עט:
האשה שנפלו פרק שמיני
כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולד בהמת מלוג.
שנפלה לה בהמה בירושה וילדה: תשלומי כפל
דקתני ילקח בהם קרקע אין קונין אלא דבר שגזעו מחליף אלמא
ח א
א) ב)
ג) ד)
לאשה. ולא לבעל.
קס"ד דקסבר אין הוולדות פירי אלא קרן וילקח
דבלקנות איירי ולפ"ז לא קשה מידי לפי' ר"ח הא דאמר ר"נ פירא
ט ב ג
ה) ו)
בהן קרקע דחיישינן שמא תמות האם ויכלה הקרן: וולד שפחת מלוג
הוי ולא דר"מ אדר"מ דהתם מיירי שמכנסת לו גלימא ופיר גפרית
לאשה. לקמן מפרש טעמא:
פירא. גוף הוולד: פירא דפירא. כפל
וצריף וקרי פירא למאי דאכיל בעל פירות נכסי מלוג אבל הכא מה
ז) ח)
❖
י ד ה
הבא עליו: דאיכא עורה. ואין הקרן
שקונין בכספים שנפלו קרי קרנא ומה
כלה כולו: שאם נתגרשה. והבעל
שאין קונין קרי פירא דדין פירות עליו
ולד בהמת מלוג משלם תשלומי כפל
יא ו ז
א
זכה בולדות שהן כפירות תלושין:
כמו שהפירות ימכרו וילקח בהן קרקע
לאשה כמאן לא כרבנן ולא כחנניה דתניא
גליון הש"ס
נותנת. לו האשה דמים ונוטלת בני
ולפ"ה קשה דמפרש דאין גזעו מחליף
ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג
יב ח ט י
גמ' דלא חיישינן למיתה.
שפחתה: עז לחלבה. לאכול חלבה:
מוכרין דהא גלימא אמר לקמן אע"ג
לאשה וחנניה בן אחי יאשיה אמר עשו ולד
❖
לגיזותיה. הן עיקר שלה להכי נקט
דאין גזעו מחליף דמכסי ביה ואזיל
שפחת מלוג כולד בהמת מלוג אפי' תימא
יג כ ל
להו והוא הדין דשקיל חלב וולדות:
וכן פיר גפרית ומחפורת של צריף
דברי הכל פירא תקינו ליה רבנן פירא
❖
אוכל והולך. דגבי בהמה איכא עורה
אמרי רבנן דהוי דבעל אע"ג דאין גזעו
לעזי רש"י
דפירא לא תקינו ליה רבנן בשלמא לחנניה
וגבי תרנגולת איכא נוצה וגבי דקל
מחליף ולר"ת ניחא דאע"ג דאין קונין
❖
אלו"ם. צריף.
היינו $ דלא חיישינן למיתה אלא רבנן אי
כשייבש איכא עציו אבל הני כולהו
לכתחילה מכספים אלא דבר שגזעו
תוספות רי"ד
מחליף כשנופל לה בירושה אין מזקיקין
פירות נינהו שמתחדשין תמיד ודרך
חיישי למיתה אפי' ולד בהמת מלוג נמי לא
הנאתם היא: עיילא ליה גלימא. טלית
אם לא היה בה פירות אלו.
אותו למכור אלא אוכל פירות כמו
מוסף רש"י
ואי לא חיישי למיתה אפילו ולד שפחת
וכמה היא יפה עכשיו עם אלו
שהוא עד שיכלה הקרן כיון שיש שיור
בנכסי מלוג אף על פי שלא שמאתו
נפלו לה.
מלוג נמי לעולם חיישי למיתה ושאני בהמה
הפירות המחוברים בה ואותו
קצת כמו בגלימא וכל דדמי ליה:
[בכתובה] בנכסי צאן ברזל וצריך
המותר הוא של אשה ונותנו
דאיכא עורה אמר רב הונא בר חייא אמר
כמאן לא כרבנן כו'. השתא משמע
(ב"מ קט:) המוציא
הבעל לאשה וילקח בו קרקע
להיות קרן שמור לה: פירא הוי. כסויו
הוצאות על נכסי אשתו.
