פ:
האשה שנפלו פרק שמיני כתובות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נכסים
בחזקתן. פ"ה דכי היכי דפליגי אמוראי בפרק מי שמת
משום רווח ביתא. שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטיב
כ א
א)
ב) ג)
לה: לאו בפירוש איתמר. לא שמעה מרבא בהדיא: תרתי אמהתא.
בנפל הבית עליו ועל אשתו דקתני נמי
שפחות מלוג היו ולא שמאתם לו בכתובתה: עייל לה חדא מנייהו.
התם נכסים בחזקתן ואיכא למ"ד בחזקת יורשי הבעל לפי שהיו
ד) ה)
כא ב ג ד
לשרת לשניה: אתאי. קמייתא לקמיה דרבא: מה שעשה עשוי.
באחריותו ואיכא למ"ד בחזקת יורשי האב לפי ששלה היו ואיכא למאן
ו)
ז) ח)
ואפילו נתנה לאחרת לשימושה: ולא
דאמר שהיו בחזקת שניהם ויחלוקו הכי
כב ה
ט)
היא. לעולם משום רווח ביתא אית
נמי פליגי הכא ואין נראה לרבינו תם
❖
משום רווח ביתא אבל לזבוני לא יהודה
י)
ליה לרבא תקנת פירות: והא קא
אלא הכא מודו כולי עלמא שהם בחזקת
מר בר מרימר משמיה דרבא אמר מה
רווח. ביתא שאף עתה היא עושה
יורשי הבעל דהיבם כבר היה מוחזק
שעשה עשוי רב פפא אמר משמי' דרבא
כג ו
(א)
הגהות הב"ח
צרכי הבית: שמא תכסיף. השדה
בנכסים קודם מיתתה משעת מיתת
לא עשה ולא כלום אמר רב פפא הא דיהודה
כד ז ח
(א) גמ' פפי
אחיו שהוא יורש דאין לה ליקח כתובה
שלא יחוש הלוקח לזבלה ולטייבה
מר בר מרימר לאו בפירוש אתמר אלא
(ב) שם
כלל עד שתחלוץ ובית שמאי נמי מודו
דקא סבר למחר נפקת מנאי שאין
אותה היא יפה
מכללא אתמר א דההיא איתתא דעיילה
לבית הלל בהא כדאמר בהחולץ
הגוף שלי אבל בעל מצפה שמא תמות
כה ט
היא יפה
ליה לגברא תרתי אמהתא אזל גברא
(ג) רש"י
אבל בנפל הבית עליו
היא בחייו ויירש את גוף הקרקע
כו י
בכתובה עם יורשי
ומשבח לה: דמקרב למתא. דחזיא
נסיב איתתא אחריתי עייל לה חדא מנייהו
ועל אשתו מוחזקין יורשי אב בנכסים
❖
ליה כל שעתא אי מכסיף לה: אי
כמו יורשי הבעל דהללו באין לירש
כז כ
אתאי לקמיה דרבא צווחה לא אשגח בה
נמי בעל אריס הוא. כלומר שנותן
והללו באין לירש שעדיין לא הוחזק
מאן דחזא סבר משום דסבר מה שעשה עשוי
כח ל
ללוקח פירות מזומנים: אי נמי זוזי
בנכסים לא זה ולא זה ולהכי פליגי
ולא היא משום רווח ביתא והא קא רווח
מוסף רש"י
וקא עביד בהו עיסקא. שהבעל
התם בחזקת מי ולבית שמאי יחלוקו
והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא
ב
שומרת יבם.
עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח
בכל הנכסים אף בנכסי צאן ברזל
❖
(לעיל סב:)
עשה ולא כלום מ"ט אביי אמר חיישינן שמא
דהתם קתני יחלוקו סתמא ולא קתני
ומשתכר בהן ואיכא רווח ביתא:
(יבמות
תכסיף רבא אמר משום רווח ביתא מאי
מתני'
שנפלו לה נכסים. כשהיא
יורשי הבעל עם יורשי האב כדקתני
ג
לח.) שנפלו לה נכסים.
הגהות מהר"ב
בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרב למתא
שומרת יבם: בכתובתה. בנדוניא
הכא דמשמע דווקא בנכסי מלוג שבהן
(שם)
רנשבורג
שהכניסה לו ושמאתן לו בכתובתה
יורשי האב עיקר כמו שמדקדק בהחולץ
אי נמי בעל אריס הוא אי נמי זוזי וקא
ובנכסים
הנכנסין
ד
עביד בהו עיסקא: מתני' ה שומרת יבם
א] רש"י
ועוד דאי פליגי נמי הכא אם כן למאן
וקיבל עליו אחריותן א] ורשאי להוציאם:
והיוצאין עמה.
ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה.
דאמר בחזקת יורשי האשה תיקשי דאם
שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת
❖
כן בית שמאי מוקמי נכסי צאן ברזל
הן נכסי מלוג שאין שמין אותם עליו
ונותנת וקיים מתה מה יעשו בכתובתה
(שם) יחלקו יורשי הבעל
בחזקת יורשי האשה טפי מנכסי מלוג
ואינו רשאי להוציאן אלא משנכנסה
ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה ב"ש אומרים
עם יורשי האב
דבנכסי מלוג קאמרי דיחלוקו ובנכסי
לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה
יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה
תוספות רי"ד
יוצאין עמה: בית שמאי אומרים כו'.
צאן ברזל מודו לבית הלל דהוו בחזקת
אומרי' נכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי
יורשי האשה למאן דאמר וזה אינו
ביבמות פרק החולץ קא מפרש מאי
אלא דין גמור הוא דאדעתא
ו)
ו
דתיפוק מקמי' לא הוציא
הבעל נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת
דבפרק אלמנה ביבמות משמע
שנא רישא כשהיא קיימת דלא פליגי
הוצאות בנכסי' והלכך ישבע
דנכסי צאן ברזל בחזקת הבעל קיימי
שאין לו כח בהם ומאי שנא סיפא
יורשי האב הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע
כמה הוציא ויטול אם הוצאה
ז
(שם) כתובתה על
כשיעור שבח: ההיא איתתא
כשמתה אמרו ב"ש יחלוקו יורשי הבעל
טפי כדקתני התם דעבדי צאן ברזל
והוא אוכל פירות פירות התלושין מן הקרקע
ח
נכסי בעלה הראשון.
דנפלו לה ד' מאה זוזי בי
יאכלו בתרומה ולא עבדי מלוג וכן
בהם ומפרש נמיז) דדוקא נקט יחלוקו
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות טהמחוברין
חוזאי אזל גברא אפיק ו' מאה
בכמה דוכתי ועוד למ"ד התם נמי
יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסי
ואייתי ד' מאה בהדי דקאתי
בקרקע אמר ר"מ שמין (ב) אותן כמה הן יפין
❖
(שם נב.)
איצטריך ליה זוזא אפיק חד
בחזקת יורשי הבעל הוי טפי בחזקת
מלוג אבל יורשי האב לא יחלוקו
מינייהו אתי לקמיה דר"א
בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר
(ג) בכתובת הבעל ואף על גב דנקט
הבעל מנכסי מלוג דבנכסי מלוג קאמרי
א"ל מה שהוציא הוציא ומה
ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וחכ"א
רישא מה יעשו בכתובתה תניא
דהוו בחזקת יורשי האב והא דלא עריב
י
שאכל אכל א"ל רבנן ה"מ
תוספות רי"ד (המשך)
היכא דאכיל פירא האי קרנא
פירות המחוברין בקרקע שלו התלושין
ושבקה: וב"ה אומרים נכסים. דצאן
ותני נכסים עם הכתובה כדי ליתן טעם
אכיל א"כ הו"ל הוציא ולא
וב"ה אומרים הנכסים אנו
ברזל בחזקתן. ובבבא בתרא בפרק
לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה
מן הקרקע כל הקודם זכה בהן קדם הוא זכה
אכל ישבע כמה הוציא ויטול
דנין בחזקתן (והרב מפרש
דהיינו הבעל אבל על הכתובה לא
מי שמת מפרש בחזקת מי
פי' דדוקא אכילת פירות
הנכסים בחזקתן כמו שמפרש
קדמה היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
אמרו חכמים מה שאכל אכל
המורה) פי' כתובה בחזקת
הוצרך טעם שדבר פשוט הוא דהוי
הם מוחזקין אי בחזקת יורשי הבעל
כ כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ל בלבד
ולא שיאכל הקרן שלה:
יורשי הבעל והוא כל מה
בחזקת הבעל טפי מנכסי צאן ברזל
הואיל ואחריותן עליו או בחזקת יורשי
איבעיא להו בעל שהוריד
שכתוב בה דהיינו מנה
שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון לא
האשה שהיו שלה: הכי גרסי' ח)כתובתה
וטעם זה אנו צריכין כמו כן לומר התם
אריסין מתחתיו מהו. פי'
ומאתים ותוספת ונכסי צאן
יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן
הורידן בנכסי אשתו למחצה
ברזל הן נכסי נדוניתה
בחזקת יורשי הבעל. מנה מאתים
למ"ד בחזקת יורשי הבעל ובהחולץ
לשליש ולרביע ועמד וגירשה
שהביאה שום לבעלה והבעל
יורשי
אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה וכן לא
הבעל קברי לה
הארכתי:
ותוספת שראויין לבא לה משל בעל
משאכל קמעא מהו שיש
קבלה עליו בשומא שאם
יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על
דקא ירתי כתובתה. וא"ת לפירוש
בחזקת יורשי הבעל: ילקח בהן
להו לאריסים כפי שבחן.
מתו מתו לו ואם הותירו
הותירו לו כל אלו הן בחזקת
אדעתא דבעל נחית איסתלק
קרקע. לפי שכתובתה על נכסי
השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה
הקונטרס דאין ליורשי הבעל אלא מנה
יורשי הבעל דהיינו היבם
בעל איסתלקו להו כלהו א"ד
בעלה הראשון כדקתני לקמן לפיכך
ומאתים ולא נדוניא והא אמרי' בפרק
גירשה אין לה אלא כתובה החזירה הרי היא
שהוא מוחזק בהן שלא
אדעתא דארעא נחית וארעא
ניתנה כתובה לגבות מחיים
לאריסי קיימי. פירוש אדעתא
נכסי המת אחראין לכתובתה אלא
נערה דקבורתה תחת
ככל הנשים ואין לה אלא כתובה בלבד:
והבעל הוא מוחזק בהן ויבם
דבעל נחית שהרי הוא הכניסן
שהיבם אוכל פירות אם מייבם אותה.
נדונייתה מדאינו חייב לקבור ארוסתו
גמ' איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי
במקום בעל קאי והלכך
וכי איסתלק בעל וכו' ולא
וקסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה:
וי"ל דשומרת יבם היתה ראויה ליטול
היבם יורש את הכל אבל
שקילי מידי כי דיניה דמה
קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי
נכסי מלוג שאפי' בחיי הבעל
שהוציא הוציא ומש"א א"ד
שמין אותם. דקסבר כל מה שגדל
קצת מנה ומאתים כדמסקינן דיבם
הגוף היא לאשה עכשיו
וכו'. ואם לא הורידן הבעל
כתובה או דלמא יורשי האב קברי לה דקא
ברשות המת אחראין לכתובה: וחכ"א
כאחר דמי והוי כאילו הכניסה לו
היא היתה מורידתן לתוכה
נמי בחזקת יורשי האשה
ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה אמר רב
פירות המחוברין לקרקע שלו. בגמרא
נדוניא שהיתה כתובתה על נכסי בעלה
ט)
מתקיף לה רבה בר רב חנן
אנו מעמידים אותן. ואמרי'
מ"ש מהיורד לתוך שדה
בפרק החולץ דלא פליגי ב"ש
עמרם תא שמע דתניא שומרת יבם שמתה
פריך עלה: כל הקודם בהן זכה. קסבר
ואותו השעבוד היא מכנסת לו והרי
חבירו שאינה ראויה לנוטעה
וב"ה ואמרו יחלוקו אלא
היא כאילו נטלה והחזירה לו ולא דמיא
מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אא"כ
יורשיה
ונטעה שלא ברשות דשמין
בנכסי מלוג דכיון דזיקה הוי
לשאר ארוסה דלא מכנסה ליה מידי ולפי זה אפילו ביבמה מן
תפסה ומחיים דבעל בעינן תפיסה כדלקמן בהכותב . וה"ה נמי
ליה וידו על התחתונה. פי'
כספק נשואין והללו באים
האירוסין מיבעיא ליה: או דלמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי
ליטול הוצאה שיעור שבח
לירש והללו באים לירש
דפליגי אכספים דמאי שנא כספים מפירות תלושים: הרי היא כאשתו.
כדאמר ר"י בפרק השואל
יחלוקו וב"ה סברי אוקמינן
נכסים הנכנסים והיוצאין עמה. לפי' הקונטרס למאן דאמר בחזקת
מפרש בגמ'ט): כל נכסיו. שיירש מאחיו: גרשה. ליבמתו לאחר שכנסה:
והכא את בעי לסלקינהו
אחזקתייהו ובחזקת האשה
אין לה אלא כתובה. אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים
יורשי האשה הוה ליה למימר דקא ירתי נמי נדונייתה אלא ניחא ליה
בולא כלום. ומהדר התם
הי' עומדים הלכך יורשיה
ליכא איניש דטרח ומפסיד
יורשין אותה. אבל בכל מה
לה ואינו רשאי למכור: הרי היא ככל הנשים. דתנן בפירקין דלקמן
לאסוקי אפי' למאן דאמר בחזקת יורשי הבעל וא"ת מאי קא מבעיא
הכא איכא בעל דטרח מאי
שכתוב בשטר הכתובה מנה
ליה והתניא לעיל קבורתה תחת כתובתה דהיינו נדונייתא ולא נכסי
המגרש את אשתו והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה. ובגמראי)
הוה עלה אר"ה בריה דר"י
ומאתים ותוספת ונכסי צאן
פריך למה לי לאשמועינן ביבמה: גמ' מי קוברה. משום דיש לה
חזינא אי בעל אריס הוא
ברזל מודים ב"ש לב"ה
מלוג וי"ל דלאו דוקא נקט התם כתובתה דה"ה נכסי מלוג אלא
איסתלק ליה בעל איסתלקו
שבחזקת יורשי הבעל הם
שני יורשין קמבעיא לן: יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה.
דרגילות הוא טפי שמכנסת האשה לבעלה נכסי צאן ברזל מנכסי מלוג
אינהו. פי' דא"ל אי לא
שהבעל הי' מוחזק בהן בחייו
ותניא בפרק נערה שנתפתתה קבורתה תחת כתובתה:
ולפירוש הקונטרס נמי מנה ומאתים דהכא כנדוניא דמי כדפירשנו:
נחתיתו אתון הוא הוה עביד
שלא ניתנה כתובה לגבות
ולא הוה שקיל מידי. השתא
מחיים והשתא נמי במיתת
איזוהי
יורשיה
נמי לא יהיבנא ליכי מידי
בעל יבם במקום בעל קאי
דעל בעל קא סמיכנא ואי בעל לאו אריס הוא ארעא לאריס קיימא ושמין להן וידן על התחתונה: איבעיא להו בעל שמכר קרקע
והוא יורש הכל ואין ליורשי אשה חלק בהן כלל: אמר ר"א מתני' נמי דיקא דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא
לפירות מהו מי אמרי' מאי דאיקני ליה אקני או דלמא כי תקינו ליה רבנן משום רווח ביתא אבל לזבוני לא. ואסיקנא והלכתא
קתני יחלוקו יורשי האב עם יורשי הבעל ש"מ דיורשי הבעל חולקין עם יורשי האב במה שהן מוחזקין דהיינו נכסי מלוג
בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום מ"ט אמר אביי חיישינן שמא תכסיף רבא אמר משום רווח ביתא מאי בינייהו איכא
ואין יורשי האב חולקין עם יורשי הבעל במה שהן מוחזקין דהיינו כל הכתוב בשטר הכתובה והתם מוקמי רבא בנכסים
בינייהו ארעא דמקרבא למתא לשמא תכסיף ליכא למיחש דהא כל יומא חזיא ליה ולרווח ביתא איכא א"נ בעל אריס הוא א"נ
שנפלו לה כשהיא שומרת יבם. אבל בנכסים שנפלו לה תחת הבעל שכבר זכה בהן הבעל דכ"ע לא פליגי דיבם הוו (והרב
זוזי וקא עביד בהו עיסקא וקי"ל כרבא: מתני' שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה
משנה שטתו בפסק זה ואומר שנכסי צאן ברזל יחלוקו כמו שאומר בר קפרא בב"ב בפרק מי שמת. ונ"מ אם נפלו לה תחתיו
יעשו בכתובתה ובנכסים היוצאים והנכנסים עמה ב"ש אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב וב"ה אומרים נכסים בחזקתן
דבעל יורשי האב יורשין כלן כמ"ש אביי בפ' החולץ אליבא דב"ה) והלכך שומרת יבם שמתה היבם יורש מנה ומאתים שלה
כתובתה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. פי' שומרת יבם שנפלו לה נכסים בעודה
ונכסי צאן ברזל שלה ותוספת כתובתה וגם נכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דבעל אבל נכסי מלוג שנפלו לה תחתיו דיבם יורשי
שומרת יבם מודים ב"ש וב"ה שהיא רשאית למכור וליתן לכל מי שהיא רוצה ואין היבם יכול לעכב ושום זכייה אין לו ליבם על
האב יורשים אותם. והתם מפרש מ"ש רישא כשהיא בחיים לא פליגי בית שמאי והם מודים שמוכרת ונותנת וקיים ואין
נכסי מלוג שנפלו לה ואם מתה יבמה בעודה שומרת יבם. מה יעשה בכתובתה דהיינו כל הכתובה מנה ומאתים ותוספת ונכסי
ליבם זכיה עליהן. ומ"ש סיפא דפליגי יחלוקו וכו' עי' מ"ש שם בפסקי: איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי
צאן ברזל שהן נכסי נדוניתא ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה הן נכסי מלוג שהקרן היא של אשה והפירות אוכל הבעל. ב"ש
הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דלמא יורשי אב קברי לה דהא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאים עמה. פי' וכגון שנפלו לה
אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי אב שהן יורשי האשה דזיקתה עבדי לה כספק נשואה ומשום הכי יחלוקו אלו עם אלו
כשהיא שומרת יבם. אמר רב עמרם תא שמע דתניא שומרת
יבם שמתה יורשיה היורשים כתובתה חייבים בקבורתה.