עז:
המדיר
פרק שביעי כתובות
תוספות רי"ד
מסורת הש"ס
התם. גבי מתניתין: כי אמרה. מקבלנא ליה והוינא
בהדיה שבקינן
נדבק אצלם בשעה שעוסק בתורה ומושיבן אצלו ומובטח הוא שתגין
א)
רוצה לצאת הו"ל מורדת
ב) ג)
אלא אפילו נולדו לאחר
לה: בעלי ראתן. שרץ יש לו במוחו: ויתיקין.
חלשים: ורמו
התורה עליו ולא יוזק: כי הוה שכיב. כשהגיע זמנו ליפטר: אחוי
מיכן אין כופין אותו
דידבי עליה. זבובין כרוכין אחריו: פילא. עשב שקורין פוליו"ן:
לי דוכתאי. הוליכני לגן עדן והראני מקומי: שוור. קפץ: איתשיל
ד)
להוציא משום דאנן סהדי
ולודנא. אליישינ"א: גירדא דאגוזא. קליפי עץ האגוז: גירדא
אשבועתא. אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה:
ה)
דניחא לה בכל דהו.
ו) ז)
דאיש קפיד אמומין משום
דאשפא. מה שגוררין מן העור:
תכטקי. פלישטי"ל: אם כן לית את
❖
שאין אשה אלא ליופי
כליל מלכא. חבצלת: מתחלא
בר ליואי. אין אתה ראוי לכרוז זה
התם כי אמרה הוינא בהדיה שבקינן לה
אבל אשה לא קפדה
דדיקלא סומקא. שומר שיש להם
שאני שומע שהקשת אינו אלא אות
אמומין. רשב"ג אומר
הכא אף על גב דאמרה הוינא בהדיה לא
בד"א במומין שבגלוי
לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים
ברית שלא יחרב העולם ואם יש צדיק
תורה אור השלם
שבקינן לה והרי מוכה שחין דאף על גב
קטנים התם מחלקינן בין
קטנים: לביתא דשישא. של שיש.
גמור בדור אין צריך אות: לא
1. אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת
איש לאשה דאיש קפיד
דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן לה דתנן
הואי מידי. לא נראה הקשת
כלומר מקום שאין רוח שולט שם:
אשה לא קפדה אבל
חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת
חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו וקתני
במומין גדולים אשה נמי
בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד:
שב לבני ואריחא. שכותלן עב
בימיו: שושביניה. אוהבו ורגיל
❖
קפדה ויוציא ויתן כתובה
משלי ה יט
התם כי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי
אצלו מלאך המות: מי איכרכת
שבעה לבנים זה אצל זה ואריח שהוא
ואי קשיא כיון שנולדו
שבקינן לה הכא אע"ג דאמרה דיירנא בהדיה
בבעלי ראתן ועסקת בתורה.
חצי לבינה והלבינה שלשה טפחים :
בו לאחר נישואין לימא
ז)
בעל לאשה נסתחפה שדך
ונטיל ליה. ושופך לו מאותן מים:
לעזי רש"י
בסהדי לא שבקינן לה תניא אמר רבי
כדהוה עביד איהו שהיה מסכן
כי היכי דאמר אשה
בנפשו לכבד את התורה: בשביל כבוד
עד דרפיא ארעיתא דמוחיה. גולגלתו
יוסי שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים
לבעל כשנולדו לאחר מיכן
פוליו"ן [פוליו"ל].
עצמך. שיקרבו אליך ויספדוך
תשובה כי אמרי' נסתחפה
מתרככת ונוחה ליקרע בסכין:
מנתה צמח.
עשרים וארבעה מוכי שחין הן וכולן אמרו
שדהו ה"מ בעל משום
אליישינ"א [אלוישנ"א].
טרפי. עלין: ומדלי כל חד כרעא.
ויתעסקו בך: אמר אביי לאפוקי
חכמים תשמיש קשה להן ובעלי ראתן קשה
דבעי לאפסודה כתובתה
לענה.
ממאן דלא קיים. עמוד זה בא להוציא
מגביה רגלו של שרץ ומושיב העלה
דאמרי' ליה משום הא
טינליי"ש. צבת.
מכולן ממאי הוי דתניא הקיז דם ושימש
תו לא מיפסדא כתובתה
פלישטי"ל [פלדישטו"ל].
תחת רגלו שאם לא יעשה כן
מעליו מי שלא קיים את כל התורה
❖
הויין לו בנים ויתיקין הקיזו שניהם ושימשו
דנסתחפה שדך וכבר הוא
כיסא מתקפל.
כמו שקיים הוא: של היזמי.
