עה:
המדיר פרק
שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
גמ'
במומין שבגלוי אין יכול לטעון. תימה לרב דמוקי כולה
אין יכול לטעון. דידע ונתפייס: הבעל מהימן. דאמר הואיל
מט א
א) ב)
וספק הוא אם הטעתו ואם לאו העמד ממון על חזקתו: מני רבי
מתני' כנסה ונמצאו עליה נדרים בקידשה על תנאי מה
ג) ד)
יהושע היא דאמר. בפ"ק היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר
שייך לחלק בין מומין שבסתר למומין שבגלוי הואיל והתנה על מנת
נ ב
ה)
עד שלא ארסתיך לא מפיה אנו חיין שתהא נאמנת אלא העמד ממון
שאין בה מומין ונראה לרשב"א דכשהתנה לא על מומין שבגלוי נתכוין
על חזקתו ולא אזלינן בתר חזקה
דאותן ראה ונתפייס אלא על מומין
נא ג
ו)
דגופא לומר הואיל וספק בידינו על
שלא ראה נתכוין וכשיש נמי מרחץ
אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואם
א
ב
שעת אירוסין מה היא העמד הגוף
באותה העיר אית לן למימר שלא
ז)
יש מרחץ באותה העיר אף מומין שבסתר
נב ד
ח)
על חזקתו של קודם לכן והרי נולדה
התנה אלא על מומין שאין נבדקין
אינו יכול לטעון מפני שהוא בודקה
ט) י)
בתולה והכא נמי לא אמרינן העמד
על ידי מרחץ כגון ריח הפה ונכפה
בקרובותיו: גמ' טעמא דמייתי האב ראיה
❖
נג ה
כ)
הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה:
הקבוע לו זמן וקאי בין ארשות האב
הא לא מייתי האב ראיה הבעל מהימן מני
נד ו
ג
אתאן לרבן גמליאל דאמר. התם
בין ארשות הבעל וה"ק אינו יכול
רבי יהושע היא דאמר לא מפיה אנו חיין
היא נאמנת דחזקה דגופא עדיפא:
לטעון אפי' הביא הבעל ראיה אינו
גליון הש"ס
מועיל לו כלום: תברא. פירש
❖
אימא סיפא נכנסה לרשות הבעל הבעל
תברא. קשיא רישא לסיפא: מי
תוס' ד"ה מי ששנה זו
מי
י) רבינו חננאל שבועה: ששנה
ששנה זו לא שנה זו. רישא לרבי
צריך להביא ראיה טעמא דמייתי הבעל
וכו' קשה דא"כ וכו'.
זו לא שנה זו. $קשה דא"כ אמאי נקט
יהושע והוא הדין לנכנסה לרשות
ראיה הא לא מייתי הבעל ראיה האב מהימן
תוספות רי"ד
ברישא עודה ברשות האב וסיפא
הבעל וסיפא לרבן גמליאל וה"ה
אתאן לר"ג דאמר נאמנת א"ר אלעזר
❖
אבל במומין שבגלוי אינו
נכנסה לרשות הבעל איפכא הוה
לעודה בבית אביה שאין לנו טעם
תברא מי ששנה זו לא שנה זו אמר רבא
יכול לטעון. ואם יש
ליה למיתני דהוה רישא רבותא טפי
לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה
מרחץ באותו עיר אף
לא תימא רבי יהושע לא אזיל בתר חזקה
במומין שבסתר אינו יכול
לחופה: לא תימא רבי יהושע לא
וסיפא רבותא טפי ואומר רשב"א
מוסף רש"י
דגופא כלל אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר
לטעון מפני שהוא בודק
אזיל בתר חזקה דגופא כלל. אפי'
דדוקא נקט הכי דכי היכי דפליגי
אם בהרת קדמה לשער
בקרובותיה. פי' האב
חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא
רישא וסיפא בפלוגתא דר"ג ורבי
במקום שאין חזקת ממון עומדת
לבן טמא.
צריך להביא ראיה אם
בא לתבוע כתובה מן
אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל רבי
נגדה להכחישה: היכא דאיכא חזקה
יהושע ה"נ פליגי בהכי דתנא דרישא
האירוסין שתקנו חכמים
דממונא. עומדת לנגדה כי הכא:
סבר דדוקא עודה בבית אביה צריך
יהושע בתר חזקה דגופא דתניא אם
ד
לבתולה מאתים מן הבעל
טמא. דהכי כתיב קרא
להביא ראיה אבל נכנסה לרשות
(נדה
שממאן לכונסה. ואם
בהרת קודם לשער לבן טמא אם שער לבן
יט. וכעי"ז ב"מ פו.)
נכנסה לרשות הבעל שכבר
שער לבן בבהרת: רבי יהושע אומר
הבעל אין צריך להביא ראיה דאפילו
קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושע
אם שער לבן קודם
ה
נשאת ורוצה להוציא
כהה. כדמפרש רבה: כהה טהור.
