עו:
המדיר פרק שביעי כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי דמי התם. דין הוא שצריך להביא ראיה שהרי הוא המוציא מחברו
מום עתה כן היה קודם כניסה אכתי איכא למימר דמשנתארסה נולד
נז א ב
א) ב)
ג)
בה מום והילכך אית לה כתובה דכולי האי לא אמרינן דקודם אירוסין
הלכך מייתי ראיה ומפיק ממונא ומשם אתה בא ללמוד את זה שמוחזק
ד) ה)
בפרה זו ועומד ואתה אומר נייתי ראיה ונוקים ממון שבידו: כלה בבית
דהיינו קודם ב' רשויות היה בה מום ע"י מה שאנו מוצאין עתה אבל
נח ג
ו)
חמיה. סיפא דמתני'ד) דקתני על הבעל להביא ראיה דר"ג אמרה ופליג
בבית אביה אימר קודם לכניסת רשות זה היה כמו שהוא עתה ואין
❖
ז)
נראה דדוקא משום חומרא דקדשים
נמי ברישא אפילו נמצאו בבית אביה
הוא דאמר כל הטומאות כשעת
דלא נולד ספק ברשותו נמי על הבעל
כלה בבית אביה מי
דמי התם מייתי אב
מציאתן וע"ק דאמר שמואל בפ' בתרא
להביא ראיה להפקיע כח כתובתה
ראיה ומפיק הכא מייתי בעל החמור ראיה
גליון הש"ס
נט ד
דקדושין קדשה אביה בדרך
וראיה זו לא להוציא היא אלא להחזיק
ומוקים א"ר אבא כלה בבית חמיה ואכתי
גמ' אלא כי אתא רמי בר
וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת
וצריך להביאה ואף זה כ"ש שיביא
❖
יחזקאל.
לא דמי התם בעל מייתי ראיה ומרע ליה
❖
לפנינו חוששין לקדושי שניהן ולא
ראיה להחזיק שהרי בשל אחרים בא
לחזקיה דאב הכא בעל החמור מייתי ראיה
להחזיק: ואכתי לא דמי התם. דין
אמרינן כמו שהיא בוגרת עתה כן
ומוקים חזקיה בידיה אמר רב נחמן בר יצחק
תוספות רי"ד
הוא שיצטרך לראיה משום דחזקת
היתה קודם קדושין וליכא למימר
הגהות הב"ח
כלה בבית אביה ולקדושין ולא תימא אליבא
הגוף מייפה כח האב וי"ל העמידנו
דהתם משום חומרא דאשת איש דהא
מי דמי התם אב מביא ראיה
(א) תוס'
ומפיק הכא בעל החמור
דמ"ד קדושין לאו לטיבועין ניתנו אלא
על חזקתו הלכך בעל מייתי ראיה
מייתי עלה פלוגתא דרבי יעקב ורבי
מייתי ראיה ומוקים אלא
שעד שלא תתארס היו בה ומרע לה
נתן דגבי ממון ונראה לריב"א דדוקא
אפילו למ"ד קדושין לטיבועין ניתנו הני
כלה בבית חמיה ואכתי
א
לא
לההיא חזקה: הכי גרסי' הכא בעל
מי דמי התם בעל מייתי
הכא שמחזיק עצמו מסופק בפרה
מילי קידושי ודאי אבל קידושי טעות אי
❖
ב
דאחר
ראיה ומרע לחזקה דגופא
החמור מייתי ראיה ואוקי חזקה
ואין לו שום טענה ברורה והויא חזקתו
מייתי ראיה אין אי לא לא מיתיבי ג מחט
הכא בעל החמור מייתי
בידיה. אף חזקת הגוף מייפה את
כמאן דליתא הוא דאזלינן בתר חזקה
ראיה ומוקים אלא אר"נ
שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד
כלה בבית אביה ולקידושין.
דמרה קמא ודמי לתקפו כהן
כחו שכשתאמר העמד את החמור
לעזי רש"י
כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט
המורה סובר דפליגי ר"ג ור"י
דמוציאין מידו אבל במכר שור
בשעת משיכה על חזקתו הקודמת
בהא מילתא דלבעל החמור
רדובולי"ן [דובלו"ן].