לכשיחזיק בגופו ליטלו ינעוץ צפרניו
משועבד לה בכתובתה
הויין לו בנים בעלי ראתן אמר רב פפא לא
במוחו ויקוב את הקרום: בצבתא.
שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי:
וא"י להפטר משיעבודו
ולקונסה בכתובתה אבל
אמרן אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי
טנליי"ש: דאי לא. אם לא
מוסף רש"י
הדרן עלך המדיר
האשה דינא בעי למישקל
ישרפנו יחזור עליו: הזהרו מזבובי
לית לן בה מאי סימניה דלפן עיניה ודייבי
הויין לו בנים ויתקין.
וליכא שום קנסא לבעל
בעלי ראתן. זבובים השוכנים
עליו
(נדה יז.)
הילכך לא מצי למימר
נחיריה ואיתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי
לה נסתחפה שדך (אבל)
קשות
להביא אותו חולי על
איש
עילויה ומאי אסותיה אמר אביי פילא ולודנא גירדא דאגוזא וגירדא דאשפא
(גיטין ע.) בעלי ראתן.
[אלא] שקילא דינא ונפקי
בזיקיה. במקום שתנשב
רוח
אחר:
ודוקא בנולדו בו פליג
וכליל מלכא ומתחלא דדיקלא סימקא ושליק להו בהדי הדדי ומעייל ליה
אחת על שניהם: מיכרך
בהו.
(שם ונדה
רשב"ג אבל בהיו לא פליג
לביתא דשישא ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לביתא דשב לבני
יז.) דלא טעים מידי.
דכיון דהיו בו מעיקרא
(גיטין
סברא וקבלה ולא מציא
ואריחא ונטיל ליה תלת מאה כסי על רישיה עד דרפיא ארעיתא דמוחיה
שם)
למיטען סבורה הייתי
❖
וקרע למוחיה ומייתי ארבע טרפי דאסא ומדלי כל חד כרעא ומותיב חד ושקיל בצבתא וקלי ליה דאי
הדרן עלך המדיר
שאוכל לקבל ועכשיו לא
אוכל: ואלו הן מומין
לא הדר עילויה מכריז רבי יוחנן הזהרו מזבובי של בעלי ראתן רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה רבי אלעזר
גדולים רשבג"א נסמית
לא עייל באהליה רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה ריב"ל מיכרך בהו ועסיק בתורה
עינו נקטעה ידו נשברה
תוספות רי"ד (המשך)
רגלו איתמר ר"י ב"א אר"י
אמר אילת אהבים ויעלת חן אם חן מעלה על לומדיה אגוני לא מגנא כי הוה שכיב אמרו ליה למלאך
1
הל' כרשב"ג והא אמרה
כי סליק ר"ז אשכחוה
המות זיל עביד ליה רעותיה אזל איתחזי ליה א"ל אחוי לי דוכתאי אמר ליה לחיי א"ל הב לי סכינך דלמא
ר"י חדא זימנא דאמר ר"ב
לר"ב בר יפת דיתיב
ב"ח אר"י כ"מ ששנה
וקא"ל משמיה דר"י פי'
מבעתת לי באורחא יהבה ניהליה כי מטא להתם דלייה קא מחוי ליה שוור נפל לההוא גיסא נקטיה
רשב"ג במשנתנו הל'
להא דרב אמר (ר"י) ר"ז
כמותו חוץ מערב וצידן
על דא אבסוה שערי
בקרנא דגלימיה א"ל בשבועתא דלא אתינא אמר קודשא בריך הוא אי איתשיל אשבועתא ניהדר אי
וראיה אחרונה אמוראי
לאלעזר ואע"ג דקי"ל רב
לא לא ניהדר אמר ליה הב לי סכינאי לא הוה קא יהיב ליה נפקא בת קלא ואמרה ליה הב ניהליה
נינהו ואליבא דר"י ור"נ
ושמואל הל' כשמואל
אמר הל' כחכמים וקי"ל
בדיני הכא הל' כרב דקם
דמיתבעא לברייתא מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי אזל אשכחיה לר'
הל' כר"נ בדיני הילכך
ליה ר"י כוותיה. ורב
שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא אמר ליה את הוא בר ליואי אמר ליה הן
אע"פ שנולדו בו מומין
ושמואל ור"י הל' כר"י.