יביא הבעל עדים דעד שלא נתארסה
לבהרת טהור.
בלא כתובה מפני מומין
אומר כהה מאי כהה אמר רבה כהה טהור
היו בה מומין הללו כיון שנשאה
הרי הוא ככהה הנגע ממראהו שהוא
(ב"מ פו.)
שבה הבעל צריך להביא
רבא אמר רישא כאן נמצאו וכאן היו סיפא
ספק.
ראיה בעדים שעד שלא
חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ
טהור. ומשם ר' משה הדרשן שמעתי
(סנהדרין פז:)
תתארס היו בה וחכ"א
נמי כאן נמצאו וכאן היו איתיביה אביי
בודקו והאי ראה וניפייס הוא ותנא
ורבי יהושע קיהה מאי קיהה אמר
כהה טהור.
במומין שבסתר דהא
נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא
דסיפא סבר אע"ג דנכנסה לרשות
רבה קיהה וטיהר כלומר קיהה בדבר
ראה ונתפייס הוא: ואמרי'
טעמא דמייתי אב ראיה הא
ראיה שעד שלא תתארס היו בה מומין
הבעל ואיכא למימר חזקה אין אדם
ונחלק עליהם וטיהר ז)[כאדם שנקהו
(שם)
לא מייתי אב ראיה מהימן
שותה בכוס כו' כשהביא הבעל ראיה
שיניו על אדם שאין משגיח לדבריו]
אלו והיה מקחו מקח טעות עד שלא
בעל. פי' דאמרי' הואיל
וספק הוא אם הטעתו
הוי מקחו מקח טעות דאין אדם
וכן מצאתי בת"כ ור' יהושע קיהה
ח)
תתארס אין משתתארס לא ואמאי לימא
מתפייס במומין: אבל היכא
אם לאו העמד ממון על
טיהר. אלמא העמד הגוף על חזקתו
כאן נמצאו וכאן היו א"ל משנתארסה משום
חזקתו מני ר"י הוא דאמר
דליכא חזקה דממונא אזיל בתר
ולא תטמאנו מספק: רבא אמר
בפ"ק לא מפיה אנו חיין.
דאיכא למימר חזקה אין אדם שותה
ו
אימא סיפא נכנסה לרשות
חזקה דגופא. פירוש אע"ג דאיכא
רישא כאן נמצאו כאן היו. רבא
הבעל הבעל צריך להביא
בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא
חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף כי
מהדר לאוקמא כולה כרבן גמליאל
❖
(נדה יט.)
ראיה טעמא דמייתי הבעל
אי הכי עד שלא תתארס נמי אלא
הכא דבלאו חזקת ממון יש חזקה
דאוקמינן הלכתא כוותיה בפרק קמאט)
ראיה הא לא מייתי ראיה
האב מהימן אתאן לר"ג
אמרינן חזקה אין אדם מיפייס במומין הכא
אחרת דהעמידנה בחזקת פנויה
לעולם חזקה דגופא עדיף ורישא
דאמר היא נאמנת פי' בכל
תוספות רי"ד (המשך)
דדוקא כי איכא חזקת ממון לא
טעמא משום דכיון דבבית אביה
נמי חזקה אין אדם מיפייס במומין אלא
מידי דאית ליה לתובע
אלימא ליה חזקת הגוף כנגד חזקת
נמצאו המומין איתרע חזקתיה דאב
חזקה דגופא ולנתבע
של בעל אבל ברישא
משנתארסה משום דאיכא תרתי חזקה
חזקה דממונא פליגי ר"י
כיון דבמקום האשה
ממון אבל היכא דליכא חזקת ממון
דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין
העמד הגוף על חזקתו וחזקה אין אדם שותה
ור"ג דר"י אזיל בתר חזקה
נמצאו המומין אמרי' כאן
אלימא ליה חזקת הגוף משאר חזקות
ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות
דממונא והמע"ה. ור"ג
נמצאו וכאן היו עד
בכוס אא"כ בודקו והאי ראה וניפייס הוא
דאי ליכא שום חזקה אחרת כנגדה
הבעל היא ובה אמר רבן גמליאל
אזיל בתר חזקה דגופיה
שתביא ראיה לדבריה. ואי
מאי אמרת חזקה אין אדם מיפייס במומין הוי
כדתנן בפ"ק הנושא את
קשיא היכי מצינן למימר
מאי אתא לאשמועינן פשיטא דאזיל
דלא הורעה חזקת אביה בכך:
האשה וכו'. וה"נ במתני'
דאר"ג דהיכא שנמצא
חדא
משנתארסה לא. אם הביא הבעל
בתר חזקת הגוף כיון דאין דבר
איכא חזקה דגופא לאשה
הסמפון במקומה של אשה
וחזקה דממונא לבעל בין
שאינה נאמנת והא בראוה
מכחישה וההיא נמי דמייתי איכא חזקה אחרת כנגדה כמו שאפרש
ראיה שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה
ברישא בין בסיפא ומ"ש
מעוברת שנמצא הספק
ומיהו תימה לר"י דהיכי מצי למימר דאי לאו חזקת ממון דהכא הוה
לאו ראיה היא ואי טעמא משום כאן נמצאו כאן היו הרי בבית אביה
דברישא האב צריך להביא
באשה עצמה ואפ"ה אמר
אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דאית
נמצאו אלא על כרחך רישא וסיפא פליגי ואפילו באו לדין בעודה
ראיה ואי לא מייתי ראיה
ר"ג דהיא נאמנת י"ל
בעל מהימן ובסיפא צריך
היכא אמרי' כאן נמצאו
בבית אביה אית ליה לתנא דסיפא דהיא נאמנת: אמר ליה. לעולם
לן למימר העמידנה בחזקת פנויה וכי תימא אדרבה העמד אותה
הבעל להביא ראיה ואי לא
וכאן היו ולא אזלינן בתר
בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה מום הרי מום לפניך דכי האי
רישא משום כאן נמצאו כאן היו הוא ומשנתארסה משום דאיכא
מייתי ראיה האשה נאמנת.
חזקה דגופא ה"מ כי
גוונא חשבינן תרתי לריעותא גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי' כל
תרתי והיכא שהביא עדים שראו בה מומין הללו משנתארסה
ואתא ר"א ואוקמה כתנאי
קאי באפה דחזקה דממונא
ותברא מי ששנה זו לא
דכאן נמצאו שבקיה
טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים
בבית אביה משום הכי לאו ראיה היא דאיכא תרתי ליפות כחה
שנה זו רישא ר"י וה"ה
לחזקה דגופא ואזלינן
טמאות משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימור לא
חדא העמד הגוף על חזקתו ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל
לנכנסה לרשות הבעל
בתר חזקה דממונא אבל
טבל וכי תימא העמד מקוה על חזקתו ואימור לא חסר הרי חסר
הולך אחר אותה שעה. וא"ת הורעה החזקה הואיל וכאן נמצאו חזקה אין
וסיפא ר"ג וה"ה לעודה
היכא דלא קאי באפה
בבית אביה שאין לנו טעם
חזקה דממונא אף על גב
לפניך ונראה לרשב"א דחזקת פנויה לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת
אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ואפי' כאן היו קודם קדושין זה שהכניסה
לחלק בין עודה בבית
דכאן נמצא הספק אזלינן
ספק
טמא. הקשה רבינו תם מ"ט דרבנן דאמרי טמא
הגוף:
לחופה וזו היא שתיית הכוס בידוע שבדקה ונודע לו וראה וניפייס:
אביה לנכנסה לחופה. רבא
בתר חזקה דגופא:
אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהא אמרינן בפ"ק דחולין מנא
חדא
אמר כאן נמצאו כאן היו.
פי' כולה ר"ג היא ורישא
הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא בתר חזקה ומייתי לה מקרא אומר ר"ת דהכא מיירי כשנזקק לטומאה שהיה בו נגע אחד שחין או
דבעל נאמן משום דאמרי'
מכוה קודם והיה מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו ספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה וכן משמע בשלהי נזיר
כאן נמצאו וכאן היו
דבנזקק לטומאה איירי והשתא מייתי שפיר דאזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא דהעמידנו בחזקת שלא היה בו נגע אע"ג דאיכא
דע"כ לא אמרינן דאשה
נאמנת אלא היכא דנמצא
חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדה וה"נ הוה אמרי' לעיל אי לאו חזקה דממונא וא"ת והיכי יליף מהתם דשאני התם דכתיב קרא
הספק במקומו של בעל
כדיליף בסוף נזיר מלטהרו או לטמאו דפתח בו הכתוב לטהרה תחילה וי"ל דמהתם גמרינן והא דלא אזיל רבי יהושע בתר חזקה
דומיא דהנושא א"ה ולא
דגופא בראוה מדברת ומעוברת בפרק קמא משום דמעלה עשו ביוחסין: שער לבן קודם לבהרת טהור. דריש מדכתיב
מצא לה בתולים שהאשה
אמר
עומדת במקום הבעל
רבה קיהה וטיהר. רבינו תם גריס כ) רבא מההיא דהשוכר את הפועלים
שער לבן בבהרת משמע שהבהרת קדמה:
ודמיא לנכנסה לביתו
בעובדא דרבה בר נחמני: רישא כאן נמצאו כאן היו. ולא מצי למימר השתא העמד רשות האב על חזקתו דהא איתרע
ליה שנמצאו ברשותו הילכך אזלינן בתר חזקת ממון והיא אומרת
משארסתני נאנסתי התם נמצאת ריעותא ברשות הבעל שנשאה
ולא מצא לה בתולים ולכך נאמנת לרבן גמליאל דלא איתרע
חזקת
רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי
בענין שודאי לא
נאנסה משנשאת אף
על גב שנכנסה לרשות הבעל
איתרע לה חזקת רשות האב הואיל דודאי ברשות אביה נאנסה:
וחדא