המדיר פרק שביעי כתובות
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחדא
במקום תרתי לאו כלום הוא. וא"ת והא גבי בעל איכא
א) חדא במקום תרתי. דהעמד ממון על חזקתו לא אמרינן דניהוו נמי
נה א ב
ב) ג)
הכא תרתי דבמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום היא: עד
נמי תרתי חדא דאין אדם מתפייס במומין וחדא דאית
שלא תתארס. אבל היכא שהביא עדים שראו בה עד שלא תתארס:
לן למימר כאן נמצאו כאן היו והני תרי חזקי דבעל עדיפי טפי מהני
נו ג
העמד הגוף על חזקתו ליכא למימר.
להודיע שלא היו בה בשעת
תרי חזקי דאשה דכאן נמצאו כאן היו עדיף מחזקת הגוף דהא עודה
קדושין דהא קיימי עדים: והעמד
בבית אביה על האב להביא ראיה
❖
ממון על חזקתו. כי ליכא חזקה
ולא מהני ליה חזקת הגוף משום דנולד
חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא
דגופא: רב אשי אמר כו'. מהדר
ספק ברשותו ואמרינן כאן נמצאו
אמרינן עד שלא תתארס העמד הגוף על
נמי לאוקמה כולה כרבן גמליאל
כאן היו וכשנכנסה לרשות הבעל
תוספות רי"ד
חזקתו לא איכא למימר מאי איכא חזקה
דחזקה דגופא עדיפא ורישא להכי לא
והביא הבעל ראיה שעד שלא נתארסה
ר"א אמר רישא מנה
דאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו
מהניא חזקה דגופא לפי שאין הטענה
היו בה מומין אלו פטור מכתובתה
לאבא בידך סיפא מנה לי
והאי ראה וניפייס הוא אדרבה חזקה אין אדם
בידך פי' ר"א נמי אוקמיה
שלה אלא של אביה שכתובת אירוסין
דעדיף טעמא דאין אדם מתפייס
כר"ג ורישא דאמרי' בעל
מיפייס במומין והעמד ממון על חזקתו רב
לאב והוה ליה מנה לאבא בידך וגבי
במומין מההיא דאין אדם שותה בכוס
מהימן משום דהו"ל מנה
אשי אמר רישא מנה לאבא בידך וסיפא
אב לא אמרינן בגוף שלה דתיהני
אלא אם כן בודקו א"כ השתא נמי
לאבא בידך שהוא טענת
שמא שהאב טוען להוציא
חזקתה: מודה ר"מ גרסי' בתוספתא.
מנה לי בידך איתיביה רב אחא בריה דרב
דמייתי ראיה דמשנתארסה היו בה
הכתובה בשבילו והיא
המומין אמאי לא מיפטר מהני תרי
אע"ג דאמר נכנסה לרשות הבעל על
אויא לרב אשי מודה ר"מ במומין הראויין
טוענת שמא שאינו ברור
א
מתי נולדו בה המומין
טעמי ומאי שנא דכאן נמצאו כאן
הבעל להביא ראיה מודה הוא במומין
לבא עמה מבית אביה שעל האב להביא
הללו. והילכך לא מהני
היו גרידא עדיפא מחזקת הגוף
הראויין לבא עמה כו'. וקס"ד בכל
ראיה ואמאי מנה לי בידך הוא הכא במאי
חזקה דגופה כגון שטענה
וחזקה דאין אדם מתפייס במומין
מומין שיש לספק ולומר שמבית אביה
האשה שהיא טוענת ברי
עסקינן ביתירת יתירת מאי ראיה מייתי ראיה
ב
ויזכה בכתובה לעצמו
באו: שעל האב להביא ראיה. ואע"פ
עדיף מחזקה דאין אדם שותה בכוס
דראה וניפייס הוא: א"ר יהודה אמר שמואל
דהיכא מהניא ומפקיני'
שנכנסה לרשות הבעל: מנה לי בידך
כו' וכי הוו תרוייהו בהדי הדדי עדיפי
בה ממונא ה"מ למאן
המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור
הוא. ונימא העמד הגוף על חזקתו:
טעמי האשה מנייהו ויש לומר דודאי
ג
דאית ליה חזקה דגופיה
אבל חזקה דגופא דאשה
את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך
ביתירת. אצבע יתירה דליכא למימר
טעמי האשה עדיפי וכאן נמצאו כאן
לא מהני ליה חזקה
לאחר אירוסין נולד: ומשך בעל החמור
היו גרידא דעדיפא מחזקת הגוף
את החמור עד שמת החמור על בעל החמור
לדיליה לאפיק ממונא
את הפרה. והחמור היה בבית בעליו
היינו משום דמסייע ליה חזקת ממון
מחזקה אבל אילו הות
להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת
[טוענת] כנגדו דכתובתה
וכן חזקה דאין אדם מתפייס במומין
ותנן בקדושין כל הנעשה
משיכת פרה ותנא תונא כלה הי כלה אילימא
לעצמה ה"נ אשה מהימנא
מסייע ליה חזקת ממון ולחד מינייהו
דמים באחר כיון שזכה זה שמשך אחד
ואע"פ שלא נכנסה
כלה
יש כח לחזקת ממון לסייע אבל
מהם נתחייב חברו באונסי חליפין
לרשות הבעל ולא אמרינן
כאן נמצא וכאן היו ולר"א
בכל מקום שהן: עד שמת החמור. זה אומר עד שלא משכת את פרתי
לתרוייהו בהדי הדדי לא מסייע ועוד יש לפרש דמשום הכי כי הוו
האשה נאמנת וקי"ל הל'
מת חמורך ולך מת וזה אומר משמשכתי מת וכבר קנוי הוא לך: ותנא
תרוייהו בהדי הדדי עדיפי טעמי האשה משום דאפילו לא יהיה
כר"א דהוא בתרא. אמר
תונא כלה. תנא דמתני' דאיירי במומי כלה מסייע לי: הי כלה. הי
אלא אחד מהן אמת או חזקת הגוף או אין אדם שותה בכוס יש
ר"י א"ש המחליף פרה
בחמור ומשך בעל החמור
מילתא דמתני' מסייעתא: אילימא כלה בבית אביה. רישא דמתני' ב)
לה כתובה אבל בעל לא מיפטר אלא עד שיהו כל הטעמים שלו
את הפרה ולא הספיק
אמת שאם אחד מהם שקר מפסיד הבעל הילכך גריעי טעמי הבעל
שבאו לדין בעודה ארוסה דקתני האב צריך להביא ראיה וסבירא
בעל הפרה למשוך את
רישא
מנה לאבא בידך. לכאורה היה נראה
החמור עד שמת. על בעל
מטעמי האשה:
ליה לשמואל כר"א דמוקי להג) בתרי תנאי ואפי' נכנסה לחופה אית ליה
החמור להביא ראיה שהי'
לתנא דרישא שהאב צריך להביא ראיה ואע"פ שלא נולד ספק ברשותו
לרבינו יצחק לפרש דטעמא משום דברי שלה לא מהני לאב דהוי
חמורו קיים בעת משיכת
אלמא אינו גובה ממון מספק. והאי נמי לא יחזיק בפרת חבירו מספק
כמנה לאחר בידך דאמרינן ביש נוחלין דאינו נאמן
הפרה ותנא תונא כלה.
פי' בעל החמור משך את
גבי האומר זה אחי אינו נאמן דבעי לאוכוחי מהתם דברי ושמא
ואף על גב שהספק ברשות חבירו נולד שהרי כבר נעשית משיכה:
הפרה והחמור היה בביתו
לאו ברי עדיף ומשני שאני התם דכמנה לאחר בידך הוי ואע"ג
מי
ותנן בספ"ק דקידושין
דהכא איכא נמי חזקת הגוף מ"מ לא מהני ליה דלא אמר רבן גמליאל דנאמנת אלא בברי ושמא כדאמרינן לעיל בריש פ"ב וברי
כל הנעשה דמים באחר
כיון שזכה זה נתחייב
שלה לא מהני ליה כדפרישית ומיירי כגון שהאב טוען שמא דאי טוען ברי לא הוה צריך להביא ראיה סיפא מנה לי בידך ולגבי דידה
זה בחליפין פי' כיון
מהני ברי דידה ואע"ג דקי"ל דברי ושמא לאו ברי עדיף הכא איכא ברי וחזקה וחזר בו רבינו יצחק דהא משמע מדקאמר על האב
שמשך א' מהן נתחייב
להביא ראיה שאינו נוטל בלא ראיה אפילו טוען ברי מדלא קאמר או שיאמר ברי לי ועוד דמשמע מההיא דשמואל בסמוך דנכנסה
חבירו באונס חליפיו
בכ"מ שהן ועכשיו נמי
לרשות הבעל דעל הבעל להביא ראיה אפי' טוען האב והבת שמא ואינו מטעם ברי ושמא אלא משום דנולד הספק ברשותו מדמייתי
משעה שמשך את הפרה
ופריך עלה מההיא דמחט שנמצאת כו' דההיא שמא ושמא הוא ואי משום ברי ושמא הוא לא הוה פריך מידי דמסתמא רב אשי לא פליג
קם החמור ברשות בעל
אדשמואל דקיימא לן כוותיה ונראה לו פירוש הקונטרס עיקר דרישא מנה לאבא בידך ולא מהניא חזקת האשה לגבי האב:
הפרה ואם מת לאחר
ומודה ר"מ לחכמים במומין הבאין כו'. להאי גירסא קשה דהשתא משמע דחכמים מייפין כח הבעל טפי מר"מ מדקאמר מודה ר"מ
משיכת הפרה לעצמו מת
ואע"פ שהחמור בבית
לחכמים דהכא יפה כח הבעל מכח האב אע"ג דבעלמא לא מייפה ר"מ כח הבעל כמו חכמים ובמתני' לא משמע הכי אלא
בעליו עומד וכשנמצא מת
לא ידענו מתי מת זה
ר"מ מייפה כח הבעל טפי מחכמים דאפי' מומין הנבדקים יכול לטעון וחכמים פליגי עליה על כן נראה כפירוש רבינו חננאל דגריס
אומר עד שלא משכת
ומודים חכמים לר"מ ומיהו גם זה אינו מיושב דלא שייך מודה הואיל ולא פליגי בכה"ג ובקונטרס גריס ומודה ר' מאיר ותו לא וקשה
פרתי מת וברשותך מת.
