האשה שנפלו פרק
שמיני כתובות
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזוהי
אלמנה שיש לה שני יורשין כו'. מיתורא דמתני' דייק אבל
יורשיה יורשי כתובתה. אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה:
כט א
א)
ב)
ואין חייבין בקבורתה. דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה: שיש לה
עיקר מתני' לא מיירי בשומרת יבם אלא בסתם אלמנה דהא
קתני מנכסי יתומין ושומרת יבם לית לה יתומין: ולימא אח אני
שני יורשים. דאיצטריך לתנא למיתני אותן יורשין שיורשין כתובתה ש"מ
ג)
יורש כו'. לפ"ה פריך שפיר אח אני יורש דאיני יורש מנכסיה כלום אלא
ל ב
איכא יורשים אחריני בהדייהו דלא ירתי כתובתה: אח אני יורש. כתובה
ד)
מנה ומאתים של אחי הלכך אשתו אין
זו שאני יורש אין כאן מנדוניית אביה
ה)
אני קובר אבל לפי' ר"ת דנדוניא לכ"ע
כלום אלא מאתים ותוספת שכתב לה
יורשיה יורשי כתובתה חייבין בקבורתה
ו)
א
בחזקתו אינו מיושב כל כך שהרי
אחי ואין אני יורש אותה אלא אחי:
ז)
אמר אביי אף אנן נמי תנינא אלמנה ניזונת
לא ג
יקבור את אשתו. כמו שהיה הוא
הנכסים של אשה היו וכן גם לפירוש
❖
מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין חייבין
קוברה אם מתה בחייו ואפילו לא
הקונטרס למ"ד בחזקת יורשי הבעל
בקבורתה יורשיה יורשי כתובתה חייבין
❖
הכניסה לו כלום: יתן כתובתה.
צריך ליישב וצריך לפרש דהכי פריך
בקבורתה ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין
שהקבורה באה תחתיה: לגבות
ולימא אח אני יורש כלומר זכותו של
מוסף רש"י
הוי אומר זו שומרת יבם אמר רבא ולימא
מחיים. כל זמן שהבעל חי ואני במקום
אחי אני יורש כמו שהיה עושה הוא
אלמנה ניזונת מנכסי
תורה אור השלם
אח אני יורש אשתו אין אני קובר אמר ליה
יתומין.
בעל עומד שהייתי מצפה לכונסה:
אם היה קיים אבל חובתו לא אירש
1. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת
מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש
אביי משום דבאין עליו משני צדדין אם אחיו
כדאמר באלו נערות
אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא
כתובה. שדורש לשון הכתובה שכתוב
הניח להן אביהן פרה שאולה משתמשים
יורש יקבור את אשתו אם אינו קובר את
אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת
(לעיל מג.)
בה כל ימי שאילתה מתה אין חייבים
בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב
הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא
אשתו יתן כתובתה אמר ליה הכי קא אמינא
ואין חייבין בקבורתה.
משום
יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
דבאין עליו משני
ליכי דמינה דייקת לא ניתנה כתובה
באונסיה:
אח אני יורש את אשתו אין אני קובר ואי
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
צדדין אם אחיו יורש יקבור את
לגבות מחיים דהא אינה יכולה לינשא
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
משום כתובה לא ניתנה כתובה לגבות
ב
אשתו. כלומר אם באת לומר שאינו
לאחר: ב"ש היא. ביבמות (א) בפרק
מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
❖
מחיים מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש
במדבר ה טו
האשה שהלכה דקאמרי ב"ש והלא
יורש כלום ממנה אלא מאחיו אם כן
כתובה בית שמאי ושמעינן להו לב"ש
מספר כתובה נלמד לכשתנשאי לאחר
בעי למימר דהרי הוא כאילו אחיו
(לקמן צה:) מתו
דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי דתנן
תטלי מה שכתוב ליכי והואיל והיא
קיים ולהכי לא באתה לידי גיבוי יקבור
הגהות הב"ח
בעליהן עד שלא שתו.
