עליון א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אחד הנולד בה ואחד
ויהא מום: ולציון יאמר. משום
(בכורות מא.) מומין
המצפה לראותה אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן אמר רבא וחד
דאיירי בה רבי מיישא נקיט לה. ולציון
אלו.
מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא לא
יאמר איש ואיש יולד בה לעתיד לבא
פסולין באדם.
כשיתקיים מקרא שכתובכ) והביאו את
הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי:
(שם מג.)
מתני' היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה
כל אחיכם מנחה לה' וגו' כל מקום
ל
שימצאו שם ישראל יאמרו העמים
שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל
זהו מבני ציון זה יולד בה נביאנו
צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח
שם: ולציון. כמו וישאלו אנשי
טעות דברי ר"מ וחכמים
אומרים במה דברים אמורים במומין שבסתר
המקום לאשתו על
אבל
אשתו: אחד הנולד בה כו'. איש
מבניה ויביאוהו אצלה: והוא יכוננה עליון. הקב"ה יכוננה
איש יתירא קא דריש. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא
להיות עליון למעלה על כל העולם: וחד מינייהו. מבני ארץ ישראל: עדיף. פקחים וחריפים: מתני'
האב צריך
להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובה מן
האירוסין מזה שממאן לקחתה: נכנסה לרשות הבעל. ניסת
והוא בא להוציאה
בלא כתובה
הבעל צריך להביא ראיה.
: במה דברים אמורים.
על מומין שבה:
עדים. וכולה מפרש בגמרא
שהבעל
יכול לטעון
על המומין:
אין