ט:
בתולה נשאת פרק ראשון כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
נא א היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. פי'
גט כריתות כותב לאשתו. שאם ימות במלחמה יהא גט מיום
א) ב)
ג) ד)
כתיבתו והרי מת אוריה במלחמה: דכתיב. במלחמת שאול ואת
בקונטרס שאם ימות במלחמה יהא גט משעת כתיבתו וקשה
אחיך כו' ודוד למד מישי אביו להנהיג שאף היוצאין למלחמותיו
לר"ת דא"כ מאי כל היוצא אם לא מהני אלא למי שאין לו בנים
❖
עושין כן: דברים המעורבים בינו לבינה. אלו קדושין: תקח.
ויש לו יבם ועוד דתנן במי שאחזו מה היא באותן
תטול מביניהם על ידי גט: אף אנן
הימים רבי יהודה אומר הרי היא
תורה אור השלם
נמי תנינא. דטוען פתח פתוח מצאתי
כאשת איש לכל דבריה וקאי אמאי
כל היוצא למלחמת
בית דוד גט כריתות
אסרה עליו ולא אמרינן לא קים
דקתני לעיל מינה הרי זה גיטך
1. וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי
כותב לאשתו דכתיב 1 ואת אחיך תפקד
הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר
ליה: איקרורי דעתא. עד שני בשבת
מהיום אם מתי וכן משמע בתוספתא
לשלום ואת ערובתם תקח מאי ואת
הָאָלֶף וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד
הבאה: ולמאי. קפדי רבנן אי
אלמא אע"ג דאמר מהיום הויא אשת
לְשָׁלוֹם וְאֶת עֲרֻבָּתָם
ערובתם תקח תני רב יוסף דברים המעורבין
❖
מקררא דעתיה: ניתיב לה. מה
איש גמורה כדמפרש בגמרא באומר
תִּקָּח: שמואל א יז יח
בינו לבינה אמר אביי אף אנן נמי תנינא
לנו להפסידה והרי הוא נותן מדעת:
מעת שאני בעולם פירוש דהאי דאמר
בתולה נשאת ליום הרביעי ליום רביעי אין
אלא לאו לאוסרה. הוא דקפדינן
מהיום לא שיחול מיד אלא דעתו שיחול
מוסף רש"י
ליום חמישי לא מאי טעמא משום איקרורי
שלא יקרר דעתו ויקיים את האסורה
שעה אחת קודם מיתתו דהיינו מעת
גט כריתות כותב
דעתא ולמאי אי למיתב לה כתובה ניתיב
לו. אלמא כי אתי וטעין אסרינן לה
שהוא בעולם ולא אמר מהיום אלא
לאשתו.
עליה: טענת דמים. דטענה
למעוטי לאחר מיתה כלומר מאותו
לה אלא לאוסרה עליו ודקא טעין טענה מאי
יום שאני בעולם יהא גט ומיהו יש
מבוררת היא וליכא למימר לא קים
לאו דקטעין טענת פתח פתוח לא דקטעין
א
לחלק בין מהיום לפירש בהדיא שיחול
ליה אבל בפתח פתוח אימא לך לא
טענת דמים אמר רב יהודה אמר שמואל
(שבת נו.)
קים ליה: להפסידה כתובתה. על
משעת כתיבה דע"כ משעת כתיבה
דברים המעורבין בינו
האומר פתח פתוח מצאתי נאמן להפסידה
לבינה.
קאמר שיהא גט ועוד נראה דאפי'
פי עצמו. וטעמא לקמןה) מפרש חזקה
כתובתה אמר רב יוסף מאי קמ"ל תנינא
אמר מהיום יש ליישב פי' הקונטרס
אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:
(שם)
האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו
האוכל אצל חמיו. בימים שבין
דלאו דוקא פירש שאם ימות במלחמה
בתולה נשאת ליום
הרביעי.
יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד
אירוסין לנשואין: אין יכול לטעון
אלא היו מתנים אם לא יחזור מן
טענת בתולים. כשתכנס לחופה:
המלחמה ואגב ריהטיה נקט בקונטרס
עמה ביהודה הוא דלא מצי טעין הא בגליל
(לעיל ב.)