גדולים אין כופין אותו
כ"ש הכא דקיימי רב
נראתה קשת בימיך אמר ליה הן אם כן אי אתה בר ליואי ולא היא דלא הואי מידי אלא סבר לא
להוציא ואם היא תובעת
ור"י בחדא שיטתא: ור"ח
אחזיק טיבותא לנפשאי רבי חנינא בר פפא שושביניה הוה כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך
גירושין הו"ל מורדת:
ור"י ז"ל פסקי כשמואל
מתני' ואלו שכופין אותו
משום דדחי' ר"ז להא
המות זיל עביד ליה רעותיה אזל לגביה ואיתחזי ליה אמר ליה שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי
להוציא מוכה שחין ובעל
דר"י ואמר ע"ד אבסוה
דאמרי אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שבקיה לבתר תלתין יומין אזל איתחזי ליה א"ל אחוי לי
שערי לאלעזר ואינו נ"ל
פוליפוס והמקמץ והמצרף
נחושת והבורסי בין שהי'
דמשום דאמר על דא
דוכתאי א"ל לחיי א"ל הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא אמר ליה כחברך בעית למיעבד לי
בו עד שלא נשאו בין
אבסוה שערי לאלעזר
אמר ליה אייתי ספר תורה וחזי מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה אמר ליה מי איכרכת בבעלי
משנשאו ואח"כ נולדו
אינה דחי' אלא שאמר
ועל כלן אמר ר"מ אע"פ
לו דשמואל פליג עלה
ראתן ואיעסקת בתורה ואפילו הכי כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא בין דידיה לעלמא וגמירי
שהתנה עמה יכולה היא
ואיהו הוא דאמר אבסוה
דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא קרב לגביה רבי אלכסנדרי אמר עשה בשביל
שתאמר סבורה הייתי
שערי לאלעזר וקי"ל שאין
לקבל ועכשיו איני יכולה
הלכה כשמואל מקמיה
כבוד חכמים לא אשגח
עשה בשביל כבוד אביך לא אשגח עשה בשביל כבוד עצמך איסתלק אמר
וחכ"א מקבלת היא ע"כ
ר"י: אר"י א"ר אסי אין
אביי לאפוקי ממאן דלא קיים (אפילו אות אחת) אמר ליה רב אדא בר מתנא לאפוקי ממר דלא אית
חוץ ממוכה שחין מפני
מעשין אלא לפסולות כי
שממיקתו ומעשה בצידן
אמריתיה קמיה דשמואל
ליה מעקה לאיגריה ולא
היא מיהוה הוה וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא
אמר ר' חנינא מפני מה אין
בבורסי שמת והיה לו אח
אמר כגון אלמנה לכ"ג
בורסי ואמרו חכמים יכולה
גרושה וחלוצה לכהן
בעלי
ראתן בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי אמר רבי
יוחנן מפני מה אין מצורעין
היא שתאמר לאחיך הייתי
הדיוט. ממזרת ונתינה
בבבל מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי
פרת:
יכול לקבל לך איני יכולה
לישראל. בת ישראל לנתין
פי' אע"פ שכל המומין
ולממזר. פי' שניה לעריות
הדרן עלך המדיר את אשתו
אין כופין האיש להוציא
נמי שהוא מדרבנן כופין
באלו שהן מוסרחין וקשים
אותו להוציא כדתנן בפ'
מכלם כופין אותו להוציא
יש מותרות גבי שניה
בין שהיה בו עד שלא נשאו בין שנולדו משנשאו דאע"ג שבכל המומין אומרים שאין האשה מקפדת עליהן א"נ מתפייסה
וכופין אותו להוציא ולא איצטריך שמואל למיתני אלא הני דלא תנן בהו וכופין אותו להוציא אבל נשא אשה ושהה עמה
וסברה וקבלה באלה מקפדת ולא סברה וקבלה. אע"פ שראתה אותם מפני שיכולה לומר סבורה הייתי וכו'. והיה סובר
עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו להוציא ורב תחליפא בר אבימי א"ש אפי' נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה
ר"מ דל"מ בסתמא שתוכל לומר סבורה הייתי לקבלו ולא נתפייסתי בהן דהא בשאר מומין נמי אומרים שאין הבעל
כופין אותו להוציא תנן ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פילופס וכו'. בשלמא לר"א דרבנן קתני דאורייתא