שמואל ב הלכה כחנניה אמר רבא אמר רב
והוא אוכל פירות שיגדלו
דסבר ר' ינאי דוולד בהמת
שמכסה הימנו הן פירותיו: ומיכסי ואזיל
ויגמרו. וחכמים סברי פירות
נחמן אע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניה מודה
ביה עד דכלי. והשחקין יהיו לה לקרן:
מלוג לאשה וא"ת א"כ לימא ולד בהמת
הוציא הרבה
המחוברים לקרקע הכל הן
ואכל קימעא.
שלו ולכשיגמרו הוא תולש
חנניה שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן
כמאן. אמרה רב נחמן להא דשיורא
מלוג לאשה וי"ל לרבותא נקט דאפילו
ג
ואוכל ואין לאשה כ"א גוף
פירא
דפירא
פורתא הוי ליה קרנא: כי האי תנא.
כפילא הויא דאשה:
❖
מפני שבח בית אביה אמר רבא אמר רב
(ב"מ לט.)
השדה ואין לה זכיה בפירות
לא תקינו ליה רבנן. דוקא במידי דאתי
רבנן דפליגי אדר"מ: המלח והחול.
כלל ואפילו מה שגדלה
נחמן הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה
ד
ברשותה וכך היה סובר גם
מעלמא כגון כפל ולד בהמת מלוג אבל
נפלה לה ירושה על שפת הים חריצין
ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו אוכל
ר"ש: פשיטא ארעא ובתי
תוספות רי"ד (המשך)
פשיטא דפירי דפירא נמי תקינו ליה
עשויין שמי הים נכנסים בהן והחמה
ארעא בתי ודקלא בתי דיקלא
והולך עד שתכלה הקרן א"ר נחמן העיילא
רבנן כדתנן בהכותב
מייבשתן ועושין מלח והן משרפות
לעולם
לכלים הראוין להשתמש בה
ואילני דיקלי אילני וגופני
ליה גלימא פירא הוי מכסי ביה ואזיל עד
שימושן הוא פרין וישתמש
אילני. פי' היכא דנפלו לה
מים האמורין במקרא
הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב
בהן בעוד שהן קיימים. ואם
נכסים דאמרן ילקח בהן
דכליא כמאן כי האי תנא דתניא המלח
ומתרגמינן חריצי ימא: והחול. מקום
כו' והא דקאמר משלם תשלומי כפל
ישברו השברים יהיה קרן
קרקע ואומר הבעל בית
והחול הרי זה פירות פיר של גפרית מחפורת
שנוטלין חול לבנין: ה"ז פירות. ולא
לאשה היינו כפל לחודיה אבל קרן
שלה תניא המלח והחול ה"ז
אני רוצה לקנות ששכרו
פירות גפרית ומחפורת של
מרובה יותר מן השדה שצריך
של צריף ר"מ אומר קרן וחכ"א פירות: ר"ש
לבעל תימה דגונב בהמת מלוג
אמרינן ימכר אותו מקום וילקח בהן
ו
צריף ר"מ אומר קרן וחכ"א
עבודה רבה חרישה וזריעה
עצמה שהיא של אשה הוי הכפל
קרקע בר זריעה לפי שאין פריו כלה
אומר מקום שיפה כחו: ר"ש היינו ת"ק אמר
ואשה אומרת שדה אני רוצה
פירות. פי' הר שחופרים ממנו
מלח או חול לזכוכית ומ"ה
מפני שהבית הולך ובלה
לעולם ובהא מודה ר"מ: פיר גפרית.
לבעל דהא לא הוי פירא דפירא
רבא מחוברין בשעת יציאה איכא בינייהו:
ז
הוא פירא שכל מה שאתה
הבנין ותקרותיו ועציו הדין
גומא שחופרין הימנה גפרית. וכן
וגונב ולד בהמת מלוג דהויא דבעל
מתני' נפלו לה עבדים ושפחות זקנים ימכרו
ביד האשה לעכב על הבעל
חופר ולוקח משם ההר אינו
מחפורת של צריף אלו"ם בלע"ז
הוי הכפל לאשה וריב"ן פירש דכ"ש
כלה וזו פריו של אותו מקום
שהיא רוצה דבר שיהא הקרן
וילקח מהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג
ח
ליקח ממנו חול ומלח ודומה
קיים ולא ילך ויבלה. וכן
בהמת מלוג עצמה דהוי הכפל לאשה
שצובעין בהן בגדים ומשי וחופרים אותו
נמי אם הבעל רוצה דיקלא
לו מחצב שחוצבים אבנים
אומר לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה
בקרקע וסופו לכלות ולהגיע ליסוד
והכי פי' פירא כיון דלא הוי מעלמא
ממנו אבל בגפרית ומחפורת
ששכרו מרובה מן הבית
נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו וילקח
קרקע בעלמא: ר"מ אומר קרן.