מפני שמתייחד עמה. ביהודה היו
אם ימות דסתם מי שאינו חוזר מן
מצי טעין ולמאי אי לאוסרה עליו ביהודה
המלחמה אינו חוזר לפי שמת אלא
מיחדין אותם כדי שיהא לבו גס בה:
אמאי לא אלא לאו להפסידה כתובתה
ביהודה אמאי לא. האומר פשיטא
ה"ה אם נשבה והשתא מהיום
ודקא טעין טענה מאי לאו דקא טעין טענת
ה)
דהכא אין שייך לומר מעת שאני
לי שלא באתי אליה והא ודאי מאחר
פתח פתוח לא דקא טעין טענת דמים
ו) ז)
בעולם כההוא דמי שאחזו אלא מהיום
זינתה ו) שוייה עליה חתיכה דאיסורא
איתמר
מה לי גליל מה לי יהודה: אלא לאו
מיום כתיבה קאמר ואם תאמר והרי
להפסידה כתובתה. וביהודה לא מפסידה על פיו דאמרינן הוא בא
חזר אוריה ונתבטל הגט ויש לומר שהיה מתנה אם לא יחזור
עליה בארוסין ובגליל מצי טעין דהא לא נתייחד: מאי לאו דקטעין
בסוף המלחמה והרי לא חזר לבסוף וניחא לפירוש זה הא דאמרינן
טענת פתח פתוח מצאתי. דאע"ג דאין עדים בדבר זה ולא טענה
בפרק הזהב נוח לו לאדם שיבעול ספק אשת איש
ואל ילבין פני חבירו ברבים ומפיק ליה מהאי מעשה דבת שבע
מוכחת אלא עליה סמכינן דאמרינן אי לאו דקושטא הוא לא היה
דספק אשת איש הואי דדלמא יחזור מן המלחמה ור"ת מפרש כותב
מפסיד סעודתו ואם היה שונאה מתחלה היה מגרשה ולא טרח
גט כריתות לגמרי בלא שום תנאי ולפי' קשה אמאי קרי לה ספק
בסעודת נשואין. ומיהו ביהודה לא מהימן שמא בעל בימי אירוסין
ושכח או הערה בה מתוך חבתה ולא ידע ששיבר בתוליה: לא דקא
אשת איש הא הואי גרושה גמורה ואר"ת דקרי לה ספק אשת איש
טעין טענת דמים. לעולם אימא לך בדבר שאינו יכול לבררו אינו
לפי שהיו מגרשין בצינעא שלא יהא נודע ויקפצו עליהם בני אדם
נאמן להפסיד כתובתה ודיוקא דמתני' דדייקינן הא בגליל מצי טעין
לקדשם ולפי' הקונטרס קשה קצת איך בא עליה למה לא היה ירא
שמא יחזור: אי למיתב לה כתובה כו'. משמע אם היה בא לב"ד
דטעין טענת דמים וכגון שהיו להם שושבינים שמשמשו אותן
היה נאמן להפסידה כתובתה אע"פ שלאוסרה עליו לא היה נאמן
ולא נעשית אונאה בדבר ולא ראה ואיבד וטענה ברורה היא:
משום דאית לן למימר דשמא אינו בקי בפתח פתוח ואוקמה בחזקת היתר
חכמים
אבל מ"מ כתובתה הפסידה אע"פ שיש לנו לומר שהוא טועה בפתח פתוח דאית לן למימר אוקי ממונא בחזקת מריה וקשה דאמאי מפסידה
ח)
כתובתה והא הוה ז) ספק ספיקא ספק אי הוא בקי בפתח פתוח אם לאו ואם תמצא לומר פתח פתוח הוה ספק באונס ספק ברצון
דאפי' אשת כהן באונס לא מפסדה כתובתה ואין לומר דאפי' בספק ספיקא מפסדה כתובתה משום דמוקמינן ממונא בחזקתיה דהא לקמן
ט)
גבי משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך נאנסת והיה מקחי מקח טעות ואיכא מאן דמפרש לקמן
מקח טעות ממאתים אבל מנה אית לה אלמא משום דבאותו מנה הוי ספק ספיקא לא מפסדה דספק קודם שנתארסה ספק
אחר שנתארסה ואם תמצא לומר אחר שנתארסה אימור באונס הוה דאי אמרת דאפי' בספק ספיקא מפסדה אמאי אית לה אפי' מנה
וי"ל דלא חשיב ספק ספיקא כהאי גוונא משום דהאי ספיקא שמא באונס היה לא חשיב ספיקא גמורה למיתב לה כתובה דאימור קודם