דם בידוע שהוא לפני שחיטה לא נמצא
לחברו ונמצא נגחן כיון דגברא זבין
בחזקת חי תעמידנו וברשות בעל
איכא חזקה דגופא דאוקי
קפל בקיבה השניה
❖
חמרא אחזקתה וחי הוה
עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה
של מעלי גירה.
להכי ולהכי יש לו לטעון למחזיק
הפרה מת ולמה אתה מצריכו ראיה:
בשעת משיכה ולבעל הפרה
א"ר נחמן בר יצחק כלה בבית אביה
לשחיטה מכרתיו לך ואם איתא
הוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם
איכא חזקה דממונא. ור"י
ולקדושין. רישא דמתני' סייעתיה
דלרידיא קבעית ליה הוה לך לפרושי
א"ש על בעל החמור להביא
שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו
מוסף רש"י
ראיה כר"י ס"ל ופי' רישא
וכיון דיש לו טענה ודאית אהני ליה
דמטיל הבאת ראיה על האב אע"פ
עליו הראיה ואי יהיב טבח דמי בעי
בידוע שלפני שחיטה.
דמתני' סייעי' שמטיל הבאת
חזקתו וכן בההיא דכור בשלשים סאה
שחזקת גוף אצלו וכר"א דאמרה) רבי
(חולין נא.) הוגלד
ראיה על האב אע"פ שחזקת
לאיתויי ראיה ומפיק ואמאי בעל בהמה לייתי
פי המכה.
בסלע אני מוכר לך יש לו לטעון
יהושע היא ובסיפא נמי פליג [להטיל
הגוף אצלו וכר"א וא"כ
ראיה ונוקים בדלא יהיב טבחא דמי מאי
בידוע ששלשה ימים
ר"י הוא. ובסיפא נמי פליג
לכך אמרת שתי הלשונות שבאיזו
ראיה על אב] ואע"פ שלא נולד
קודם שחיטה.
להטיל ראיה על האב ואע"פ
פסקא $ אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר
שארצה אתפוס וכיון שהוא מוחזק
ספק ברשותו. ודקשיא לך ההיא ראיה
שלא נולד ס' ברשותו והיא
לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי
אין להוציא ממון מחזקתו כיון שיש
להוציא היא הראיה צריכה לו אף
קשה היכי מוקמינן סוגיא
(שם) לא
דשמעתא דשמואל כר"א
משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל
לו טענה ולפ"ז לא א"ש פי' הקונטרס
לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא
ד
הוגלד פי המכה.
ומר' יהושע מייתי סייעתא
כלה שנולד ספק ברשותו עליו הראיה ותנא תונא
בבית
דבסמוך כמו שאפרש:
יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא
והא שמואל אמר בפ"ק הל'
אביה ולקדושין. מה שפ"ה דס"ל
כר"ג אה"נ וכמסקנא מוקמינן
בידו: ולא תימא. הא דאמינא
כלה מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית
דלא אמרה שמואל להא הכי.
כמ"ד תברא מי ששנה זו לא שנה זו
שהראיה צריכה אף לעכב לו הקדושין
הכוסות כו' ואי דלא יהיב טבח דמי בעל
וקשה לי לפירושו טובא דהא
שבידו: אליבא דמאן דאמר קדושין
לא נהירא דהיכי מוקי לה כלה בבית
דר"י א"ש בפ"ק ס"ל כר"ג
בהמה בעי לאיתויי ראיה ומפיק ואמאי ספיקא
והכא ס"ל כר"י ולא אשכחן
לאו לטיבועין ניתנו. סתם קדושין
אביה ולקדושין דהיינו כרבי יהושע
דהדר איהו במסקנא אלא
ברשות טבח איתייליד דיהיב טבח דמי ומאי
לאו לטיבועין ניתנו שאם מת החתן
אימור דא"ר יהושע לא מהניא חזקת
❖
(שם)
רמי בר יחזקאל פליג עלויה