נישאת ע"פ עצמה שבאה ואמרה מת
את אשתו כלומר יחשוב לגמרי כאילו
מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות
(א) רש"י
❖
בעלי אף כתובתה גובה ע"פ עצמה:
הוא חי ויקבור אשתו כמו שהיה הוא
כתובה ולא שותות ובה"א או שותות או לא
(יבמות לח:)
ושמעי' להו לב"ש. שמי שיש לו שטר
קוברה ולפי זה דווקא בנפלה מן
נוטלות כתובה או שותות והביא האיש את
נוטלות כתובה.
1
הנשואין ואם אינו קובר דלא חשיב
חוב על חבירו הוא מוחזק בנכסי
אשתו אל הכהן אמר רחמנא וליכא אלא
תוספות רי"ד (המשך)
הלוה יותר ממנו: כגבוי דמי. והנכסים
ולא שותות.
כאילו הבעל חי א"כ באתה לידי גיבוי
ויתן לה כתובתה: מאן שמעת ליה
מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה בית
פי' אם הניח אחיו או
ג
מתו
בחזקתה הלכך מינה קא ירית:
(שם) או
מעות או פירות תלושין
שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות
בעליהן. אכל הנשים שבעולם
דאית ליה מדרש כתובה ב"ש. ולב"ה
קאי
שותות או לא נוטלות
ילקח בהן קרקע והיבם
ואמאי ספיקא הוא ספק זנאי ספק לא זנאי
כתובה.
שקינאו להן בעליהן ונסתרו ולא
דלית להו מדרש כתובה ניתנה כתובה
אוכל פירות. פי' היבמה
כיון שכתובתה על נכסי
ולא
וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי קסברי בית
הספיק להשקותה עד שמת:
לגבות מחיים אע"ג דאינה גובה
וקאתי ספק
בעלה הראשון כל נכסי
(סוטה כד.)
שותות. דבעינן והביא האיש את
כתובתה קודם חליצה לענין זה ניתנה
שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי והא
ומוציא מידי ודאי.
המת הן אחראין לכתובתה
ואע"פ שלא הניח אלא
אשתו: ספק זנאי. והפסידה כתובה:
לגבות שיהיה לה קבורה תחת כתובה
בעינן כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב
מטלטלין. ומתני' ר"מ
מידי ודאי. מידי יורשי הבעל שהן
וא"ת והא ב"ה נמי אית להו מדרש
(יבמות לח:)
ליכי וליכא אמר רב אשי יבם נמי כאחר
היא דקסבר מטלטלי
ודאין בירושה: כגבוי דמי. והיא מוחזקת
כתובה דחזרו להורות כב"ש כדאמר בפ'
קסברי בית שמאי שטר
משתעבדי לכתובה הלכך
דמי: שלח ליה רבא לאביי ביד רב
העומד לגבות כגבוי
זכה בהן היבמה לגבות
בנכסים יותר מהן ואין כאן מוציא
האשה שלום ולעיל סוף
דמי.
כתובתה מהן וילקח בהן
שמעיה בר זירא ומי נתנה כתובה לגבות
מידי ודאי: והא בעינן לכשתנשאי כו'.
פ' נערה פירשתי
קרקע והוא אוכל פירות
מחיים והתניא ר' אבא אומר שאלתי את
ולפי מסקנא דשמעתין מצי דרשי ב"ה
אלעיל פריך סוף סוף היאך כתובה
שכל נכסי המת כך הם
מדרש כתובה: ושמעי' להו לב"ש
ליבם כנכסי מלוג שכמו
סומכוס הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד
ניגבית מחיים שנוכל לבא עליו משני
שנכסי מלוג אין לו
צדדים והא בעינן כו': יבם נמי כאחר
דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי.
הוא עושה אם כהן הוא יעשה סעודה
לבעל עליהן אלא אכילת
דמי. וכיון שהתירתה מיתת הבעל
אף ע"ג דלאביי לית ליה דכגבוי דמי
פירות ולא שיוכל למכור
ויפייס אם ישראל הוא מגרש בגט ויחזיר
גוף הנכסים מפני שהן
כדמשמע בהחולץ דפריך
לינשא ליבם מאותה שעה זכתה
ואי
שלה כך היבם נמי בכל
בנכסים: שלח ליה רבא לאביי. לאחר
לרבא מההיא דנפל הבית עליו ועל
(סוטה
הנכסים שירש מאחיו אין
כה.)