שנתארסה נאנסה והשתא אתי שפיר הא דתנן במתני' היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את
י)
וקאמר ר' יהושע שאינה נאמנת ומפסדת כתובתה אי לר' יוחנן מנה אי לר' אלעזר ולא כלום ואע"ג דהוי ספק ספיקא ספק מוכת עץ
ויש לה כתובה ואפי' אם תמצא לומר דרוסת איש אימור תחתיו נאנסה ונסתחפה שדהו ויש לה כתובה אלא ודאי ספק באונס לא חשיב
ספק ח) דאימור קודם שנתארסה נאנסה ועוד אומר רבינו יצחק דמוכת עץ לא שכיח דהא דאמרינן כולהו נמי חבוטי מיחבטן
היינו אליבא דר"ג אבל רבי יהושע שמעינן דלית ליה טעמא דמיחבטן דקאמר התם חרשת ושוטה יש להן טענת בתולין והיינו
מאי
משום דס"ל דחבטא לא שכיחא: לאו דקא טעין טענת פתח פתוח. נראה לפרש דקס"ד דבטענת דמים ט)ליכא למיחש לאיקרורי
דעתא דכיון דליכא דם לבו נוקפו ואין מתקרר אבל בפתח פתוח איכא למיחש שמא יתקרר: נאמן להפסידה כתובתה. אור"י
דשמואל מודה שפיר דנאמן לאוסרה עליו ולהפסידה כתובתה איצטריך ליה לאשמעינן דלא תימא דלא יהא נאמן אע"ג דקים ליה בפתח
פתוח דנימא במזיד משקר להפסידה כתובתה ור"א נמי מצי סבר דנאמן להפסידה ונקט לאוסרה לרבותא וכ"ש דנאמן להפסיד כתובתה
כדמוכח הסוגיא דלעיל [ומיהו בירושלמי משמע דלר"א אינו נאמן להפסיד כתובתה]: אבל בגליל מצי טעין. וא"ת מנא ליה דלמא
ביהודה נאמנת לומר שבא עליה באירוסין ולא בגליל אבל כשטוענת בתולה הייתי בגליל נמי מהימנא וי"ל דמשמע ליה אינו יכול לטעון
טענת בתולים בכל ענין בין שאומרת שבא עליה מן האירוסין בין שאומרת פתח נעול מצא דביהודה נאמנת במגו דאי בעיא אמרה
באירוסין בא עליה ולא בגליל דליכא מגו אבל קשה דמייתי מדיוקא והוה ליה לאתויי מרישא דקתני בתולה אלמנה מן
האירוסין כו' ויש להן טענת בתולין וע"כ לענין כתובה איירי דלאוסרה עליו אפילו מן הנשואין נמי יש לה טענת בתולין כיון דכנסה
בחזקת בתולה כדמוכח לקמן דפריך וניחוש שמא תחתיו זינתה: מאי לאו דקא טעין טענת פתח פתוח. וביהודה אע"ג
דאיכא חזקה לא מהימן כדפי' בקונטרס א"נ כיון דמתייחד עמה ודאי בא עליה דלא מוקי איניש אנפשיה ואע"ג דגבי יבמה אמרינן
דעד ל' יום מוקי אנפשיה רוב פעמים לא מוקי אנפשיה אפי' שעה אחת דעל דעת כן מתייחד י) [עמה] ואיתרע חזקה:
לא דקא טעין טענת דמים. דהויא טענה ברורה מדאין סדינין מלוכלכים בדם ונראה דבטענת פתח פתוח וטענת דמים דשמעתין איירי
שהיא טוענת שהוא בא עליה באירוסין או אומרת בתולה הייתי וא"ת ונהימנא לדידה במגו דאי בעיא אמרה משארסתני נאנסתי דנאמנת
לר"ג דפסקינן לקמן כוותיה וי"ל דאינה מודה ברצון שנבעלה מאחר ועוד דאין זה מגו דמיפסלא נפשה מכהונה אבל קשה דליהמנה במגו
דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני אפי' לרבנן דלקמן דאמרי מוכת עץ כתובתה מנה דאין זה מגו דאינה רוצה להפסיד כלום מכתובתה מ"מ
נאמנת במגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ונסתחפה שדהו לכך נראה דהוי מגו במקום חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אע"ג
דבעי' היא בפ"ק דבבא בתרא אי אמרינן מגו במקום חזקה או לא שמא חזקה דהכא עדיפא ואי לא אמרינן מגו להוציא אתי נמי שפיר:
אמר