פסקא סתמא דמילתא כמה דלא יהיב איניש
הקדושין חוזרין הלכך הכא כי הוו
הגוף ה"מ לאפוקי ממונא לאוקמי
ואמר לא תציתו ליה אבל
איהו לא הדר ביה ואכתי
זוזי לא יהיב איניש חיותא: וחכמים אומרים
קדושין ספק אין כחה יפה בהן
ממונא מי אמר ועוד מקשה ר"ת
ק' דידיה אדידיה ותו דלא
תוספות רי"ד (המשך)
וצריכה להביא ראיה והך פלוגתא
דלעיל מוכחינן דאזיל ר' יהושע בתר
בד"א במומין שבסתר: אמר רב נחמן
שייכא פלוגתא דר"ג הכא
בב"ב. ואי קשיא היכי מוקמינן סוגיא
חזקת גופא היכא דליכא חזקת ממונא
כלל אלא מודה לר"י בהא
מוחזק בממונא חזקה ודאית
ונכפה
דאוקי ממונא בחזקת מריה
משום דאיכא לאשה חזקה
דשמעתא דשמואל כר' אלעזר ומדר'
וכל שכן הכא דחזקת ממונא מסייע
ולא אזיל בתר חזקה דגופא
דגופא וטוענת טענת ודאי
לחזקת הגוף דאזיל ר' יהושע בתרה ועוד דהא שמואל גופיה פסיק
יהושע מייתי סייעתא הא שמואל הלכה כר"ג אמר בפ"ק אה"נ
אלא המע"ה דהכי אמרי'
ומשום דאזלי' בתר חזקה
בפ"ק הלכה כר"ג ועוד מאי פריך מההיא דמחט שנמצאת
ומסקנא מוקמינן דלא אמר שמואל הכי. וא"ת מי מזקיקני להעמיד
בפ"ק כדרמינן דר"ג אדר"ג
דגופא מצרכי' לבעל להביא
מאלמנות עיסה אלא אמר
ראיה אבל הכא חזקת הגוף
בעובי בית הכוסות לימא דההיא כר"ג ואיהו כר' יהושע ונראה
סוגיא זו בלשון זה נוקמה כרבא ורב אשי אי אפשר לומר דקשיא
רבה דר"ג אדר"ג לא ק' התם
של בעל החמור הוא ואי בתר
לפרש דשמואל כרב אשי ויליף השתא מכלה בבית אביה ולקדושין
לרבא ורב אשי מתני' דווקא קתני רישא על האב וסיפא על הבעל
ברי הכא שמא ואמר הילכך
חזקה דגופיה הוה בעי' למיזל
לר"ג (לית) [אלים] ליה ברי
לא מבעיא השתא דהוא
דכי היכי דהתם אע"ג דאב מוחזק צריך להביא ראיה דחזקת
שהספק נולד ברשותן ואילו שמואל על מי שלא נולד הספק ברשותו
דאפי' בחד ספיקא מכשר
תפוס אלא [אפילו] אם לא
הצריך לבקש ראיה: בעובי בית הכוסות. מקום יש בראש הכרס
הגוף דידה לא מהני לאב ה"נ הכא על בעל החמור להביא ראיה
קיל ליה שמא דאפילו בספק
היה תפוש כגון שנתחייב לו
סמוך להמסס קרוי בית הכוסות שהוא כעין כוס ויש בו סביב שפתו
אע"פ שהוא מוחזק דחזקת החמור לא מהני לגבי דידיה והשתא
ספיקא פוסל אלמא בטענות
הלוקח מנה כדפרשתי לעיל
שמא לא אזיל ר"ג בתר
הוה מצרכי' ראיה ללוקח ואי
עובי שני כפלים כפולים ודבוקים ובלע"ז רדובולי"ן. ונמצא מחט
לא מפליג מידי בין שנולד ספק ברשותו ללא נולד ברשותו אבל
חזקה דגופא אלא בדאיכא
לא מייתי ראיה הוה מפקינא
תחובה באותו עובי ומתוך עוביו אפשר לה שלא נקבתה כולו:
כרבא דאמר כאן נמצאו כאן היו ליכא לאוקמא דשאני התם
טענת ברי ואע"ג דלא קיימא
מיניה דלוקחים ויהבינן ליה
מצד אחד. אין המחט נראה אלא מבפנים: כשרה. שאין זה
דאיתרע חזקת רשות האב אבל הכא לא איתרע חזקת רשות בעל
באפה חזקה דממונא דקאי
לבעל החמור אלא לא אזלינן
החמור אלא אדרבה איתרע רשות בעל הפרה: כל שנולד ספק
באפה ובעל חמור לא טעין
בתר חזקה דגופא משום