אביו בכתובה מודה דכגבוי דמי משום חינא כדאמר התם א"נ בתר
שהשיבו על שאלתו ואמר ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם:
לו עליהם אלא אכילת
דשמעה מרבא סברה: שותות והביא האיש כו'. משמע
פירות ולא שיוכל למכור
ביד רב שמעיה. הוא היה שליח בתשובה זו: ומי נתנה. כתובת
גוף הנכסים. מפני היבמה
יבמה לגבות מחיים דיבם: שימכור בנכסי אחיו. לאחר שכנס את
דבסדר המשנה גרסינן או שותות ולא כמו שהיה כתוב שם בספרים
שמעכבת עליו ואע"פ
יבמתו ואמרן לעיל כל נכסיו אחראין לכתובתה: אם כהן הוא. לא שותות ותימה דהתם עיקר מילתיה ולא פריך לה כלל:
שכל אשה דעלמא אין
והא בעינן לכשתנשאי לאחר כו'. מצינו למימר דפריך לבית שמאי
יכולה לעכב על בעלה
שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה: יעשה לה סעודה. יפה לפתותה
מלמכור נכסיו אלא אם
במשתה היין: ויפייס. הימנה שתתן לו רשות למכור את העודף
דנהי דאית להו לבית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי
רצה מוכר היום ומחר אם
תתאלמן או תתגרש אם
על כדי כתובתהה): ואם ישראל הוא. שמותר להחזיר גרושתו: מגרשה
מיהו לענין זה מהני מדרש כתובה לכשתנשאי לאחר דלא יהיב לה
(שבועות מח:)
לא תמצא בני חרי גובה
בגט. ומגבה את כתובתה ומוכר מה שירצה ומחזירה ע"מ כתובתה
קבורה מידי דהוי ארוסה דאע"ג דכגבוי דמי אין לה כתובה ומשני
מהן אבל כ"ז שהיא תחתיו
הראשונה או אפי' רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת
יבם נמי כאחר דמי ואי הוה גרסינן אלא הוה אתי שפיר דהדר
אינה יכולה לעכב מכירתו
התם הוא מפני שאין
מלמכור אלא יבמה לפי שאין היבם כותב לה כתובה ולא כתב לה
ביה משינויא דלעיל ואתי האי טעמא נמי לבית הלל ומצו דרשי
לאשה בנכסי בעל אלא
דקנאי ודקנינא ואין כתובתה אלא על הראשון ומשום הכי מעכבא
שפיר מדרש כתובה דכיון דכאחר דמי חשיב כאילו גבתה והחזירה
שיעבוד כתובתה וה"ה
בכולהו דלמא משתדפי הני דמייחד לה ואע"ג דאמר לקמן
לו הואיל והיא קצת בת גבייה אי נמי מצי למימר דלבית הלל פריך
כב"ח דעלמא מה ב"ח
א"י לעכב ע"י מלמכור
דלית להו כגבוי דמי אע"ג דס"ד דלית להו מדרש כתובה מ"מ פריך
אישתדוף בני חרי טרפא ממשעבדי מ"מ אמרה איני רוצה לטרוח
אלא מוכר ואם יבא לגבות
שפיר דהשתא ומה התם ביבמות לא בעו ב"ה למדרש כתובה כדי
לב"ד אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה דקנאי ודקנינא לא
חובו ואינו מוצא בני חורין
❖
(יבמות לח:)
לגבות אלא מפסדי לה כתובה כ"ש הכא שיש לה להפסיד כתובה
מציא מעכבא. והא דתנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן
הולך וטורף ממשעבדי
יבם
ה"נ אשה יכול הוא למכור
נמי כאחר דמי.