מתפייס במומין וסבור היה שיכול לקבל כדאמרי' לעיל וה"נ באשה אמר הכי אלא אפילו שהתנה עמה שתקבל י"ל סבורה
לא קתני. פי' ומש"ה לא תני להו הכא בכלל ואלו שכופין דלא איצטריך תנא למיתני אלא הני מדרבנן אבל אלמנה לכ"ג
הייתי וכו'. וחכ"א כיון שהתנה עמה מקבלת בע"כ חוץ ממכ"ש שהתשמיש ממיק את בשרו אבל בסתמא ודאי מודו רבנן
וכו' שהן דאורייתא לא איצטריך ליה למיתני אלא לרב תחליפא ליתני נמי אפי' נשא אשה ושהה עמה י' שנים שהוא
שאין האשה מתפייסת בהן ואע"פ שראתה אותן אלא מצי למיטען סבורה כו'. (והרב פי' אפילו בסתמא פליגי רבנן על
מדרבנן אלא מדלא תני בהדיא ש"מ אין כופין. אמר ר"נ ל"ק הא במילי והא בשוטים. פי' הני דמתני' אי לא ציית מנגדין
ר"מ דכיון שהאשה יודעה בהן אינה יכולה לומר סבורה הייתי) ואע"פ דבשאר מומין לא מבעי' אשה דהיא מתפייסת בהן
ליה בשוטי אבל ההיא דלא ילדה במילי כייפי' ליה ע"י נידוי ושמתא אבל לא מנגדי' ליה בשוטי ולהכי לא ערבה לה
אלא אפילו האיש ס"ל לרבנן דמתפייס בהן וסבר דקביל כדאמרי' לעיל הכא מפני שהן מוסרחים אין האשה מתפייסת
בהדייהו מתקיף לה רבא בדברים לא יוסר עבד אלא א"ר הא והא בשוטי. הכא אי אמרה הוינא בהדיה שבקי' ליה התם
בהן הילכך אע"פ שהי' בהן עד שלא נשאו כופין אותם להוציא וליתן כתובה וכ"ש אם היו אלו המומין באשה שתצא
אע"ג דאמרה הוינא בהדיה לא שבקינן ליה. פי' במתני' אם האשה רוצה לקבל לעמוד עמו ואינה חוששת שבקי' ליה
בלא כתובה ואין הבעל מתפייס בהן (והרב אומר שאם היו אלו המומין באשה והבעל ידע בהם לא הוי מקח טעות ואינה
ואין כופין אותו אבל באשה שלא ילדה אע"ג דאמר' איני חוששת מן הבנים לא שבקי' ליה אלא כא"ל שכל זמן שלא
יוצאה בלא כתובה) וקי"ל כחכמים: ובעל פילופס מאי בעל פילופס אר"י אמר שמואל ריח החוטם במתניתא תנא ריח
יוציא זאת לא ישא אחרת א"נ לא יהבי ליה והלכך מפני שאינו דומה להן לא ערבה בהדייהו: והרי מוכה שחין דאע"ג
הפה: והמקמץ מאי מקמץ זהו המקמץ צואת כלבים. פי' מקבצם מעט מעט בכל מקום שמוצא ומתוך כך הוא מסריח:
דאמרה הוינא בהדי' לא שבקי' ליה דתנן חוץ ממכ"ש מפני שממיקתו פי' ואפ"ה תני לה בהדייהו וליתני נמי נשא אשה
והמצרף נחושת. מאי מצרף נחושת אמר רבה בב"ח זה המחתך נחושת מעיקרו פי' חותך את עפרו ממקום מולדתם: רב
וכו' התם כי אמר הוינא בהדייהו בסהדי שלא יזקק לה שבקי' ליה הכא אע"ג דאמר' דיירנא בהדי' בסהדי לא שבקי'
אמר חשלי דודי. פי' שעושים היורות ע"י הקשת הקורנס שמפשיטין העשת ועושים ממנו כלים. תניא בתוספתא מצרף
ליה דעד דלא מפיק ליה אחריתי. תניא ר"י אומר שאלו זקן א' מאנשי ירושלים ואמר כ"ד מיני שחין הן וכלן אמרו
נחושת זה המתיך נחושת וכל אלו פניהם וגופם מושחרים תמיד והן מאוסים: אמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא
חכמים תשמיש קשה להן ובעל ראתן קשה מכלן ממאי הוה דתניא הקיז דם ושמש הוין ליה בנים בעלי ראתן הקיזו
ויתן כתובה א"ר אלעזר אמריתיה לשמעת' קמיה דשמואל אמר אבסוה שערי פי' האכילוהו ר"א שערי כבהמה שלא אמר
שניהם ושמשו הו"ל בני (בעלי ויתקין) פי' חלשים אמר ר"פ ל"א אלא דלא טעים מידי אבל טעים מידי ל"ל בה מכריז ר"י
יפה וכל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס עד שכופים אותו להוציא יכפוהו לזון. רב אמר אין אדם דר עם נחש בכפיפה.
הזהרו מזבובי בעלי ראתן ר"ז לא הוה יתיב בזיקי' ר"א לא עייל באהלי' ר"א ור"א לא אכלי מביעי דההוא מבואה: