האשה שנפלו פרק שמיני כתובות
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עשאום
כנכסים שאינם ידועים ואליבא דר"ש. פסק ר"ח כר"ש
אתאי לקמיה דרב נחמן. לתבוע את בתה להחזיר לה הנכסים והבת
ד א ב ג
א) ב)
הוציאה שטר מתנתה וקרעיה ר"נ: חקלאה. אינו בקי בדינין. ומר
בנכסים שאינם ידועין וכן נראה מדקאמר ואליבא דר"ש
ג)
עוקבא אב ב"ד הוה: מורה הוראה אני. נטלתי רשות מריש גלותא
משמע דכל הני דסבירא להו שטר מברחת לא קנה סבירא להו כר"ש
ד) ה)
דאי בעי למימר דתקינו רבנן משום תקנת מברחת כמו שאומר ר"ש
כדאמרי' בפ"ק דסנהדרין דמהני רשותא ולא יהבי רשותא אלא
ו) ז)
ה ד
ח)
לבקי בדבר: אם יבא שטר מברחת
בנכסים שאינן ידועין ואפי' רבנן דר"ש
❖
ט)
לידי. שירצה המקבל מתנה להחזיק
מודו בה ולעולם לית הילכתא כוותיה
אתאי לקמיה דרב נחמן קרעיה ר"נ לשטרא
ו ה
בנכסים על פיו שלא להחזירם לנותן
א"כ הל"ל עשאום כנכסים שאין ידועים
אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא א"ל חזי מר
לבעל אליבא דר"ש בלא וי"ו דהוה
אקרענו. ולקמיה פריך הואיל ולאו
הגהות הב"ח
נחמן חקלאה היכי מקרע שטרי דאינשי א"ל
ז ו ז
שטרא הוא היאך הועיל להבריח: א"ל
❖
משמע דכי היכי דנכסים שאינם ידועים
(א) תוס'
אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה א"ל
❖
רבא לרב נחמן. כשקרע אותו שטר
לא משתעבדי לבעל אליבא דר"ש ה"נ
הכי והכי הוה א"ל שטר מברחת קא אמרת
מברחת לכ"ע ומדקאמר ואליבא דר"ש
היכי סמכת בהא אדשמואל וקרעת
הכי א"ר חנילאי בר אידי אמר שמואל מורה
לעזי רש"י
ליה: טעמא מאי. אמר שמואל אקרענו:
משמע דוקא לר"ש משום דע"י הברחה
תוספות רי"ד
הוראה אני אם יבא שטר מברחת לידי
דלא שביק איניש נפשיה כו'. ולא גמר
הוו נכסים שאינם ידועים וכבר בא
ויויי"ר [ויביי"ר].
א
❖
א"ל רבא לר"נ טעמא מאי
בריכת דגים.
אקרענו א"ל רבא לרב נחמן טעמא מאי דלא
להקנותו אלא בעוד שהוא דואג
מעשה שטר מבריח נכסיו לפני ר"ת
דלא שביק איניש נפשי' ויהיב
מאחרים שלא יחזיקו בהם: ה"מ.
שרצה ללוות ורצה שלא ישתעבדו נכסיו
שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני ה"מ
לאחריני. מה אנו צריכים
לזה הטעם ה"ה גילתה דעתה
לבעל חוב וגם שטר מבריח נכסיו שלא
בנותנתן לאיש נכרי איכא למימר דלא
לאחריני אבל לברתה יהיבא אפ"ה במקום
תוספות רי"ד (המשך)
שלא להקנות' בק"ג נתנתה
גמרה ואקניא: אבל לברתה יהבה לה.
ישתעבדו נכסיו לכתובת אשתו ואמר
ברתה נפשה עדיפא לה מיתיבי הרוצה
לה. ותו דלקמן מפליגינן
לר"נ ואי קשה אדמותבי' לי'
מתנה חלוטה: שטר פסים. שטר
ר"ת שהשטר קיים ומגבינן ביה דדוקא
בין כלם למקצתם שמקצתם
מרבנן תסייע' מרשב"ג דאמר
שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה
קנה המקבל ולמה קנה כיון
רבה בב"ח אר"י כ"מ ששנה
הכא דהוי מברחת דלא קני להו בעל
פיוסים שמפייסתו לקבל מתנה זו
כותבת שטר פסים לאחרים דברי רשב"ג
שגילה דעתו שאינו מתכוין
רשב"ג במשנתנו הל' וכו'.
ז) דהוו נכסים שאין ידועים אמרינן
להפקיע זכות בעלה קודם נישואין ולא
אלא להבריח. א"ו בסתם הי'
תשובה. הא אמרן בפירקין
וחכ"א רצה מצחק בה עד שתכתוב לו
שיזכה מקבל זה בהם: אם רצה. המקבל
דודאי להבריח נתכוון אבל במעשים
ב
המעשה ולא אמרה לעדים
דלעיל תרי אמוראי אליבא
שום דבר בשעת המתנה
דר"י ואפילו לרבא נמי דוקא
מהיום ולכשארצה טעמא דכתבה ליה הכי
הזה: מצחק בה. ומחזיק בהן עולמית:
אלו דאי לא הוי קני לוקח הויא קני להו
אלא סתם דעתה אנו אומדים
במשנתנו קאמר אבל לא
עד שתכתוב. בשטר זה מהיום נתונים
ב"ח והאשה וכיון דבהכי לא הוי מוברח
הא לא כתבה ליה הכי קננהי לוקח א"ר
שלא נתכוונה כ"א להבריח
בברייתא והלכך בברייתא
לך ולכשארצה יש כאן הברחה מבעלה
אית לן למימר דלמתנה גמורה איכוין:
אמי' דרב זוטרא בר
אהדרינן לכללא יחיד ורבים
זירא לא קשיא הא בכולה הא במקצתה ואי
ג
דקלי ואילני דקלי. היינו כפי' ר"ת
טביומי כתבתנהו נכסה למר
הלכה כרבים. א"ר זירא ל"ק
שאם בא לזכות תאמר אני רוצה
לא קננהי לוקח ניקנינהו בעל אמר אביי
זוטרא בנה אמרה דבעינא
הא לכולן והא במקצתן.
ג) [במתנה ונמצא קיימת למפרע ואם
בהמוכר את הספינה
לאנסובי לי' לרב זביד לסוף
פי' מאי דאמרי רבנן דקנה
עשאום כנכסים שאין ידועין לבעל ואליבא
זה שנכתב שטר יבוא להחזיק תאמר
דדקלים מתקיימין הרבה
אינסיב ואיגרשה אתת לקמיה
מקבל מתנה זהו במקצתן
דר"ש: מתני' נפלו לה כספים ילקח בהן
דר"ב ב"א אמר משום
דכיון דשיירא לנפשה בכל
ד
איני רוצה]: קננהי לוקח. תיובתא
ולא כרשב"ם דפי' התם דאין מתקיימין
אנסובא הוא והא אינסיבא
לב יהבה לי' והא דאר"נ לא
קרקע והוא אוכל פירות פירות התלושין
דשמואל: הא בכולה. כי אמר שמואל
יותר מד' וה' שנים גבי הא דאמר רב
א"ל ר"ה ברי' דר"י משום
קנה זהו בכל נכסיה. דכיון
זביד דקל אין לו גזע: אילני וגופני
מן הקרקע ילקח בהן קרקע והוא אוכל
לא קני בכותבת לו כל נכסיה דכיון
דאתיתו ממולאי אמריתי
דלא שיירא לנפשה מידי
מילי ממוליאתא אפילו למ"ד
בודאי אמרי' ל"ש איניש
אילני. משמע דגופני גריעי מאילני
פירות [פירות] המחוברים בקרקע א"ר מאיר
דלא שיירה מידי לנפשה אם תתגרש
(מכרתן) [מברחת] קני ה"מ
נפשיה ויהיב לאחריני והכי
וכ"ש מדקלי דעדיפי מאילני וקשה
אנן סהדי דלא גמרה ומקניא והא
שמין אותה כמה היא יפה בפירות וכמה
דלא גליא דעתי' הכא הא
אמרי' בפרק מ"ש חמשה עד
גליא דעתה אלמא מאי
שיכתבו כל נכסיהם ומברחת
דקתני רצה מצחק בה בכותבת מקצתן:
דאמרינן בהחובל
היא יפה בלא פירות ומותר ילקח בהן
דאמרי' הכא (במוכרתן)
חדא מנייהו. ומקשה ואי לא
ואי לא קננהי לוקח לקנינהו בעל.
אריסיה דשמואל אייתי ליה תמרי
קרקע והוא אוכל פירות ה וחכ"א המחוברים
[במברחת] לא מיירי אלא
קננהו לוקח ליקנינהו בעל.
טעמינהו טעמא דחמרא אמר קא
לשמואל בכותבת כולן דאמר לא קני
היכא דלא גליא דעתא אלא
פי' כיון שמתנת הברחה
לקרקע שלו והתלושין מן הקרקע שלה
בסתמא הוא דאמרינן גליא
בטלה א"כ יקנה הבעל נכסים
מכחשי בגופנא כולי האי (א) א"ל למחר
כיון דלא קני מאי הברחה איכא ליקנינהו
דעתא הכי. ונ"ל שט"ס הוא
ויאכל פירות בחיי' ואם מתה
וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ר"ש
אייתי לי מקורייהו משמע דגופני
בעל ויאכל פירות וירשנה אם תמות
וכך צ"ל בפירוש המורה.
יירשנה. אמר אביי עשאוה
אומר מקום שיפה כחו בכניסתה הורע כחו
תחתיו: כנכסים שאינן ידועין. שהרי
עדיפי מדקלי וי"ל דדקלי עדיפי בזה
ולא הודיעם לעדים והשמיט
כנכסים שאין ידועין לבעל
הסופר תיבת ולא: לסוף
ואליבא דר"ש. פי' כי היכי
ביציאתה מקום שהורע כחו בכניסתה יפה
שאין צריך להוציא עליהם כלום כדי
ע"מ שאינן שלה נשאה דסבור שהמתנה
אינסיבה ואיגרשה אתאי
דאמר ר"ש בנכסים שנפלו לה
גמורה: מתני' והוא אוכל פירות.
לתקנן אבל גפנים צריכין יציאה מרובה
כחו ביציאתה כיצד פירות המחוברים לקרקע
לקמיה דר"נ קרעא ר"נ
במד"ה מפני שאין רשותן של
לזמר ולתקן הכרם דאם לא כן
והקרן קיימת לה שלא תיקנו לו חכמים
לשטרא. פי' שביטל שטרא
בעל עליהן הן של אשה ואין
בכניסתה שלו וביציאתה שלה והתלושין מן
ואמר לא קנתה שלא נתכוונה
לו זכות עליהם ה"נ אמרי'
תחת פירקונה אלא פירותד): שמין אותה
מתקלקל ומי שיכול לטרוח לעובדם
הקרקע בכניסתה שלה וביציאתה שלו:
כ"א להבריח ולא להקנותם
הכא באלו הנכסים שכיון
כו'. דקסבר מה שגדל ברשותו הוו
ולשומרם כראוי יש בהן ריוח גדול:
גמ' ופשיטא ארעא ובתי ארעא בתי ודיקלי
ק"ג והחזיר הנכסים לאמה.
שרואה הבעל שנתנה נכסים
כללא
דמלתא. ר"ח גריס גזעו
פירות ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן
ונ"ל דוקא היכא דאינסיבה
במתנה מתיאש מהן ואין לו
בתי דיקלי ואילני דיקלי אילני וגופני אילני
ואיגרשה הויא בטלה והדרי
שום זכות עליהן ומכאן מוכח
לפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו
מחליף קרנא אין גזעו
לה נכסי כדאמרינן דלא
שמקבל המתנה לא זכה בהן
אבא זרדתא ופירא דכוורי אמרי לה פירא
בשביל תבואה זו צריך ליתן לה דמים
מחליף פירא פי' דבר שאוכל הפירות
שביק איניש נפשי' ויהיב
לא בחיי' ולא לא"מ. אלא
ואמרי לה קרנא כללא דמילתא גזעו
לאחריני אבל היכא דמתה
כל מתנתה בטלה וה"ה של
ויקנו מהן קרקע ויאכל הוא פירותיה:
והקרן מתקיים זהו קרנא ואין מוכרין
ז
בחיי בעלה נתקיימה מתנתה
אשה בחייה ובמותה ליורשי'
וחכ"א. אף אלו שלא גדלו ברשותו
מחליף פירא אין גזעו מחליף קרנא א"ר
אותו ליקח ממנו קרקע ודבר שהוא
ובעודה תחת בעלה נמי הבת
ומ"ה מקשה לקנינהו בעל
תורת פירות נתנו בהן הואיל והקרקע
כלה שאין גזעו מחליף הוי כאילו נפלו
זירא א"ר אושעיא אמר ר' ינאי ואמרי לה
אוכלת הפירות דהאי אומדנא
וגם מדמה אותם לנכסים
לא עבדי' לי' אלא היכא
שאין ידועים שהן של אשה
קיימת לה: ביציאתה. אם בא לגרשה:
לה פירות וילקח בהן קרקע ולפ"ז
אמר ר' אבא א"ר אושעיא א"ר ינאי הגונב
דמיגרשא דל"ל מידי אבל
לכל דבר למוכרן ומכרה קיים
פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו.
אמרי לה פירא הוא דקאמרי להאי
ולד
היכא דיתבי תחת בעלה ואית
ולא כמ"ש למעלה. וכתב
כללא דהא אבא זרדתא ופירא דכוורי
כלומר בשעת נפילתן שלו כרבנן ובגמ'
לה מזוני ופרנסה מבעלה
ר"ח ור"י ז"ל ש"מ דהל'
לא דהא במקצת נכסים מ"ה
כר"ש. ואדרבה מדקאמר
פריך היינו ת"ק: ה)[ביציאתה שלה. המגרש את אשתו והיו בנכסים
אין גזען מחליף כדפי' בקונטרס וקשה לרשב"א דמשמע דאמרי לה
מתנתה קיימת דכיון דשיירא
ואליבא דר"ש משמע שאין
פירות מחוברין נוטלת קרקעותיה עם פירות שבהן: בכניסתה שלה.
קרנא קאמרי להאי כללא מדלא נקט אמרי לה פירא לבסוף ועוד דאמר
לנפשה סמכא בהאי שיורא
הל' כמותו וה"ק מ"ה לא
וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות]: וביציאתה שלו. דמה שקדם ותלש
רב נחמן לקמן עיילא ליה גלימא פירא הוי מיכסי ביה כו' הל"ל קרנא
כ"ש הכא דקיימא תחת
קנה הבעל נכסי המברחת
בעודה תחתיו זכה בהן מדין פירות נכסי מלוג: גמ' פשיטא לי
בעלה (עיין בהל' שחזר
דכי היכי דאר"ש בנכסים
הוי ועוד דא"כ הא דקתני ח)פיר גפרית ומחפורת של צריף ר"מ אומר
הגאון מהאי סברא). אזל ר"ע
שאין ידועים לבעל דבעל
ארעא ובתי ארעא. נפלו לה כספים ובאו ליקח לה קרקע זה אומר
קרן הוי נמי ט) פירות דחשיב כקרן המתקיים והבעל אוכל פירות
לקמי' דמ"ע א"ל חזי מר
מתיאש ולא קנאם ה"נ אמור
קרקע בת זריעה אני רוצה וזאת אומרת בתים אני רוצה ליקח או
וא"כ קשיא דר"מ אדר"מ דהא קתני במתניתין דלר"מ פירות מחוברין
נחמן חקלאה היכי מקרע
רבנן בנכסי המברחת. ואע"ג
שטרא דאנשי. א"ל אימא
דפליגי בנכסים שאין ידועים
איפוך: ארעא. זבנינן מינייהו ששכרה מרובה ואינה מרקבת ושניהם
שמין אותם כמה הן יפין וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וגפרית
לי איזי גופיה דעובדא היכי
התם מפני שלא ידע בהן
וצריף לא גריעי מפירות מחוברין ועוד דהשתא הוי ר"נ כר"מ ונראה
מעכבים הבעל יכול לומר דבר שפירותיו מרובים אני חפץ וכן אם
הוה א"ל הכי והכי הוה א"ל
ואין יאושו יאוש שאילו
כפי' הקונט' ור"ת גרס כר"ח ומפרש דלאו בנפלו לה פליגי אם ימכרם
בא הוא ליקח בית יכולה היא לומר איני רוצה בדבר שהוא כלה והולך
שטר מברחת קאמרת הכי
היה יודע לא היה מתיאש
א"ר חנילאי בר אידי אמר
אבל כשהוא רואה שנותנתן
והקרן מתמעט: בתי. שכרן מרובה מדיקלי שהן עשויין ליבש: דיקלי.
אם לאו דהא קאי אהא דקאמר פשיטא ארעא ובתי ארעא דאיירי
שמואל אנא מורה הוראה
לאחר מתיאש מהן יאוש
תמרים: אילני. שאר אילנות: אבא. יער לחתוך עצים: זרדתא.
בנפלו לה כספים ואהא קאי פלוגתייהו ומפרש דאם נפלו לה
אנא. פי' שקיבל רשות מריש
גמור. ומ"ה לא קנאם לעולם
גלותא. ואם יבא לידי שטר
ולעולם בנכסים שאין ידועים
אילנות של עוזרדין ולא היו פריין חשוב להן וקוצצין אותן לעצים:
כספים ורוצה הבעל לקנות בהם אבא זרדתא ופירא דכוורי וכן
מברחת אקרענו א"ל רבא
לא פסק אביי הל' כר"ש.
ופירא דכוורי. חפירה של דגים שקורין ויויי"ר: אמרי לה פירא. אם נפלו
משמע מתוך פירוש ר"ח דמפרש גזעו מחליף קרנא כו' הלכך היכא
לר"נ טעמא מאי לא שביק
אלא הדרינא לכללא יחיד
דקתני ורבים הל' כרבים ואין לחלק
לה בירושה קציצת העצים ודגים שבחפירה הוא פריין והקרקע הוא
איניש נפשיה ויהיב לאחריני
(א"ל) ה"מ לאחריני אבל
בין ידועים לשאינן ידועים
קרן: ואמרי לה. כולהו הוו קרנא הואיל והעצים והדגים כלים והכל ימכר מיד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: אילן אין גזעו מחליף ו):
לברתה יהבה אפ"ה במקום
ובכלן אם מכרה ונתנה הבעל
ולד מוציא מיד הלקוחות (והרב
(נפשה) [ברתה] נפשה עדיפא
פסק הלכה כר"ש): מתני' נפלו לה כספים. ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. פירות תלושין מן הקרקע ילקח בהן קרקע
ליה. מיתיבי הרוצה שתבריח נכסי' מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר דברי רשב"ג פי' מפייסת אדם אחר
והוא אוכל פירות והמחוברים לקרקע אר"מ שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר ילקח בהן קרקע
שלא יזכה במתנתה וכותבת לו מתנה על נכסים. והועילה מתנה זו להבריחם מבעלה ומקבל המתנה לא קנה (והרב חולק
והוא יאכל פירות וחכ"א פירות המחוברים לקרקע שלו והתלושין שלה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רש"א מקום שיפה
בזה ואומר שאינה מפייסת אותו אלא כותבת לו שטר בסתם ואינה מגלה לו דעתה כלל שהיא מתנה בטלה). וחכמים
כחה בכניסתה הורע כחה ביציאתה ומקום שיפה כחו ביציאתה הורע כחו בכניסתה כיצד פירות המחוברין לקרקע בכניסתה
אומרים רצה משחק בה עד שתכתוב מהיום לכשארצה. פי' אם רצה המקבל מתנה שהבטיחה שלא יחזיק בנכסי' משחק
שלו וביציאתה שלה ותלושים ביציאתה שלו ובכניסתה שלה. פי' אם נפלה לה כספים לא יאמר הבעל אישתכר בהן והשכר
בה כיון שעשתה לו שטר מתנה בסתם ואם היא רוצה להבריח ולא יזכה בה המקבל תכתוב לו כך כל נכסיי נתונים לך
שלו והקרן קיים לאשה שמא יכלו. וכן פירות התלושין לא [יאכלום אלא] ימכרו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותי'. ואם
מהיום ועד זמן שארצה דמשמע כ"ז שארצה אבטל אותו ובכה"ג מהני לי' שאם יבא הבעל לזכות בהן היא תאמר אני
נפלו לה פירות מחוברין לקרקע כגון שדה זרוע או אילנות טעונין פירות היה אומר ר"מ מה שיגדלו הפירות מכאן ואילך הוא
רוצה שיזכה בעל המתנה ואם תתאלמן או תתגרש תאמר לו שוב איני רוצה שתהא מתנתך קיימת ולוקחת אותם: טעמא
ברשות הבעל והן שלו. אבל מה שגדלו כבר קודם שיזכה בהן הוא של (בעל) האשה. והאיך עושים. שמין השדה כמה היא יפה
דכתבה לי' הכי הא לא כתבה לי' הכי קנהו לוקח. פי' אם היתה מתנה בסתם קנה המקבל מתנה שמתנה גמורה היא וקשה