האשה מקחו בטל אוקמינןו) באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה
ע"י מדרש שיאמרו בית הלל שתפסיד:
ואין יכולה לעכב ע"י
ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה:
ואע"ג דבפ"ק דקדושין אמר גבי ואיש אחר יקחנה דיבם
שהרי אין לה על נכסיו
תוספות רי"ד
לא מקרי אחר הני מילי בלשון תורה אבל בלשון חכמים איקרי
אלא שיעבוד בעלמא ולא
ולטעמיך
תנינא אלמנה נזונית מנכסי הרוצה
גוביינא שלא נתנה כתובה
אמר אביי אף אנן נמי
שימכור בנכסי אחיו. לפי שאינו יכול למכור ומכרו בטל לאלתר אפי' קודם שתבא לידי גבייה דהחמירו חכמים
אחר ז):
לגבות מחיים. ואפילו
ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ולכך תיקנו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור ולטרוח ולטרוף מן הלקוחות ואפי'
אם ימכור שיעבודה קיים
יתומין ומעשה ידיה שלהן
הוא הלכך יכול למכור
ואין חייבים בקבורתה
ישאיר לה כנגד כתובתה אינו רשאי למכור השאר דחיישינן שמא יאבדו או ישתדפו השדות שישאיר וא"ת מ"מ מה מפסדת והא אמר לקמן דאי לית
יורשיה יורשי כתובת'
חוץ מאותן ג' שדות א'
לה מראשון תקינו לה משני וי"ל דמפסדת שצריכה לחזור ולטרוף הלקוחות דאפי' אי לית לה מנכסי הראשון אלא משעבדי לא תקינו לה
חייבי' בקבורת' איזהו
שהכניסה לו שום משלו
רבנן משני דאי לאו הכי מאי אהני ליה מה שכתובתה על נכסי בעלה הראשון: מגרשה בגט.
וא"ת והואיל וטעמא משום דלא
אלמנה שיש לה שני
ושהכניסה לו מבית אביה
יורשים הוי אומר זו
ושייחד לה בכתובתה התם
כתב לה דקנאי יכתוב לה ולא יצטרך לגרשה וי"ל שאין האשה חפיצה דניחא לה שיהו על נכסי בעלה הראשון הואיל והם כל שעה בעין שאין
שומרת יבם: מתני' הניח
ודאי אם מכר מכרו בטל
רשאי למוכרם ואין לנו לכופה למחול דינה ופי' בקונט' והא דתנן בהניזקין לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל הא אוקימנא
אחיו מעות ילקח בהן
לגמרי אע"פ שיושבת
באותן ג' שדות והקשה ה"ר שמואל דכ"ש בשאר נכסים כדאמרינן בחזקת הבתים למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים
קרקע והוא אוכל פירות.
תחתיו ועדיין לא הגיעה
פירות תלושין מן הקרקע.
זמנה לגבות דכאילו הן
כל
ילקח בהן קרקע והוא
שלה דמי ואין לו לבעל
אוכל פירות. פירות המחוברים לקרקע אמר ר"מ שמין אותן כמה הן יפים בפירות וכמה הן יפים בלא פירות והמותר ילקח
עליהן אלא פירות וכך הן כל נכסי המת אצל היבמה דמשעה שמת בעלה כבר זכתה האשה לגבות כתובתה מהן אלא שהיבם
בהן קרקע והוא אוכל פירות. וחכ"א פירות המחוברים לקרקע שלו. והתלושין מן הקרקע כל הקודם בהן זכה. קדם הוא זכה
מעכבה מלגבות מפני שהוא רוצה ליבמה. וכיון דגוביינא אית לה עליהן עד שלא תגבה כתובתה מהן כולן הן ברשותה ואפילו
קדמה היא ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כנסה ה"ה כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון לא
שוין מאה מנה אינו רשאי למכור בהן כלל כ"א לאכול מהן פירות. והרי כל הנכסים ליבמה כאותן ג' שדות לאשה. והמחוברים
יאמר לה הרי כתובתך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על
לקרקע אר"מ שמין אותן דכל מה שגדלו ברשות המת הן אחראין לכתובה וחכ"א כל הפירות המחוברים לקרקע הן שלו ולקמן
השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובה. גירשה אין לה אלא כתובתה. החזירה הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה.
נפרש תני שלה. ותלושין מן הקרקע וכו' כל הקודם בהם זכה דקסברי מטלטלי לא משתעבדי לכתובה הלכך כל הקודם