נקב: שהוא לפני שחיטה. וטריפה: שהוא לאחר שחיטה. וכשירה:
טענות ברי דמאי ידע אימת
דטעין טענת שמא והלכך
ברשותו עליו להביא ראיה. ואוקי לכלה דמתני' כרבא ואפילו הוא
שלשה ימים קודם שחיטה. ואם לקחה טבח זה בתוך שלשה ימים
על בעל החמור להביא ראיה
מת חמרא ומודה ר"ג דלא
מקח טעות הוא ויחזיר לו בעליה הדמים שמכר לו טריפה: לא
מוחזק אותו שנולד ברשותו עליו להביא ראיה כדפריך מההיא דמחט
ולהחזיק מה שתפוש בידו
אזיל בתר חזקה דגופא אלא
המע"ה ומילתא דרב ושמואל
ואתא ר"נ ב"י ואמר כלה
הוגלד פי המכה. זה אומר עד שלא לקחתי ניקב וזה אומר
דלייתי טבח ראיה אע"ג דלא יהיב דמי והוא מוחזק וא"ת מהא דפריך
בבית אביה ולקדושין (רישא)
אליבא דכ"ע איתא וכן בדין
משמכרתי: המוציא מחבירו כו'. ואי יהיב הטבח דמי נמצא הוא
בהשואל גבי מחליף פרה בחמור וילדה וניחזי ברשותא
פי' לעולם מרישא מתני'
זה וכן בדין מחט שנמצאת
דמאן קיימא וניהוי אידך המע"ה משמע דאי הוי ברשות ו) בעל
המוציא ועליו הראיה ואי לא אשכח ראיה יחזיק זה במעותיו מספק
בעובי בית הכוסות לא פליגי
מסתייע ולא מדמצריך
ליה ראיה להחזיקו הקידושין
ר"ג ור"י דכיון דלא טעין ולא
והרי בבהמתו נמצא ריעותא דומיא דחמור דשמואל: ואמאי. אי
החמור על בעל הפרה להביא ראיה ואמאי והלא (א) נולד ספק
בידו שאע"פ שהוא תפוש
טענינן ליה שמא לא אזלינן
ברשותו ז) ואחר שמשך בעל הפרה את החמור נודע שילדה הפרה
כשמואל לייתי בעל בהמה ראיה להעמיד המעות בידו דומיא דבעל
בתר חזקה דגופא אלא בתר
בהן כיון שהקדושין הללו
החמור: דלא יהיב טבח דמי. הא דקתני המוציא מחבירו בבעל
וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לגריעותא
חזקה דממונא והמע"ה וכך
היו יודעים לבעל מקודם לכן
כי הכא: ותנא תונא כלה. היינו כלה בבית חמיה דכי היכי
עליו להביא ראיה דכיון שעל
נראה פתרון שיטה זו. אר"י
בהמה קאמר וכגון דאיהו קא תבע: מאי פסקא. בתמיה. מאי
א"ש המחליף וכו'. פי' לא
האב להביא ראיה להחזיק
דמוקמינן לה בחזקת שלימה והשתא הוא דאתא מום אע"פ שמוחזק
קאמרת אי סבירא ליה לתנא דלעולם ראיה על בעל בהמה היא
מבעי' אם לא תפש בעל
הקדושין בידו ה"נ כיון שעל
בעל החמור להביא ראיה
החמור את הפרה כגון שמכר
הכא נמי אוקי החמור בחזקת שהיא קיימת והשתא היא מתה: בין הוא המוציא ובין הוא המעמיד היאך הוא שונה המוציא מחבירו
לו חמורו במנה ומפני שלא
להוציא מנה מלוקח אילו הי'
בבעל בהמה וקורהו לבעל בהמה לעולם המוציא מחבירו וכי פסק
אבל
היה בפניו שימשכנו הלוקח
בענין שכתבתי ואין חזקת
התנא דבר קצוב שלעולם מוכרים בהמות באמנה והוא המוציא: יהודה אחי. רב יהודה ורמי שניהם בני (רב) יחזקאל הוו: כל שנולד ספק ברשותו. על
הגוף מועלת לו כלום משום
תפש לו קנין שהיה לו
דטעין טענת שמא כדפרשינן
חמורו ללוקח בכ"מ שהוא
בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה: ותנא תונא כלה. וסבירא
והוא יתחייב ליתן לו המנה.
ה"נ בפרה אע"פ שתפוש
ליה לשמואל דכולה מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל ורישא וסיפא סייעתא שמי שנמצא הסימפון ברשותו עליו להביא ראיה עודה בבית אביה על
בה כיון שהדבר ידוע כי
נמצא החמור מת ואין ידוע
האב להביא ראיה נכנסה לחופה שהיא ברשות הבעל על הבעל להביא ראיה ואפילו הוא דר בבית חמיו ברשותו היא: ספיקא ברשות טבח אתייליד.
של חבירו היתה עליו להביא
אם קודם תפישת הקנין מת
ואין הלוקח חייב לו המנה
ראיה ולהחזיקה בידה ומה
שלא נמצא הטרפות עד שבאת לידו: דיהיב טבח דמי. ואפי' לא יהיב נמי הראיה עליו היא אלא מסתמא תנא לטבח המוציא מחבירו קרי ליה:
שמסתייע מכלה דרישא אתא
לבעל החמור או לאחריו מת
נכפה בין לר"א בין לרבה בין לרב
וברשות הלוקח מת וחייב
לתת לו המנה דאמרי' המע"ה דלא אזלינן בתר חזקה דגופא היכא דטעין שמא אלא אפילו הכא דבעל חמור תפיש בפרה ועומד
אשי דכלהו מודו דאב צריך להביא ראיה וכיון דאב צריך להביא ראיה ל"ש במה שרוצה להוציא ל"ש במה שתפש מחבירו ה"נ
בבעל חמור כיון דעליו להביא ראיה אפי' לר"ג כדפרישית ה"נ ל"ש להוציא אם מכר לו בקנין ונתחייב לו המנה ול"ש במה
ובעל הפרה בא להוציא מבעל החמור. והדין היה שבעל הפרה יביא ראיה שהוא המוציא מחבירו אפ"ה אתא שמואל לאשמועינן
שתפש עליו להביא ראיה ולהחזיקו בידו דל"ש להחזיק דבר הידוע לחבירו ל"ש להוציא מחבירו דין א' להן להביא ראיה:
שעל בעל החמור להביא ראיה שאימת אנו אומרים המע"ה כשאדם מוחזק בדבר והכל יודעין בבירור שהוא מוחזק בה ואחר בא
וערער עליו להוציאו מידו שם אנו אומרים המע"ה. אבל הכא שבעל החמור אינו מוחזק בפרה בודאי אלא מתחילת חזקתו בפרה
ואותבינן ליה ממאי דתניא מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד א' כשרה מב' צדדים טרפה. פי' מקום יש בראש הכרס סמוך
בספק היתה וכיון שהיתה בספק ולא נתבררה חזקתו אינו יכול להחזיק בה עד שיביא ראיה שחי היה חמורו בשעת משיכת הפרה
להמסס ונקרא בית הכוסות מפני שנעשה כענין כוסות ויש בסבוב שפתו עובי שני כפלים ודבוקים ובלע"ז רובלין ונמצא מחט
תחובה באותו העובי ומתוך עביו אפשר לה שלא נקבתו כולו אם היתה מצד א' שאין המחט נראה אלא מבפנים כשרה שצד
ודין הוא שאני אומר שאע"פ שהוא מפיק במה שהוא ידוע שהיה משל חבירו שאלו להביא שנאו התנא במתני' דכלה ובעי הי
כלה אי לימא כלה בבית אביה לא דמי דהתם מייתי ראיה ומפיק ואת אמרת אע"ג דתפיש צריך להביא ראיה להחזיקו בידו. א"ר
החיצון מיגין אבל אם ניקבה שני הצדדים טרפה. נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע
אבהו כלה בבית חמיה דאע"ג דבעל תפוס ועומד צריך להביא ראיה שעד שלא תתארס היה בה מומין הללו והיה מקחו מקח
שלאחר שחיטה הוא. הוגלד פי המכה בידוע שהוא ג' ימים קודם השחיטה לא הוגלד פי המכה המע"ה פי' אם נמצא שם גלד ברור
לנו שהטריפה ג' ימים לפני שחיטה לכל הפחות שאין גלד פחות מג' ימים ואם מכרה לו בתוך ג' ימים המקח טעות ואם
טעות ואי לא מייתי ראיה מפקינן מיניה והכי נמי בעל חמור ואקשי' ואכתי לא דמי דהתם דין הוא שיביא בעל ראיה ואע"פ שהוא