תקינו ליה רבנן והוא הדין פירא
ט
והאשה רוצה בית הדין עם
של צריף שאין כל ההר
האשה שיותר הוא קיים
גפרית וצריף אלא מקום ידוע
בהן קרקע והוא אוכל פירות ר' יהודה אומר
וימכר וילקח בדמיו קרקע לפי שפריו
דפירא הא פירא דפירא דאתי
הבית מן הדיקלי שהרוח בא
הוא שימצא בו גפרית וצריף
לא תמכור מפני שהן שבח בית אביה: גמ'
כלה: וחכ"א פירות. ומקום הגומא
מעלמא לא תקינו ליה וכל שכן פירא
ועקרתו וכן דיקלי ואילני
כמוהו שחופרים בה עפרות
דאתי מעלמא :
יהיה לה לקרן ומזה יאכל הבעל עד
ח)
יותר מתקיים הדיקלי משאר
נחושת וכסף וזהב ר"מ אומר
אמר רב כהנא אמר רב מחלוקת שנפלו
שאני התם דאיכא עורה. קצת
אילנות ואע"פ ששאר אילנות
הכל קרן שאם יסלק משם
שיכלה שזה פריו ודרך הנאתו והוא
בשדה שלה אבל בשדה שאינה שלה דברי
שכרן מרובה כדאמרינן בפרק
הצריף והגפרית שוב לא
תימה לרשב"א דחשיב עורה
הדין לגלימא. ולא דמו לכספים ופירות
החובל גופני קני דיקלי אבל
ימצא והלכך הכל הוא קרן
הכל תמכור משום דקא כליא קרנא מתקיף
שיור הא אם היה רוצה לשוחטה אינו
התלושין שנאכלין מבלי שיור וכל
דיקלי לא קני גופני וכ"ש
לאשה וחכ"א פירות שאם
יכול: והרי עבדים ושפחות כו'.
לה רב יוסף הרי עבדים ושפחות דכי שדה
שאר אילנות אף על פי
יכלו הצריף והגפרית ישאר
פרוטה ופרוטה הואיל ואינן עושים
שהאילנות מתקיימים יותר
מקומם קרן לאשה: ר"ש
שאינה שלה דמי ופליגי אלא אי איתמר הכי
פרי הויא קרן לעצמה: היינו ת"ק.
משמע דזיתים וגפנים זקנים עושים
שהגופני מהרה הן מתקלקל
אומר וכו'. ר"ש היינו ת"ק
איתמר אמר רב כהנא אמר רב מחלוקת
חכמים: מחוברים בשעת יציאה.
ליה ומזקתה והאשה רוצה
ששניהם אומרים שהפירות
קצת פירות מדפריך עלה מעבדים
דבר שיתקיים קרנה. אבל
המחוברים לקרקע הן של
בשדה שאינה שלה אבל בשדה שלה דברי
דלא איירו בהו רבנן לית להו הא
ושפחות ובעבדים ושפחות מיירי
י
אם האשה רוצה להיפך
בעל. ומהדר מחוברים בשעת
שעושים קצת מלאכה דאם אינם יכולים
דאמר ר"ש ביציאתה שלה דקסברי
הכל לא תמכור מפני שבח בית אביה:
אין הבעל יכול לעכב (אבל
יציאה איכא בינייהו. פי'
מתני' המוציא הוצאות על נכסי אשתו
הרב חולק בזה ואומר שאם
שר"ש אומר בשעת יציאה הן
מה שגדל ברשותו שלו. ותלוש בשעת
כלום מה מכירה שייך בהם ועוד
כ
האשה רוצה להיפך שומעין
שלה. ות"ק לא איירי [בזה]
יציאה ליכא למימר דפליגי עליה
דמסיק דפליגי דנפלו לה בשדה שאינה
הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל
לבעל) אבא זרדתא ופירי
וקסבר כל מה שגדל ברשות
ונימרו שלה דכיון דתלשן הכל מודים
שלה ואי מיירי בזיתים וגפנים שנתייבשו
דכוורי. א"ל פירי וא"ל קרנא
הבעל ה"ה שלו. וקי"ל יחיד
הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל
ורבים הלכה כרבים: מתני'
שזכה בהן: מתני' לא תמכור.
פי' אבא הוא יער הצומח
לגמרי מ"ט דמ"ד לא תמכור והא ליכא
עצים ואין עושים פירות
נפלו לה עבדים ושפחות
הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול:
גמ'
מחלוקת.
שבח בית אביה דכיון דנתייבשו לגמרי
יכולה היא לעכב:
אלא קוצצים עצים מן היער
זקנים ימכרו וילקח בהן
גמ' וכמה קימעא אמר רבי אסי אפילו
לא יניח בעל השדה להשהותם אלא
דזיתים וגפנים בשדה שלה שנפל לה
ל
להסקה או לקורות. א"ל פירי
קרקע והוא אוכל פירות
הוי. קציצת העצים הוא הפרי
רשב"ג אומ' לא תמכור מפני
גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד אמר
ודאי מיירי כשעושין קצת פירות וקשה
הקרקע עם האילנות דכי יבשי זיתים
והבעל קוצץ והולך ממנה
שהן שבח בית אביה. נפלו
הוי לה קרקע לקרן: אבל בשדה
לר"י מהא דאמר בפ' המקבל
רבי
עצים ואע"פ שכלם יכלו
לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו
שאינה שלה. כגון שהיו לאביה זיתים
דההוא גברא דמשכן פרדסא
ישאר לאשה קרקע היער
לעצים וילקח בהן קרקע
ואמרי לה קרנא הוי ואינו
והוא אוכל פירות. ר"י אומר
לחבריה לעשר שנים וקש לה' שנים דפריך למ"ד התם פירא הוי
שקנה בלא קרקע על מנת שיהיו בקרקע המוכר והלוקח יאכל
רשאי ליגע בקרן נכסי האשה
ל"ת מפני שהן שבח בית
פירות עד שיבשו: דברי הכל תמכור. וילקח בהן קרקע ואין
מהא דתנן הכא נפלו לה זיתים וגפנים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע
וכולן הן חשיבי קרן וימכרו
אביה. פי' האשה מעכבת
אחד מהן יכול לעכב במכירתן שאין כאן שבח בית אב היכא
כו' אלמא קרנא הוי דאי פירא הוי יאכל הבעל עצים ומאי פריך הא
וילקח בהן קרקע העושה
ע"י האיש אבל האיש אינו
פירות והוא אוכלן. וכן נמי
מעכב ע"י האשה. אמר רב
דכליא קרנא: והא עבדים ושפחות כו'. דכי מייתי כליא
מיירי שעושין פירות ולהכי חשיב גוף האילן קרנא ולא פירא וה"ה
חפירה של דגים הוא ביבר
כהנא מחלוקת בשדה שאינה
קרנא לגמרי ופליגי דכל זמן דהן קיימין הויא לה ולבית אביה לשם
בההוא דמשכן פרדסא דהיכא דלא קש ועושין פירות שלא יקח
כל הדגים שלוקח מהן בכ"י
שלה פי' כגון שקנאה אביה
ולתפארת: מתני' מה שהוציא הוציא. אם גירשה: גמ'
הן פירות. ואם יכלו קרקע
בשדה אחרים לעמוד שם
ב"ח עצים דחשיבי קרנא כל זמן שעושין פירות אחריני ויש לומר
הביבר ישאר לקרן. ואמרי לה
עד שיבשו. ומשום הכי אמר
דהכי פריך כיון דאמרי רבנן ילקח בהן קרקע לטובת הבעל מדפליג
רבי ת"ק ימכרו משום דכלייא
קרנא הוי ואין לו ליגע בהן
רבי יהודה ואמר שאינה צריכה למכור משום שבח בית אביה א"כ כי יבשו לגמרי נמי קרנא הוי וילקח בהן קרקע דאי פירא הוי אמאי
אלא ימכור כל הביבר וילקחו
קרנא אבל בשדה שלה דלא
בהן קרקע העושה פירות
כלייא קרנא ד"ה ל"ת משום
אמרי רבנן ימכרו אדרבה טוב לו לבעל שיאכל פירות מה שהוא וימתין מעט עד שיתייבשו לגמרי ויהיו הכל שלו אלא ודאי קרנא הוי:
שבח בית אביה: מתני'
כללא דמילתא גזעו מחליף
שיגרא המוציא הוצאות על נכסי
פירא אין גזעו מחליף קרנא
פי' כל אילן שאם תחתכנו גזעו מחליף ויוציא אחר במקומו פירא הוי ויכול לקוצו אם אינו עושה פירות שעוד יחליף ויהיה קרן
אשתו הוציא הרבה ואכל קימעא קימעא ואכל הרבה מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול.
לאשה אבל אם אין גזעו מחליף כגון עצי היער ודגים שבחפירה הם קרנא ואין לבעל ליקח מהן: תניא ולד שפחת מלוג לאשה
פי' על נכסי מלוג של אשתו שאילו הוציא על נכסי צ"ב כיון שאם פחתו פחתו לו אם הותירו הותירו לו כל השבח הוא שלו בין
ולד בהמות מלוג לבעל וחנניא אומר עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמות מלוג בשלמא ר"ח לא חייש למיתה אלא רבנן אי חיישי
אם נתגרשה בין נתאלמנה הוא של היורשין ואע"פ שאכל כמה שנים מנכסי צאן ברזל ברשותו קיימא ובין הוציא קמעא ובין
למיתה ורוצים שיעמוד הולד במקום האם אפילו ולד בהמות מלוג נמי לעולם חייש למיתה שאני בהמה דאיכא עורה. אמר ר"ה
הוציא הרבה בין אכל בין לא אכל כל השבח שלו ואם אין שם שבח הפסיד כל הוצאתיו כאדם שמוציא על נכסיו ומתני' מיירי
ומודה חנניא שאם נתגרשה נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אביה. א"ר אר"נ הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת
בנ"מ וכגון שהשביח כל הנכסים שגדר את השדה או נטע גפנים ואילנות או בנה בהם בתים התם אמרי' מה שהוציא הוציא ומה
[לביצתה] ודקל לפירותיו אע"פ שאין לו קרקע אוכל והולך עד שיכלה הקרן. פי' שכל אלה הן עושין פירות תמיד והבעל
שאכל אכל והנכסים חוזרים משובחים לאשה אבל אם זרע את השדה או שהיו אילנות וטענו פירות כגון זיתים וגפנים אלו הן
אוכלן. ולא חיישינן שמא ימותו ויכלה קרן האשה כחנניא ואם ימותו עור הבהמה ונוצות התרנגולת ועץ הדקל ישארו לקרן ולא
פירות שחלוקים בהן דת"ק סבר שבח הזריעה וכל פירות המחוברים ביציאתה הן שלו ואע"פ שאכל פירותי' כמה שנים שבח
דמי לכספים ופירות תלושין שאינן עושין פירות אלא (יגמרו) [ימכרו אבל] אלו אוכל והולך פירותיהן וגוף המטלטלין קיים
הפירות שגדלו ברשותו הוא לו ור"ש סב' שבח הפירות המחוברים כשבח הקרקע רמי ואם אכל מה שהוציא הוציא ומה שאכל
לאשה. אמר ר"נ עיילא ליה גלימא פירי הוי מכסי לה ואזיל עד דבלאי. פי' זהו פירות של טלית ללובשה ולהנאות בה והלכך
אכל ואם לא אכל אין לו אלא הוצאה וידו על התחתונה אם השבח יתר על ההוצאה אין לו אלא ההוצאה. ואם (השבח) [הוצאה]
לבישתה פירא הוי ומתכסה בה עד שיכלו והשחקים שלה יהא קרן שלה לאשה. ולא אמרינן תמכר וילקח בהן קרקע וה"ה
יתר על (ההוצאה) [השבח] אין לו אלא הוצא' שיעור שבח: וכמה קמעא אמר אביי אפי' גרוגרת אחת והוא שאכלה דרך כבוד