ואמאי מנה לי בידך הוא.
מודה למאן:
תימה אמאי אקשי לרב אשי טפי מלכל הני אמוראי דלעיל דלמ"ד תברא הוה מצי לאקשויי
וזה אומר לאחר שמשכתי
פרתך מת וברשותך מת
מה חילוק יש בין בית אביה ולבין בית בעלה ולמ"ד נמי כאן נמצאו כאן היו אמאי על האב להביא ראיה הא הוי חדא במקום תרתי ולא
אמר שמואל שעל בעל
מצי למימר דס"ד דמקשן דראוין לבא עמה משמע שהם ישנים וניכר שמומין אלו באו מזמן ארוך מקודם אירוסין ואיתרע חזקת הגוף
החמור להביא ראיה שהיה
לפיכך על האב להביא ראיה דא"כ מאי פריך לרב אשי הא רב אשי לא אמר שיהא נאמן אלא משום חזקה ומיהו יש לומר דלעולם
חמורו קיים בעת משיכת
הפרה ואם לא ימצא
ס"ל כאן נמצאו כאן היו ומיירי באותן מומין שאין הבעל יכול לידע אותם אפי' ע"י בדיקה כגון נכפה הקבוע לו זמן וריח הפה שיכולה
ראיה יחזור פרה לבעלה.
לשמור עצמה שלא יכירו בה בני אדם שאע"פ שנכנסה לרשות הבעל על האב להביא ראיה דהשתא לא הוי חדא במקום תרתי דחזקה
ומסתייע ממתני' דכלה
שאין שותה בכוס אא"כ בודקו וראה ונתפייס ליכא למימר כיון דאין יכול לידע מומין אלו ע"י בדיקת קרובותיו ומיהו לא יתכן לפרש כן
ואמרי' הי כלה אי לימא
למאי דגרסינן בתוספתא במומין הראויין להוולד עמה בבית אביה: על בעל החמור להביא ראיה. אע"פ שהוא מוחזק וחזקת הגוף
כלה בבית אביה וכו'
נמי מסייע ליה והוה לן לאוקמי החמור בחזקת שהיה קיים אלא טעמא דשמואל דמוקמינן לפרה בחזקת מרה קמא והא דפריך הש"ס
בהשואל גבי המחליף פרה בחמור וילדה דיחלוקו וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה
אלמא לא מוקמינן אחזקת מרה קמא היכא דתפיס אידך התם פריך לפי המסקנא דהכא דלא קאי הכי ומיהו תימה למאי דסלקא דעתין
השתא אמאי על בעל החמור להביא ראיה כיון שהוא מוחזק וגם איכא לאוקמי החמור בחזקת שהיה קיים והא שמואל גופיה אית ליה
בריש המוכר פירות המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאין המעות חוזרין ולא מוקמינן להו בחזקת מרה קמא אלא אזלינן בתר
חזקה דהשתא אע"ג דרובא מזבני לרידיא מסייע למרה קמא כ"ש הכא דאית לן למיזל בתר חזקה דהשתא דמסייע ליה חזקת הגוף וליכא
למימר דהתם היינו טעמא דמדלא דק אם הוא נגחן אית לן למימר דלשחיטה זבניה דא"כ מה צריך למימר התם לשמואל כי אזלינן בתר
רובא באיסורא בממונא לא אזלינן והא טעמא לא משום רובא הוא אלא משום דלא דק ועוד בפ' בית כור אמר שמואל
כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה משום דמספקא ליה אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון ולוקמא בחזקת מרה קמא
על כן נראה דטעמא דשמואל לאו משום חזקת מרה קמא אלא אית לן למימר כיון דאשתכח החמור דמת כי היכי דעכשיו הוא מת כן יש לנו
להחזיקו שהיה מת גם קודם ודמיא להא דאמר בנדה דכל הטומאות כשעת מציאתן ודוקא גבי מיתת חמור וגבי מום וגבי מחט
שנמצאת בעובי בית הכוסות אית לן
למימר הכי והא דכלה בבית חמיה על הבעל להביא ראיה משום דכי אמרינן נמי כמו שאנו מוצאין
מום